מי כאן המהפכן

בזמן שהרפורמה שואפת להשיב את האיזון בין הרשויות למצבו הטבעי לפני השתוללות האקטיביזם, המפגינים הם אלו שתומכים בהמשך המהפכה המשפטית

צילום מסך מתוך Youtube

אחת הטענות של מתנגדי הממשלה הנוכחית גורסת כי הרפורמה המשפטית עלולה לערער את האמון במערכת אכיפת החוק הישראלית ולחשוף את קציני וחיילי צה"ל לתביעות בבית הדין הבינלאומי.

זה אכן קלף חזק. יש ממה לחשוש, יש ממה לפחד. הוא מעניק לגיטימציה מסוימת לסרבנות מצד חיילי המילואים מתנגדי הממשלה: כאשר העולם יתפנה ללמוד מה מתרחש בישראל, הוא עלול להבחין כי מערכת המשפט לא לגמרי עצמאית וחזקה כדי לשפוט בעצמה ענייני מלחמה, ולהוציא צווי מאסר נגד חיילינו.

הטיעון הזה בנוי על הנחה כי כיום, לפני השינויים שמתכננת הממשלה, מערכת המשפט ישראלית היא אכן עצמאית ונהנית מאמון בעולם. האמנם? הנה כמה דוגמאות על קצה המזלג.

שר בכיר לשעבר נקשר לפרשת קבלת מיליונים מהמשטרה ללא מכרז; ראש ממשלה לשעבר קיבל לכאורה מיליונים על "עבודת מחקר" תמוהה, בנוסף לפרסומים רבים אחרים אודות קשריו המפוקפקים; פרקליטה בכירה נחשדה בעבירות בניה לכאורה; שופטי בית המשפט העליון דנו בתיקים תוך ניגוד עניינים מובהק ועוד…

כן, הכל לכאורה, אבל אם אף אחת מן הפרשיות שלעיל לא נחקרה עד תומה, מה יגידו המודאגים מאמון העולם? איך אפשר לסמוך על ישראל שתבדוק האם חייליה לא מבצעים פשעי מלחמה, כאשר היא מפגינה חוסר מעש מול חשדות לשחיתות חמורה? לא נותר אלא להתפלא כי עד היום העולם הנאור לא זימן את המטכ"ל כולו לחקירה בהאג.

באותו עניין, מה אנו למדים מהעובדה לפיה מאות אלפי מצביעים בוחרים פעם אחרי פעם לשלוח לשרת כשר בממשלה אדם אשר הורשע וריצה עונש מאסר? האם מצביעי ש"ס כופרים בדיבר "לא תגנוב", או שואלי הם פשוט לא מאמינים שנעשה עמו צדק, רואים בו קורבן לעלילה, מזהים התנכלות – בגלל זהותו ועמדתו הפוליטית.

אפשר לטעון שהבוחרים טועים אך התופעה קיימת, ומספרם גדל מבחירות לבחירות. חייבים להתמודד עם העובדה שחלק גדול מהעם אינו סומך על המשטרה, על הפרקליטות, על השופטים.

דבר אחד ברור: מערכת המשפט הרוויחה ביושר את חוסר האמון הזה, והוא מה שמוביל באמת לכרסום יסודות הדמוקרטיה – לא בעתיד אלא היום, עכשיו.

על עילת הסבירות

לו אני שופט עליון הייתי על סף פוסל כל חוק שמחייב לגייס בכוח חרדים לצה"ל כחוק בלתי סביר בעליל. זה בלתי סביר שצה"ל יקלוט לשורותיו רבבות צעירים שאינם מוכנים לשאת נשק או לציית לפקודות. אתה נותן לו רובה – הוא לא רוצה לירות בו. אתה מסמן מטרה – הוא לא רוצה לכוון לעברה את הנשק וללחוץ על ההדק.

אתם מקווים שבעזרת בתי כלא צבאיים תשברו את התנגדותם? חצי צבא יהפוך לסוהרים של חצי השני? תתחילו לבנות בתי כלא צבאיים חדשים? האם זה סביר שצה"ל יהפוך למחנך של הסרבנים?

אם הכוונה בעזרת חוק גיוס חובה לכולם לשלול קצבאות מאלה שלא יתייצבו בבקו"ם – האם זה סביר שהגזרה הזאת תופעל רק כלפי סרבנים יהודים ולא כלפי סרבנים מהמגזר האחר?

