טענות השופטים בבג"ץ הוועדה לבחירת שופטים הם חצאי אמיתות, סילופים ולוגיקה שגויה
במסגרת הדיון שהתקיים השבוע בבג"ץ בעניינו של התיקון לחוק יסוד: השפיטה, המשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, מיקדו השופטים חלק ניכר מהביקורת על ההשפעות האפשריות של השינוי דווקא במינויים לערכאות הנמוכות, כלומר בתי משפט השלום והמחוזי. שוב ושוב הוצגה בדיון הטענה כי שינוי ההרכב עלול להוביל לבחירה "פוליטית" של שופטים בערכאות אלה, להבדיל מבחירה "מקצועית". ראש ההרכב, השופט עמית, ניסח זאת בחדות: "למה בכלל בשלום ובמחוזי, אפשר לשאול, הפוליטיקאים צריכים להיות? אני רוצה את השופט המקצועי ביותר בתחום מסוים. מי יודע יותר טוב? התשובה היא – אנחנו. אנחנו השופטים; הם עורכי הדין – שנינו יודעים מי השופט המקצועי הטוב יותר. הפוליטיקאי יודע את זה פחות טוב מאיתנו".
אלא שטענה זו (שנשמעה באופן מרומז גם מפי רבים מהשופטים האחרים) נשענת על בסיס רעוע במיוחד. היא נעדרת כל קשר עם פרטי החוק הנדון ועם המציאות המוסדית שנהגה בישראל במשך עשרות שנים ולוקה בהיתממות מצטדקת באשר למוטיבציות האמתיות של נציגי השופטים עצמם במסגרת הוועדה.
ראשית, הטענה שלפיה התיקון יביא למינויים פוליטיים במקום מקצועיים מתעלמת במידה רבה מתוכנו הקונקרטי של התיקון עצמו.
התיקון שנדון בבג"ץ אכן עוסק בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. אלא שבכל הנוגע לערכאות הנמוכות, ההצבעה בוועדה על מועמד פלוני היא בסך הכל ה"ישורת האחרונה" שחותמת הליך סינון ומיון ממושך שמבוסס ברובו המכריע על טהרת ה"מקצועיות". מועמד המבקש להיכלל במאגר המועמדים לשיפוט נדרש לעמוד בתנאי סף הקבועים בחוק, להגיש קורות חיים, דוגמאות כתיבה והמלצות מקצועיות; לעבור ראיונות עם "ועדת משנה" של הוועדה לבחירת שופטים (המנוהלת על ידי נציגי השופטים שבוועדה); וכמובן לעבור קורס הערכה אינטנסיבי המנוהל על ידי הנהלת בתי המשפט, שבוחן ומדרג את המועמד בשורה של פרמטרים מקצועיים, על ידי אנשי מקצוע מתחומים שונים (ובכללם שופטים מכהנים). במילים אחרות, כשהוועדה יושבת להכריע בעניין מועמד, חברי הוועדה לא מגבשים את דעתם על מקצועיות המועמד לפי "ההיכרות" או "הניסיון" שלהם עימו, אלא על בסיס שורה של נתונים, מסמכים, וציונים מקצועיים שמונחים בפניהם, פרי תהליך סדור וממושך. זהו המנגנון הקיים היום, והתיקון החדש אינו משנה אותו.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת "משפטים", אשר הפנה זרקור למדד נוסף של מקצועיות שיפוטית: הציון במשוב השופטים הפתוח לציבור. לפי המחקר, הציון של שופטים במשוב השופטים הוא מנבא מרכזי ומשמעותי בסיכוי ההתקדמות שלהם לערכאות גבוהות יותר. נתון זה מחזק את המסקנה שהערכת מקצועיותו של שופט אינה עניין השמור רק למעגל פנימי מצומצם, אלא ניתנת למדידה גם מנקודת מבטם של ציבור המתדיינים. יצוין כי השופטים, אשר טוענים בשמה של ה"מקצועיות", נלחמו שנים ארוכות מלחמת חורמה בעצם קיומו של המשוב, אף שכאמור הוא משמש כלי רלוונטי לבחינה זו.
