כמה שאלות לגדי אייזנקוט

בראיון טלוויזיוני למוריה וברקו בערוץ 13 בשבוע שעבר שלל ח"כ ורא"ל במיל' גדי אייזנקוט ממפלגת ישר את האפשרות שתא"ל במיל' עופר וינטר יהיה שר הביטחון שלו: "הוא מפקד שדה טוב, אבל לא היה בפיקוד האסטרטגי של הצבא".

"אין הגמל רואה את דבשתו" ועל כן ראוי לומר לח"כ אייזנקוט, השואף להיות ראש הממשלה, ללא שכיהן כשר ביצועי בכיר, כי "הפוסל במומו פוסל". את אמירתו של אייזנקוט ראוי לבחון במימד הידע הכללי, שעל חלקו נבחן כל צוער בבית הספר לקצינים-בה"ד 1, רמת ידע המצופה מרמטכ"ל לשעבר ובוודאי ממי ש"מרים להנחתה" בעצם העברת ביקורת לא מבוססת דיה, על קצין בכיר ששירת גם תחת פיקודו בהצלחה, למרות המכשלות שהונחו לפתחו.

פרק הידע הכללי

ראוי להזכיר לח"כ אייזנקוט כמה דמויות שתרמו לביטחון מדינת ישראל לא פחות ממנו כרמטכ"ל אף שלא היה להם חלק בפורום מטכ"ל ולא היו קצינים בכירים בצה"ל.

דוד בן גוריון ז"ל, שר הביטחון הראשון של מדינת ישראל (במקביל להיותו ראש הממשלה) – במלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד ה-39 של קלעי המלך, אחד מהגדודים העבריים בצבא הבריטי, שירת שם כעשרה חודשים והשתחרר בדרגת טוראי לאחר שהורד בדרגה בשל עבירת ניפקדות בגינה נשפט. על פועלו ותרומתו האדירה והאסטרטגית למדינת היהודים ולבניין כוחם של צה"ל ושירותי הביטחון, שסימניהם ניכרים עד לעצם היום הזה, אין עוררין.

שמעון פרס ז"ל, שר הביטחון ה-5 של מדינת ישראל – לא שירת בצבא, אך עסק ברכש צבאי מטעם ההגנה עוד טרם קום המדינה, המשיך בכך מטעם משרד הביטחון החל מ-1949 עד שמונה למנכ"ל המשרד בשנת 1952. תרומתו לביטחון ישראל הייתה מכרעת, מהמשמעותיות ביותר שידעה המדינה מאז ועד לימינו, זאת עוד בטרם מונה לראשונה לתפקיד שר הביטחון.

משה (מישה) ארנס ז"ל, שר הביטחון ה-9 של מדינת ישראל – בשנים 1944–1946 שירת ארנס בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. בספטמבר 1948, בדרכו לעלות לישראל, גויס על ידי אנשי אצ"ל ונשלח לצפון אפריקה לסייע ליהודים המקומיים להקים ארגוני הגנה עצמית. ארנס שירת כשר ביטחון גם בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה וזכה להערכה רבה על תרומתו הכוללת לביטחון ישראל.

עמיר פרץ, שר הביטחון ה-16 של מדינת ישראל – בשנת 1970 התגייס לחיל החימוש ועבר קורס קצינים. שירת כקצין חימוש בחטיבת הצנחנים והגיע לדרגת סרן. מתקופתו כשר ביטחון זכורים בעיקר ההחלטה על פיתוח מערכות כיפת ברזל וקלע דוד למרות ההתנגדויות שספג, הקמת רשות החירום הלאומית (רח"ל), קידום ההחלטה להקים גדר בגבול ישראל – מצרים וההחלטה לתקצוב מרחבים מוגנים במבנים בעוטף ישראל.

אביגדור ליברמן, שר הביטחון ה-18 של מדינת ישראל – לאחר עלייתו ארצה בשנת 1978, שירת כמש"ק הגנה מרחבית בממשל הצבאי בחברון. בשירות המילואים עבר קורס תותחן ושירת כלוחם בתותחנים. במאי 2016 התמנה לשר הביטחון ועד לנובמבר 2018 קידם מחקר ופיתוח בתחומי הלייזר, מערך הטילים, תכנית "מגן הצפון" להקמת ממ"דים בצפון ועוד.

ואלה רק כמה דוגמאות.

שאלות בלוגיקה

לטענת ח"כ אייזנקוט, מי שלא שירת בתפקיד בכיר בפיקוד האסטרטגי של צה"ל לא יכול להיות שר ביטחון.
הטיעון מבוסס על הלוגיקה הבאה: תנאי סף הכרחי ("שירות בתפקיד בכיר בפיקוד האסטרטגי") נדרש כדי לקבל תוצאה מסוימת ("כהונה כשר ביטחון"). אם התנאי לא מתקיים, התוצאה אינה אפשרית.

כדי להקביל או לאתגר את הלוגיקה הזו, ניתן לנסח קביעות מתחומי חיים אחרים באותו המבנה בדיוק:

• מי שלא ניהל בית חולים ציבורי לא יכול להיות שר הבריאות.
• מי שלא היה מנהל בית ספר או אקדמיה, לא יכול להיות שר החינוך.
• מי שלא ניהל בנק, היה נציב מס הכנסה או נגיד בנק ישראל, לא יכול להיות שר האוצר.
• מי שלא ניהל חברה כלכלית גדולה, לא יכול להיות שר הכלכלה.
• מי שלא היה מנכ"ל חברת הייטק גדולה או לכל הפחות ראש פקולטה במכון וייצמן או בטכניון, לא יכול להיות שר המדע.
• מי שלא שירת כניצב במשטרה, גונדר בשרות בתי הסוהר או טפסר בשירות הכבאות וההצלה, לא יכול להיות השר לביטחון לאומי.
• מי שלא שירת כרמ"ח באמ"ן, בשב"כ או במוסד, לא יכול להית השר לענייני מודיעין.

