המנהג שעשה לעצמו ריבלין להתבטא בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת נוגד כל הליך דמוקרטי תקין, וגורם לשחיקה במעמד הנשיאות
נשיא המדינה ראובן ריבלין כנראה הרגיש שכבר זמן רב הוא לא נמצא בכותרות. המכתב המתוזמן שפרסם אתמול, בו קרא לחברי הכנסת שדנו בחוק הלאום לתקן את סעיף ועדות הקבלה לישובים, השיג בדיוק את המטרה הזאת: עכשיו כולם מדברים על רובי. "החוק עלול לפגוע בעם היהודי", התריע ריבלין והפציר בחברי הכנסת לשקול מחדש את משמעות הסעיף.
פניית הנשיא עוררה כמובן הד גדול בכלי התקשורת, ואת המקהלות הרגילות של התוקפים מימין והתומכים משמאל. אין זו הפעם הראשונה שבה מבצע ריבלין בהצלחה תרגיל יח"צ כזה, הנוגד כל עיקרון דמוקרטי של הפרדת רשויות ועומד בניגוד גמור לסמכות הקבועה לו בחוק.
בעבר השמיע ריבלין דברים דומים גם בנוגע לחוק ההדחה ("הבנה בעייתית של הדמוקרטיה"), חוק המואזין ("מיותר"), חוק היועמש"ים ("מחליש את הדמוקרטיה") ופסקת ההתגברות עליה אמר כי היא "תפר את האיזון העדין". בפתיחת מושב החורף האחרון של הכנסת, הנשיא אף הקדיש את רוב נאומו החגיגי להטפת מוסר פוליטית מעל בימת הכנסת.
ריבלין הוא פוליטיקאי משופשף שיודע לזהות היטב סערות ציבוריות מתקרבות ולנצל אותן לטובתו. זה היה טוב ויפה כל עוד הוא היה חבר כנסת חביב ולא משפיע במיוחד. הבעיה היא שהיום הוא עושה זאת שוב ושוב בתור מי שנושא במשרה הרמה של נשיא מדינת ישראל.
שחיקה במעמד הנשיאות
ריבלין נוהג לטעון כי מאז היבחרו הוא הציב לעצמו מטרה לעסוק בסוגיות יסוד בחברה הישראלית, ונדמה שמאז לא טרח אף אחד להעמיד אותו על טעותו. על פי חוק יסוד: נשיא המדינה, המסדיר את מעמדו ואת סמכויותיו של נשיא מדינת ישראל, תפקידי הנשיא המוגדרים בחוק (מלבד סמכות החנינה) הם לרוב תפקידים טקסיים בהם אין לנשיא שיקול דעת מהותי ובוודאי שלא בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת.
המנהג שעשה לעצמו ריבלין להתבטא בעניינים פוליטיים לא תורם ל"יצירת חיים מלאים של שותפות ועשייה", כפי שהוא נוהג לטעון, אלא להפך הגמור. במעשיו, ובעיקר בדבריו, ריבלין רק תורם לליבוי המחלוקת, בזמנים בהם הוא אמור לשמש כגורם מאחד בעם. ריבלין עצמו יודע שדבריו יזכו לתגובות חריפות, ועובדה זו בלבד אמורה לספק לו את ההוכחה לדרכו השגויה.
נקודה נוספת שמעלה ריבלין מפעם לפעם היא כי "לא תמיד קל להביע עמדות מוסריות ולהשמיע קול ברור". במציאות, בחברה הישראלית התוססת נשמעים קולות רבים מכל הצבעים והגוונים. כל הרוצה להביע את עמדתו מוזמן לעשות זאת ללא שום קושי.
דווקא נשיא המדינה, בתוקף תפקידו ומעמדו, אמור להוות קונצנזוס לאומי אשר יבטא את המשותף בעם. לכן כאשר ריבלין משמיע עמדות השנויות במחלוקת כה עזה הוא מועל בתפקידו וגורם לשחיקה המתמדת של מוסד הנשיאות.
תקדים מסוכן
הדברים במכתב אמנם קשים, אך המכתב היה מנוסח לעילא. טובי המוחות בוודאי עמלו עליו זמן רב, על חשבון משלם המסים. גם החיבוק התקשורתי לו זכה ריבלין היה חם ומלטף מצד אותם כלי תקשורת אשר השמיצו ותקפו אותו במשך שנים ארוכות בהן השתייך למחנה הלא נכון.
לכן כאשר ריבלין מדבר על "שומרי הסף של הדמוקרטיה", ראוי להזכיר לו שוב כי הסף היחידי במדינה דמוקרטית הוא החוק, אשר נקבע על ידי נבחרי הציבור. חוק אשר משום מה הנשיא מתעלם ממנו שוב ושוב.
לא יעלה על הדעת שנשיא מדינת ישראל ייטול לעצמו את הרשות להתערב ברגל גסה בתהליך חקיקה כלשהוא של הכנסת, שהיא הרשות המחוקקת היחידה במדינת ישראל וחבריה הם, בניגוד לנשיא, נבחרי הציבור. זהו תקדים מסוכן הנוגד את מהותה של הדמוקרטיה הישראלית ועלול להוות מדרון חלקלק מאוד. מי כמו ריבלין אמור לדעת זאת בתור מי ששימש בעבר כיושב ראש הכנסת במשך שנים רבות.
