בזמן שגירוש מסתננים הופך לנוהל מקובל במדינות המערב, כאן בית המשפט ממשיך לתקוע מקלות בגלגלים
העולם המערבי נלחם ללא לאות בהגירה ממדינות איסלמיסטיות או נכשלות, ובפרט בהגירה בלתי חוקית. מאוסטרליה ועד ארה"ב מדינות מרחיקות מהגרים מאוכלוסיות מוחלשות ואף מגרשות את מי שהסתנן לגבולותיה, גם אם הגיע ממדינות עם משטרים טוטליטריים כמו אריתריאה או מאזורי מלחמה מדממים כמו סודן, כך שלא ניתן להחזירו לארץ מוצאם עקב חשש לרדיפה. מיקומה הגיאוגרפי של ישראל כמדינת רווחה עשירה על סיפה של אפריקה הרעבה והמדממת הפכו אותה ליעד קרוב ונחשק להסתננות. בנסיבות אלו, מצופה היה מביהמ"ש הישראלי לאמץ גישה נוקשה כלפי הגירה בלתי חוקית, יותר מעמיתיהם שמעבר לים. אך ההפך הוא הנכון. בשורה של החלטות החליט בית המשפט, לחשוף אוכלוסיות מוחלשות למסתננים מסוכנים בעיקר מסודן ואריתריאה, ולגזול מהאוכלוסיות מקומיות המוחלשות תקציבים לצורך רווחת המסתננים. השיא, כזכור, היה פסילת בית המשפט את המתווה של הממשלה לגרש מסתננים למדינות אוגנדה והרחקתם למתקן חולות, בטענה מופרכת כי הגירוש צריך להיות מרצון חופשי.
כאשר הגיעה הסוגייה הזו לפתחו של בית המשפט העליון של ארה"ב, אישר בית המשפט הרחקתם של מסתננים מאפריקה למדינות שלישיות באפריקה כמו אוגנדה. לאחרונה בית המשפט העליון של ארה"ב אף אישר לממשל טראמפ לבטל את מעמד ההגנה של כ-350,000 מהגרים מהאיטי ו-6,000 מסוריה. בית המשפט קבע שהחוק אינו מאפשר לערער בבתי משפט על החלטת הממשל להסיר את ההגנה, מה שסולל את הדרך לגירושם.
ארה"ב וממשלה הימני לא לבד. באוסטרליה השמאל בשלטון וקיבל החלטות דומות. לאחרונה אישר בית המשפט העליון של אוסטרליה את גירושם של מסתננים לא חוקיים לאי מבודד באוקיינוס השקט וקבע שלממשלה סמכות חוקית לגרש מסתננים שאינם יכולים לחזור למדינות מוצאם לאי נאורו.
גם באיחוד האירופי, במסגרת אמנת ההגירה והמקלט החדשה של שנכנסה לתוקף לאחרונה, אירופה החלה ליישם כללים המאפשרים למדינות החברות להעביר מבקשי מקלט למדינות שלישיות בטוחות, גם אם למבקש אין כל קשר קודם או זיקה לאותה מדינה שלישית (אמנם, חקיקה זו עוד צריכה להיבחן בבתי הדין האירופאים בפועל). מהליכי ההרתעה נגד הגירה ממדינות אסלאם כוללות גם איסורים דתיים הקשורים לאיסלם. שורה של מדינות באירופה אוסרות על לבישת בורקה וניקאב, במרחבים ציבוריים, בין היתר כדי להרחיק מהגרים איסלמיסטים. במקביל מדינות אירופאיות המשקיעות תקציבים בארגונים ועמותות שעותרות לבתי המשפט כדי לקלוט את המסתננים בישראל, פן ינחתו על חופי אירופה.
ובארץ? המגמה הפוכה – שופטת המחוזי, מיכל אגמון גונן, מרחיבה פעם אחר פעם את מתן האשרות למסתננים ודוחה את עמדת רשויות ההגירה. לאחרונה הפצירה בכנס פומבי מרשויות המדינה להכיל את המהגר. ומי משלם עבור חמלתה של השופטת ובג"ץ? האוכלוסיות המוחלשות ביותר של מדינת ישראל, הסובלים מעבירות אלימות ומין מצד המסתננים, שעלול להתפתח בעתיד גם לסיכון ביטחוני על רקע לאומני. האם האקלים השיפוטי בעולם החופשי ישפיע על עמדתה העיקשת של הרשות השופטת לעניין המסתננים? כל עוד לא יחול שינוי משמעותי במנגנון בחירת השופטים – אני בספק רב, בלשון המעטה. כל יוזמה של הממשלה להרחקת המסתננים למדינה שלישית צפויה להיפסל בידי היושבים בבג"ץ, שדורשים רצון חופשי של המהגרים כתנאי להעברתם למדינה שלישית. רק על ידי החלפת משמעותית של השופטים בשופטים חדשים, שאוזנם כרויה לסבל שנגרם לאוכלוסייה החשופה למסתננים, יתאפשר לממשלה לבצע רפורמות מבלי שיפסלו
הכותב הוא עו"ד וחבר ליכוד פעיל, יו"ר ישראל צומחת.
