טראמפ מפרק את בית הדין בהאג, לבנה אחר לבנה

הסנקציות האישיות על השופטים עובדות, וזו רק ההתחלה

בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. כעת פתוחה הדרך לסנקציות על בית הדין עצמו (תמונה: Tony Webster, רישיון CC 2.0).

חייו של השופט הצרפתי הבכיר ניקולא גיו (Nicolas Guillou), אחד מתשעת השופטים וארבעת התובעים בבית הדין בהאג (ICC) שאישרו את צווי המעצר נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט, השתנו מקצה לקצה מאז צורף יחד עם חבריו לרשימת הסנקציות של ה-OFAC במשרד החוץ האמריקאי. "…אני חי בסיוט…"  ציין בעדותו בפני ועדת חקירה ממלכתית, שהתכנסה בתאריך 4 אפריל השנה, באספה הלאומית, על מנת לדון בסנקציות הדיגיטליות שהוטלו עליו, ובהשלכותיהן על הריבונות הצרפתית. לדיון הפרלנמטרי קדם ראיון, שאותו העניק ל'לה מונד' ובו הסביר בכאב, כי אילו היה מדובר רק באיסור כניסה לארצות הברית, הוא ובני משפחתו לא היו מתרגשים מהעניין. אבל כאשר הוא מצא את עצמו מתקשה לבצע פעולות יומיום טריוויאליות, כמו למשוך את משכורתו מהבנק בהאג, לבצע רכישות פשוטות באינטרנט, להשתמש בכרטיסי האשראי שלו, בכללם אלו הצרפתיים, העניין הטריף אותו. כל החשבונות שהחזיק בחברות בינ"ל, כמו למשל Amazon, Airbnb, PayPal,  eBayו- Netflix נסגרו. PayPal, Apple Pay ו־Google Pay נחסמו בפניו. וכאשר הזמין באמצעות Expedia למשפחתו נופש לסופ"ש במלון בצרפת (לא בארצות הברית!) קיבל כעבור שעות אחדות הודעה, שהאתר מנוע מלאשר את הרכישה בשל הסנקציות שהוטלו עליו.

גם חברת ביטוחי הבריאות שלו הפסיקה להעביר לו החזרים עבור טיפולי שיניים ושירותי בריאות, שהוא ובני משפחתו קיבלו בהולנד. בטענה שהיא חוששת שיוטלו עליה סנקציות אפשריות. "… אתם יכולים לבטח את המכונית והבית שלכם אצל AXA …" (אחת מחברות הביטוח הגדולות בעולם, שבסיסה בצרפת) העיד, "…אבל אם המכונית שלכם נפגעה בתאונה, או הבית שלכם עלה באש ואתם תחת הסנקציות, של טראמפ, כי הרגזתם אותו, תגלו שלא תקבלו שום החזר. וזה מה שקורה לי כרגע…" גיו אינו לבד, חברתו לכס השיפוט בהאג, השופטת הקנדית קימברלי פרוסט (Kimberly Prost) גילתה אף היא שעולמה הולך ומצטמצם. חוץ מכרטיסי האשראי, החשבונות והשירותים הדיגיטליים שלה נחסמו. ספרים אלקטרוניים שרכשה מאמזון נעלמו מן המחשב,  כמה מעמיתיה שעימם היתה בקשר מקצועי, גילו שהם מנועים מגישה ל־iCloud. אפילו אלקסה הפסיקה לענות לה. נחושה להמשיך בעבודתה השיפוטית, נסעה פרוסט לניו-זילנד, אחר שהובטח לה שלא תתקל שם בבעיות. אבל ניסיון של חברה מקומית להזמין חדר במלון על שמה נתקל בחסימה, וכאשר רצתה לשלם עבור ארוחת בוקר באמצעות כרטיס הדביט שלה הכרטיס נדחה, ומכיוון שלא היה ברשותה מזומן, היא פשוט נאלצה לותר על ארוחת בוקר באותו יום. "…כל העולם שלך מוגבל…", סיפרה. כל תקלה בפני עצמה נראית שולית, הודתה, אבל הן מצטברות זו על גבי זו והופכות את החיים לגיהינום.