טענתו של עמית מתעלמת גם מכך שלפי החוק החדש, נציגי לשכת עורכי הדין אינם מוחלפים ב"פוליטיקאים", אלא במשפטנים אחרים, המשמשים כנציגי ציבור. השינוי היחיד אפוא הוא בזהות הגוף הממנה את אותם חברים משפטנים – הכנסת במקום לשכת עורכי הדין – ולא בהחלפתם ב"פוליטיקאים". קשה לבסס באופן רציני טענה קטגורית שלפיה שני משפטנים שנבחרו על ידי הלשכה (ולאו דווקא על בסיס ניסיונם העשיר באולמות השיפוט) – מחזיקים במיומנות לבחור שופטים "מקצועיים" יותר משני משפטנים שייבחרו על ידי הכנסת. לנתון הזה כמעט שלא ניתן משקל בדיון, ובמקומו הוצגה תמונה פשטנית יותר, שלפיה גם משפטנים נציגי ציבור הם "פוליטיקאים".
מה באמת כואב להם
קשה להתעלם מפרט חשוב נוסף. אפילו לפי החוק החדש המינויים לערכאות הנמוכות כפופים לזכות וטו של נציגי השופטים. במילים אחרות, אף שהשופטים מבקשים לשכנע את השומעים שלפי החוק "הפוליטיקאים" יוכלו למנות לערכאות הנמוכות את מי שהם רוצים בלי מעורבות גורמי המקצוע (דבר שאין לו שום בסיס בחוק), האמת היא שקצפם יצא על כך שתישלל מהם האפשרות למנות שופטים ללא שום מעורבות של הפוליטיקאים.
אין כל צורך בספקולציות בנוגע לטיב השיקולים שחברי הוועדה עשויים לשקול במתווה החדש. במשך עשרות שנים ישבו בוועדה שופטים, נציגי לשכה וחברי כנסת גם יחד, והמציאות מדברת בעד עצמה. מי שבוחן את עבודת הוועדה לאורך השנים, לרבות בעבר הקרוב, יתקשה לקבל את ההנחה שלפיה נציגי השופטים ונציגי הלשכה פועלים תמיד מתוך שיקולים "מקצועיים" טהורים. ההיסטוריה של מינויי חברים וקרובי משפחה (שלא לדבר על התנהלות שנפל בה רבב פלילי של ממש) – מוכיחה את ההיפך, ודי לחכימא ברמיזא.
באותו אופן, קשה למצוא בניסיון העבר בסיס מוצק לדמוניזציה שנשמעה בדיון ביחס למערך השיקולים הפסול שנציגי "הפוליטיקאים" עלולים להפעיל בוועדה. מי שמבקש לטעון כי נבחרי הציבור ידחפו וודאי למינויים פסולים של מקורבים, חברי מפלגה או של אנשי שלומם, יתקשה למצוא דוגמאות שכך אירע בעבר.
כאן ראוי לעמוד גם על הנחת המוצא שמלווה לא פעם טענות מסוג זה: כאילו השופטים פועלים מחוץ לשדה האידיאולוגי והפוליטי, ומונחים רק על ידי שיקולים "מקצועיים". אינספור מחקרים אמפיריים שמטו זה מכבר את הקרקע מתחת מיתוס ה"אובייקטיביות" השיפוטית (ראו למשל ספרו של דוד גליקסברג, כיצד שופטים מחליטים?). בוודאי בהקשר הישראלי, נדרשת היתממות מיוחדת כדי להתכחש לכך שתחת הכסות ה"מקצועית" של מינוי השופטים מתקיימת העדפה עקבית למועמדים המחזיקים בהשקפה שיפוטית אקטיביסטית. בפועל, כאשר נציגי נבחרי הציבור בוועדה מחזיקים בהשקפה דומה מתברר לפתע שקל להם להגיע להסכמות עם השופטים, ואילו כאשר נבחרי הציבור מבקשים למנות שופטים המזוהים כשמרנים מתעוררת המחלוקת. מציאות זו מלמדת שמדובר במחלוקת אידיאולוגית ולא "מקצועית". אילו השופטים היו אדישים לחלוטין להשקפת עולמם השיפוטית של המועמדים וממוקדים רק באיכותם המקצועית, הרי שכלל לא היה אמור להיווצר קונפליקט, ותמיד היו ממונים שופטים מקצועיים, המחזיקים בהשקפת עולם התואמת את זו של הפוליטיקאים. בכל רשימת מועמדים שגובשה לאחרונה נכללו גם מועמדים שמרנים מובהקים, שהיו ידועים כמשפטנים מבריקים ומצטיינים, אולם ההתנגשויות החוזרות ונשנות בוועדה והסתייגות ממועמדים כאלה גם כאשר כישוריהם אינם שנויים במחלוקת, ממרמזות כי לדידם של השופטים חברי הוועדה 'מקצועיות' הוא שם נרדף להחזקה בהשקפה אידיאולוגית מסוימת.
