"לא הרגנו מספיק באיראן"

ד"ר אפרים הררה, מומחה לאסלאם ומזרח תיכון, הגיע לראיון מיוחד לפודקאסט "כור ההיתוך" עם שניאור ובר ומסביר: מדוע הניתוחים הגאופוליטיים קלאסיים מפספסים את שורש הבעיה האיראנית, מהו המנגנון הסודי שמאפשר למשטר לשרוד מכות אנושות, וכיצד האידאולוגיה הדתית מעצבת מציאות מדממת – מעזה, לבנון ועד הפוליטיקה הישראלית.

המערכה האזורית שבה נמצאת מדינת ישראל מנוהלת בשטח, אך שורשיה העמוקים נטועים בעולם המחשבה הדתית-אסלאמית. בעוד פרשנים רבים במערב מנסים לנתח את המצב דרך משקפיים של אינטרסים כלכליים, מאזני כוחות גאופוליטיים או מחירי האנרגיה העולמיים, תמונת המצב בפועל מורכבת הרבה יותר.

"אנחנו נמצאים במהלך שהוא המשך ישיר של מלחמה הקיימת כבר יותר מ-100 שנה, עוד מראשית הציונות", פותח הררה. "מה שהשתנה במערכה הנוכחית הוא שהמנוע העיקרי למלחמה ביהודים – ואני מדייק, ביהודים – מנוהל וממומן ישירות על ידי איראן. לראשונה, ישראל מטפלת באופן ישיר בראש הנחש".

מי באמת מנהל את איראן?

רבים נוטים לחשוב כי נשיא איראן או הפרלמנט הם שמתווים את המדיניות, אך ד"ר הררה מבקש לעשות סדר ומצביע על הדמות החזקה והפחות מוכרת בציבוריות הישראלית: אחמד וחידי.

"מי ששולט בפועל באיראן ומוביל את המדיניות היא קבוצה קטנה של כ-150 אלף איש – אנשי משמרות המהפכה. וחידי, בעברו מפקד משמרות המהפכה ושר ההגנה, הוא האיש שהקים את 'כוח קודס' – הזרוע האמונה על ייצוא המהפכה האסלאמית. הוא זה שעמד מאחורי הקמת חיזבאללה ב-1983, והוא זה שמנווט את התמיכה בחות'ים, בג'יהאד האסלאמי ובחמאס. המשטר הזה מחזיק במונופול מוחלט על הכלכלה, התעשייה, התקשורת, הגרעין והטילים, בעוד הצבא האיראני הרגיל נותר חסר השפעה ממשית".

באיראן, מסביר הררה, שני צבאות. המשטר האיראני מחזיק בכוונה מערכת צבאית כפולה. הצבא הרגיל מודר לחלוטין מהעיסוק בתחומי הליבה: חיל האוויר, מערכי הטילים, תוכנית הגרעין והכטב"מים הם מונופול בלעדי של משמרות המהפכה.

אתוס הסבל השיעי

אחת השאלות המרכזיות המעסיקות את המערב היא כיצד מדינה בעלת משאבי טבע פנטסטיים, שיכלה להיות אחת העשירות והמשגשגות בעולם, בוחרת להביא את אזרחיה למצב של עוני, צמא ומחסור בחשמל – רק כדי לממן ארגוני טרור רחוקים מגבולה.

כדי להבין זאת, ד"ר הררה מחזיר אותנו לשורשי האסלאם השיעי: "השיעה נולדה מתוך תחושת נרדפות וקיפוח מיד לאחר מות מוחמד, כשהסונים ניצחו וחיסלו את האִמאם השלישי, חוסיין, בקרב כרבלא. מאז, השיעים הפכו את הסבל והסגפנות לדגל וערך עליון.

כאשר מנתחים את השרידות האיראנית במבצע האחרון, מסביר הררה "צריך להבין שהם בנויים מנטלית וצבאית למלחמה אסימטרית. הגנרל האיראני עלי ג'עפרי בנה כבר לפני שנים תפיסת הגנה שמחלקת את איראן ל-31 אזורים אוטונומיים. בכל אזור יש אתרי ייצור טילים וכטב"מים תת-קרקעיים החצובים בהרי גרניט, והנהגה הבנויה בארבעה רבדים: תהרוג את הרובד הראשון – השני והשלישי ייכנסו מיד לפעולה".

