המלחמה שאחרי המלחמה

כדי למנוע טבח נוסף וגרוע מכך, יתכן שישראל לא תוכל להסתפק בעימות עקיף מול האיום האיראני

צילום: דובר צה"ל

השלב האחרון במלחמה בין ישראל לבין איראן היה מדמם ואכזרי במיוחד. הוא נפתח ב-7 באוקטובר עם מתקפת הפתע של חמאס מעזה. מחבלי הארגון חדרו את גדר הביטחון בדרום, וזרמו בהמוניהם לאורך הגבול כדי לבצע אורגיית אלימות שהסתיימה ביותר מ-1,200 נרצחים ואלפי פצועים. יותר ממאה ישראלים, ביניהם נשים וילדים, כמו גם אזרחים זרים, נחטפו לעזה כבני ערובה. ישראל השיבה את השליטה בעוטף עזה רק לאחר כ-48 שעות, ומאז שוקלת את המשך צעדיה.

הישראלים הוכו בהלם, יחד עם רבים ברחבי העולם. הצבא המתקדם ביותר במזרח התיכון הוכה בידי ארגון טרור שעד לאחרונה נחשב בידי הממסד הביטחוני כלא יותר מ"איום טקטי".

בשונה מהאיום הקיומי האיראני או מאיום חיזבאללה האסטרטגי, חמאס נתפס במשך תקופה ארוכה כמי שבמקרה הגרוע ביותר מסוגל לשגר רקטות שמדי פעם חודרות את מערך ההגנה של כיפת ברזל. אך הארגון למד לחפור מנהרות טרור ובאמצעות אחת כזו הצליח לחטוף את גלעד שליט ב-2006, ולהחזיק בו כחמש שנים לפני שחרורו בעסקת חליפין. עם פתיחת מבצע 'צוק איתן' ב-2014, חוליית חמאס הצליחה לחדור דרך הים באזור זיקים ולתקוף את בסיסי צה"ל שם.

חמאס אכן הצליח לגרום נזק לישראל במשך השנים, וסבבי הלחימה ומטחי הטילים מעזה היוו מטרד מתמשך. תושבי הדרום רצו למקלטים אינספור פעמים, וטילים הטילו אימה על ערים וישובים גם בשאר חלקי הארץ. משימת ההגנה עלתה ביוקר רב, כאשר מחירו של כל אחד מאלפי המיירטים שירו סוללות כיפת ברזל מוערך בכ-50 אלף דולרים, והעול הכלכלי הזה צמח בהדרגה.

אך הפלישה הרצחנית באוקטובר שינתה את מעמד האיום הנשקף מצד חמאס. הארגון הצליח לבצע תוכנית מורכבת במספר מוקדי תקיפה, וכמובן לגרום לנזק כבד. ישראל למדה את הלקח המר: כאשר אתה דוחה את הטיפול באתגר, האתגר הזה מתפתח.

ניקח למשל את המקרה של אל-קאעידה בשנות ה-90. הפיגועים בשגרירויות באפריקה וההתקפה נגד ספינת הצי 'קול' היו סימנים לכך שהארגון הטרור של בין-לאדן צובר עוצמה ומפתח יכולות. ארה"ב התמהמה בנקיטת פעולות בתגובה, ושילמה מחיר כבד ב-11 בספטמבר 2001. בישראל מגדירים את מתקפת חמאס כ-11 בספטמבר שלהם, אך בהשוואה יחסית של קורבנות ובהתחשב באוכלוסיית המדינה, מתקפת ה-7 באוקטובר הייתה קטלנית וכואבת פי כמה.

ההשוואה הזו משקפת את ההפתעה והכאב שערערו את ישראל מאדישותה, אך ישנו מכנה משותף נוסף לשתי המתקפות: איראן. דו"ח הוועדה שחקרה את אירועי ה-11 בספטמבר ציין בפירוש כי חוטפי המטוסים עברו באיראן, ודיווחים ממשלתיים אחרים הראו כי גורמים באל-קאעידה מצאו מקלט ותמיכה באיראן. שיתוף הפעולה בין מממנת הטרור הגדולה בעולם לבין ארגון הטרור הנודע לשמצה נמשך עד היום. כאשר בכיר אל-קאעידה אבו מוחמד אל-מסרי חוסל בטהרן ב-2020, הוא חי שם בגלוי ונהנה מאירוח נדיב של האייתוללות.