דוגמה מאלפת לכך היא הפער שבין שתי הקדנציות של שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני בוועדה לבחירת שופטים: בקדנציה הראשונה, ביקשה לבני לבצע מינויים בעלי אופי שמרני (ובפרט מיוניה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון) – ונתקלה במלחמת מנע חסרת תקדים מצד השופטים בוועדה. לעומת זאת, כאשר בקדנציה השניה, לבני "התיישרה" ותמכה במינויים של שני שופטים אקטיביסטים מובהקים (מזוז וברון) – לפתע התברר שאין כל מתח בינה ובין נציגי השופטים. קשה לטעון שהסיבה להבדל הגישה הוא שאלת "מקצועיותה" של פרופ' גביזון.
פוליטיקאים מתחלפים, שופטים פחות
לבסוף, יש להתייחס גם לטענה נוספת שהועלתה בדיון (בין היתר על ידי השופט שטיין) שלפיה עצם מעורבותם של פוליטיקאים בבחירת שופטים עלולה להשפיע על פסיקתם, מתוך רצון לשאת חן בעיני הגורמים הממנים. חשש זה אינו ייחודי למתווה החדש. גם כיום, שופטים המבקשים להתקדם עשויים להביא בחשבון כיצד פסיקותיהם ייתפסו בידי חברי הוועדה – לא רק של הפוליטיקאים. לשופט מחוזי המבקש להגדיל את סיכוייו להתמנות לבית המשפט העליון אין בהכרח תמריץ "להתחנף" דווקא לפוליטיקאים, שמתחלפים תדיר ולא ניתן לדעת מראש מי יחליף אותם, ולאיזה מחנה הוא ישתייך. כל נשיאת חן לפוליטיקאי אחד תפסול אותו בעיני פוליטיקאים מהצד השני. לעומת זאת, השופטים הם גורם קבוע בוועדה, בעלי כהונות ממושכות, דפוסי הצבעה מוכרים ואג'נדה מוסדית יציבה יותר. במובן זה, אפשר לטעון כי דווקא ההרכב הקיים מעורר חשש ממשי לא פחות מהשפעה אפשרית על פסיקתם של שופטים המבקשים קידום.
החוק החדש אינו חף מקשיים (ועל חלקם הצבעתי טרם חקיקתו); אולם חשוב לא ללכת שולל אחרי ניסיונות הפחדה משוללי יסוד. מי שמחפש סיבות להדיר שינה מעיניו, עשוי למצוא אותם דווקא בכך ששופטי בית המשפט לא ראו בעיה לנהוג בחופשיות שכזו עם העובדות, בשידור חי למול המדינה כולה.
איך אתם לא פוסלים את עצמכם מלדון בתיק הזה הרי זה ניגוד אינטרסים ברור מה אתם תפסלו את עצמכם זה רק מראה כמה אתם רדודים במחשבתכם
לא משכנע….
למעשה הזופט יצחק עמית אדם יהיר אינו מכיר לא בממשלה לא בריבון הכנסת שמורכבים ממפלגות פוליטקאים במדינה דמוקרטית כמו בכל העולם המערבי ושהם הוחרים שוםטים…! אבל יצצק עמית בדבריו פוסל פוליטקאים רק הוא ועורכי דין הם בעלי החוכמה היחידים על פני האדמה…! חוצפן יהיר הוא בעצמו בתביעות נוהג כפוליטקאי… הגיע הזמן שהכנסת תגיד לו… לא לא אין לך סמכות ואל תמציא סמכות מעל הריבון והאזרח שבוחר את הריבון שנציגיגו פוליטיקאים…!
