המחשבה שישנו מחנה אחד עליו ניתן להפיל אחריות ובכך לנקות את כל השאר מטופשת ומרושעת
בשבועות האחרונים נדמה כי עבור רבים בתקשורת, ברשתות החברתיות ובכלל בישראל, המלחמה היא המשכה של הפוליטיקה, ואפילו באותם אמצעים. הנה כמה דברים שחשוב לומר.
אחריות
ראש הממשלה נתניהו אחראי לאירועים, גם מיניסטריאלית וגם מהותית. לטעמי הוא שוגה כאשר אינו מצהיר כך ישירות ובפומבי, אך המחשבה לפיה ישנו אדם אחד עליו ניתן להפיל את האחריות ובכך לנקות את כל השאר היא מטופשת ומרושעת.
לכל מרכיב בקונספציה ובמחדלים שהובילו ל-7.10 שותפים רבים בכל רחבי המערכת הפוליטית והביטחונית. קשה למצוא נקודה אחת בה לא היה קיים קונצנזוס כמעט מלא במנגנון: שרי ביטחון ורמטכ"לים שהפכו לשרי ביטחון, ראשי שב"כ ומוסד, ראשי אמ"ן, מכוני מחקר ופובליציסטים.
בחרו סוגיה ובדקו: איכות המגננה הטכנולוגית שמעניק המכשול, מוטיבציות החמאס, שאלת ההרתעה, כדאיות מתקפת נגד יזומה, הסדרה ברצועה, העברת כספים, הכנסת פועלים וכו'. אין נושא אחד במאגר הקונספציות האלו שלא שררו בו הסכמות רחבות במשך העשור וחצי האחרון לפחות. הניסיון להפיל הכל על נתניהו ומבול ההדלפות המוטות בכיוון הן פוליטיקה מהסוג הנחות ביותר.
ברוב הסוגיות שלעיל אשמת נתניהו טמונה בכך שלא בלם וריסן את שיגעונות המערכת, לא התעניין מספיק או לא היה קשוב לקולות ביקורתיים. זו אחריות רצינית וכבדה והיא רובצת עליו. אך לא ניתן באותה נשימה גם להאשים את נתניהו בכך שלא אתגר את הגנרלים הכושלים, וגם להסיר מהגנרלים הכושלים כל סוג של אחריות. במטרה לנקות את בכירי המערכת שחלקם היום בכירים בשמאל, הופכים את הימין כולו שעיר לעזאזל.
הרפורמה והמחאה
טוענים שהרפורמה החלישה אותנו חברתית ויצרה הזדמנות לאויבינו להכות. כרגיל בשמאל גם זו טענה חד-צדדית וזדונית. הרפורמה החלישה אותנו או המחאה? צעדים הממשלה פגעו בחוסן הלאומי או התגובה חסרת המעצורים של 'אחים לנשק' ומפגיני קפלן למיניהם? מה פגע יותר בחוסן הלאומי, הגבלת עילת הסבירות או הסרבנות ההמונית?
צריך להיות רשע במיוחד או טיפש במיוחד כדי לחשוב שיש כאן רק אשם אחד. אנשי קפלן כמובן יגידו ש"לא הייתה להם ברירה". מול דיקטטורה "חובה להתנגד" ושאר סיסמאות נבובות מישיבות פרסומאים. אבל אף אחד מהם לא עוצר רגע לחשוב: האם היינו חייבים לפעול בקיצוניות כזו? האם הרפורמה חייבה אותנו להגיב בצורה כה מסוכנת? האם ריסוק הביטחון הלאומי (אפילו מבלי לשער את התוצאה) הוא מחיר ראוי בגלל הרכב הוועדה לבחירת שופטים?
בימין השאלות האלו עלו שוב ושוב. למרות שהרפורמה הייתה נכונה ומוצדקת, רבים במחנה טענו כי בשל התגובה המטורפת משמאל, המחיר פשוט לא שווה את זה. אני בעצמי כתבתי זאת בחודשים הראשונים של מושב החורף ולא הייתי לבד. בכירים בקואליציה סברו כך ואף התנגדו לחקיקה, וברור שנתניהו היה בצד אלו שניסו למתן את הרפורמה. אבל בשמאל אין שום לקיחת אחריות וחשבון נפש. הם המשיכו לפורר את הצבא, להכפיש את המדינה, לקיים קמפיין הזוי וחסר בזירה הבינלאומית, הכל כדי להפיל את הממשלה ולקחת את השלטון.
האם לא עולה בדעתו של איש בשמאל שהפגנות נגד ראש ממשלה בזמן נאומו באו"ם אודות האיום האיראני הן דבר שמקרין חולשה לאויבינו? האם אין במחנה אדם אחד בעל יושרה והגינות שמוכן להודות בטעות? גם אלף מחסני ביגוד ומיליון מנות מזון לחיילים לא יכפרו על כך.