פרוסט, שבילתה את הקריירה שלה במערכת המשפט הפלילי, התקשתה במיוחד לעכל את 'החברה החדשה' שאליה צורפה. לאחר עשרות שנים כמשפטנית ושופטת בכירה, אמרה בתסכול, היא מצאה את עצמה לפתע לצידם של טרוריסטים מאל-קאעידה, דאעש, ברוני סמים, ופושעים בינלאומיים נאלחים. בהליך המשפטי שהגישה נגד טראמפ בניו-יורק יחד עם שתי חברותיה, תיארה את הסנקציות כסוג של "…עונש מוות פיננסי…". אחת משותפותיה, השופטת הסלובנית הצעירה בטי הולר (Beti Hohler), ציינה בכתב התביעה, כי ציערה אותה במיוחד העובדה, שחוץ ממנה, נאלצו לשלם את המחיר הכואב, גם חברים ומכרים תמימים, שכל פשעם היה קרבתם אליה. אחר מהם, כך סיפרה, רק ניסה לשגר לה מתנת חג מולד, וגילה שכל חשבונותיו באמזון, iCloud, P2P ו-Zell ננעלו למשך שבועות ארוכים.

שופט/ת ב־ICC נהנים במהלך 9 שנות כהונתם מחבילת תגמול מכובדת ביותר בסדר גודל של כ־300 אלף אירו לשנה. על כך נוספות גם זכויות פנסיוניות, וזכאות למענק רילוקיישן שיכול להגיע, לאחר תשע שנות שירות, לכ־24 שבועות של שכר בסיס שנתי. עם תגמול כספי מפנק כזה, קשה לצפות מ־18 שופטי האג להפסיק את עבודתם בעקבות הכללתם ברשימת הסנקציות של OFAC, בהינתן שהסנקציות אינן מבטלות את חוזי העסקתם או מונעות מ־ICC לשלם להם את משכורתם. עם זאת, כפי שראינו, מכאן ועד למסקנה שהסנקציות אינן מכאיבות המרחק  גדול. ייתכן שאף שופט או שופטת לא יתפטרו, אבל גם אין צורך שיתפטרו כדי שהסנקציות ישיגו את מטרתן. די בכך שבכל פעם שישלפו כרטיס אשראי, יזמינו מלון או יתכננו נסיעה ליעד מחוץ לאירופה, הם ירגישו את המחיר האישי שהם נדרשים לשלם, הרבה לאחר שיפשטו את הגלימה. אכן, שופט/ת שהוטלו עליו סנקציות, אינו הופך למבוקש בינ"ל, אך עליו לקחת בחשבון שכל מעבר גבול, עלול להפוך אירוע לא נעים. כזה ששום גילויי סולידריות מצד ראשי האיחוד האירופי, שרי החוץ של צרפת, הולנד, קנדה וסלובניה, וקריאות עידוד להמשיך למלא את תפקידם המקודש, לא יצליחו להנעים.

על מנת להבין מה גרם לטראמפ לנהל מלחמת חורמה נגד ביה"ד בהאג, צריך ללכת שש שנים אחורה, להחלטת ה-ICC לפתוח בחקירה נגד חיילי צבא ארה"ב בגין חשד לביצוע פשעי מלחמה בשטח אפגניסטן. החלטה שהפכה אותו מ'בית משפט משלים' לערכאה אוניברסלית, שסמכותה חלה על כל אזרחי תבל, בכללם אלה שמדינתם מעולם לא הסכימה להצטרף לאמנת רומא, כמו ארה"ב וישראל. טראמפ הציע לטהרנים בהאג לרדת מהעניין, אבל כאשר התברר לו כי  הם נחושים לשמש כטריבונל עולמי, ולפתוח בחקירה פלילית גם נגד ישראל, הוא הגיב בהטלת סנקציות אישיות על התובעת פאטו בנסודה ועוזריה. ממשל ביידן הפרוגרסיבי ביטל כזכור את הסנקציות, אבל הן חודשו עם כניסתו של טרמאפ לבית הלבן. הפעם על כרים חאן, שירש את תפקיד התובע הכללי, בעקבות המלצתו להוציא צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט בחשד לפשעים נגד האנושות. מכאן ואילך, המעגל רק הלך ונסגר על כל מי שנטל חלק בתהליך הרדיפה הזה, שאותו טראמפ הגדיר כמרושע ולא לגיטימי. תוך פחות משנה צורפו לרשימה תשעה שופטים נוספים, בכללם ניקולא גיו, בטי הולר וקימברלי פרוסט. מבחינתו של טראמפ הקונסטרוקציה שבנה ה-ICC על מנת להצדיק את צווי המעצר דלעיל היתה מעוותת מיסודה. שכן היא התבססה על הכרה במדינה דמיונית, הקרויה פלסטין, שהפכה חברה באמנת רומא, רק הודות לאישור פרוצדורלי, שהודות לו קנה לבית הדין סמכות טריטוריאלית על מדינה אחרת בשם ישראל, שמעולם לא חתמה על האמנה, ואסור לשפוט את אזרחיה, משום היא מחזיקה מערכת משפט מתפקדת משלה.

