שלוש המלכודות של חמאס

רקע

לפני כמה חודשים עמדתי לפני פלוגה של חיילי מילואים וניסיתי להסביר את ההיגיון האסטרטגי של חמאס. כבר היה ברור אז שהמלחמה מביאה על עזה אסון, ובכל זאת, ניסיתי להסביר, אנחנו רחוקים מניצחון ועלולים להפסיד.

הסברתי את ההיגיון האסטרטגי של חמאס כמערכה שבה פרוסות לרגלי ישראל שלוש מלכודות: מלכודת טקטית, מלכודת מערכתית, ומלכודת אסטרטגית. אם תיפול ישראל לתוך אחת המלכודות האלו, תנצח חמאס.

כדי למשוך את צה"ל לתוך המלכודות לא נדרשה לחמאס הצלחה מדהימה כמו זו שקרתה בשמחת תורה לפני עשרה חודשים. אפילו הצלחה חלקית, ובלבד שתאלץ את צה"ל להגיב, הייתה מספיקה.

מבחינה אסטרטגית דמתה התקפת חמאס להתקפה הערבית במלחמת יום הכיפורים. כדי לנצח לא נזקקו הערבים להכריע את צה"ל. כל ניצחון היה מספיק כדי לשבור את הסטטוס קוו ולהניע את התהליך שבו רצו.

הפיתיון: התקפת ה-7 באוקטובר

מערכת ההגנה של צה"ל מול רצועת עזה לא השתנתה במשך שנים, ואפשרה לחמאס לתכנן התקפה מוצלחת. כדי להצליח בהתקפה היה על חמאס לנטרל את מרכיבי ההגנה ומכפילי הכוח של צה"ל: המכשול, התצפיות, הטנקים, מערכת הפיקוד והשליטה, והמוצבים.

חמאס, אולי בסיוע איראני, מצא דרכים להתגבר על כל מרכיבי ההגנה:

1. המכשול נפרץ באמצעות דחפורים.
2. תצפיות שאבטחו אותו נוטרלו באמצעות צלפים ורחפני נפץ.
3. מערכות הפיקוד והשליטה נוטרלו באמצעות פגיעה באנטנות והתקפות על מפקדות החטיבות והאוגדה.
4. הטנקים שהצליחו להבין מעצמם את המצב נוטרלו בטילים נגד טנקים ורחפני נפץ.
5. המוצבים הופגזו ונאלצו להילחם להגן על עצמם במקום על היישובים.

שיטת ההתקפה הזו פעלה בעשרות נקודות במקביל. גם אילו היה צה"ל מוכן היטב, סביר להניח שההתקפה הייתה מצליחה לפחות בכמה מקומות. אפילו הצלחה אחת כזו הייתה מאפשרת לחמאס להשיג את מטרותיו העיקריות: חדירה ליישובים ישראליים, לקיחת מספר משמעותי של חטופים, וכיבוש זמני של מספר יישובים. לאחר מכן, המחבלים היו יכולים לסגת לרצועה ולהסתתר במנהרות.

די היה בהצלחה אחת כדי לאלץ את ישראל להגיב בעוצמה, והמלכודות היו נדרכות.

שלוש המלכודות:

1.    המלכודת הטקטית: מערכת המנהרות

חמש עשרה שנים עמלה חמאס על בניית תשתית למלחמה בישראל.

המנהרות תוכננו לא רק כמערכת לשינוע כוחות והסתרת אמצעי לחימה, אלא גם כמלכודת מוות לכוחות הנכנסים, בין אם באמצעות לכידה וחטיפה של כוח קטן שנכנס לתוכן, ובין אם באמצעות לכידת כוח גדול יותר והקרסת המנהרה עליהם.

חמאס הניחה שאם יצליחו חייליה למשוך חייל לתוך מנהרה לא יעמדו חיילי צה"ל בפיתוי להיכנס למנהרות, לפחות לא היחידות שהוכנו במיוחד לפעולה כזו, והניסיון להציל את החטופים יביא לחטופים נוספים. צה"ל ייפול למלכודת המנהרות, ובסופו של דבר לא תהיה לישראל ברירה אלא לסגת מהרצועה ולנהל משא ומתן על החזרת החטופים.