הימין האמיתי
מאז פרוץ המערכה פרצה כרגיל גם מסכת לחצים מאגפי הימין – מדוע לא נכנסים בהם? איפה צה"ל? באיזו ציפייה ילדותית לבליצקריג שינצח את כל הרשעים תוך ימים, כאילו 'תמרון יבשתי' הוא מונח קסם אשר לחישתו בלבד מבטיחה את תבוסת האויב.
וזה לא נעצר שם. אחרי הניצחון המהיר, הקליל והמובטח, צריך גם לעשות משהו עם הרצועה, ומיד צצנו אסכולות שונות לחלוקת השלל: לגרש את כולם למצרים, לשטח את עזה, להקים מחדש את גוש קטיף וסליחה אם שכחתי מישהו. אני שומע את הקולות האלו, שוב וכרגיל, גם כהכנות ליום שאחרי. על חולשת הליכוד, הפחדנות של נתניהו וכו'. מילים: צוק איתן; לחן: נפתלי בנט.
אין בימין הזה גרם ריאליזם או הבנת הסיטואציה הביטחונית. לא הכרה ברמת המוכנות האמיתית של צה"ל, לא הבנת טיב המערכה ולא הבנה רחבה יותר של זירת האיומים האזורית. יש מי שהציע ברצינות לתת מכת מנע לחיזבאללה ולהכניס אותו ביוזמתנו למערכה. תנו לצה"ל לנצח, עם הנצח לא מפחד וגם מי שמאמין לא מפחד!
המציאות לצערנו פחות אידיאלית. צה"ל, גם בסדיר וגם במילואים, אינו ערוך ליציאה מהירה למלחמה מסוג זה, וטוב שלקח את הזמן להתאמן, להצטייד ולתכנן מחדש. לפחות על פי הפרסומים, המערכה עד כה מתנהלת לא רע ובאופן שיטתי בשילוב הפצצות, מצור ופשיטות קרקעיות הדרגתיות. אפשר כמובן לדרוש יותר מכל מרכיב, אבל ביחס לפנטזיות ולחלופות אחרות, בשלב הזה נראה כי מקבלי ההחלטות נוהגים בחוכמה.
אני מזכיר לכם את אופן קבלת ההחלטות של אולמרט במלחמת לבנון השנייה: תוך שעות ספורות מאירוע החטיפה צה"ל כבר היה מעורב במערכה קרקעית מסלימה בשטח לבנון, שהתפתחה ללא הנחייה מדינית והכוונה, כאשר גיוס המילואים נעשה תוך כדי לחימה וללא קביעת יעדים. הוא היה נחוש ועם "סכין בין השיניים". ראינו איך זה נגמר.
גם נפתלי בנט חוזר לבמה אחרי ששתק במשך שנה שבה קידמו רפורמות מהסוג שפעם אהב), שוב יש לו "תוכנית" כיצד לנצח דברים, שוב הוא לוקח קרדיט על מה שפחות או יותר עושים כבר בלעדיו, ושוב המרמור הימני האידאליסטי והמנותק עולה מתוך הטוויטר.
אנו נמצאים כעת בשיא המערכה, אבל היום שאחרי יגיע במהרה. כולם מדברים על קריסת קונספציות, אבל איכשהו תמיד הקונספציות שקרסו הן הקונספציות של מישהו אחר. זה מצב גרוע. אולי כלקח ראשוני נתחיל בזה שכל אחד יקבל אחריות על הקונספציות של עצמו. יש פה מספיק כשלים לכולם.
לא רק שהפגנות השמאל החלישו אותנו, הן גם שידרו שכשאתה נלחם במי שבעיניך מדכא אותך-המטרה מקדשת את כל האמצעים.
הקונספציה שקרסה היא קונספציות ה״אמת לשעתה״. התפתחה לה שכבה של אצולה שמאלנית שבעה ומושחתת שאמצה את השקר כאמצעי שליטה לגיטימי. לעומתה כל השאר הם בשר תותחים ועיסת אדם שהוקרבה למען שלטון העליונים. שימו לב איך בyent ובשאר אתרי השמאל כל יום מופיע סיפור על מישהו מהשמאל שנהרג ושום מילה על עשרות השוטרים שהגיעו ראשונים, נלחמו בגבורה ונהרגו. יש כאן הבחנה ברורה בין דם לדם.
אכזבת
ראש הממשלה לא אחראי לפוטש שעשו נגדו
כשמינויים של גנץ פעלו כדי להפילו
למה ראש הממשלה לא אחראי?
