התוכנית האמריקנית לגבול לבנון היא הצעה שאסור להסכים לה

תוכנית אמריקנית, בהובלת מאמציו של המתווך עמוס הוכשטיין (שניהל את המגעים להסכם הימי בין ישראל ולבנון) וממשלת צרפת, נרקמה לאחרונה במטרה לנטרל את המתח בגבול הצפון. נראה כי ארה"ב וצרפת מציעות תוכנית בת שלושה מרכיבים: חיזבאללה ייסוג צפונה, ישראל תוותר על השטחים השנויים במחלוקת לאורך הגבול ולבסוף האזור שבתווך יתמלא בכוחות צבא לבנון.

חיזבאללה מפר את החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, מאז חתימתה בסיום מלחמת לבנון השנייה. ההחלטה קראה ל"יישום מלא של הסעיפים הרלוונטיים בהסכם טאיף, והחלטות 1559 (משנת 2004) ו-1680 (2006) הדורשות פירוק מנשק של הקבוצות החמושות בלבנון, כך שעל פי החלטת הממשלה הלבנונית מ-27 ביולי 2006 לא יהיו כוחות חמושים בלבנון מלבד זה של המדינה".

עוד אסרה ההחלטה על פעילות בלבנון של כל כוח זר, כולל משמרות המהפכה, חמאס או פלגים פלסטינים אחרים ומיליציות עיראקיות. בנוסף נקבע שהשטח שמדרום לנהר הליטני יהיה תחת פיקוח של צבא לבנון וכוח יוניפי"ל של האו"ם.

במובנים רבים, ההצעה האמריקנית הנוכחית בסך הכל מבקשת מחיזבאללה ליישם חלק אחד מהחלטה 1701, ומתעלמת לחלוטין מהצעות 1559 ו-1680. עובדה זו בפני עצמה מהווה ניצחון משמעותי לחיזבאללה, משום שהיא מבטלת בפועל את ההתחייבות הקריטית באותן החלטות להוציא את הארגון מחוץ לחוק, וכל זה בשביל לבקש ממנו כעת לעמוד בחלק אחד של החלטה 1701 אותה הוא מפר בקביעות מאז נסיגת ישראל ב-2006 מהשטחים הנדונים בה.

שנית, כדי לוודא שישראל אכן מקיימת את חלקה בהחלטות מועצת הביטחון (ובכך לדחות את טענת חיזבאללה להגנת לבנון מפני הכיבוש הישראלי), האו"ם יצר מנגנון לסימון מחדש של הגבול ואישור "הקו הכחול" שנקבע כבר בשנת 2000. הסימון הושלם זמן קצר לאחר תום המלחמה ומאז מהווה את הגבול בפועל.

יתרה מכך, בחינת מפות קביעת הגבולות של האו"ם מאז מלחמת העולם הראשונה מראה כי הכפר ע'ג'ר היה חלק מן הגולן הסורי, ולכן כעת חלק מרמת הגולן הישראלית ולא נמצא כלל בשטח לבנון. המשמעות בקצרה היא שבפועל אין באמת שטח "שנוי במחלוקת", בין אם בשל גבול לא מסומן או גבול לא ברור. המחלוקת קיימת רק משום שחיזבאללה העלה באופן חד-צדדי טענות מופרכות לגביה.

ולמרות כל זאת, תחת התוכנית המוצעת בידי ארה"ב וצרפת, חיזבאללה זוכה לפרס ולאישור מחדש של קיומו כארגון התנגדות חמוש ולגיטימי, בכך שישראל אמורה לסגת מכל אותם שטחים (כפר שובע, חוות שבעא וע'ג'ר), בנוסף לאזורים אחרים במחלוקת.

עצם הוויתור על אדמות אלו והכרה בהן כלבנוניות למפרע יחזקו עוד יותר את מעמד חיזבאללה, משום שארה"ב וצרפת (וישראל אם תסכים לכך) כעת מודות כי ישראל כבשה והחזיקה בפועל שטח השייך ללבנון. במילים אחרות, ישראל תהפוך לאחת האחראיות לכישלון לפרוק את חיזבאללה מנשקו כפי שנדרש בהחלטות מועצת הביטחון בעניין, משום שכעת היא מודה בעצמה כי הארגון פעל להתנגדות מול הכיבוש שלה.

ההצעה האמריקנית-צרפתית כוללת כאמור גם את הכנסת צבא לבנון לשטח שמדרום לליטני, במטרה ליצור אזור חיץ ביטחוני. גם החלטה 1701 קבעה דבר דומה, אך הזמן הוכיח כי מדובר בפיקציה מוחלטת בכל הקשור ליכולת לבנון לקיים כוח ריבוני.

