הגבול שישראל צריכה בצפון

בשנת 1919 במסגרת ועידת השלום בפריז שהתקיימה ב-18 בינואר, הציגו ראשי התנועה הציונית לראשונה את חזון הגבולות של הבית הלאומי היהודי בפני המעצמות אשר דנו בתוכניות לחלוקת האימפריה העות'מאנית. בין היתר, התחשבו המעצמות בדיון הזה בהצהרת בלפור שהוכרזה על ידי ממשלת בריטניה עוד בשנת 1917.

על פי הצעת ראשי התנועה הציונית, גבולות הבית הלאומי היהודי היו אמורים לכלול את האזור השולט טופוגרפית ביישובים היהודיים בצפון מדינת ישראל המודרנית. בנוסף, השטח כלל את הנהרות זהראני וליטני, שהיו חשובים בהתחשב בבעיות המחסור במקורות המים בשטח המדינה היהודית העתידית.

קו הגבול הצפוני של הבית הלאומי היהודי, לפי הצעה זו (המסומן בקו כחול במפה המצורפת), עבר מדרום לעיר צידון בחוף הים התיכון ומשם המשיך מזרחה מעבר לנהר זהראני. במזרח, קו הגבול המשיך דרומה לאורך קווי הרכבת החיג'אזית עד לחוף במפרץ אילת.

בהצעת מנהיגי התנועה הציונית נכלל בשטח הבית הלאומי היהודי לא רק החלק של רמת הגולן שהוכר רשמית על ידי ממשל הנשיא טראמפ כחלק משטחה הריבוני של ישראל, אלא גם הקרקעות אשר נכללות היום בשטחה של סוריה ואשר נרכשו בזמנו על ידי הברון רוטשילד במטרה להקים בהן את היישובים היהודיים.

בו בזמן, קו הגבול הצפוני של הבית הלאומי היהודי שהוצע על ידי ממשלת בריטניה בשנת 1919, לאחר הצהרת בלפור, עבר דרומית לעיר צור על חוף הים התיכון והמשיך במקביל דרומית לנהר הליטני. לפי ההצעה הבריטית, במזרח נכלל בשטח של הבית הלאומי היהודי כמעט כל השטח של רמת הגולן, אשר נמצא בגבולותיה הנוכחיים של מדינת ישראל.

הניסיון ההיסטורי הראה שרעיונות להשכנת שלום בין ישראל לפלסטינים וללבנונים על ידי ויתורים טריטוריאליים נכשלו לחלוטין. לכן, ראשי ישראל, תוך ראיית המציאות המבוססת על השכל הישר כפי שהיא באמת ולא מתוך משאלות הלב הווירטואליים, צריכים קודם כל לדאוג לגבולות האופטימליים לביטחונה של המדינה.

לשם כך יש להתייחס לתקדימים היסטוריים בפתרון סוגיות ביטחון בין-מדינתיות, כדוגמת התקדים הרוסי-פיני שזכה להכרה בינלאומית. בהתאם לתקדים זה, ישראל הייתה אמורה להזיז את גבולה לתוך לבנון פנימה, בכל מקום שהאינטרסים האסטרטגיים של המדינה ידרשו זאת.

לטענת כמה פרשנים צבאיים ומדיניים, הטילים והארטילריה מודרניים יכולים לפגוע כמעט בכל מקום בשטח הקטן של ישראל, ואשר חסר בו העומק האסטרטגי הדרוש. עם זאת, אין להסיק מכך שיש להקל על האויב ולאפשר לו שימוש בכל סוגי הנשק, כולל אמצעי לחימה קלים ומיושנים כמו משגרי רימונים ומרגמות קלות.

מומחים צבאיים אחרים, המתבססים על ניסיון המלחמות בווייטנאם ובעיראק, ועל דוגמאות מהניסיון הישראלי האחרון, טוענים כי עומק השטח לא רק שלא איבד מערכו האסטרטגי בלוחמה המודרנית, אלא אף הגדיל אותו. עדיין מנצחים במלחמות היכן שהמגפיים של החייל דורכים על הקרקע של האויב. כל סוגי הנשק הכבדים, כולל מטוסים וטילים, רק תורמים את חלקם החשוב לניצחון, אך אינם מבטיחים את מימושו.