אם מישהו, במיוחד מינוי של גנץ או כל שמאלני אחר, קושר נגד ראש הממשלה (להזכירך, רוב היהודים בחרו במפלגות ימין, או פסואדו ימין) כלומר נגד רוב העם היהודי בארץ ישראל, ראש הממשלה צריך להעמיד את הקושר בפני כיתת יורים. חד וחלק.
ראש הממשלה, בהיכנסו לתפקיד שלשמו בחרו בו מצביעיו, היה צריך לפטר את כל מינויי גנץ, למרות שזה היה גורם לזעזוע, וממנה אנשים שנאמנים לעם ישראל ולא לאידאולוגיה שמבטלת את עם ישראל. במצב זה הזעזוע היה חיובי. כך פועל מנהיג אמיתי, כך מראים משילות.
אם ראש הממשלה לא מסוגל לפעול כך, נפשית או רגשית, או כי הוא נסחט ע"י גורם אחר, שיתפטר מתפקידו ויעביר את התפקיד למישהו, ימין אמיתי, שיש לו אומץ לעמוד מול הקושרים ושולחיהם, ואפילו לגייס את העם כדי לחסל את הקשר ואת הקושרים.
ואם ראש הממשלה לא פועל לא כך ולא כך, אזי הוא האחראי הבלעדי לקשר נגדו ונגד עם ישראל.
לא העכבר גנב, החור גנב. אתה מוזמן ללמוד מה מקור המשפט ומה משמעותו.
שימו לב איך השמאל מנסה להסיט את הנושא והוא שרוסיה היא אחראית לטבח בשמחת תורה. הדרג המדיני קיבל את המידע באיחור. דיווח התצפיתניות וכל הלחימה של הכוח המועט ואזרחים ושוטרים לא קבל תגבורת: לא מהאוויר ולא מכוח קרקעי בעל מסה קריטית. לא מדווחים שהרמטכ"ל וקציניו הלכו לישון, לאחר הדיון הלילי, בלי להקפיץ כוחות ובלי לעדכן את ראש הממשלה. קשה לראות איך מבצע גדול שכזה נעלם מהמודיעין. יתכן והתקיפה לפני פריצת הגדר הגיע מתוך הארץ וזה בוודאי עניין של השב"כ. השאלה היא לא מה מעורבות רוסיה אלא מדוע צמרת הביטחון לא עדכנה בזמן, לא תגברה כוחות ולא שלחה תגבורת במשך שעות רבות
הכנסת גנץ לקבינט החירום תוך זריקה החוצה של כל מי שהזהיר נגד אותם מינויים ונגד דרכם היא הכשרתם למפרע. ועל זה ביבי כן אחראי.
ובא לא נשכח כמה ביבי התעקש במשא ומתן הקואליציוני על שר בטחון שיהיה נוח לאותם מינויים.
אתה מראה בצדק שהשמאל, כמו נתניהו, ובעצם כולם היו שותפים לקונספציות השגויות. אתה יודע מי לא היה שותף להם, הימין שמימין לנתניהו. בשביל לא להרוס את המסר אתה תוקף את אותו ימין על כך שהצעותיו ילדותיות. אבל אם יש מסקנה אחת שראוי לאמץ מקריסת הקונספציות, זה שכדאי להקשיב ברצינות לקיצונים ההזויים הללו. ניתן כמובן לחלוק עליהם, אבל לא עם טענות יהירות של "אתם לא מבינים מורכבות". המבינים הגדולים קרסו.
סליחה עקיבא אך בנוגע לטענות הימין לגבי יעד מדיני שהוא לא מילים נבובות כמו ״חיסול החמאס״ אלא יעד מדיני כמו כיבוש הרצועה גירוש האויב והחלת ריבונות והקמת התיישבות הוא הפיתרון הכי מציאותי והכי נכון וצודק שיכול להיות. וזה לא שאני שאומר אלא ביטחוניסטים נוסח מפאי שמבינים איך מביסים אויב, ומזרחנים כמו אליעזר שרקי וגיא בכור שמבינים מה זה איסלם ומבינים שכדי להביס את האיסלם צריך לכבוש שטח ולגרש את האויב משם ולהחיל ריבונות. למה אתה לא מתייחס לדעות האלו? שבמקרה מתיישרות היטב עם מה שהימין שמימין לימין טוענים כבר הרבה שנים וכולם קרו משיחיסטים הזויים פנטים ומסוכנים! סליחה באמת שצדקנו לאורך כל הדרך. ולא לא צריך להיכנס בבלי קריג ולכבוש את כל הרצועה תוך יום ולא צריך לפתוח חזיתות נוספות בצפון. אך כן צריך להפסיק להתכונן במידה ותיפתח נגדנו. זוהי דעה שקולה מהימין שמימין לימין כבר שנים. וכן הליכוד נכשל פה. דיברו הרבה ועשו מעט.