חוק כזה בלתי סביר גם בגלל העדר צורך ממשי בצבא אדיר ומפלצתי, לאור העובדה שיובל שנים אף מדינה שכנה לא פתחה במלחמה נגדנו. צה"ל במתכונתו הנוכחית דומה למנוע דיזל עוצמתי של משאית שהותקן במכונית מיני-קופר ומאיים להרוס אותה בכך שהוא יוצר חיכוכים בחברה סביב שאלת הגיוס. הפוליטיקאים מצידם מנצלים את הצבא לצרכיהם ובכך מסרסים אותו עוד יותר.

הייתי פוסל את החוק ואומר למחוקקים: לכו תמצאו דרך לשלב את המגזרים בחברה בלי לשבור אנשים שוק על ירך.

מי המהפכן

רבים מקבלים כמובנית מאליה את ההנחה כי הממשלה היא שמנסה לחולל מהפכה, והמפגינים הם שנאבקים על שימור הקיים בנוגע לתפקוד בתי המשפט. אבל מי כאן באמת מהפכן, ומי השמרן?

הממשלה הנוכחית לא החליטה לפתע לשנות מה שעבד לא רע במשך עשורים. הכל התחיל לא מאקטיביזם של מחוקקים אלא מאקטיביזם משפטי שהכניס שינויים ביחסים בין הרשויות, והביא לפסילת חוקים והטיה פוליטית ברורה.

אפשר להביא דוגמאות רבות: בעניין הסטטוס-קוו, בעניין המסתננים, בעניין המאבק עם המונופולים, בעניין פסילת הפוליטיקאים מהצד האחד של המפה.

הממשלה מנסה להחזיר את המצב לקדמותו – ודווקא המפגינים הם אלו שתומכים בהמשך המהפכה השקטה של הפיכת מדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. כל מי שחושש שיהיה גרוע כאן בעתיד חייב לחשוש מניצחון המפגינים, תומכי המהפכה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. אפרופו גיוס חרדים,
    האירוניה היא שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו.
    אותם אלה שכל כך תומכים בגיוס חרדים וכפייה עליהם לציית לפקודות שהם לא מזדהים עימן-גם תומכים בסרבני המחאה שמסרבים לעשות בדיוק אותו הדבר.

  2. אתה מוזמן לגייס אותי למילואים אבל אתה לא יכול להכריח אותי לעלות על מטוס. אם תרצה אני אעבוד בגינה, במיטבח, עבודות רס"ר. אשמור בשג. אנהג על משאית.
    אם יש חוק גיוס חובה הוא צריך להיות אוניברסלי. צהל יחליט לפי צרכיו אם המלש"ב מתאים לו, אם לתת לו דחיית שירות מותנית בלימודים או לא מותנית. אם הוא לא רוצה להחזיק רובה שיינהג במשאית, שיהיה טבח. אם הוא מסרב פקודה שיישב בכלא.

    1. אף אחד לא מכריח אותך, אבל אתה עדיין סרבן.

    2. אפילו אם לא היית מתנדב לא הייתי קורא לגייס אותך בכח. זה צריך להיות עניין של בחירה.
      אבל יש הבדל בין סרבנות לגיוס לבין השתמטות שנעשית באופן פומבי תוך הבהרה שהמטרה לאיים על הממשלה בסיכון בטחוני(קרי סיכון חיי אדם) על מנת לקדם דעה פוליטית מסוימת-זו בדיוק הגדרה הטרור.

    3. אתה קצין בצה״ל כמו שאני רמטכ״ל .
      איזו שטות כתבת?
      על פי פקודות הצבא אני יכול לגייס אותך למילואים ולפקוד עליך לבצע כל פעולה שהוכשרו אליה.
      בין אם זה לעלות על מטוס או על סיור על הגדר בגבול הצפון, או פילבוקס בשטחים.
      ממתי חייל, שלא לומר קצין בורר את משימותיו?
      ככה מתנסח קצין? יצאת מדעתך?
      ואגב – אם אתה טייס, אז דווקא לנהוג על משאית לא יכולים לחייב אותך. אין לך כשירות ורישיון מתאים…
      מה שמביא אותי למסקנה שהכותב אינו קצין ובוודאי לא סגן מפקד טייסת.
      ואם כן…
      אוי א ברוך.
      מצבנו באמת קשה.