לפי ד"ר הררה, המשטר מבין שהרמת דגל לבן או כניעה למערב תוביל לחיסולו המיידי על ידי העם הזועם מבית. "כל עוד הם סופגים מכות שהן מבחינתם 'נסבלות' ומספר ההרוגים בקרב גרעין השליטה (משמרות המהפכה והבסיג') נמוך, יש להם את כל הסבלנות שבעולם. הם מאמינים שהמערב עייף ומפחד להילחם, ומייחלים לכך שדעת הקהל בארה"ב ובאירופה תאלץ את המנהיגים לסגת, כפי שקרה לאמריקאים בווייטנאם ובלבנון בשנות ה-80".

תמונת המצב בחזיתות: עזה, לבנון והאיום הגלובלי

למרות שהמטרות המוצהרות של ישראל וארה"ב אינן הפלת המשטר באיראן, הררה טוען כי הלחץ הכלכלי והמצור הימי על נפט וגז מתחילים לתת את אותותיהם. עובדה מובהקת לכך היא הסכמתה של איראן לשבת למשא ומתן (לדוגמה בפקיסטן), דבר שלפי ההלכה האסלאמית מותר אך ורק כאשר נמצאים בעמדת חולשה מובהקת, בדומה להסכם חודייביה שכרת מוחמד.

ברצועת עזה, מוסיף הררה הציבור בישראל משלם כעת את מחיר האשליה: "אני זוכר הרצאות שנתתי ב-2005 שבהן אמרתי שחייבים לחסל את חמאס צבאית ומדינית לפני שיעלה לשלטון, ויחסו אליי כאילו אני מדבר שטויות. הקונספציה שראתה בחמאס ארגון חברתי ולא תנועה אידאולוגית דתית התפוצצה לנו בפנים".

בלבנון וחיזבאללה הררה סבור כי הטעות ההיסטורית הייתה אי-יישום תפיסתו של דוד בן גוריון – כיבוש דרום לבנון עד לנהר הליטני כגבול הגנה טבעי. "ללא נוכחות קבועה בשטח, חיזבאללה ימשיך לשרוד, לשגר כטב"מים ולנסות לשקם את יכולותיו".

האחים המוסלמים ומנסור עבאס

ד"ר הררה מותח קו ישיר בין תפיסת האחים המוסלמים העולמית לבין המציאות הפוליטית בישראל, ומזהיר מפני שיתוף פעולה עם מפלגת רע"מ ומנסור עבאס לקראת הבחירות הקרובות.

"באסלאם האורתודוקסי אין מחלוקת על המטרה הסופית – השלטת דין האסלאם על העולם. המחלוקת היא אך ורק על הדרך", מסביר הררה. "השיטה של דאעש היא אסלאם התקפי ישיר; השיטה של אל-קעידה היא פיגועים אסטרטגיים במערב; ואילו השיטה של האחים המוסלמים – שלה שותף חמאס – היא מה שראש התנועה יוסף אל-קרדאווי כינה 'פתח סילמי' – כיבוש שקט באמצעות דמוגרפיה, השפעה תרבותית וקריאה לאסלאם (דעוה). זו השיטה המצליחה ביותר כיום באירופה".

הררה מוסיף ומזהיר: "בתי המשפט בישראל כבר קבעו כי לעמותות הקשורות למפלגת רע"מ היו זיקות ממוניות וקשרים לחמאס. התפיסה האסלאמית רואה בכל שטח שנכבש בעבר על ידי המוסלמים (כמו ארץ ישראל במאה השביעית) כחלק מ'דאר אל-אסלאם', ולכן מבחינת חמאס, הטבח בשביעי באוקטובר הוגדר כמלחמת הגנה לשחרור אדמה מוסלמית".

"כשפוליטיקאים בישראל מבקשים להתחבר למנסור עבאס כדי להשיג רוב, אני מזכיר להם את ההיסטוריה: ב-1979 חומייני התחבר עם מפלגת 'תודה' הקומוניסטית כדי לעלות לשלטון באיראן משום שלא היה לו רוב. שישה חודשים לאחר מכן  הוא חיסל אותם לחלוטין. זו שיטה ידועה. מי שרוצה להסתכן בפוליטיקה הישראלית – שיסתכן, אך העובדות ההיסטוריות ברורות".