טביעת האצבע האיראנית הייתה ברורה אף יותר במתקפת ה-7 באוקטובר. איראן סיפקה נשק, אימונים וכסף לחמאס מאז ימיו הראשונים של ארגון הטרור ב-1988. הסיוע האיראני נמשך כל העת, מלבד תקופה בה נרשם סכסוך בין הצדדים כאשר באשר אסד טבח בפלסטינים בסוריה במהלך מלחמת האזרחים שם בשנים 2011 ו-2012. אסד ממלא גם תפקיד חשוב בזרימת הכסף והנשק האיראני לחיזבאללה בלבנון. ראשי חמאס התנגדו לו במשך כמה שנים אך לבסוף בחרו להתגבר על המחלוקת ולהתמקד בחלום המשותף של השמדת המדינה היהודית.

במהלך מבצע 'שומר חומות' ב-2021, החלו לצוץ דיווחים על "מרכז העצבים" שהקימו ארגוני הטרור בלבנון, עדות לשיתוף פעולה בדרגים בכירים בין איראן, חמאס, חיזבאללה וגורמים נוספים המזוהים עם טהרן. דיווחים נוספים מאז טענו כי אותו מרכז נותר פעיל והוא מכוון שלל מתקפות נגד ישראל, במיוחד ביהודה ושומרון. צינור הנשק שמחמש מחבלים ביו"ש זוהה בידי צה"ל כמבצע בהובלה איראנית, כמו גם הקמת גופי טרור חדשים כמו 'גוב האריות' שפעל בשכם.

זמן קצר לאחר ה-7 באוקטובר, דיווחים כמו זה ב'וול-סטריט ג'ורנל' אישרו כי איראן סייעה בתקופה האחרונה בתכנון המתקפה ההרסנית ובהוצאתה לפועל. לא הייתה בכך הפתעה בהתחשב בהיסטוריה הארוכה של שיתוף הפעולה בין טהרן ועזה, אך למרות זאת ממשל ביידן הגיב בתחילה בזעקות של חוסר אמון. כאילו עלי ח'אמנאי לא פרסם בחשבון הטוויטר שלו סרטוני של חמאס והביע שביעות רצון משפיכות הדמים; כאילו בכירים בחיזבאללה לא הודו בגלוי בתכנון המתקפה ביחד עם חמאס. בבית הלבן עדיין התעקשו כי אין הוכחה ממשית לשיתוף פעולה.

קו הטיעון הזה מצד ממשל ביידן היה ניסיון קלוש להכחיש את הקשר לעסקה עליה הוכרז לפני כחודש בה ארה"ב הסכימה להפשיר שישה מיליארד דולרים של נכסים איראנים בתמורה לשחרור חמישה אמריקנים שהוחזקו בטהרן. לכל הפחות היה בכך נרמול של חטיפת בני ערובה, אם לא סימן ברור לטהרן ושליחיה כי צעד כזה משתלם. כמה שבועות לאחר מכן ואחד משליחי הטרור של איראן חטף ומחזיק בעשרות ישראלים, רובם אזרחים.

עוד התעקשו בבית הלבן כי טרם שולם אף לא דולר אחד מן המיליארדים שהובטחו לטהרן, כך שבכל מקרה כספים אלו לא יכלו לשמש למימון הטבח בישראל. אך גם במקרה של הטיעון הזה ברור כי מראית העין עגומה למדי. הכספים המדוברים מוחזקים בבנקים בקטאר, עוד מממנת עיקרית של חמאס במשך שנים ומי שמארחת בשטחה עשרות מבכירי הארגון לצד מחבלים מסוכנים מארגונים אסלאמיסטים אחרים.

ישראל הייתה יכולה להשתמש במחדל האמריקני הזה לטובתה לאחר הטבח, אך זו לא הייתה העת להאשמות. צה"ל עדיין פעל כדי לטהר את שטח הגבול ממחבלים וטרם התבררו מימדי משבר החטופים. היו אלה ימים של כאוס.

