אל תקשיבו לעותרים: התחמשות אזרחית היא צו השעה

מאז פרוץ הלחימה, הוגשו לאגף כלי הירייה במשרד לביטחון לאומי כ-280 אלף בקשות לרישיונות נשק. כ-72 אלף אזרחים קיבלו אישורים מותנים ולכ-49 אלף מתוכם נופק רישיון. לשם ההשוואה, בכל שנת 2022 נתקבלו כ-42 אלף בקשות ובכל שנת 2021 נתקבלו כ-20 אלף. במונחי הזמן של אגף כלי הירייה, מדובר בהיקף עבודה של עשרים שנות עבודה.

ביום 15.10.23 אישרה הוועדה לביטחון לאומי תיקון לתקנות כלי הירייה, במסגרתו הורחב מעגל הזכאים לשאת נשק כדי לכלול בין היתר מתנדבי כוחות ההצלה ומחזיקים בתעודת לוחם. יש לציין כי בניגוד לאופן המגמתי בו מנסים לעיתים לתאר את הדברים, בתקנות החדשות לא נעשה כל שינוי בתנאי הסף ולא נערכו הקלות באופן קבלת הרישיון.

אירועי ה-7.10, יחד עם כניסת אוכלוסיית זכאים חדשה, הביאו למספר בקשות חסר תקדים. היה ברור כי מצבת פקידי הרישוי הנוכחית לא תוכל לתת מענה סביר לכמות החריגה, לא כל שכן כאשר מנגנוני המדינה פועלים במצב חירום ותחת מגבלות פיקוד העורף בשבועות הראשונים למלחמה. יחד עם זאת, הוכרה הדחיפות במתן הרישיונות לזכאים במהירות האפשרית, לצורך השבת תחושת הביטחון האישי ויכולת להתגונן באירועי טרור בעורף.

מתוך הבנת צורך השעה הוחלט לתגבר את מערך פקידי הרישוי שיעברו הסמכה מסויגת במסגרתה יוסמכו לטפל בבקשות המוגשות על בסיס תבחין "שירות בכוחות ביטחון" או תבחין "מגורים ביישוב זכאי". עבור שני תבחינים אלו מצורפים במעמד הגשת הבקשה מספר טפסים המוכיחים באופן חד-ערכי את קיומו של התבחין, כך שנדרש אפס שיקול דעת מצד פקיד הרישוי המסויג. לתפקיד זה גויסו בנות שירות לאומי, עובדי המשרד לביטחון לאומי וכן עובדי כנסת בחמ"ל שנפתח ביוזמה משותפת של יו"ר הכנסת.

באופן אבסורדי, התייעלות עבודת אגף כלי הירייה בעת חירום היא מושא העתירה לבג"ץ שהגישה השבוע 'התנועה למען איכות השלטון', במסגרתה התבקש צו על תנאי נגד השר לביטחון לאומי וכן יו"ר הכנסת לחדול מהעסקת עובדי המשרד ועובדי הכנסת כפקידי רישוי.

יצוין כי בעקבות הנחיית היועמ"ש בסוף נובמבר, הופסקה עבודתם ונסגר חמ"ל הכנסת. זו אגב הסיבה להאטה המשמעותית בקצב הנפקת הרישיונות, כפי שהעיד המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון לאומי בדיון שנערך בוועדה לענייני ביקורת המדינה מיום 18.12.2023.

בנוסף, מבוקש צו המורה על ביטול רישיונות הנשק שניתנו על ידי אותם פקידי רישוי מסויגים וכן על "איסוף כלי הירייה אשר חולקו מכוח רישיונות אלה". עוד דורשת העותרת לפתוח בחקירה פלילית נגד בן גביר ואוחנה על מנת "לחקור את פרשת חלוקת כלי הירייה בחוסר סמכות במהלך החודשים האחרונים".

בקשר זה העותרת טוענת כי "בבחינת מאזן הנוחות יש לתת משקל גדול יותר לסכנה הנשקפת לחיי אדם מקום שכלי הירייה ימצאו בידיהם של אזרחים שאינם זכאים לכך, מאשר לנזק שיגרם לאותם עובדים אם יפסיקו לעסוק בחלוקת כלי הירייה".

נשאלת השאלה, מדוע לא ניתן משקל לזכותם החוקית של מאות אלפי אזרחי ישראל המבקשים לשאת נשק ונאלצים להמתין זמן רב כדי לממשה, או מדוע לא ניתן כל משקל למספר האזרחים שחייהם ניצלו או עתידים להינצל מניטרול מפגע על ידי אזרח חמוש בזירת פיגוע, מספר שלא ניתן לכמת אך ניתן לשער על בסיס אירועי פח"ע בשנים האחרונות וגם לאחרונה.