2.    המלכודת המערכתית: לחימה ממושכת

אם יצליח צה"ל להתחמק מהמנהרות עדין יאלץ להישאר ברצועה במשך זמן ארוך כדי לנסות להחזיר את החטופים ולהעניש את חמאס. לחמאס עשרות אלפי פעילים, בכל בית מוכן מראש רובה או רימון או מטען חבלה או רקטה נגד טנקים. חלק מחיילי החמאס מנוסים וממושמעים וחלקם בעלי הכשרה בסיסית ומשמעת ירודה. בכל זאת אם יעשה כל אחד מאותם עשרות אלפי חיילים רק פעולה אחת ביום, ואם אחת מכל מאה פעולות כאלו תצליח, יהיו לצה"ל מאות נפגעים ביום.

חמאס יכולה לשער, ובצדק, שהחברה הישראלית לא יכולה לסבול לאורך זמן מאות נפגעים ביום, וגם אם החברה תעמוד במחיר הזה ספק אם יעמדו בכך היחידות הלוחמות. במוקדם או במאוחר יאלץ צה"ל לסגת, בידי ישראל לא יישארו יותר קלפים, וישראל תצטרך לנהל משא ומתן להשבת החטופים.

3.    המלכודת האסטרטגית: מלחמה רב-זירתית

חמאס איננה לבדה. גם אם לא יצאה למערכה בתיאום עם בנות בריתה סביר שלא תישאר לבדה. על גבולות ישראל מוכנים תמיד כוחות נוספים: חזבאללה בלבנון, המיליציות השיעיות בסוריה, תנועה מוסלמית חמושה בסיני, אלפי חמושים מאורגנים ביהודה ושומרון, אוכלוסייה ערבית גדולה וחמושה בחלקה בתוך ישראל, ובמעגל הרחוק יותר כל בני החסות של איראן.

ישראל תכנס בכל כוחה לרצועת עזה, תתקל בהתנגדות קשה, ותשחק את כוח האדם, אמצעי הלחימה והעתודות הכלכליות במלחמה בחמאס. ברגע הנכון, כאשר צה"ל שקוע בבוץ בעזה, ודאי יצטרפו אחרים, ויאלצו את צה"ל לצאת מהרצועה, ואולי אף יצליחו להנחית על ישראל מכה מכרעת שממנה כבר לא תצליח להתאושש.

תכנית ומציאות

אין ספק כי ההתקפה של חמאס בשמחת תורה הייתה מבחינתם הצלחה גדולה, אולי אפילו גדולה בהרבה מהמשוער. ודאי הייתה ההצלחה גדולה ממה שנדרש כדי לדרוך את המלכודות, ולאלץ את ישראל להיכנס לשדה הקרב שהוכן מראש ברצועת עזה. ההצלחה הייתה אולי גדולה מדי, היא ליכדה את החברה הישראלית, טענה את חיילי המילואים בזעם וברצון לנקום, והעמידה מול חמאס אויב שונה מזה שציפתה לו.

הימים שאחרי ההתקפה היו כנראה הפתעה לא נעימה לחמאס. הגיוס המלא של מערך המילואים, ההתייצבות המהירה של אוגדות המילואים ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן, בגבול הצפון ובעורף, והמהירות שבה החזיר צה"ל לעצמו את היוזמה בחזית עזה, לא עודדו את חמאס, אבל לא שברו את רוחה. ההיגיון הבסיסי של המערכה לא נשבר.

עם תחילת התמרון התברר שצה"ל מצליח לנטרל את המלכודת הטקטית. פינוי האוכלוסייה, השימוש המסיבי בכוח אש, היכולת והמשמעת של היחידות המתמרנות נטלו מהמנהרות את מרבית כוחן. עדין נשאר הצורך למצוא, לטהר ולהשמיד את המנהרות, משימה קשה ומפרכת, אבל משימה שאפשר לממש אותה במחיר נפגעים נמוך. צה"ל חמק מהמלכודת הטקטית.