טוב מאוד, מסכים לחלוטין. הצבת היעד של התיישבות מחדש בעזה איננה ריאלית? באמת? אז אנחנו, הימין שמימין לימין חושבים שלא רק שזה ריאלי זה גם הכרחי לפחות משלוש סיבות: א) הצדק – זה שלנו ב) הבטחון – רק כך ניתן להגן היטב על השטח שיפורז מנשק, ויו"ש הם הוכחה יומיומית לכך ג) הלקח – רק "נכבה שניה" תוציא לכל הערבים בארץ ובחו"ל את החשק להתקומם נגדנו שוב. השטח חשוב להם – ולמען האמת גם לנו, אבל זה ענין אחר – יותר מנפשות. גם אם הם יאבדו חמשים אלף לוחמים, הם יכולים להקים אותם מחדש כאשר נראה להם שהתוצאה תהיה שווה את ההשקעה,, אבל רק כל עוד מהצד השני אין להם אדמה להפסיד, לכן רק צירוף של התישבות על אדמות למשוואה הכוללת ישנה לחלוטין את התוצאה.
ביגמן פיספסת הפעם כי אינך מזכיר את החטא הקדמון שהוליד את החמס מלכתחילה (הסכם אוסלו) והעצים וניפח אותו לממדי המפלצת של היום (ההתנתקות והבריחה מעזה). לחטא הזה אחראי בלעדית השמאל בגלל הקונצפציה הארורה שלהם שיש עם מי לדבר וכי בצד השני יושבים בני אדם כמונו החפצים בשלום ובשיגשוג כלכלי. נתניהו התנגד בכל נימי נפשו לשני המהלכים הללו והזהיר מפניהם מעל כל במה אפשרית
והדרך שבה זה נכפה על שרון: ״עומק החקירה כעומק הנסיגה״. אסור להסכים בשום פנים ואופן ששופט ישב בוועדת החקירה שתבוא. כולם יחקרו, כולל מי שהפעילו לחצים דרך הפרקליטות ומערכת המשפט.
אתמול אמר יאיר לפיד, שהיה כאן ראש ממשלה ושואף לחזור לתפקיד, שלאחר המלחמה צריך לתת את עזה לרשות הפלשתינאית. אני מניח שהשותפים החדשים של נתניהו, גנץ ואייזנקוט, חושבים כמו לפיד, גם אם אינם אומרים זאת כעת.
בשנה שעברה נאם ראש הממשלה לפיד באו"ם והודיע על רצונו בהקמת מדינה פלשתינאית. למחרת נאם שם ראש הרשות, אבו מאזן, על כך שיש להקים מדינה פלשתינאית בגבולות החלוקה מ- 1947, בנוסף, כמובן, למימוש "זכות השיבה". ספק אם לפיד, שהשווה בידיעות אחרונות ב- 2005 את ההינתקות, להינתקות של שבדיה מנורבגיה ב- 1905, מסוגל להבין אפילו היום, מהי משמעותה של הקמת מדינת אויב פלשתינאית. אבל גנץ ואייזנקוט, רמטכ"לים לשעבר, אינם מסוגלים להבין זאת?
ומדוע התקשורת אינה מספרת לציבור, מה היה תהליך אוסלו, וכיצד הוא משפיע עלינו במישרין עד היום ויוסיף להשפיע.
עד תחילת תהליך אוסלו ב- 93, רק קיצוניים בשמאל תמכו בהקמת מדינה פלשתינאית.
הסכמי אוסלו בשנים 93-96 הם בכייה לדורות. מדינת ישראל הקימה במו ידיה את מדינת האויב הפלשתינאית, הקמה עליה לכלותה.
בלי אישור מהציבור בבחירות 92, הממשלה ניהלה לראשונה משא ומתן עם ארגון המחבלים אש"פ, בראשות רב המחבלים ערפאת, שגרם למלחמות אזרחים בירדן ובלבנון, ושהיה אויבה של ישראל. להזכיר, אבו מאזן היה מספר 2 של ערפאת. גם "זהותם הפלשתינאית" של ערביי ישראל התחזקה מאוד כתוצאה של הבכייה לדורות.
גם בהתעלם מהחמאס והג'יהאד האיסלאמי, אפילו עם אש"פ לא נחתם הסכם שלום ואף לא "נייר" על סיום הסכסוך. אבל תמורת ניהול משא ומתן (!), ישראל, מדינה מוכרת, מסרה בשנים 94-96 שטחים נרחבים לארגון המחבלים אש"פ – ביהודה שומרון ומרבית רצועת עזה (ההינתקות של שרון נעשה רק ב- 2005, ומאז 2007 שולט שם החמאס, 70 ק"מ מת"א). כל זה תוך פיגועים קשים, שהם ההפך המוחלט מה"שלום", שהובטח ע"י הממשלה שהביאה עלינו את הבכייה לדורות.
