החלטה שקיבלה השבוע השופטת כנפי-שטייניץ חשפה את הכוחנות הבירוקרטית של יו״ר רמ״י היוצא והניסיון הכושל לכפות מכרזים על יישובים ללא תיאום והסכמה
לפני כשנה, על רקע ביקורת ציבורית נרחבת נגד מדיניות האפליה של רשות מקרקעי ישראל ומשרד השיכון נגד לוחמי צה״ל ומשרתי המילואים, הודיעו הרשויות על מבצע מיוחד: שיווק מאות מגרשים למשרתי המילואים בעשרות יישובים בכל רחבי הארץ.
כבר בזמן אמת פרסמתי כאן את נתוני האמת. רבים מהמגרשים המדוברים היו מכרזים פיקטיביים, שמעולם לא פורסמו באופן רשמי כמכרז להגשה; רבים אחרים היו מחזור ואריזה מחדש של מגרשים קיימים ששיווקם נכשל, ובמקרים רבים אחרים דובר על אזורי ביקוש במחירים מופקעים. למן הרגע הראשון מדובר היה בבלוף שנועד לצרכי יחסי ציבור למנהל רשות מקרקעי ישראל דאז ינקי קווינט, ולשר השיכון דאז יצחק גולדקנופף.
אולם, בתוך הפארסה הבזויה הזו, מסתתר סיפור חמור יותר. לא רק שרשות מקרקעי ישראל עשתה סיבוב על הגב של המילואימניקים, היא גם ניסתה לעשות סיבוב על גבם של היישובים עצמם. בחלק מהמקרים שפורסמו כ״מגרשים בהנחה״ למשרתי המילואים, היה מדובר בניסיון של הרשות לכפות על היישובים והמועצות האזוריות לפתח מגרשים בניגוד לתכניות הקיימות וללא תיאום.
אחד המקרים הבולטים התרחש במושבים משמר איילון וגנות שבמרכז הארץ, שהדיון בעניינו הגיע השבוע לבג״צ שהוציא צו מניעה לרשות מקרקעי ישראל תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על מעשיה.
במושבים הללו קידמו לפני למעלה מ-20 שנה תכניות לפיתוח ושיווק הרחבות. מסיבות שונות הוחלט לזנוח את התכניות הללו, ותחת זאת מקדמים בשנים האחרונות תכניות לבניית בתים נוספים על הנחלות הוותיקות בשני המושבים, דבר שיגדיל את סך יחידות הדיור במקום. התכניות הללו נמצאות בשלבי אישור מתקדמים.
כאשר השיקו במשרד השיכון וברשות מקרקעי ישראל את מבצע היח״צ ״מגרשים למילואים״, ליקטו מן הגורן ומן היקב תכניות מאושרות בכל רחבי הארץ כדי ליצור את מאגר המגרשים המדובר, והתכניות הישנות במשמר איילון וגנות התאימו בול למטרה. ברשות מקרקעי ישראל הוסיפו אותן לרשימה, והציגו אותם כמגרשים פתוחים לשיווק עבור משרתי המילואים. מדובר ב-64 מגרשים במשמר איילון ו-44 נוספים בגנות.
אלא שהדבר נעשה ללא כל תיאום עם היישובים עצמם, שכאמור זנחו את התכניות הללו ומתנגדים לפיתוחן. במושבים הללו הופתעו למצוא את המגרשים המדוברים מוצגים כמכרז לשיווק, אבל יותר מזה הופתעו מדרישה נוספת של רשות מקרקעי ישראל לבטל באופן חד צדדי את חוזה החכירה עם המושב ולקחת חזרה את הקרקעות המדוברות, תנאי בסיסי לכך שרמ״י תוכל בכלל לפתח ולשווק את המגרשים הללו במרכז. ככל שהקרקע נותרת בידי המושב, פיתוח ושיווק של המגרשים הללו נעשה באחריות האגודה השיתופית המקומית, כפי שמקובל ביישובים מסוג זה. הדרך היחידה להוציא את המגרשים לשוק הכללי עוברת בגריעת הקרקע מהאגודה, מהלך אפשרי, כמובן, אך דרך המלך היא לעשות זאת בתיאום ומתוך הסכמה.
המושבים עתרו לבית המשפט המחוזי, בדרישה שיבוטלו החלטות הרשות. לטענתם ״אופן התנהלותה של רמ"י – אשר פעלה לפרסום המכרזים באופן חד-צדדי, ללא תיאום מוקדם וללא היוועצות עם המועצות האזוריות או הוועדות המקומיות – מפרה כללי מנהל תקין ונוגדת את הפרקטיקה המקובלת״.
העתירה למחוזי נדחתה, והמושבים ערערו לבית המשפט העליון. השבוע ניתנה החלטה מפי השופטת כנפי שטייניץ, שהוציאה צו מניעה על המשך קידום ההרחבות וקיבלה את טענות המושבים. טענתה המרכזית היא כי רשות מקרקעי ישראל, פעלה באופן עקום: היא לא יכולה להודיע לציבור על שיווק מגרשים שאינם ברשותה, וקבלת הטענה הזו תהיה בעייתית. ״במצב דברים זה, מתן היתר לקידום שיווקם של המגרשים כבר כעת… יש בו משום היפוך היוצרות״, כתבה השופטת ביחס להחלטת המחוזי. ״סדר הדברים הראוי הוא השבת הקרקעות תחילה, ורק אז שיווקן; לא ניתן לרתום את העגלה לפני הסוסים״, היא כתבה, ומתחה ביקורת גם על עצם המהלך של רמ״י: ״ראוי היה גם כי הודעת רמ"י על סיום החכירה ודרישתה להשבת הקרקע, תקדים בזמן את הודעתה על כוונתה לצאת במכרזים״.
בשורה התחתונה נתנה השופטת ״צו המעכב את הליכי ההשבה והשיווק של כלל המגרשים״ עד לבירור הטענות כהלכה, וחייבה את רמ״י בהוצאות המשפט.
ההחלטה אינה סוף הפרשה, ומכאן יתנהל הליך סדור של בירור טענות הצדדים, שנוגעות גם למעמד החוזים שבין המושבים לרמ״י וטענות נוספות. אך דבר אחד ברור: המהלך היחצ״ני של קווינט וגולדקנופף נכשל באופן חרוץ. זה לא מקרה יחיד. כהונתו של קווינט ברמ״י מלאה בניסיונות לפעול בכוחנות בירוקרטית, בחוסר תיאום וללא התחשבות בתושבים ובצרכים הקהילתיים, הכל מתוך תפיסת עולם משפטנית מופשטת. הוא נאבק נגד וועדות הקבלה ביישובים קהילתיים, נגד מתן הנחות משמעותיות באזורי עדיפות למשרתי המילואים ועוד ועוד. לפחות במקרה הזה, השופטת כנפי-שטייניץ פוצצה סוף סוף את הבלון.