צה"ל עדין נלחם בעזה בקרב שחיקה מול החמאס, וחמאס לא איבדה את תקוותה שצה"ל או מדינת ישראל יישחקו לפניה. חמאס קיוותה שהסכם החטופים הראשון, במסגרתו שוחררו כמאה חטופים, הוא סימן לשבירה, ואחריו לא תתחדש המלחמה. תקוותה נכזבה, ועכשיו היא עומדת על כך שכל הסכם ילווה בערבויות מוצקות וחד משמעיות לסיום המלחמה. סיום כזה, שבו ישוחררו חלק מהחטופים המלחמה תסתיים, הוא נפילה למלכודת המערכתית. צה"ל ייסוג מהרצועה, החמאס תחזור לשלטון ובידה מספר ניכר של חטופים, ומכאן יתחיל משא ומתן על גורלם של החטופים שנשארו.

במשא ומתן כזה תצליח החמאס להשיג שלל ניצחונות: שחרור כל המחבלים הכבדים, הסרת הסגר מהרצועה ואפשרות להתכונן למערכה חדשה, אחיזה ביהודה ושומרון או בירושלים, נטישה של יישובים ישראליים, החזרה של פליטים לתוך עזה אולי לתוך ישראל, ואולי עוד רעיונות כיד הדמיון הטובה. בוודאי תצליח חמאס לבסס את מעמדה, ואת מעמדה של התנועה האסלאמית, ככוח היחיד שיכול להשיב לערבים את כבודם ומעמדם.

ישראל פועלת בהצלחה מסביב למלכודת המערכתית, כוחות פנימיים וחיצוניים מטלטלים אותה ומקרבים אותה ללועה הפעור של המלכודת, והסוף איננו מובטח. המלכודות הזו עדין פרוסה לרגלנו.

במצב המלחמה הנוכחי המלכודת האסטרטגית רחוקה מאיתנו. ישראל הודפת בהצלחה את ההתקפות המועטות של שלל האויבים הפוטנציאליים, ומצליחה לקיים משוואה של מלחמה בעצימות נמוכה בגבול הצפון. אם תצליח האסטרטגיה הזו אולי תתפנה ישראל לטפל בחזבאללה ובלבנון כשבעזה מטפל פיקוד הדרום עם כוחות קטנים, והחרב האסטרטגית תתהפך על ראש האויב. האסטרטגיה הזו לא קלה. היא מחייבת אורך נשימה, החזקת רבבות אזרחים פליטים בארצם, ועמידה בפני לחצים בינלאומיים גוברים והולכים. אם יסתבך המצב, אם ייגמרו החימושים או אמצעי הלחימה או תשבר רוח חיילי המילואים, ייתכן ותיסגר עלינו המלכודת האסטרטגית, ושלל ארגוני האויב על גבולנו ובתוכנו יצאו להתקפה מול צה"ל מותש ושחוק.

סיכום

הדרג הטקטי של צה"ל לחם ונצח את המלכודת הטקטית. המלכודת המערכתית, הפסקת המלחמה בעוד החמאס חוזרת לשלטון וחלק מהחטופים בידה, עדין דרוכה, והדרג המערכתי של צה"ל, פיקוד הדרום, מצליח לשמר את הלחץ הצבאי על חמאס ללא שחיקה משמעותית של צה"ל. הדרג האסטרטגי של צה"ל, המטכ"ל והדרג המקצועי במשרד הבטחון מראים סימני שבירה, הלחץ הבינלאומי גובר, וישראל תזדקק לכל טיפה של תמיכה ציבורית וראייה בהירה של מטרת המלחמה כדי לחמוק מהמלכודת. המלכודת האסטרטגית עוד לא הבשילה אבל רגע ההבשלה מתקרב.

אם תדע ישראל לנהל את המערכה בסבלנות ובנחישות, אם תדבק במטרותיה, אם יפגין העם את עוז הרוח שהפגין עד היום, ואם יצטיין הדרג האסטרטגי והמדיני בניהול המערכה כפי שהצטיין הדרג הטקטי, מובטח לנו ניצחון גדול, ואולי שקט לטווח ארוך.