הממשלה ההיא נשענה על קואליציה, בה היתה חברה חד"ש – מעין "הרשימה המשותפת" דהיום, שהתנגדה אפילו להסכם השלום עם מצרים!
ראיתי השוואה בין המחדל של 1973 לבין הסכמי אוסלו. ובכן, הבכייה לדורות של הסכמי אוסלו היא המהלך החמור ביותר בתולדות המדינה.
אהוד ברק ביקש פעם סליחה מעדות המזרח.
השמאל כיום אינו מסוגל לבקש סליחה על "הקונספציה", הבכייה לדורות שהמיט עלינו, של תהליך אוסלו.
למען הדיוק וההיסטוריה, אני מבקש להזכיר מה המהות של הסכם אוסלו.
פרס, ביילין ופונדק רקמו עיסקא (תוך הפרת חוקי המדינה מכיוון שהם לא היו חלק מהממשלה באותו זמן), שלפיה ערבים אזרחי מדינת ישראל יתנו לשמאל את השלטון והם יתנו לערבים מדינה.
זה לא הספיק לשמאל (ואני כבר לא מזכיר את הימין שמימין לימין שגרם לזריקת כמה מנדטים לפח), והוא עוד היה צריך לשחד כפשוטו כמה חברי כנסת (מי זוכר את גולדפרב והמיצובישי) כדי להעביר את הסכם התועבה הקרוי הסכם אוסלו.
מספיק היה לראות את הפרצוף של רבין בזמן החתימה על ההסכם כדי להבין איזה גועל נפש היה לו מזה.
מי רצח את ג,ו אלון. האם ייתכן שגורם בכיר עד מאוד במדינת ישראל נתן את ההוראה לבצע את מעשה הרצח בג'ו אלון ואף לטייח ולמנוע בכל דרך את חשיפת האמת סביב נסיבות הרצח?
גורם בכיר עד מאוד (ישראלי? אמריקני?) שהחליט לסלק את ג'ו אלון מחשש שהמשך חייו עלול היה לסכן ולסכל הרפתקה מדינית מסוימת.
שנים רבות אחרי רצח ג'ו אלון בוושינגטון, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בתל אביב. הנסיבות שהובילו לרצח וההתרחשויות בליל הרצח עצמו לא נחקרו עד תומן, ונראה שקיימים גורמים עלומים העושים לילות כימים כדי לטייח ולמנוע בכל דרך את חשיפת האמת סביב נסיבות הרצח. האם גם המשך חייו של רבין עלול היה לסכן ולסכל הרפתקה מדינית מסוימת?
ראש הממשלה נתניהו מעודכן לראשונה ב6:30 לאחר כיבוש ישובים. אפילו לא דקה אחת של התרעה מאמ"ן ושב"כ. וכן נשארה התפיסה שחמאס מורתע.
קשה לראות איך מבצע גדול שכזה נעלם מהמודיעין. יתכן והתקיפה לפני פריצת הגדר הגיע מתוך הארץ וזה בוודאי עניין של השב"כ
לא מעניין
קצת חבל שעקיבא השמיט את האחראי העיקרי בג'ץ.
בג'ץ שקבע את המדיניות "דמוקרטיה צריכה להלחם עם יד אחת קשורה" – אשם.
בג'ץ שחייב את המדינה לספק חשמל לעזה – אשם.
בג'ץ שחיסל את פרימטר ההריגה – אשם
רצוי להזכיר שוב ושוב: שלום עכשיו לא קמה בכלל "אקיבוש" ב- 67.
היא קמה בגלל עליית הליכוד לשלטון בסוף שנות ה- 70.
לא הכיבוש, לא אי השוויון, אלא אובדן שלטונה של מפלגת העבודה, של האשכנזים מתנועת העבודה – הוא שיצר את הסמול הישראלי, שאין לו דבר וחצי דבר עם תנועות שמאל בעולם.
כל כולו קשור בפוליטיקת זהויות של מיעוט אשכנזי שמרגיש שגנבו לו את המדינה.
מיעוט אשכנזי ששונא כל מי שאינו כמוהו: מזרחים, רוסים ובמיוחד ערבים. פגשתם סמולן שחי עם ערבים? שרוצה לחיות בין מזרחים?
להזכירך, או כדי להשכילך אם אתה לא יודע, הליכוד בשנות ה-70 היה מורכב כמעט כולו מיוצאי אשכנז.