במקביל, ישראל שמחה לראות את התמיכה הנחרצת שהגיעה מוושינגטון. הנשיא ביידן, שר ההגנה אוסטין ומספר רב של מנהיגים אחרים הביעו גינוי בלתי מתפשר לחמאס, בעוד לוחמי צה"ל עדיין מנהלים קרבות פנים אל פנים מול מחבלים. היה בכך שינוי מרענן לעומת עימותי העבר בהם ישראל היא זו שזכתה לגינויים על שימוש בכוח "בלתי מידתי" להגנה עצמית. הבית הלבן גם הבטיח לחדש את אספקת הנשק לישראל, ונושאות מטוסים אמריקניות הפליגו לים התיכון בהפגנת כוח שמטרתה להרתיע את איראן או שליחיה האחרים מהרחבת העימות.

אך נוכחות ספינות אמריקניות לחופי ישראל, גם אם היא מוערכת, היא עניין רגיש עבור הממשלה בירושלים ועבור מדינה שנשבעה להגן על עצמה בעצמה. שורת מנהיגים ישראלים בעבר התעקשו כי אינם מעוניינים לראות חיילים אמריקנים בשטח המדינה. תחושת העצמאות החזקה הזו, המבוססת על לקחי ההיסטוריה היהודית, היא שדחפה את ישראל להגן על עצמה מול שלל איומים לאורך שנות קיומה. הישראלים מתגאים ביכולות המודיעין שלהם וביכולת לחזות מראש את צעדי האויב ולסכל אותם.

אך היה זה מחדל מודיעיני ישראל שאפשר את פריצת הגבול בעזה ואת הטבח שגבה אלפי קורבנות וזעזע את המדינה כולה. ממה שניתן לשער, ישראל נתפסה בהפתעה גמורה. יתכן שהייתה מתקפת סייבר מעורבת בעניין אך ברור שהבעיות עמוקות מכך.

במשך יותר משנה, שירותי הביון הישראלים פעלו תחת הנחה לפיה חמאס אינו מעוניין עוד בסבבים מול ישראל שרק מגבירים את סבל תושבי עזה. במקום זאת, כך הם סברו, חמאס מעדיף לייצא את האלימות לשטחי יהודה ושומרון שם הרשות הפלסטינית מתקשה לשלוט וצה"ל מתקשה להתמודד עם הפרות הסדר. ההיגיון מאחורי הנחה זו חוזק בידי הערכות כי מנהיג חמאס יחיא סינוואר שואף להגיע להסדר מול ישראל, כזה שיאפשר לו לספק רווחה ושירותים לאוכלוסייה המותשת בעזה.

זו הייתה טעות. בדיוק כפי שקרה עם "הקונספציה" אותה חלקו ראשי המודיעין הישראלי ב-1973 כאשר העריכו כי מדינות ערב מורתעות ממלחמה, ממשלת ישראל הנוכחית וראשי הביטחון שלה נפלו קורבן לחשיבה קבוצתית, וההשלכות היו נוראיות. מתקפת ה-7 באוקטובר התרחשה ביום השנה ה-50 לציון מלחמת יום כיפור, מה שחיזק עוד יותר התחושה כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה או גרוע מכך.

אם ישנן חדשות מעודדות כאן, הן נוגעות לעובדה שהציבור הישראלי נראה מאוחד בעת משבר. לאחר חודשים של קרבות פנימיים מרים סביב ענייני משפט, קמה ממשלת אחדות שאמורה להניח בצד את המחלוקת. צה"ל גייס כ-300 אלף אנשי מילואים, ביניהם כאלו שבעבר הודיעו כי יסרבו לשרת את ממשלת נתניהו. ישראלים מכל קצווי הקשת הביעו את נחישותם לסגור אחת ולתמיד את החשבון מול חמאס, ולהשיב את בני עמם החטופים מעזה.

