עזיבת העזתים את הרצועה היא אינטרס אזורי

סקר שנערך לאחרונה ביוזמת תנועת 'עזה לעולם' העלה כי 86% מהציבור היהודי משוכנע כי גם אם צה"ל יחסל את כל מחבלי החמאס, האוכלוסייה ברצועה תגדל ותחנך ארגון טרור חדש שאיים על ישראל.

במילים אחרות, הציבור בישראל מבין כי מקור הבעיה היא האוכלוסייה העוינת בעזה. האוכלוסייה היא חמאס, לא רק נושאי הנשק.

65% מהנשאלים בסקר הסכימו עם הטענה לפיה "גם אם צה"ל יהרוג את כל המחבלים בעזה, האוכלוסייה העזתית, בסיוע איראן, תצמיח ארגוני טרור חדשים, ולכן יש לפנות את אוכלוסיית עזה. 15% נוספים נטו להסכים לטענה. כלומר, כ-80% מהציבור מבינים מהו הפתרון הביטחוני הטוב ביותר.

השאלה המרכזית היא האם הוא אפשרי, או רק בבחינת חלומות באספמיה. התשובה היא שקיימת אפשרות ריאלית לפיה בתום המלחמה רובה הגדול של אוכלוסיית הרצועה תהגר מרצונה החופשי, ולו מן הטעם הפשוט שזהט רצונם של רוב העזתים.

לפני כחמש שנים מצא הסוקר הפלסטיני חליל שקאקי כי כמחצית מהאוכלוסייה בעזה שואפת להגר. הדעת נותנת כי אחרי המלחמה רוב גדול ירצה בכך, משום שהעימות שחמאס פתח בה, יחד עם ניתוק כלכלי מוחלט מישראל, הופכת את הרצועה למקום שלא ניתן לקיים בו חיים סביר. מכך יוצא כי הצורך הביטחוני הישראלי פוגש שאיפה זהה של רוב האוכלוסייה – הגירה.

חשוב להבהיר כי אין מדובר בשום אופן בטרנספר כפוי הפסול מכל וכל. הכוונה המפורשת היא הפסקת פשע המלחמה אותו חמאס ומצרים ביצעו נגד האוכלוסייה האזרחית של עזה, כאשר מנעו ממנה להגר בחופשיות.

היוזמה הדו-מפלגתית של דני דנון מהליכוד ורם בן ברק מ'יש עתיד' שקראו לפינוי הומניטרי של אוכלוסיית הרצועה, מעידה כי ההבנה לגבי הפתרון הרצוי מחלחלת גם לכנסת ישראל.

בדיפלומטיה מדברים בשפת האינטרסים. ראוי שהציבור הישראלי יכיר את מנופי הלחץ הישראלים על הקהילה הבינלאומית אשר יכולים לאפשר את פתיחת הדלתות עבור העזתים.

מצרים נמצאת במשבר כלכלי מהקשים בתולדותיה. ב-5 באוקטובר השנה סוכנות 'מודיס' הורידה את דרוג האשראי של מצרים ל-Caa1, מעשית על גבול פשיטת רגל. המשמעות היא שהרגישות המצרית למקלות וגזרים כלכליים גבוהה ביותר, וניתן ללחוץ עליה לפתוח את מעבר רפיח.

ישראל מוכרת גז למצרים כך שישנה תלות חלקית של משק האנרגיה בגז ישראלי. בנוסף, ישראל מייצאת גז דרך מתקני הנזלה במצרים, אותם ניתן להחליף במתקני הנזלה מקומיים. זכורה בקשת הנשיא א-סיסי לאפשר טיסות ישירות מישראל לשארם א-שייח' לטובת פיתוח תיירות. צעדים כאלו שווים למצרים כסף רב. גם פרויקט החיבור התחבורתי של נמל אילת עם נמל אשדוד נתפס במצרים כתחרות מול תעלת סואץ.

גזרים למצרים יכולים להיות בדמות סיוע בינלאומי אותו ישראל תארגן עבור כל פליט עזתי שמצרים תקלוט, בנוסף להגדלת כמות הגז שישראל תמכור למצרים, למשל ממאגר הגז שלחופי עזה שפיתוחו הוקפא בשל שלטון החמאס ברצועה.

לישראל יש גם מנופי לחץ על סעודיה, המדינה הכי משפיעה על מצרים. הסעודים זקוקים להסכם הגנה עם ארה"ב, וזה כידוע עובר דרך הסכם שלום עם ישראל. במדינות המפרץ כ-23 מיליון עובדים זרים, מהם כחצי מיליון עובדי פלסטינים לפי הערכות.

מדינות המפרץ חוששות מפגיעה איראנית ביכולתן לייצא גז ונפט, והחשש גבר לאחר המתקפה המשולבת על מתקני הנפט בסעודיה ב-2019. תוכנית שדובר בה רבות היא חיבור שדות הגז במדינות המפרץ לאירופה דרך ישראל, המתכננת לבנות יחד עם קפריסין צינור לייצוא גז לאירופה.

באופן הזה מדינות המפרץ יקבלו ביטחון לייצוא האנרגטי שלהן, אבל גם אירופה תקבל ביטחון בייבוא אנרגיה מהמפרץ כתחליף לגז הרוסי שאספקתו צומצמה מאוד בשל המלחמה באוקראינה.

למדינות המפרץ ובראשן סעודיה יהיה אינטרס לקבל סיוע ישראלי בהבטחת יצוא אנרגיה וקבלת ברית הגנה מארה"ב, בתמורה לקליטת פועלים מעזה, ולחץ על המצרים לקלוט נוספים. מדינות אלו, יחד עם אירופה, יסייעו כלכלית למצרים תמורת פתיחת מעבר רפיח. מצרים יכולה לשמש גם כתחנת מעבר של עזתים למדינות כמו טורקיה המהווה יעד הגירה פופולרי לתושבי הרצועה, או מדינות דרום אמריקה שם קיימות קהילות פלסטיניות גדולות.

הגיע הזמן שישראל תשחק שחמט בזירה הדיפלומטית, בפרט שיש לה מנופי לחץ אפקטיביים. שכנות עם שני מיליון עזתים בעלי אידאולוגיה רצחנית אינה גזירת גורל. התפיסה שרוב הציבור בישראל מחזיק בה ולפיה יש לפנות באופן הומניטרי ומסודר את אוכלוסיית עזה אינה חלום, אלא אפשרות הגיונית ובת-מימוש, הן ליהודים והן לערבים.

צחי לוי הוא חבר תנועת 'עזה לָעולם – התנועה להגירה הומניטרית של תושבי הרצועה'