אחת הבודדות מבין בכירי הליכוד באותן שנים, שלא היתה אשכנזית, היתה גאולה כהן ז"ל, שחזתה והזהירה מפני דברים שהרבה פוליטיקאים לא יכלו או לא רצו לראות. אביה מעולי תימן, אימה מרוקאית/טורקיה.
מאיזו עיר במרוקו הגיע בגין?
באיזו ישיבה חרדית בעיראק למד שמיר?
האם מרידור האב, בהנחה שעלה מאירן, הוא יהודי שיעי או סוני?
האם יצחק מודעי עלה במרבד הקסמים?
האם יורם ארידור משתייך לקהילת אוכלי החריימה והפלפל-צ'ומה, או שהוא ממוצא טורקי?
יש עוד הרבה שאלות בסגנון זה לגבי אנשי הליכוד בשנות ה-70 וה-80
אני חושב שהבנת שדבריך באו שלא מצד החכמה, בטח לא מצד אהבת ישראל.
*הכותב משתייך לקהילות שחיו מצפון לים התיכון, וכמו רבים מיוצאי הקהילות הללו הצביע ליהודי ממוצא עירקי/כורדי
מה זה קשור להנהגת הליכוד?
הם שונאים את המצביעים שזה רוב עם ישראל.
על מנת למגרם הם נטפלים כמו עלוקות מוצצות דם למנהיגי המחנה היהודי לאומי דתי.
אל תיתמם!!!
שלום עכשיו עלתה בעקבות מלחמת יוהכ״פ. זה היה שילוב של טראומה מחמש מלחמות תוך 20 שנה(דבר שאין לו מקבילה בעולם-העצמאות, סיני, ששת הימים, ההתשה ויוהכ״פ) יחד עם השפעות תרבותיות מארה״ב בה באותו זמן עלתה תנועת ילדי הפרחים(בעקבות ניהול כושל של מלחמת ויטנאם ע״י וילסון).
אין כל קשר לליכוד.
אחריות ואשמה, אלה 2 דברים שונים.
זה שרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, מעמידים פנים שהם "לא מבינים" את ההבדל בין ה-2, זה כי לשקר ולרתום דם למען מטרה פוליטית, זה סטנדרטי לחלוטין עבור מי שרצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו – נקרא שלום בעיניו ועל שלום כזה, עוד צריך להביא שטחים ואנשים לשלוט עליהם – לכנופיית מרצחים שכוחת אל מתוניס.
אין גבול מוחלט בין ה-2 (אחריות ואשמה) ולמעשה, זה מדגיש ביתר שאת את חשיבות השאלה, מה גורם xyz ידע/לא ידע ובאופן כללי, יכל לעשות אחרת.
זה (באופן "מפתיע"), אומר שנדרש לחקור מי ידע מה וכיצד נהג, טרם קיבל את ההחלטות שקיבל. איזו מסקנה מפתיעה, שיש **לחקור ולגלות מי ידע מה בדיוק**, טרם קיבל את ההחלטה – ורק על בסיס זה, לקבל החלטה ציבורית, מי אשם ובמה בדיוק.
התגובה הציבורית, צריכה להיות א', אם ראש הממשלה (לשם הדוגמא), ידע על כוונות הנאצים מרצועת עזה והורה לצה"ל להשיג כוחות ע"מ לא לעצור את הרוצחים וצריכה להיות ב', אם כל המידע שהיה בפניו היה, אין **שום היתכנות** להתקפה גדולה של רוצחים צמאי דם. בסופו של דבר, יש מידע שמתקבל מגנבי הסף (סליחה, שומרי הסף, לפי המילון לסמולן השקרן הפומפוזי וה"מפגין") ויש קבלת החלטות/הכרעות – המבוצעים בממשלה ובכנסת (הרשות הנבחרת), עפ"י המידע לעיל (כמובן).
אלה 2 דברים שונים ויש אחריות/תפקיד שונה לכל אחד מהגורמים בתהליך.
אם הרשות הנבחרת, הכריעה באופן שגוי **אל מול המידע שהיה בפניה**, דרכם הפוליטית (לכל הפחות) של נבחרי ציבור אלה, הסתיימה. אם כל המידע שהיה בפניהם זה שירי הכלניות של גנץ – ההחלטה היית תקינה. גם אם לא נכונה *בדיעבד*.
הניסיונות של ליינט, לייחצ"ן עכשיו, כל מיני דו"חות על סכנת החמאס, שהם צחקו עליהם יום לפני המתקפה ושרו שכותבי הדו"חות האלה, רוצים להפריע לסאלאם בדרום ובגלל הפעולות ההתקפיות שכותבי דו"חות אלה ממליצים, החמאס המסכן יצטרך להילחם בצבא הישראלי (ימ"ש הורס הסאלאם הזה) – שקופים ורק מפאת העדפתי האישית את אחדות העם בעת הזו, אני עוצר כאן ורק מצביע עם עבודה זו (ולא אומר מה אני חושב על זה ומה התזמורת המתואמת הזו של הפופוגנדה הזו, אומרת על "עיתונאי" ליינט).