התשובה לשאלה האם הלכידות החברתית הזו יכולה להחזיק תלויה, בין היתר, במלחמה שעתידה להתפתח. ישראל תמיד מצאה אחדות פנימית מול איום חיצוני, והאיום הזה כיום ממוקד מתמיד. איראן מתקרבת להפקת נשק גרעיני ומנגד נראה כי ארה"ב, במיוחד תחת הממשל הנוכחי, אינה מתכוונת לנקוט בפעולה כדי לשבש את תוכניות האייתוללות. ישראל תיאלץ שוב, ככל הנראה, להגן על עצמה בכוחות עצמה.

עד לאחרונה ישראל הפעילה מלחמת צללים נגד איראן. "המערכה שבין המלחמות", כפי שהגדיר זאת צה"ל, גלשה לתוך סוריה באוויר וביבשה, ולתוך איראן עצמה שם ישראל ביצעה מתקפות ישירות נגד נכסים צבאיים וגרעיניים. השאלה הנפוצה בדיונים המדיניים והאסטרטגיים של השנים האחרונות תהתה האם סוג כזה של מלחמה באזור האפור תספיק כדי לסכל את האויב הנחוש ביותר של ישראל.

הדיון הזה יקבל חשיבות רבה יותר כעת, כאשר איראן מגבירה את תמיכתה בשליחי הטרור שהציבה סביב גבולות ישראל. מלחמה רב-חזיתית תמיד הייתה האפשרות הקטלנית ביותר מבחינת טהרן, והיא תכלול ירי של אלפי רקטות לעבר ישראל, ברמה שמערכות ההגנה יתקשו להתמודד עמה. הטבח ב-7 באוקטובר עשוי להיות רק טעימה קטנה מן התוכניות שנמצאות במגירת האייתוללות.


ד"ר ג'ונתן שנצר הוא סגן נשיא 'המכון להגנת הדמוקרטיה'. המאמר ראה אור לראשונה בכתב העת 'קומנטרי'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. א.״ישראל למדה את הלקח המר״-מוקדם מדי לומר את זה. עוד לא היתה הזדמנות להראות ישום של לקח כזה. בנוסף, ישראל נמצאץ כרגע בתוך סערת כעס וכאב, כלומר מצב בו השמאל המתון מיישר קו לימין המתון, אך השאלה האמיתית היא מה יקרה בעוד כמה חודשים, כשהמצב ירגע, האם נחזור לתרחיש בו הימין המתון מיישר קו לשמאל המתון? או שבאמת משהו ישתנה.
    ימים יגידו.

    ב.העובדה שאיראן לא תוכל להשתמש בכספים למטרות טרור(נניח) היא חסרת משמעות כי אפשר להשתמש בו למטרות אחרות ואז להפנות את הכספים שיועדו לאותם מטרות ולהשתמש בהם לצורכי טרור.
    זו בדיוק הסיבה שהתניית סיוע הומניטרי באי שימושו למחבלים הוא בדיחה. הם פשוט יקלו את שאר הציוד ההומניטרי שבעזה.
    ולגבי הסיוע הצבאי, זה אינו רק עניין של גאווה לאומית. השיקול הוא הרתעתי. אפ המסר שהערבים לומדים הוא שישראל זקוקה לאחות הגדולה אז המסקנה שישראל אינה חזקה.
    חייבים להצדיע לממשל ביידן שמצליח לדאוג גם להזיק לישראל וגם לגרום לזה להראות כאילו הוא תומך בנו. עם כאלה חברם מי צריך אויבים?!

    1. הנזק שנגרם לנו מארהב במשך שנים, אינו ניתן לשיעור בכלל. יש עליהם אחריות ישירה למצב כאן.
      ומה שקורה היום עם ארהב בכלל שערוריה. אני לא מבינה בכלל למה מאפשרים את זה? מה, נתניהו סוכן של האמריקאים? אני כבר מיואשת מזמן….

    2. כנראה שרוב הבכירים במדינה הם סוכנים אמריקאים במודע או שלא. מי שלא, מייד נתפר לו תיק או מנסים לחפש אותו כדי להרחיק אותו ממוקדי הכח המרכזיים וזה לא קורה רק רק בצבא ובפוליטיקה אלא גם בנשיאות המדינה מכיוון שהנשיא יכול לתת חנינה. אם נתניהו היה סוכן אמריקאי לא היו נתפרים לו התיקים המגוחכים הללו אבל הוא יודע הייטב שרוב הבכירים בצבא הושתלו שם לא בגלל כשרונם, אלא בגלל שקל יותר להשפיע עליהם. לא נראה לי שהם פועלים במודע. אדם שהגיע למשרה בכירה לעולם לא יודה לעצמו שהוא לא מונה בגלל שהוא חכם אלא בגלל דעותיו או אישיותו שמאפשרים לחצים והשפעות זרות.