התערבות בוטה
הציבור צריך לדרוש מהנשיא לחדול מליבוי המחלוקות בעם ולשדר מסר של איחוד וקירוב לבבות. מוטב גם כי ריבלין עצמו, כנשיא המדינה, יעסוק בעניינים אשר תחת סמכותו ולא יחרוג מהם בשם אג'נדה פוליטית כזו או אחרת, או רצון לחיבוק תקשורתי מצד עיתונאים וכלי תקשורת מסוימים.
הדרך בה ריבלין גורר את מוסד הנשיאות לביבים של פוליטיקה נמוכה וקטנונית היא שגויה ומסוכנת, ומסמלת את ההפך הגמור מן המשטר הדמוקרטי שהוא גאוותה של מדינת ישראל. מנהגו להשתמש בתפקידו כקרדום לחפור בו מעיד על חוסר הבנה חמור של מבנה השלטון בישראל, או גרוע מכך – חוסר יושרה מופגן כלפי הציבור הלאומי והציוני הגדול בארץ.
רובי ריבלין הוא עוד אחד ממחלקת הרכיכות המכונות "נסיכי הליכוד" – בני הדור השני והשלישי לוותיקי בית"ר אשר נפלו בפח הבולשביקי שטמנו להם צאצאי הסובייט היהודי המכונה מפא"י (מפלגת פועלי ארץ-ישראל), ביניהם: רוני מילוא, דן מרידור, ציפי לבני, בני בגין. הם חשבו שבפוליטיקה הישראלית מספיק להיות צודק כדי להגשים את החזון של אבותיהם ולא הבינו שהם פיונים על לוח המשחק של אלה שהבינו שלא חשוב מי צודק, חשוב מי חכם. פלא שה"נסיכים" האלה לא מסוגלים לסבול את בנו של בנציון נתניהו (מזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי), שהבין את לוח המשחק הפוליטי בישראל ולא התנדב להיות פיון של ה"חכמים"? פלא שהם מעדיפים למלא את פקודות ה"חכמים" ולשכוח מהחזון הצודק של אבותיהם?
אמת. אין היום הבדל בין מרידור לסבטלובה. כמו שאין הבדל בין סבטלובה לזנדברג. ההבדל היחיד הוא אם לשלוח לעזה מאה טון ברזל או חמישים טון. מינורי. הציבור לא טיפש.
נשיא הקרן החדשה !!
השתרבב בטעות לתפקיד הנשיא עקב קומבינות בכנסת, וכדי לקבל כותרות בהארץ הפך לנשיא הקרן הקרן החדשה , תפקיד שיהיה שמור לו .
ממתי נשיא שהוא תפקיד ייצוגי מתערב בפוליטיקה .
הכיע הזמן שהעם יבחר את הנשיא בבחירות דמוקרטיות בצמוד לבחירות לכנסת, ואז הנשיא ישקול כל מילה
מזכיר את קודמו שמעון פרס
נתניהו ידע מי האיש ולכן לא רצה אותו כנשיא.
האדם הבא הוא גדעון סער שדחף למינוי של ריבלין ונשוי ל… מישהי שהיא בדעותיה כמו אשתו של ריבלין. לכן ימניים יקרים שימו לב במי אתם בוחרים בבחירות הבאות, חבל לתת לשמאלניים במסווה ימין כוח
עירית לינור אמרה על הנשיא ריבלין שהוא חוצפן. היא טעתה. ריבלין אינו חוצפן כי אם חלאה קופץ בראש שלא מבין וכנראה גם לא יבין שנשיא אינו פוליטיקאי.
בל נגזימה: ריבלין טיפש מדי מכדי להיות חלאה אמיתית. הוא בסך הכל כלי משחק בידי החלאות האמיתיות.
הבעיה היא שנשיא מהגדרת תפקידו אמור להיות קונצנזוס.
אז מה יעשה נשיא בנושא שנוי במחלוקת? יראה מה הכי קרוב לקונצנזוס בתקשורת, ישאר(לא בצדק) שזה גם הנכון בעם באופן כללי ויאמץ את העמדה הזו.
לכן, צריך לתקן את חוק יסוד הנשיא כך שיאמר שהנשיא לא צריך להיות קונצנזוס אלא לייצג את כל הגוונים כולל השוליים הכי צדדיים(כי הוא נשיא של כולם ולמעשה מייצג את מדינת ישראל במובן של כלל אזרחיה) ולהילחם על חופש ביטוי ומחשבה לכולם כולל כולם(סובלנות במובן הרחב של המילה).
תעשה לי טובה,
המידרון החלקלק העיקרי הוא הפיכת המדינה למדינה ניאו נאצית. במצב הזה כל מי שמרים דגל שחור יש לברך עליו.