הניסיונות של רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, לערבב בין ה-2 (בין אחריות לאשמה) – מתאימים לרמה האינטלקטואלית, של מי שזקוק לאישור משוקן ע"מ לחשוב עצמאית, בלבד.
זו טענה מט*מטמת כ"כ, שקל מאוד להפריך אותה (אני העדפתי גם להסביר) – הוריו של בני סלע אחראים עליו? ללא ספק, כמו כל הורה. האם הם אשמים במעשיו?
אז כל עוד נוכלי הסמול, לא מתחילים לטעון שיש להכניס למאסר גם את הוריהם של כל מי שהורשעו במשפט הפלילי בישראל (הם אחראים על ילדיהם, לא?), אז הם מבינים שיש הבדל בין אשמה לאחריות. הם רק מעמידים פנים שהם לא מבינים, ע"מ ליצור פסטיבל תשקורתי במטרה להשתמש בו ע"מ להדיח רשות נבחרת מכהנת, ללא בדיקת מעשיה לעומק ולחזור לשלטון ע"מ לרצוח עוד ישראלים עבור פרסים מאוסלו.
אתם לא חושבים שמסירת עתיד הישראלים בידי מכחיש שואה מזדקן מכנופיית מרצחים שכוחת אל מתוניס – זה שלום? אתם נגד השלום? מישהו שכתוב הנאומים שלו ממלכתי, מראש העין, שואל.
כולם מדברים על קונספציה שקרסה, אלא שיש לא מעט קונספציות שקרסו, ורובן ככולן של השמאל.
נכבה 2.0 עכשיו!
לסיים את העבודה ש'סבא' לא סיים.
רציתם ימין מלא מלא? קיבלתם. רציתם משילות? קיבלתם. עכשיו תתמודדו עם התוצאות. אל תשכחו, הימין בשלטון, לא השמאל, לא המפגינים. הימין. הוא אחראי.
תודה שהקדשת מזמנך להוכיח, שצה"ל ואמ"ן עסוקים בפוליטיקה, במקום על הגנה על אזרחי ישראל.
כיוון שלהביא מודיעין על כוונות החמאס ולהשאיר סד"כ מתאים, זה באחריותו הבלעדית של הצבא.
רציתם לגרור את הצבא להפגנות? קיבלתם. עכשיו תתמודו שהוא עסק בפוליטיקה, במקום בהגנה על חיי אדם. הצבא אחראי על כמות החיילים בגבול עזה. לא הממשלה.
זה עומד בקריטריון הגופות של אהוד ברק או שצטרכו להביא את עזה כלניות גנץ?
לא קיבלנו שום ימין על מחא ושום משילות.
במשטרה, המפכ״ל התגאה בראיון בעדיעות שהוא מסרב פקודה לשר הממונה עליו(והפרקליטות לא העמידה אותו לדין כנדרש).
בצבא, מפקד חיל האוויר התעקש להכיל סרבנות והרמטכ״ל ושר הבטחון גיבו אותו וכשהימין ניסה לפעול דרך פיטורין (של גלנט) ראינו איך זה עבד.
על מערכת המשפט, האקדמיה והתקשורת אין מה לדבר.
אז כן, היתה קואליציה 99% ימנית אבל זהלא עוזר כשיש כזו התנגדות וסרבנות רב מערכתית.
העם דורש משילות.
צבא שמתעסק בניתוחים להומואים…
לא מתעסק בניצחון!
צבא שמתעסק בלימודי מגדר …
לא מתעסק בניצחון!
הימין בשלטון (נניח שלממשלה היה כח טוטליטרי) ומכאן הימין אחראי.
ברכותי, הגעת לרמת הסקת מסקנות של כיתה ב׳.
מצטער להודיע לך אבל המציאות לא כל כך פשוטה או שטחית.
אינני מסכים ש"אשמת נתניהו טמונה בכך שלא בלם וריסן את שיגעונות המערכת".
אשמת נתניהו היא בכך שאימץ כמעט לחלוטין את שגעונות המערכת מיום בחירתו לתפקיד רוה"מ ועד עצם הימים הללו.
מאז פרישתו של יצחק שמיר אין למחנה הימין מנהיג ימני אידיאולוגי.
נתניהו פרגמטיסט קיצוני (גם אם נניח שכוונותיו טובות) וראייתו המדינית לא רק נעדרת חזון יהודי שורשי אלא אף נעדרת חזון לאומי חילוני.