  2. את טהרן חייבים לגרען היום. לא לחכות אפילו עוד יום אחד.

    באתר אחר קראתי ידיעה שטהרן מתכוונת להודיע על פריצה לגרעין תוך כדי הלחימה.

    וזה רק מחדד את הצורך להעלות בפטריית אש את טהרן כמה שיותר מהר, לפני שהם יספיקו לעשות את זה לנו, או אפילו ליצור מאזן אימה מולנו, שאיתו הם יוכלו להקיז את דמנו בלי סוף, ובלי פחד שנילחם מולם.

    "הקם להרגך – השכם להרגו" לימדו אותנו חז"ל.

    זו לא המלצה – זה ציווי מבורא העולם, אם חפצי חיים אנחנו.

    את ראש הנחש צריך לרוצץ, ולא את זנבו.

    זה יהיה גם מסר מהדהד לכל האומות החפצות ברעתנו – מסוריה ועד מצרים, שלא נהסס להגן על עצמנו, גם במחיר של מחיקת ערים שלמות של האויבים מן העולם.

    לא צריך לפחד. צריך לעשות, ואלקי ישראל, אשר ציווה אותנו על כך, ונתן לנו את האמצעים לעשות את זה – יהיה בעזרנו.

    "וַיִּסָּעוּ. וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב".

    האירנים אשר יישארו בחיים בשאר ערי אירן יהפכו להיות פציפיסטים, יניפו את דגלי ישראל וישירו שיר לשלום, בדיוק כמו שהיפנים הפכו להיות פציפיסטים אחרי שגירענו להם שתי ערים.

    לפני שיהיה מאוחר מדי !!!

    1. עכשיו מייד פצצות אטום על איראן ועל חיזבאללה מייד אין זמן.
      זה נשמע לכם ילדותי ? גם מי שהיה אומר לכם לפני חודש על הטבח היה נשמע הזוי

    2. יש לנו את כל ההצדקה המוסרית לכך, גם לפי התורה, וגם, להבדיל, לפי משפטי אומות העולם.

      שהרי כל זמן שהם רק התגרו בנו ורק איימו עלינו – גם אז היתה לנו את הזכות למחוק אותם עד היסוד ראשונים.

      אולם כעת, כשהם החלו לממש את המהלך הזה בפועל – יש לנו את כל הזכות להפסיק את זה עוד בהתחלת הדרך, עוד לפני שהם עושים לנו שואה גדולה יותר.

      תזכרו את מה שהקב"ה הזהיר אותנו אם לא נעשה להם את זה ראשונים:

      "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם – אֶעֱשֶׂה לָכֶם !"

      אסור להתעלם מאזהרותיו של הקב"ה. סבלנו מספיק מכך שלא שמענו לדבריו.

  3. לגבי הקריאות להפצצה גרעינית של אירן, ימני ככל שאהיה, אני לא רוצה לפגוע בתושבי אירן ככלל, מכיון שהבעיה של היהודים תושבי מדינת ישראל היא מול השלטון באירן ועושי דברו. רוב תושבי אירן אינם אשמים במעשי האייתולות ומשמרות המהפיכה, אם כבר רובם ליברלים שאין להם עניין בפגיעה במדינת ישראל (חיה ותן לחיות).
    לכן לדעתי יש לפגוע בראשי המשטר באירן, ולעורר מהומות בקרב העמים שמרכיבים את המדינה, כך שהם יעסיקו את מי שמגונן על המשטר ובכך ימנעו את הישרדותם של האייתולות ועושי דברם. לאחר כינון משטר חדש, ליברלי יותר וידידותי יותר כלפי כל העולם, אירן לא תהוה סכנה קיומית עבור היהודים תושבי מדינת ישראל.