ככל שיבחר ח"כ אייזנקוט, ראש מפלגת "ישר", ויידרש להרכיב את ממשלת ישראל הבאה, האם יפעל ביושרה ובעקביות לפי הלוגיקה שהגדיר לאחרונה?

טענתו של ח"כ ורא"ל במיל' אייזנקוט, המחייבת שירות בפיקוד האסטרטגי של צה"ל כתנאי להיות שר ביטחון, פוגעת בעיקרון הדמוקרטי של עליונות הדרג האזרחי על הצבאי. תפקידו של שר הביטחון לייצג את הציבור ואת הדרג המדיני ולפקח על הצבא מזווית אזרחית, שאינה בהכרח זווית של אלוף יוצא פורום מטכ"ל או הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו.

גישתו של אייזנקוט היא שמצמיחה ומנציחה קונספציות. האם רצונו של אייזנקוט למנות אנשים מאותו "פס ייצור", שחושבים שבלונית ומורגלים בהתנהלות צבאית כמותו? או שמא הוא מעוניין בשר המסוגל לאתגר את הפיקוד הבכיר, לשאול שאלות מהותיות וקשות "מחוץ לקופסא", לשקול שיקולים בהקשר הרחב של הביטחון הלאומי, כאלו שימנעו עיוורון מערכתי, כפי שכבר חווינו במדינה?

ראוי לציין כי שר הביטחון, ככל שר אחר בממשלה, אינו המועסק היחיד במשרדו. לצידו עומדים יועצים בכירים, הרמטכ"ל, אגף המודיעין, המועצה לביטחון לאומי ועוד גופים המסייעים בגיבוש מדיניות וקבלת החלטות מושכלת.

בין אם יהיה זה שר ביטחון יוצא פורום מטכ"ל ובין אם לאו, בל נשכח כי מדובר בבני אדם בשר ודם, שאינם חסינים מפני טעויות. כאן המקום להזכיר את אדריכל הנסיגה החד צדדית ("בריחה") מלבנון במאי 2000, שר הביטחון ה-13 ("מספר מזל") של מדינת ישראל, הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק. אותו שר שחתר להסדרים מסוכנים עם משטר אסד בסוריה וניהל מו"מ עם מחבלי הרשות הפלסטינית על הסדר הקבע, ערב "אינתיפדאת אל אקצה". ראוי להזכיר את שר הביטחון לשעבר, שאול מופז, שהתפרסם כ"רמטכ"ל על". מופז היה שר הביטחון בגירוש היהודים מגוש קטיף וביצוע הנסיגה החד צדדית מרצועת עזה, מהלך שתרם לעליית כוחו של החמאס שם וזרע את זרעי הפורענות שחווינו כולנו בשנים האחרונות. זאת ועוד בנוסף לביקורת על קיצוץ במוכנות כוחות היבשה עליה שולם מחיר במלחמת לבנון השנייה והעימות שהוביל לאי הארכת כהונת הרמטכ"ל דאז, משה בוגי יעלון, שזעזע את צמרת צה"ל והביא למינויו של דן חלוץ כמחליפו.

האם רא"ל (מיל') בני גנץ כשר הביטחון ה-21 של מדינת ישראל ממאי 2020 ועד דצמבר 2022 או מחליפו במשרד, האלוף (במיל') יואב גלנט, הם המודל המיטבי שצריך לקדש בעת מינוי שר ביטחון למדינת ישראל?

המודל הראוי להישקל בעת מינוי שר ביטחון, צריך לכלול ממדים המאזנים בין ההבנה המקצועית לבין חובת הפיקוח האזרחית. ראייה אסטרטגית ומדינית הכוללת:

• תפישת ביטחון לאומי רחבה, שאינה נמדדת רק בעוצמה צבאית, אלא גם בחוסן כלכלי וחברתי, עליונות טכנולוגית ודיפלומטיה.
• יכולות ניהול של מערכות ותקציבים בקנה מידה עצום, המשפיע על ההווה וצופה פני עתיד. יכולת אליה נדרשים חזון, מעוף ויצירתיות בכדי להוביל ולקבל החלטות אמיצות בתחומי מחקר ופיתוח, התעצמות ועוד.
• אומץ לב אזרחי לחשיבה עצמאית, ביקורתית ופורצת גבולות. כזו שביכולתה לאתגר את המטה הכללי ולא להיסחף אחריו. להוביל רפורמות עמוקות מתוקף היכולת לתהות על עקרונות היסוד והתאמתן לעת הנכחית. רק כך יימנעו קונספציות ויתקבלו תשובות שאינן שבלוניות בהכרח.
• ממלכתיות ורגישות חברתית על מנת לשמור על הצבא מחוץ לפוליטיקה, לדאוג למשרתים ולטפל בנפגעים ובמשפחותיהם.
• יכולות למידה מהירה וראייה רחבה שיסייעו לשר לצמצם את מחיר "עקומת הלמידה" בתחילת תפקידו. יאפשרו לו להגיע במהירה לרמה מקצועית מספקת שתאפשר קבלת החלטות מושכלת, נוכח אתגרי השעה ורגעי משבר הפוקדים חדשות לבקרים את המדינה.

לסיום, האם מי שטען כי אדם עתיר זכויות אינו ראוי להיות שר בממשלתו, עומד בעצמו בקריטריונים שקבע להיות ראש הממשלה הבא?