ככל שהמרחק עד הפגיעה במטרה גדול יותר, כך יידרשו הטילים ואמצעי הנעתם כבדים וגדולים יותר, דבר המאפשר זיהוי והשמדתם בזמן.

למשל, העברת גבול ישראל-לבנון לקו נהר ליטני, או אף לקו נהר זהרני, עשויה להסיר את האיום המיידי מרוב שטחו של הגליל ולהוציא את חיפה מטווח טילי ה'גראד', שהיו הנשק העיקרי שפגע בעיר במלחמת לבנון השנייה ב-2006.

כפתרון של הסכנה המתמשכת הבאה מאזור דרום לבנון לצפון ישראל ואף מעבר לכך מזה כבר 46 שנה ניתן ליישם תוכנית דומה ל"תוכנית האלופים" המוצעת ביחס לאזור צפון עזה על ידי עשרות קצינים בכירים במילואים ובראשם אלוף במיל' גיורא איילנד, אלוף במיל' גרשון הכהן, תת-אלוף במיל' גיא חזות, ותת-אלוף במיל' דדי שמחי.

בהתאמת התוכנית הזו למקרה של לבנון, צה"ל יפנה את האוכלוסייה מדרום לבנון ויטיל מצור צבאי מלא על השטח המשתרע מהגבול הנוכחי בין ישראל ללבנון למרחק של עד 45 ק"מ, דרומית לנהר זהרני. זהו הטווח המירבי של טילי 'גראד' ודומיהם אשר הכמות שלהם מהווה את הסכנה המרבית לצפון ישראל. למעשה הזה נמצא בין קו הגבול של הבית היהודי הלאומי לפי ההצעה של ראשי התנועה הציונית לבין הקו שהוצא על ידי הבריטים בשנת 1919.

כפי שצוין בהצעת תוכנית האלופים, "היא עומדת בכללי המשפט הבינלאומיים, מכיוון שמאפשרת לאוכלוסייה להתפנות מאזור הלחימה בטרם יוטל המצור".

אירועי 'שבת הדמים' ב-7 באוקטובר 2023 הראו שהחלומות האידיאליסטיים של תומכי ויתורים טריטוריאליים להשגת שלום ויחסי שכנות טובים עם חמאס וחיזבאללה עלולים להסתיים באופן טרגי, בדומה להסכם 'שלום בזמננו' שנחתם על ידי צ'מברליין עם היטלר ערב מלחמת העולם השנייה. חבל הסודטים הגרמני בלעה את צ'כוסלובקיה, שנבגדה על ידי מעצמות המערב. כדבריו של וינסטון צ'רצ'יל ממשלות של בריטניה וצרפת עמדו בפני ברירה גורלית: "לבחור בין מלחמה לבין החרפה, הן בחרו בחרפה וקיבלו גם את המלחמה".

כעת, אותן מעצמות מערביות מגבילות את פעולותיה של ישראל, מטילות הגבלות על אספקת הנשק לה היא זקוקה ואף עוצרות אותה לחלוטין, בדרישה לעשות ויתורים טריטוריאליים למחבלים המאיימים על ביטחונה ועל עצם קיומה. בכך הם למעשה יוצרים את האפשרות לחמאס בעזה ולחיזבאללה הלבנוני, בתמיכתה של איראן האסלאמית, להמשיך בניסיונותיהם להשמיד את מדינת ישראל.

עם זאת, כאשר מסתכלים על הפעילות האגרסיבית הגוברת של מהגרים האסלאמיים בתוך מדינות המערב, מבינים שמנהיגי מדינות המערב במו ידיהם חופרים קבר לבני עמם ושבבגידה בישראל לא תעזור להם כלל.