באין חזון יפרע עם. כאשר מדיניות מבוססת על כיבוי שריפות ותגובה (אנמית) למאורעות, הכל מתפוצץ בסופו של דבר.
מגיע למחנה הימין ולעם ישראל מנהיג יהודי ציוני אמיתי.
אשמה אחת ברורה שנופלת רק על כתפי הימין שמרכיב את הקואליציה הנוכחית היא המו"מ הפנקסני, הקטנוני, הנוקדני, התאוותני, השיכור מנצחון, היהיר, המטופש והעיוור של כל חברי הקואליציה. יותר מחודשיים(!!) של מו"מ מכוער ומבזה חשפו ימין בעליבותו לעיני כל ישראל. כל אחד עם ליטרת השלטון שלו. כל אחד עם נתח התקציב שלו. כל אחד עם ההטבות, הפינוקים ויישום מצע החסה האידאולוגית למחנה שלו.
והימין ישלם את המחיר גם על הננסות הפוליטית הזו.
מי שרוצה להיות מנהיג, לראות את הנולד, לפקד על עם ישראל ולשמור עליו, צריך להפגין גדלות רוח ונפש. להיות ענק. ואיש ממנהיגי הימין לא גילה גדלות נפש כזאת, מלבד אולי בנימין נתניהו, וגם הוא לא יצא נקי.
אז נכון שהשמאל חולל לנו את אוסלו, אבי אבות הטומאה. וההתנתקות אחר כך עם אקדח לרקתו של אריאל שרון.
אבל מנהיגי הימין לא התעלו לגודל השעה כשהגיעה שעתו של הימין. ולכן בבוא העת מגיע להם לפחות מטח של ביצים סרוחות ועגבניות רקובות לפנים.
נכון.
אבל בל נשכח-היתה רק מפלגה אחת שסירבה לקחת עצמה בפרופורציה. אותה מפלגה שלא מיהרה לקיים חצי מההבטחות שלה(מה קורה עם חוק הגיוס שהובטח לחרדים?) והביאה שר בטחון שרב עם השותפים ברמה שכמעט פיטרו אותו(ועדיין לא מביע חרטה) ושדרש מהשותפים(כולל שותפו למשרד והשר לבטחון פנים) ויתורים רחבים הרבה יותר משהוא והרמטכ״ל מוכנים לעשות לקראתם:
מפלגת הליכוד.
זה לא אורך המו״מ הקואליציוני (שהיה יכול להסתיים בתוך פחות מיום) אלא גם כל מה שקרה אחר כך-
הממשלה הזו כיהנה 9 חודשים מאז הבחירות ומה היא השיגה בזמן הזה? מה הימין הרוויח ממנה?
כלום! כל מהלך משמעותי נמרח ונמרח, צומצם והוחלש ולפעמים אף בוטל.
רק מזכיר שלפיד השיג הרבה יותר בהרבה פחות זמן ועם ממשלת מעבר.
כתבת יפה. בסוף יש לך קצת טעות ובילבול.
אסביר נקודה:
צריך היה לעשות בליץ-קריג רק בתנאי שיש יכולת כזאת + תכנון מוקדם מראש.
ברור ומובן שאם יש צבא שאינו מוכן, והוא משוכנע שהחמאס מורתע ולכן לא מכין תוכניות – צריך להיערך ולהתארגן לקראת היציאה למלחמה.
בסופו של דבר, לא הימין טועה (כי מכת מחץ חזקה ומהירה – זה הדבר הכי טוב). אלא הצבא טועה בכך שלא מכין את עצמו..
אם יש לך מגבלת מילים בכתבה, עדיף שתעשה לעצמך תקציר לפני שאתה משמיץ את אלה שצדקו ואומר שהרעיונות שלהם ילדותיים. ראינו לאן הובילו אותנו ה"בוגרים" מאסכולת אוסלו. גם לא ציינת את החטא הקדמון של אוסלו, גם לא את התפתחות המקבילה של עליוני הבג"צ והפרקליטות ואת הדיפ סטייט שהביא אותנו למטחווי זוועות הפרוגרס האמריקאי שזה ברמת התאבדות. לא יצא לך טוב.
נשמע די מעניין אך לא משכנע בכל מערכת יש אחראים בצבא במודיעין בממשלה לצערנו כל המערכות האלה לא תיפקדו הם התנדפו באוויר יש פה אבל שאלה יותר חמורה האם המחשבה הישראלית בכלל מבינה מהו הבטחון הישראלי אינני חושב כך מחשבת ישראל תקועה בתיאוריות של אלוהים שמגיע מאושוויץ להביא מתנחלים לגדה ועל ידי כך את המשיח ואז תבוא הישועה זו אידיאולוגיה מטופשת שעליה כולם ישלמו את המחיר