נרדמו בשמירה: מלכודת מדינית בגבול הצפון

ב-31 באוגוסט הוארך המנדט של יוניפי"ל בלבנון בהחלטת מועצת הביטחון. ההחלטה הוצגה בעיתונות המקומית כהישג לישראל בשל העובדה שהכוח יוכל לנוע בקרבת הגבול ללא תיאום עם ממשלת לבנון. השגריר באו"ם גלעד ארדן בירך על חידוש המנדט ליוניפי"ל אשר הדגיש לדבריו "את עצמאותו ויכולתו לקיים סיורים וביקורות ללא תלות או תיאום עם לבנון או כל גורם אחר".

בהחלטה נכללו ניסוחים המוכרים משנים קודמות, כמו למשל אזכור ההפרות האוויריות של ישראל ודרישה לנסיגה ישראלית מחלקו הצפוני של הכפר ע'ג'ר. אלא שמתחת למסך המלל המקובל חמק משפט בודד שמופיע לראשונה. הוא מנוסח באופן המבקש ליצור סימטריה בין שתי הפרות לכאורה – האוהלים אותם הקים חיזבאללה באזור חוות שבעא והנוכחות הכובשת של ישראל שם – ממש כך: "מביעים דאגה מהקמתם של אוהלים מדרום לקו הכחול בחוות שבעא הכבושות…". ההצעה התקבלה בתמיכת ארה"ב החברה הקבועה במועצה.

לפני שנעמיד דברים על דיוקם, כדאי להתעכב לרגע על הבדלי הגישות למשא ומתן, אם אפשר לקרוא לו כך, בין ישראל ולבנון-חיזבאללה. בעוד שעבור ישראל מהווה הסכם סימון הגבול הימי הסדר בעל תוקף מחייב, הרי שבלבנון יש להסכם תפקיד שונה וקיום שונה בארסנל הכלים העומדים של חיזבאללה והמדינה שברשותו.

השבוע פורסם בעיתון אל אח'באר מאמר שכותרתו "הסכם הגבול הימי: קו המצופים הוא הפרה קבועה של הריבונות הלבנונית". הוא מסביר כי קו המצופים מהווה פלישה בהיקף של 2.28 קמ"ר לתוך המים הטריטוריאליים של לבנון ולכן יש להתייחס לכך כהפרה ריבונית זהה להפרות אחרות, כמו בע'ג'ר למשל. הפרה זו, כך נכתב, מצטרפת לרשימת ההפרות של ישראל לאורך הקו הכחול.

בפשטות, מבחינת חיזבאללה, האופן בו נוסח ההסכם הימי כך שהותיר מחלוקות בין ישראל ולבנון כעניין פתוח לבירור עתידי מאפשר לו לרקוד בחוכמה על שתי החתונות: פרימת ההסכמה הזמנית לקיומו של קו המצופים, ערעור על סימון הגבול בנקודת המפגש בין הים לחוף (נקודה B1 בה דנו במאמרים קודמים) ויצירת ראש גשר לקרקס הבא – סימון הגבול היבשתי.

ב-13 בספטמבר דווח באל אח'באר כי במסגרת הפגישה המשולשת בין לבנון, ישראל ויוניפי"ל הביעה ישראל נכונות לפתור את המחלוקות בגבול היבשתי ואף לסגת מחלקו הצפוני של הכפר ע'ג'ר, בתמורה לפירוק אוהלי חיזבאללה שהוקמו בקרבת חוות שבעא. לידיעה לא היה הד בתקשורת בארץ, והניסיון לברר את העמדה הישראלית ביחס אליה העלה חרס. בשלב זה אפשר להניח שמדובר בספין לבנוני. כך או אחרת, הכיוון ורכיבי המשוואה אותה מבקשת לבנון להעמיד כבסיס למשא ומתן – ברורים.

כדי להבין את המשמעות מאחורי הנוסח הנוגע למעמד המשפטי של חוות שבעא, יש לחזור לסכסוך הגבולות בין ישראל ולבנון כפי שעוצב לאחר נסיגת צה"ל מלבנון. חוות שבעא היו במקור בשטח סוריה, ממנה נכבשו בסיום מלחמת ששת הימים. עובדת שיוכן הקודם של החוות כחלק מסוריה לא הייתה נתונה במחלוקת ואף נתמכה במפות סוריות בנות התקופה (כמתואר בספרו של גיורא איילנד).