צבא לבנון בכל מקרה אינו יכול להתעמת מול חיזבאללה או לפעול בניגוד לרצון הארגון, והמחשבה לפיה יוכל לעשות זאת בעתיד היא לא יותר מאשליה. הרקורד ההיסטורי מראה כי צבא לבנון מתפקד בעיקר ככיסוי לפעולות ארגון הטרור וכמגן אנושי עבור נוכחות מחבלי חיזבאללה בשטח, וזאת למרות סכומי עתק וציוד רב שניתנו לו בידי ארה"ב (סיוע שכעת נמצא תחת בחינה קפדנית יותר של הקונגרס). בארבעת העשורים האחרונים צבא לבנון נשלט בפועל על ידי חיזבאללה ונתון למרותו.

מדוע אם כן ארה"ב מקדמת תוכנית כזו? האמריקנים נחושים לא רק למנוע הסלמה בגבול לבנון, אלא גם למנוע הסלמה ישראלית נגד שליחי איראן בכל מקום. כך למשל, ארה"ב הזהירה את ישראל שלא לתקוף בתימן משום שפעולה כזו "עשויה לעורר את איראן". כך נוצר המצב המוזר בו תימן משמשת כבסיס להתקפות נגד ספינות קרב אמריקניות וקווי תחבורה ימיים, ללא תגובה בינלאומית משמעותית חוץ מזו הישראלית.

זהו חלק ממהלך אמריקני רחב של התחפרות מוגברת בפרדיגמה שטופחה בוושינגטון קודם ל-7.10, בכל הנוגע לאיראן. בבסיסו, זהו ניסיון לפייס את האיראנים בכך שמעניקים להם הישגים אסטרטגיים משמעותיים. הפרדיגמה עצמה שואפת לחפש מנופי לחץ חדשים כדי לרסן את איראן, לחזק את "המתונים" בשורותיה ולהשיג הבנה אזורית לייצוב המזרח התיכון. בפועל המשמעות היא שוושינגטון ממשיכה להתקרב לטהרן, תחת דוקטרינת רוברט מאלי.

יותר מאשר שיקוף אמונה לפיה השיחות המדיניות הנוכחיות יכולות להוביל לאן שהוא, יתכן כי ההכלה הישראלית מולן עשויה להיות הכנת השטח לקראת מלחמה, במיוחד אם ישראל תעמוד נחושה מול הניסיון לכפות עליה ויתור אסטרטגי הרסני, רק עבור הסכמה חלקית של חיזבאללה לעמוד בהחלטות מועצת הביטחון אותן מעולם לא קיים.

מנגד, גם חיזבאללה לא צפוי לקבל את התוכנית. למרות שאם אכן תתקבל היא מהווה עוד הזדמנות להשפיל את ישראל, העובדה כי הארגון יסכים לסגת תחת איום צבאי תהווה השפלה גם עבורו.

לאיראנים ולשליחיהם בחיזבאללה לא ממש אכפת מכמה רצועות שטח זעירות בגבול, והם בטח לא בונים יותר מדי על הרעיון לפיו השפלת ישראל בוויתור עליהם תגבר על ההשפלה של העימות הצבאי המוגבל בשבועות האחרונים, שני נאומים חלשים של נסראללה ונסיגה מבצעית מהשטחים מדרום לנהר הליטני ללא קרב. כבר עכשיו חיזבאללה מהווה מושא ללעג אזורי.

איראן זקוקה כיום לשטח מדרום לליטני יותר מתמיד, כחלק מהניסיון להמשיך את המלחמה נגד ישראל. בקצרה, היא לא תוכל בשום פנים לקבל "אזור חיץ" שידרוש ממנה זמן יקר בהקמה מחודשת של תשתיות טרור וחידוש נוכחות חיזבאללה וחמאס בשטח. בטהרן שואפים לסיים את המלחמה עם נוכחות ממש על הגבול הישראלי ולסמן מוכנות להמשך המאבק.

לכן יש לראות את ההצעה האמריקנית-צרפתית הדוחפת להסכם למניעת הסלמה בגבול הצפון, כחלק ממאמץ אמריקני נרחב יותר לפייס את איראן מבחינה אסטרטגית, בזמן שהוא מעניק לישראל שאריות טקטיות. זו עסקה שישראל חייבת לסרב לה.

ד"ר דיוויד וורמסר כיהן כיועץ בכיר ליועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, וכמו כן יועץ בכיר לסגן הנשיא דיק צ'ייני. כיום הוא עמית במרכז למדיניות ביטחון  (Center for Security Policy) בוושינגטון.