המסר של טראמפ לאירופים ברור, מותר לכם להקים בית משפט משלכם, אך אם תתעקשו לכפות את סמכותו על מדינת ישראל, נדאג לפרק לכם אותו: 'לבנה אחר לבנה', כדבריו. נכון להיום, וושינגטון ממשיכה לפעול בעיקר בשיטת הסלמי. עיצומים על תובע אחד, אחר כך על שופטים ועוזריהם. בשבוע שעבר ארעה עליית מדרגה נוספת כשבצעד סמלי הוכנסה גם נשיאת בית הדין טומוקו אקאנה (Tomoko Akane) היפנית לרשימה השחורה. הבסיס המשפטי לשלב הבא,  סנקציות על המוסד כולו, כבר קיים הודות לצו הנשיאותי 14203 של טראמפ. היה וארה"ב תעשה זאת, כל התקשרות עם ה-ICC עלולה להפוך לרעילה, מה שיציב את המוסד בפני שלוש אפשרויות מאתגרות ביותר. להקים מערכת פיננסית וטכנולוגית עצמאית המנותקת מארה״ב. להישען על מעטפת הגנה אירופית כזו, או להתחיל לחפש דרכים משפטיות לרדת מן הסוס שעליו עלה בנוגע לצווי המעצר שהוציא, על מנת לשרוד. לנוכח הסיכונים הטמונים בשתי האפשרויות הראשונות, לא מן הנמנע שיבחר באפשרות האחרונה. היה זה ברטרנד דה ז'ובנל (de Jouvenel) שקבע בספרו המופתי 'על הכח' (Du Pouvoir) שכאשר מערכת משפט מתעקשת לאכוף את סמכותה על כוח ממשי שאינו מקבל את מרותה היא עלולה לשלם על כך מחיר כבד.

ומשפט אחרון לסיום. טראמפ הוא נשיא מערבי שכמוהו לא ראינו במאה השנים האחרונות, אבל כמו הרבה מאוד אמריקאים 'של פעם', שהתבגרו לפני עידן הפרוגרס, קשה לו להשלים עם מה שלדעתו הוא רע, לא הוגן ולא צודק. זה מוביל אותו לעשות כל מני דברים מטורפים לכאורה, על מנת לתקן את המציאות המקולקלת, ולהפוך את העולם מקום טוב יותר לחיות בו. אלו המזלזלים בטרמפ בשל גסותו, בורותו, פשיטות הרגל, היותו שוביניסט וכן הלאה, מתעלמים מהעובדה שיש לו עמוד שדרה מוסרי מוצק, שמוביל אותו להגן על החלשים שנשכחו מאחור בחברה האמריקאית הודות לגלובליזציה, ועל מדינה קטנה כמו ישראל, שמתמודדת מול עולם עוין, המפעיל מוסד צבוע, שאמור לייצג צדק, נגד מי שנלחמים במציאות בלתי אפשרית על חייהם. כדאי שיזכרו זאת גם אלה, הפוסלים את טראמפ מכל וכל רק בשל אהדתו לנתניהו.

אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' לבניין הכח בצה"ל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *