מה אפשר ללמוד מביטול המשחק בין ישראל וארגנטינה?

נקודות לחץ הן מושג מוכר בעולם הרפואה הדחופה. יש שטף דם ורוצים לעצור את הדימום? לוחצים באגרוף קמוץ על מקומות שונים בגוף בהם עוברים כלי הדם הגדולים, ועוצרים את המשך הדימום. זה טיפול מהיר וטוב בתנאי שטח, אך הוא אינו יכול להחזיק מעמד זמן רב. בשלב מסוים כבר אי אפשר להמשיך בכל הכוח והלחץ מתרופף.

ביטול משחק הידידות בין נבחרות הכדורגל של ישראל וארגנטינה יצר רעש מקומי ועולמי. רבות דובר על הנזקים וההשלכות, אולם כמו בכל דבר בחיים גם מכך אפשר ללמוד, ובמקרה הזה ישנו שיעור חשוב במיחד לגבי אותן נקודות לחץ.

תנועת החרם על ישראל (BDS) אינה תנועה מסודרת. מדובר באוונגרד רעיוני שמפיץ ומחדיר מסרים פשוטים וקליטים המתחברים לתפיסות עולם ליברליות אנטי ממסדיות. הפעיל עצמו אינו צריך לעשות מעשה הירואי או להקריב את חייו למען הרעיון. מספיק מעשה אנרכיסטי אחד קטן, מול המכולת השכונתית או רשת האופנה במרכז המטרופולין. לצלם במצלמה ולהפיץ ברשת.

Barcelona: Palestinian rights supporters protest at @Argentina football team training session, urge team & Captain Messi to cancel "friendly" match with Israel. More protests tomorrow. #NothingFriendly about Israel's crimes against Palestinians! #ArgentinaNoVayas #WorldCup pic.twitter.com/QX2tqL7mrU

— PACBI – BDS movement (@PACBI) June 5, 2018

התוצאה היא די דומה לניסיון פיגוע, בו אירוע שקרה במקום אחד בארץ מטיל אימה על כל תושביה ומשפיע על אורח חייהם. "למה לי לצאת היום לרחוב אם היה אירוע דקירה בקצה העיר", שואל עצמו כל אדם בר דעת, וגם בעלי החנויות שואלים עצמם שאלה דומה. למה למנהל הרשת להתעסק עם גלוחי ראש או היפסטרים מבורזלים ששופכים קטשופ בכניסה לחנות, אם הוא יכול "רק" להפסיק למכור את הבזיליקום מישראל ולהתחיל להביא מספרד.

הנה כמה תובנות חשובות שניתן ללמוד מפעילות תנועת החרם, ועשויות לסייע לכל ארגון חברה אזרחית או גוף שעוסק בהשפעה על התודעה הציבורית. אם אפשר לתמצת את זה למשפט אחד, אומר זאת כך: "אגרוף קטן וקמוץ שיודע ללחוץ בנקודות החשובות יכול להניע את משב כנפי הפרפר".

כלל ראשון: מספיק משוגע אחד

מכיוון שהנזק אותו יכול לגרום אדם מטורלל אחד הוא אדיר, אין יותר צורך להוציא המונים לרחובות. זה יכול להפחיד אנשים שפויים, אבל אפשר ללמוד גם מה כוחו של היחיד, ומה כוחם הפוטנציאלי של ארגונים קטנים ונחושים.

במחאה על קיום המשחק מול ארגנטינה פעלה קבוצה קטנה של אנשים, לא יותר מכמה עשרות. קומץ אנרכיסטים שעמדו מול מגרש האימונים של ארגנטינה בברצלונה, הם אלה שהניעו את גלגלי ביטול המשחק בישראל.

כלל שני: זהה את הגל

גולשים מקצועיים יודעים לתפוס את הגל בדיוק לפני שהוא מגיע לשיא, ולרכב עליו כל הדרך אל החוף. הפיזיקה כבר תדאג לשאר. החוכמה היא לעלות עליו בזמן ולרכב נכון בלי ליפול. אם אתם באמת יודעים לעבוד, תוכלו אפילו לייצר את הגל הזה.

בתקופה שכולם מדברים כדורגל, שבוע לפני פתיחת משחקי הגביע העולמי ברוסיה וכשאירועי עזה תופסים כותרות – זה הזמן לעלות על הגל.

כלל שלישי: החוליה החלשה

הקומץ הקטן זיהה את נקודות השבירה האפשריות ומיקד את הלחץ על החוליה החלשה. שחקני נבחרת ארגנטינה נמצאים בפרק זמן קריטי בהכנה למונדיאל, עם המון לחץ קבוצתי, ציבורי ואישי. המשפחות שמלוות אותם נמצאות בתקופה רגישה עוד יותר. בימים כאלו איומים על חייהם, אפילו איומים מרומזים, יכולים להשפיע באופן דרמטי על ההחלטות שיקבלו.

לא היה צורך ללחוץ על ממשלת ארגנטינה או על ראש ההתאחדות שלהם, הספיקו כמה ציטוטים של גורמים אסלאמיסטים שרמזו לפגיעה במשפחה או בילדי השחקנים. מיקוד הלחץ על משפחות השחקנים ובעיקר על ליאו מסי הביא את הניצחון.

כלל רביעי: מסגר מראש את התמונה

זו אחת המשימות החשובות והמרכזיות – לביים נכון את התמונה שתזכר מהאירוע. את החולצה של מסי עם המספר 10 מכירים בכל העולם, ורבים מזדהים איתה. אולי אפילו יותר מהפנים שלו.

אז מה עושים? קונים חולצת חיקוי זולה מהשוק הסמוך יחד עם בקבוק קטשופ, וזה כבר יעשה את העבודה. כך נוצר דימוי חזק שתפס היטב ורץ בכל הרשתות המסורתיות והמדיה החדשה. פעיל אחר עם מצית ששורף את אותה חולצה גורם זעזוע נוסף. המסר החזק יכנס למהדורות הרלוונטיות כי מתמונות כאלו קשה להתעלם.

כלל חמישי: מיקום, מיקום, ותיזמון

פעולת גרילה מעין זו צריכה להיות במיקום הנכון ובזמן הנכון, ויש לתקוף את החוליה החלשה במיקום הכי נוח לך. אם תצליח לביים קונפליקט או חזית עם עימות, זה יתפוס עוד יותר. שני צדדים שמתעמתים זה מול זה, זו התמונה שכולם רוצים לראות.

שחקני הנבחרת הארגנטינאית התאמנו במגרש בברצלונה ובכך ריכזו את כל קהל היעד במקום אחד. עכשיו היה נדרש לייצר את החזית שממול. מה שנשאר לפעילי ה-BDS זה להגיע לגדר ההיקפית עם מגפון ותפאורה מתאימה.

כלל שישי: שחרר את הרשת

באמת שאין צורך בישיבות תיאום עם כל הארגונים, וגם לא צריך לתאם מסרים. אם הרעיון ברור ומטרת הלחץ מוסכמת, אז חופש הפעולה במרחב הוא חשוב.

אתם תחממו את האש מתחת לסיר, הוא כבר יבעבע ויגלוש. כל פעיל יתכנן את המיקום והמסגרת שלו: אחד ימרח קטשופ על חולצה ליד המגרש, והשני ישרוף חולצה ליד מלון הנבחרת. את חיבור קורי רשת הפעילות יטוו בראש הצופים וקהל היעד אליו מכוונת הפעילות.

כלל שביעי: תן לתקשורת לרוץ אחריך

יש לך כבר כמה פעילים בודדים? איתרת את נקודת הלחץ ותכננת את הפריים? אל תחכה לכתב ולצלמים. לך עם הרשתות החברתיות, ואם ביצעת נכון את כל הצעדים עד עכשיו, רוב הסיכויים שתהפוך להיות ויראלי. וכשזה יקרה התקשורת כבר תרדוף אחריך.

נכון, לא בטוח שפעילי ה-BDS באמת פועלים בדיוק לפי הספר. אנרכיסטים מטבעם פועלים הפוך מרעיון מבצעי מסודר, אבל צבר האירועים ותוצאותיו מאפשרים לנו להפיק לקחים, ללמוד וללמד.