    לגבי תושבי רצועת עזה, רוב העם כרגע מונע מרגשות עלבון, השפלה ודרישה לנקם. זוהי טעות. שום נקמה לא תוכל להחזיר את הנרצחים או את החטופים. נקמה היא לרוב ארוע שבו צריכים להיות מעורבים אנשים (חיילים) מהצד שלנו, וזה לא מצדיק שום פגיעה באף אחד מהם, אפילו לא נפילה של שערה מהזרוע.
    לדעתי הדרך היחידה למנוע את הטבח הבא, שכל הילדים שטייסי חיל האויר (במיוחד אלו שסירבו להתייצב למילואים בגלל הרפורמה המשפטית) נמנעים כיום מלהפציץ, הילדים האלו יגדלו להיות מבצעי הטבח הבא בעוטף עוטף עזה (כלומר ראשון לציון, באר שבע וכו'), הדרך היחידה למנוע את הטבח הבא הוא להשמיד באופן מוחלט את כל מי שנמצא ברצועה. זה אומר לא לחוס על ילדים (שכאמור יהיו מבצעי הטבח הבא) או על זקנים (כמו הבן תשפוכת השטן שצעד עם מקל לעבר הישובים היהודיים במטרה להשתתף בטבח), חולים (שרק בגלל מחלתם הם לא יכולים להשתתף או לסייע בטבח), ונשים (שהולידו ויולידו את מבצעי הטבח של שמיני עצרת או הטבח הבא).
    זה אומר שגם חטופים ייפגעו. אבל למה דמם של החטופים כחול יותר מדמם של נרצחי הטבח הבא? למה דמו של גלעד שליט כחול יותר מדמם של מי שנרצחו ע"י מחבלים ששוחררו בגללו? למה זעקותיהם של בני משפחות החטופים חזקות וצורמות יותר מזעקותיהם של קרובי הנרצחים והחטופים בטבח הבא?

    הדרך היחידה למנוע, במכה אחת, את הטבח הבא היא ע"י נויטרון.
    יש בזה כמה תועלות.
    האחת – נפתרה הבעיה מול תושבי רצועת עזה, הם לא יסכנו יותר את היהודים במדינת ישראל.
    השניה – "לא עוד" זה "לא עוד!". ואם למישהו בכל העולם יש קושי בלהבין מה זה "לא עוד!", עכשיו לא יהיה לו קושי יותר. ואם למנהיגי מדינה כלשהי (למשל הולנד שבתחומה נמצא בית המשפט בהאג) יש קושי להבין את המסר, אפשר להבהיר לתושבי האג שכדאי להם לפנות את עירם בתוך שעתיים, או להציג לכל העולם את ראשיהם של עובדי ושופטי בית המשפט הבינלאומי על גבי מוטות. ברברי? כן, אז? אנחנו היינו צריכים כאפה חזקה מאד כדי להבין שכל הנסיונות לפתור את הבעיה מול המחבלים בעזה לא עבדו ואפילו הביאו את הטבח. כעת הגיע זמנו של כל העולם להבין שהשיטה של לפגוע ביהודים תעלה בסיום קיומה של האנושות. אלא אם חפצי החיים ייאלצו להחליט – הלנו אתם אם לצרינו? תגובתם תגרום להשמדתם או תאפשר את המשך חייהם הנינוחים.
    התועלת השלישית – יהודים יוכלו ליישב את רצועת עזה. להזכירכם – העיר עזה היתה עיר יהודית, והמוסלמים גירשו ממנה את היהודים. להזכירכם 2 – רצועת עזה שייכת לשבט יהודה. כלומר לפי התנ"ך, שהנוצרים והמוסלמים מכירים בו, כל רצועת עזה שייכת לנו ואנו מממשים את זכותנו הבלעדית ליישב אותה ביהודים. פצצת נויטרון לא מזיקה למבנים, לא מותירה אחריה קרינה (לאחר כמה שעות/ימים), כך שאין שום בעיה לחיות במקום כזה.
    התועלת הרביעית – חיסכון בחיי חיילים, ובחיי אזרחים שעדיין נפגעים, ולצערנו ימשיכו להיפגע, בגלל טילים ופצמ"רים שעדיין משוגרים מהרצועה.
    התועלת החמישית – אין ערבים אין פיגועים? אז גם לא תהיה סיבה להמשיך ולבזבז כספים אדירים על נסיונות עקרים למנוע פגיעה ביהודים. הכסף שייחסך יוכל להיות מופנה לשיקום היהודים שנפגעו, לשיקום הישובים שנפגעו, ולהקמת ישובים חדשים ברצועת קטיף החדשה.

    מי שטוען ששימוש בנשק גרעיני יגרום גינויים וחרמות מכל העולם, יש לי תשובה מאד פשוטה עבורו.
    היום אין גינויים וחרמות? כשארה"ב הטילה אמברגו נשק על מדינת ישראל, יהודים שנלחמו על חייהם רק 3 שנים לאחר השואה, שרדנו ללא העזרה מארה"ב. לא רק שרדנו, אלא שמדינת ישראל (600,000 יהודים) קלטה פי 3 מהגרים (העולים היהודים מארצות האיסלם ושארית הפליטה מאירופה) בתוך שנתיים שלוש, ושיגשגה. לא בלי קשיים מרובים, אבל העולים נקלטו בהצלחה יחסית. תיראו את אירופה וארה"ב – הם ניסו ומנסים לקלוט מהגרים, אבל אפילו כמות קטנה של מהגרים גורמת להם נזק כלכלי מטורף, שלא לדבר על הנזק הבטחוני.
    חיינו בצנע, היה קשה, אבל שרדנו ושיגשגנו. אז נחיה שוב בצנע. יהיה קשה. לא נוכל לקנות טסלות ולנסוע לחו"ל מתי ולאן שנרצה, לא נוכל לרכוש אייפון/סמסונג חדש כל כמה חודשים, לא נבלה במסעדות פאר, לא נקנה בגדים יקרים כדי שישכבו בארון לאחר שימוש בודד, וכו'.
    אבל נהיה עצמאים, שבעים, ובטוחים.
    ואחרי כמה שנים בודדות, העולם כבר יעלים עין מחסרונם של המחבלים ברצועת עזה, ויחזור לסחור עם מדינת ישראל בעיקר בגלל התועלת הכלכלית של סחר זה. ולאחר כמה שנים השיגשוג הכלכלי (שחלקו נובע מהקטנת תקציב הצבא בזכות הקטנת האיום מרצועת עזה) יאפשר עליה ברמת החיים ואיכותם.
    ומה לגבי הסיכון שמישהו, שליטי אירן למשל, ירצה להגיב כלפינו בפצצת אטום? טוב, שינסה. תגובתנו תהיה השמדת העולם כולו. האם ארה"ב רוצה בהשמדת כל העולם? ומה עם סין? ומה עם רוסיה? אם הם לא רוצים שהעולם יושמד, שידאגו שהאייתולות ועושי דברם לא ילחצו על הכפתור האדום. הם איפשרו את פיתוח הנשק הגרעיני באירן בזמן שידעו שמטרתו לפגוע ביהודים ואפילו במדינות אחרות. חלקם אפילו תמכו בפיתוח הגרעין האירני. אז עכשיו שיפעלו להיפך.

    השאלה שנשאלת היא – האם אתם, יהודים תושבי מדינת ישראל, מוכנים בכלל לוותר על רמת החיים שלכם כדי להסיר פעם אחת ולתמיד את האיום מרצועת עזה? או שאתם מעדיפים שימותו עוד ועוד יהודים, אבל העיקר מבחינתכם היא שתישאר רמת חיים הגבוהה (גם אם הילדים שלכם, אלו שילכו למסיבת טבע, יירצחו ע"י מחבלים מעזה)? האם אתם מוכנים לשלם את המחיר הנדרש? כן או לא? התשובה צריכה להיות פשוטה וחד משמעית. תשובה של "כן, אבל…" היא תשובה של "לא"!

  4. הנזק שגרם לנו אהרון ברק הוא עצום היה אזור חיץ שבו יש לטנקים יתרון בירי ובראיית לילה. בג"ץ בראשות הדיקטטור הנאור מנע ירי גם על חמושים על הגדר. הדיקטטור גם התפאר שבפסיקותיו הוא לא נותן לצהל לנצח