טור מצוין. ממש.
שופט מושחת מנסה לנהל את המדינה.
לא מקנא במשפחתו ובחינוך ילדיו.
אופי מושחת לא משתנה.
התשובה לשאלתו של עמית, היא די אלמנטרית:
משפטים, אינם מדע מדויק, כמו מתמטיקה. לצערי, זה לא כתוב במאמר.
לפיכך – נבחרי העם (אנחנו בדמוקרטיה ייצוגית), בוחרים את השופטים. לגבי פוליטיקאים – אם כך, עמית בוחר לכנות את חבריו למקצוע, אין כל צורך להתערב. נציגי הכנסת, הם נבחרי העם. פוליטיקאים, זו כת עם גלימות, שאף פעם לא אחראית לשום דבר ומדמיינת שרק גזע ארי של שופטים, יודע לומר – מה החוקים אומרים.
ואתם פשוטי העם, לא יכולים.
האיש הזה היהיר ומשפטן הבינוני הזה יסיים בכלא !
בדיוק סשל הבחירה המקצועית.לכאורה חסם אהרון ברק את דרכה של פרופ רות גביזון לעליון. כי לא תמכה,בגישתו האקטיביסטית. גם טען ברוב חוצפה שלא נמצא מועמד מרוקאי ראוי, ובכן היא נצר למשפחת רבנים מכטבדת ממרוקו…
במקביל, מאותם שקולים מקצועיים טהורעם הוא דאג למשרת שיפוט לאישתו ולהתמחות בעליון לבנותיו…
ממש המלאך גבריאל…
שינוי הוועדה למנוי והדחת שופטים – להלן הצעה לשנוי נדרש:
—————————————————
לאחר שקראתי את המאמר, אני לא בטוח מה חמור יותר, או שהשופט עמית וחבריו לא מבינים שכמעט כל ההחלטות החשובות במדינה הן החלטות פוליטיות. והם כשופטי בג"ץ מקבלים החלטות פוליטיות, דרך עתירות של גופים שעותרים באופן סדרתי וממומנים בכסף אירופי, קטארי או השד יודע של מי עוד? והעותרים ללא זכות עמידה והעניין לא נוגע להם כלל – הם מייצגים לא פעם מדינות אויב או אנשים חסרי אזרחות ישראלית – קרי העתירות מייצגות לא פעם אינטרסים זרים והפוכים לאינטרס של אזרחי ישראל.
להלן כמה דוגמאות:
1) האם להתערב בחוק יסוד שחוקקה הכנסת ברב של 61 ח"כ או יותר? בשם איזו סמכות? האם ביהמ"ש העליון הוא למעשה הבית העליון של הפרלנמט שאמור לאשר או לפסול חוקים וחוקי יסוד?
2) האם לקבל עתירה לדיון שעניינה מנוי ראש ארגון ביון חמוש כמו שב"כ או מוסד (עניין שהוא בוודאות בסמכות הממשלה בכל מדינה דמוקרטית, לרשות השופטת לא אמור להיות ארנק ולא חרב ואבוי לנו אם ראש השב"כ יחשוב שהבוס שלו הוא נשיא ביהמ"ש העליון ולא רוה"מ)?
3) האם לדון בעתירה שמבקשת לדון בפרימטר הבטחוני מול רצועת עזה (עובדה שלהבנתי גרמה לטבח שמחת תורה 7 באוקטובר – להבנתי, האחראי העקרי למה שקרה באותו יום נורא הוא קודם כל באשמת בג"ץ שחיסל דרך הולכת דיון בעתירה של עוד גוף חסר זכות עמידה לאי קיום פרימטר מול רצועת עזה ואיפשור לאלפי מחבלי חמא"ס להרגיל את הצבא לקיומו במרחק זריקת אבל ביד החלשה מחיילי צה"ל באופן קבוע לרבות הטמנת מעני חבלה לפרוץ את הגדר באותו יום נורא)?
4) האם לדון התנאי הכליאה של החמא"ס בכלא, כמה פירות אל מול טיב הבשר שהם מקבלים ביום?
5) האם לאפשר לכנסת לנהל את ענייניה כמו אופן ההצבעה על זהות מבקר המדינה? לחילופין להורות לכנסת לבצע הצבעה חוזרת?
6) האם להורות לצבא לאפשר למלש"בית לגשת לקורס טייס שעלותו במיליונים והתמורה אמורה להפרס על פני 25 שנות שירות? האם 10 שנים בהם אישה שיולדת בממוצע 3 ילדים מבלה בהריון או לאחר לידה ולמעשה מפחיתים את ה- 25 השנים הללו ל- 15 שנים בלבד? האם לא אמרנו שלבית המשפט לא אמור להיות ארנק?
כל אלו החלטות פוליטיות או החלטות שמשקפות את עולם הערכים של אותו שופט וממש לא קשור למידת המקצועיות שלו אלא להשקפת העולם הפוליטית \ חברתית \ ערכית.
לחילופין, שופטי ביהמ"ש העליון חושבים שהצבור מטומטם ויאפשר לקבוצה מונוליטית פחות או יותר להמשיך לשלוט במדינה ללא שהיא נושאת באחריות. אם נדמיין מה היתה התוצאה אם קלפי היתה מונחת בביהמ"ש העליון – האם היינו מקבלים התפלגות תוצאות פחות או יותר כפי שהצבור הרחב בוחר בכנסת ומכוחה מעניק כח לממשלה או לחילופין היינו מקבלים 85% אחוזי תמיכה במר"ץ וחדש והשאר מתפלגים בין מפלגות השמאל המתון? מי שסובר שההתפלגות תהיה אחרת – זכותו.
לעניין לשכת עו"ד, האם לשופט עמית לא ברור ניגוד העניינים המובנה והאפשרות הסבירה להטיית משפט רק בשל השיטה הקיימת? האם שופט מחוזי או שופט תעבורה שרוצים להתקדם והם בהליך מיון לתפקיד ובבוקר עו"ד ממשרדו של אחד משני הנציגים של לשכת עו"ד מתדיין מול אותו שופט שרוצה בקידום, האם היחס שאותו משרד עו"ד יקבל בביהמ"ש יהיה אחר מאשר אם השופט לא תלוי בהם? האם אין חשש להטיית משפט? האם השופט עמית חושב שהצבור בישראל מאמין ששופטי ישראל כולם הם מלאכי שרת?
ולכן, להבנתי, ממש לא מעניין מה השופט עמית חושב, החוק נקבע בכנסת וחוקי הכנסת הם אלו שקובעים. דעתו, לא יותר נכונה מדעת נהג המונית או הקופאית בסופר.
אנחנו מדינה שמנוהלת דרך פתקאות של שופטים בצורת עתירות. כל החלטה נתונה להחלטה שלהם כאלו מדובר בבית העליון של הפרלמנט. האם חוק יסוד או חוק רגיל יכנס לספר החוקים או האם שר או רוה"מ רשאים או לאו למנות או לפטר פקיד.
ולכן, מה שנדרש להבנתי הוא שנוי אופן מנוי שופטים בכל הערכאות. הכנסת יחד עם הממשלה צריכות למנות ולהדיח שופטים. ירצו להתייעץ עם שופטים מכהנים בערכאה זו או אחרת? פרופ' מהאקדמיה? משרדי עו"ד פרטיים? יתיעצו, את ההחלטות יקבלו נציגי הצבור כי הם שליחים מיופי כח של למעלה מ- 10 מיליון האזרחים במדינה – ובמדינה דמוקרטית הכח הפוליטי הוא של האזרחים ושל צבור האזרחים בלבד.
הייתי מציע את אופן המנוי הבא:
א) שר המשפטים מציע זהות שופטים, יו"ר וועדת חוקה יחד עם יו"ר הכנסת דנים בזהות של כל שופט ומצביעים בהחלטת רב.
ב) מנוי לשופטי מחוזי יחייב גם הצבעת אמון של הכנסת למנוי לאחר חקירה יסודית ופומבית בוועדת חוקה של הכנסת. החקירה תהיה פתוחה לכל אחד לצפות באתר הכנסת והמשך בהקלטה של העדות והחקירה בוועדה
.
ג) מנוי שופטי ביהמ"ש העליון ונשיאי בתי משפט ובתי דין השונים וסגניהם יחייב גם רב של 61 ח"כ בעד המנוי.
כאשר השמאל יעלה לשלטון הוא ימנה שופטים מהצד שלו של המפה הפוליטית עם עולם ערכים שמאלי וכאשר הימין יעלה לשלטון הוא ימנה שופטים עם עולם ערכים שמרני ולאומי ולאורך זמן נקבל כי ביהמ"ש פועל על פי עולם הערכים של החברה הישראלית כולה.
ד) לגבי הדחת שופטים. הייתי מציע כי יו"ר וועדת חוקה או שר המשפטים יוכלו להציע סיום כהונה של שופט. כל הדחה תהיה מלווה בדיון פומבי בוועדת חוקה ותחייב הצבעת 61 ח"כ לפחות בעד ההדחה. הדיון ידון בפס"ד אל מול החוקים הקיימים. שופטים שלא יקיימו את החוק חייבים להיות מודחים.
קל יותר להאשים אחרים במקום לקחת אחריות שזה מה שממשלתנו למעשה עושה .להציף את הציבור בשקרים ולעוות את העובדות ולכן גם גרירת הרגלים לקידום ועדת חקירה .במשך 3 שנים מאז האסון לא לועדת חקירה ממלכתי ולא להקמת ועדת חקירה "פריטטית" כלום לא .כנראה על ראש הגנב בוער הכובע.
במילה אחת: שטויות!
האמת היא שפוליטיקאים צריכים לבחור שופטים,
וחבל שזה לא קורה. כשברק החל בשינויים שלו
בשנות ה 90 (ישום השיטה האמריקאית)אמרו לו, אם בג"ץ פוסק ע"פ דיעות פוליטיות חברתיות חייב שבג"ץ יהיה מאוזן ואיזון נקבע על ידי פוליטיקאים בדיוק כמו בארה"ב. אי אפשר ליבא חלק מהשיטה.
אם זה לא יקרה אמון הציבור בבג"ץ יפגע קשות.
אבל כדבר אל העצים ואל האבנים. והנה הגענו עד הלום.
ראשית, בכל פרסום ובכל במה יש להשתמש במילים 'נבחרי ציבור' ולא פוליטיקאים כי המשמעות שונה למרות שמדובר באותם אנשים.
ככה עושה השמאל ויש לזה השפעה.
שנית, לא צריך להתייחס למה שהשופטים אומרים. זכותם של נבחרי ציבור לשנות ולתקן את החוק והגיע הזמן להקשיב לשופטים ולהגיד תודה הבנו אבל בחרנו אחרת. זו זכותנו כאזרחים ואתם נבחרי הציבור פועלים בשמנו
קשקוש אנטי דמוקרטי. בשבילכם דמוקרטיה זה שלטון הרוב, למרות שהכרעת רוב היא מנגנון הגיוני למימוש עקרון שלטון העם. כדי ששלטון העם יישמר, חייבים לשים גדרות וגבולות חזקים לסמכות הרוב לקבל החלטות שפוגעות בעקרונות מרכזיים. כל המהפכה החוקתית נועדה להרוס את ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, לטובת אג'נדה לאומנית וסמי פשיסטית.
ב 70שנותיה הראשונות של מדינת ישראל לא שמענו על מחלוקות ועימותים משמעותיים בין המערכת המשפטית לבין הממשלה .אדרבה נתניהו בעבר נחשב כמגן מערכת המשפט .בנאומו בשנת 2012בבית המשפט העליון אמר נתניהו : בכל מקום שבו אין מערכת משפטית חזקה ועצמאית זכויות האדם אינן יכולות להיות מוגנות .
אך מאז שהוגשו כתבי האישום הפך נתניהו את עורו תחילה תקף נתניהו ומשרתיו את רוני אלשך .שי ניצן .א. מנדלבליט וייחס להם עמדה פוליטית ואחר תקף את המערכת המשפטית עירער את אמינותה ושייך לה עמדות פוליטיות שמאלניות . כנראה כדאי ללמוד בישראל על הפרדת רשויות .באם המצב ימשך ישראל עלולה להגיע למצב ששופטים יקבלו את הוראותיהם מהממשלה ויתעלמו מצו מצפונם .כמו בימי סטאלין