    4. לאור מה שאתה כותב, אני לא סומך לתת לך מטוס קרב עמוס פצצות שבזמן אמת תזרוק על האויב.

      אם אתה מפקד טייסת, היה כאן פספוס אדיר בגיוס לצהל. טעה מי שנתן לך מטוס קרב ולא שלח אותך הביתה בשל חוסר התאמה. לא הייתי מבזבז עליך גם מקום של עובדי רסר.

      אל דאגה, בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף. את מטוס הקרב נאייש במי שניתן לסמוך עליו בזמן מלחמה שמי יודע מתי תבוא.

      הצבא (וגם המשטרה והשבכ) חייבים לציית לממשלה כי הם זרועותיה. המח יושב בממשלה והידים והרגלים זה שירותי הבטחון. המח לא יושב בבית המשפט והידים והרגלים לא אמורות להגיב לפקודות של מח זר.

      האמון הציבורי בגוף שאמור להיות ללא ארנק וחרב הוא כמו תמיכה במר"ץ – אחוזים בודדים מהציבור קל וחומר מהציבור היהודי.

      סע לשלום, את המפתחות למטוס לא ראוי שתקבל כלל. כספי משלם המיסים בזבזו עליך מיליונים.

  3. המצב כיום בצהל הוא מצב בלתי אפשרי של אליטה שלטת,ממש מועדון סגור הבא מתוך השמאל הרדיקאלי הפוסט ציוני ומנגד המוני החיילים העוסקים בב"טש הבאים מהפריפריה ומההתיישבות ,כאשר תקרת זכוכית ומשטרת מחשבות מפרידה בין שתי המחנות . הסיפור על גיוס ,או אי גיוס החרדים לצהל ,זה אך ורק כדי להסיט את הפוקוס מהסיפור האמתי למה שקורה בצבא.

    1. צריך לעשות הכל כדי שבחורי ישיבה יתגייסו לצ.ה.ל או לשירות לאומי, אבל בהסכמה. תוך תהליך סבלני שבו מתאימים את הצבא לחרדים (לכמות שהצבא צריך), לפתוח את האקדמיה לחרדים ולעודד אותם ללמוד, להפתח , להשתלב במקומות עבודה ולתרום.
      אי אפשר ליצור חיילים נאמנים ומסורים בכוח.
      ולגבי הטייסים הסרבנים וחבריהם: אתם מרמים את עצמכם או את הציבור עם משחקי המילים שלכם. ואתם יותר גרועים מהחרדים. כי החרדי לא מתגייס כי זה מנוגד לאמונתו (כמו סרבן פצפיסט(. אתם מסרבים כי אתם רוצים לאיים ולהשתמש בכוח שהמדינה נתנה לכם- נגדה.
      לפי " החוזה" אתם התקבלתם לקורס טיס ונשארתם בו על פני אלפי אחרים לא רק כי הייתם מוכשרים אלא גם כי שכנעתם שתמיד תגנו עלינו באמצעות מטוסי הקרב. אם מפקדיכם היו יודעים שתפרו את החוזה המוסרי הזה יום אחד ותשתמשו במטוס כנשק נגד המדינה, היו מדיחים אתכם ומכשירים אחרים.
      ואל תקרו לזה התנדבות. את מי אתם משקרים? ידעתם שמילואים לצורך שמירת כשירות ואימון פעם בשבוע היא התחייבות שלקחתם על עצמכם כדי שהמטוסים לא יושבתו ביום צרה. עכשיו אתם קוראים לזה " התנדבות"?
      ואחרון: אתם אומרים שזו חובתכם להציל את המדינה. מי זו המדינה? אתם? או העם כולו, אופוסיציה וקואליציה, כשבראש עומדת ממשלה נבחרת בחוק ומאחוריה רוב העם? מישהו ערבב לכם את הראש להאמין שאתם המצילים והטובים. אז הפעם, אתם הרעים והורסי הדמוקרטיה. מי שמאיים על יותר מחצי עם ועל ממשלה נבחרת על פי חוק הוא מחריב המדינה והדמוקרטיה.
      תפקחו עיניים

      את מי עזבתם עכ