עם יציאת צה"ל מלבנון בנה חיזבאללה מארג של צידוקים להמשך המאבק המזוין שלו בישראל ובמשתמע, הצדקה להמשך קיומו כישות חמושה הפועלת בתוך מדינה ריבונית לכאורה. נסראללה הבין שאין די בהצבת יעדים אסטרטגיים כצידוק, קרי המחויבות להשמדת מדינת ישראל. הלכה למעשה, ביסס נסראללה את הצורך בהמשך המאבק בסוגיות מיידיות וארציות יותר: האסירים והשטחים הכבושים.

בכל הקשור לשטחים הכבושים, סוריה סייעה לשכנתה כאשר העניקה לה "במתנה" את הבעלות על השטחים הגזולים, כך שהסכסוך עבר מהגבול השקט בין ישראל לסוריה לגבול החם שהחל להתעצב בין ישראל ולבנון בעידן שלאחר הנסיגה. אלא שלקביעה לפיה חוות שבעא הן אכן שטח לבנוני אין אחיזה של ממש במסמכים רשמיים. היה ברור שמדובר בתעלול שנועד לאפשר לנסראללה לבנות באופן משכנע צידוקים להמשך המאבק והשגת לגיטימציה בזירת הפנים.

במרץ 2019 הכיר ממשל טראמפ בריבונות ישראל על רמת הגולן הכוללת כמובן גם את מרחב חוות שבעא. כיצד זה מתיישב עם העובדה לפיה ארה"ב הסכימה כעת לנוסח החלטה המגדירה את חוות שבעא כשטח כבוש? יש צורך בלוליינות מילולית ניכרת כדי ליישב את הסתירה, לא בהכרח מוצר במחסור כאשר מדובר בדיפלומטיה.

בתגובה לשאלה מפורשת בנושא, הגיבו במחלקת המדינה כי אין כל שינוי במדיניות. "ארה"ב הביעה שוב ושוב את דאגתה מהגדרתן של חוות שבעא [כשטח כבוש] במהלך המשא ומתן ל[הארכת] מנדט יוניפי"ל", כך מסר דובר מחלקת המדינה והוסיף כי "כפי שקורה בהחלטות או"ם רבות, הטקסט הסופי הוא פרי של משא ומתן נוקשה ופשרות הנדרשות להבטיח הסכמה. המדיניות של ארה"ב בנושא הגולן לא השתנתה".

לא נזדקק לדמיון רב כדי להסיק מה היה נדרש משיתוף פעולה ישראלי-אמריקאי נחוש בסוגיה. די להציץ בהחלטה שהתקבלה בדיוק שנה קודם לכן, בה אין התייחסות לכיבוש של חוות שבעא. סביר להניח שאילו ישראל וארה"ב היו מתעקשות בעניין, הוא היה נותר מחוץ ללשון ההחלטה הסופית. בעת שהתקבלה ההחלטה הקודמת באוגוסט אשתקד, המיקוד האזורי היה סביב המחלוקת בגבול הימי. איש לא דיבר על יישוב סכסוכים בגבול היבשתי, והם לא היו חשובים עבור לבנון וחיזבאללה, המקפיד לסחוט עד תום כל מחלוקת לפני שיעבור לנקודת החיכוך הבאה.

המאמץ הנוכחי, המצוי בשלביו הראשוניים, נסמך על תקדים מוצלח שנצרב בשרשרת האירועים שהובילה להסכם הסימון של הגבול הימי בשנה שעברה. מופע המשא ומתן הוא למעשה שילוב בין אמצעים צבאיים מצד חיזבאללה ובין דיפלומטיה מצד לבנון וארה"ב.

אם בשנה שעברה שיגר חיזבאללה איומים וכלי טיס לעבר ישראל ולעבר אסדת כריש, מה שהוביל להאצה דרמטית של המשא ומתן בחסות אמריקנית, הרי שהשנה מדובר באוהלים אותם נטה חיזבאללה בשטח מדרום לקו הכחול. גם הפעם הגיע השליח האמריקני הוכשטיין לביקור בלבנון, בו חילק זמנו בין סקירת פיתוח שדה הגז בבלוק 9, פגישות עם נציגי ממשל זמני של מדינה לא מתפקדת, וביקור תיירותי בבעלבכ המתהדרת בהיסטוריה מהתקופה הרומית, וכיום משמשת מעוז בשליטת חיזבאללה.