עוד מבוקש דיון דחוף בעתירה "עקב הסכנה הממשית לחיי אדם, מקום שחולקו עשרות אלפי כלי ירייה בחוסר סמכות למי שאינם זכאים לשאת כלי ירייה, כך שישנם אזרחים אשר אוחזים בכלי ירייה מבלי שעברו את ההכשרה המתאימה לכך". כלומר, לא זו בלבד שהרישיונות ניתנו בחוסר סמכות, אלא שעל פי העותרים אופן העבודה באגף היה כל כך רשלני כך שהנחת המוצא היא שכעת מסתובבים ברחובות ישראל עשרות אלפי עבריינים בפוטנציה.

דבר אחד אינו מוטל בספק: מי שעמל על ניסוח מאתיים עמודי העתירה המיותרת, פשוט לא מכיר את הליך הגשת הבקשה לרישיון נשק. מי שכן מכיר את הפרוצדורה, אזרחים נורמטיביים אשר ביקשו לממש זכותם על פי חוק, ידעו לומר כי טיב המסמכים הוא כזה שכלל לא מותיר לפקיד הרישוי, מסויג או שלא, מקום לשיקול דעת.

לשם הגשת הבקשה באתר המשרד לביטחון לאומי, מחויב מועמד המגיש על בסיס התבחינים הנ"ל לצרף העתק של הצהרת בריאות חתומה על ידי רופא וכן אישור על שירות צבאי (או טופס 830) או אישור על מגורים בישוב זכאי מהרשות המוסמכת.

ללא מסמכים אלו אין אפשרות טכנית להשלים את הגשת הבקשה. לפיכך, ההתייחסות הנכונה והסבירה בנסיבות העניין למי שכבר קיבל את רישיון הנשק, היא שלכתחילה הוא זכאי ולמצער – זכאי לכאורה ובוודאי לא כפי שמציגה 'התנועה לאיכות השלטון' באופן מגמתי ומטעה.

העותרת טוענת כי כבר נגרמה "פגיעה ממשית בחיי אדם" , ועל מה היא מסתמכת? שלוש ידיעות חדשותיות מן השבועיים האחרונים, הכוללות דיווח על פליטת כדור, מעורבות ברצח ואיום באמצעות נשק. כולן משרתות את הנרטיב בדבר "תוצאות הרסניות של פגיעה בחיי אדם" אך הרלוונטיות שלהן מוטלת בספק. בשלושת המקרים לא נתבררו עד תום נסיבות קבלת רישיון הנשק (מתי נתקבל לדוגמה?), לא נערכה בדיקת עובדות מינימלית, טרם הסתיימה החקירה הפלילית או נתקבלה תגובה רשמית מהמשטרה.

מדהים כיצד מידע גולמי כל כך מוצא דרכו לכתב בי-דין המוגש לבג"ץ, אך על כך נאמר שהנייר סופג הכל. כמובן שאין בעתירה אזכור למקרים הרבים בהם שימוש בנשק אישי הציל משפחות ממוות בטוח ביישובי העוטף, או עשרות האנשים שניצלו הודות לגבורתו של יובל דורון קסטלמן ז"ל שנטרל את המחבלים בפיגוע בכניסה לירושלים.

ומילה לגבי העיתוי: ישראל מצויה במלחמת קיום בעזה כאשר כל יתר החזיתות מבעבעות, מבית ומחוץ. בעת כתיבת שורות אלו התפרסם אודות פיגוע משולב ברעננה, באירוע שנמשך לפחות כשעה עד שהושגה שליטה. ככל הידוע, נלכדו המחבלים על ידי כוחות הביטחון אך לו היו אזרחים חמושים בזירה ייתכן בסבירות גבוהה שחיים היו ניצלים והאירוע היה מסתיים מהר יותר.

התחמשות אזרחית היא צו השעה. רוב מוחלט של אזרחי ישראל מבין כיום כי יהיה קשה למנוע לחלוטין את הפיגוע או הטבח הבא. רישיון נשק הוא זכות, אך גם חובתנו האזרחית כחלק מחברה אחראית וחפצת חיים; עלינו להיות ערוכים לכל תרחיש ולתת גיבוי לכוחות הביטחון למען הצלת חיים.

הגשת העתירה דווקא בעת הזו, כחלק מקמפיין דה-לגיטימציה מתוזמר בעת של איומים היא מהלך מסוכן, ואם חס וחלילה תתקבל היא תעמיד את אזרחי ישראל בפני סכנה ממשית.

אודליה קדמי היא עורכת דין, מייסדת קבוצת ׳מתחמשות׳ ופעילה חברתית למען קידום זכויות נשים בביטחון והגנה עצמית.