מהו הצד השונה? בניגוד לשנה שעברה, ללבנון אין כרגע נשיא וממשלתה היא ממשלה זמנית. כל הצדדים מתקדמים באופן מדוד למרות שנראה כי התחרות על איוש המשרה הושלמה וכעת נותר רק להכריז על כך רשמית. השבוע הצהיר ראש הממשלה המכהן נג'יב מיקאתי בראיון לעיתון הצרפתי 'לה פיגארו' כי מינוי נשיא מנוכר לחיזבאללה יהיה בניגוד להיגיון. ההצגה תסתיים בכך שארגון הטרור יקבל את מועמדו בארמון הנשיאות במועד כזה או אחר, בזמן שמערב ימחאו כפיים, ידרשו רפורמות ויעתירו על לבנון את המשאבים הדרושים להצלתה, תוך האצה בישראל להגיע להסדרה בגבול היבשתי.

עדות לכך סיפקה ברברה ליף, עוזרת מזכיר המדינה למזרח הקרוב, בראיון בו אמנם התחמקה מהתייחסות מפורשת למצב המשפטי של חוות שבעא, אך הביעה אופטימיות באשר לסיכויי הצלחת המשא ומתן. עבור ליף, ההסכם הימי מהווה מודל מוצלח כחלק מקריאתה לצדדים להראות רצון פוליטי מהסוג שאפשר אותו הימי בשנה שעברה. דברים אלו מצטרפים להצהרה שהעניק עמוס הוכשטיין לפני שעלה למטוס בסיום ביקורו האחרון בלבנון.

Exclusive : I asked @SafiraLeaf on whether the US support the return of Sheba’ farms to Lebanon in the context of any negotiated agreement, since the US supported Security Council resolution that stated the term “Occupied Shebaa Farms “. Here is the answer:@AsharqNews pic.twitter.com/TKK5AZfCoy

— Hiba Nasr (@HibaNasr) September 21, 2023

אין ספק שהסדרת הגבול הימי יצרה מוטיבציה הן אצל הממשל האמריקני והן תיאבון להצלחות נוספות בקרב ראשי לבנון וחיזבאללה. המוטיבציה והתיאבון מתורגמים, כל אחד לפי סגנונו, לצעדים מעשיים בשטח. ארה"ב חותרת להרחבת ההסדרה ופועלת בסוגיה תחת ציוויי המדיניות הקבועים של הממשל הנוכחי: הסדרים בלבנון משרתים את ה"אינטגרציה האזורית", מפחיתים מתחים ומסייעים להגברת היציבות. במילים אחרות, הם טובים לקידום מדיניותה מול איראן.

המשמעות מבחינת ישראל מתבטאת בכמה היבטים. ראשית, היא כובלת את חופש הפעולה הצבאי של ישראל, שכן לפי תפיסת הממשל האמריקני מה שניתן לפתור בדיבורים לא כדאי לפתור בכוח. שנית, כאשר יתפזר הערפל, נגלה שאת המודל המוצלח של פירוק ישראל מנכסיה בגבול, בין אם מדובר בשדות גז או בטריטוריה ובכל מקרה בהרתעה, אפשר וכדאי להרחיב לזירה שכבר סיימנו לדון בה: סוריה. שלישית, כפי שכבר כתבנו בעבר, כמעט בלתי אפשרי לחשוב על תועלת שתצדיק את ספיגת הנזקים הצפויים לישראל מכניסה מודעת למשא ומתן עם חיזבאללה בתיווך אמריקני על מחלוקות הגבול היבשתי.

ברברה ליף היא חלק במנגנון המוביל ומיישם מדיניות של סיוע כספי מתמשך עבור לבנון. היא כוללת תמיכה עקיפה וישירה בצבא לבנון כ"גורם מייצב" ובכוחות ביטחון הפנים. עמוס הוכשטיין חתום על הסכם סימון הגבול הימי, הסכם לדיראון עולם שנבנה עם חורי מילוט וקצוות פרומים בכוונת מכוון, ומשרת כעת את לבנון בבניית המשבר הבא. ראוי ללמוד מכך להבא ולא לקחת כמובן מאליו הכחשות ומסרים מרגיעים מצד נציגי הממשל האמריקני המסורים לנושא.

לא נתעייף מלכתוב שוב ושוב – כאשר מכניסים את לבנון לשדה הראייה של המשקפת, ישראל וארה"ב רואות דימוי שונה בתכלית. זו מלכודת אשר חובה להימנע ממנה.