הציונות של ביבי ליברמן בנט היא גזענות, פאשיזם ועוד קצת נאציזם
כרגיל, מלא נאצות וקלישאות בלי אף נימוק ענייני. לא נפלתי מהכיסא
פעם היה כפר, ובו ילד רועה צאן.
יום אחד הילד רץ לכפר, צועק "זאב! זאב! תצילו את הכבשים שלי!". תושבי הכפר המודאגים לקחו מיד את נשקיהם ורצו אל צאנו של הילד, אך לא מצאו זאב. הילד התפקע מצחוק "הא! עבדתי עליכם! לא היה זאב!", ותושבי הכפר התמרמרו.
ביום למחרת הילד רץ לכפר, מלא בצעקות "זאב! זאב! הוא באמת הגיע!". תושבי הכפר, חשדנים יותר הפעם, הרימו את נשקיהם והלכו אל צאנו של הילד, אך לא מצאו זאב. הילד התפקע מצחוק "איזה טיפשים! איך הצלחתי לעבוד עליכם פעמיים?", ותושבי הכפר כעסו על הילד מאוד.
ביום השלישי הגיע זאב אל צאנו של הילד והתחיל לטרוף את הכבשים שלו. הילד רץ כאילו שדבק בו שד אל הכפר, בעודו צועק "זאב באמת הגיע הפעם! הוא טורף את הכבשים שלי!". תושבי הכפר, למודי שקרי הילד, סירבו ללכת לבדוק את כבשיו. הילד התחנן והתחנן, אך תושבי הכפר סירבו להקשיב לו. כל כבשיו של הילד נטרפו והוא איבד את פרנסתו.
זה סיפור שמלמדים ילדים בני 6, אבל נראה שאנשים במחנה פוליטי מסויים לא הגיעו לגיל המנטלי בכדי להבין את המסר שלו.
אני מבקש ממך ומציע לך לא להשתמש במילה "נאצי" על בני עמנו.
אם הוא לא יכתוב "נאצי" מי יתייחס אליו? "גזענות" ו"פאשיזם" זה לא מספיק היום, בשביל רייטינג צריך גם "נאציזם".
כל מילה בסלע.
נראה לי שהבעיה היא בעצם הגדרת תפקיד הנשיא:
התפיסה הרווחת(שאגב, לא מופיעה בחוק יסוד נשיא המדינה) היא שהנשיא אמור להוות קונצנזוס אלא שיש יותר מדי נושאים שנויים במחלוקת.
ואז הנשיא נתקע ומחוייב לבחור מה שנראה לו כדעת הרוב, דבר שהוא ישפוט לפי התקשורת(המוטה).
לכן, נראה לי שצריך לחוקק סעיף נוסף לחוק הנ"ל שיגדיר את תפקיד הנשיא כ"נשיא של כל חלקי העם כולל השוליים הכי צדדיים המחוייב לייצג את כל אזרחי המדינה באשר הם" וככזה הנשיא יצופה לכבד את כל מגוון הדעות ולתמוך נמרצות בחופש ביטוי ומחשבה במובן הרחב של המושג.
נשיא שכזה לא יוכל להביע שום דעה בסוגיות כאלה כי אז הוא כבר לא ייצג חלק מהאוכלוסייה ויהיה חייב להזמין את כולם לביתו, משוברים שתיקה עד עמיר בניון.
כך הבעיה תפתר ואף תהפוך למנוף לקידום תרבות דיון אמיתית.
במדינה החליטו בתי המשפט ונשיא המדינה להיות הגוף השולט למרות שלא נבחרו על ידי הציבור.
אך התערבותם במה שנעשה בגוף המחוקק עבר כל גבול ולראות אותם כביכול הם השולטים זה כבר לא דמוקרטיה .
גם ברוסיה וגם בצפון קוריאה יש בתי משפט ונגיד שהם דמוקרטים?
מוסד הנשיאות הוא מיותר לחלוטין. אין שום צורך שהציבור יאמין במוסד זה או יכבד אותו. יש להעבירו מהעולם, ולהפוך את ריבלין לנשיא האחרון שיכבה את האור בארמונו המיותר. אם זה בעייתי מדי מבחינה פוליטית, יש לחוקק חוק לפיו הנשיא נבחר ברוב מוחלט של חברי הכנסת (61) ויוכל להיות מודח באותו רוב. כך, יידע כל נשיא שאם הוא יחרוג מתפקידו וסמכויותיו הסמליים – הוא יראה מהר מאוד את בית הנשיא מהצד הלא נכון.
הנשיא אינו מתערב בנושאים פוליטיים הוא עוסק בנושאים אנושיים, מוסריים. איך אתה היית מגיב לחוק שקובע שישובים באירופה יוכלו לפי חוק לא לקבל יהודים אליהם?
חוק המנוגד לרוח התנ"ך שממנו צמחה היהדות, משפט אחד יהיה לך ולגר, ואהבת את הגר כמוך.
אז זה שהיהדות שינתה את ההגדרה של גר, לא הופכת את ההפרה הבוטה של החוק שהאלוהים שאתה מאמין בו נתן לכם של גרים אותם הוציא ממצרים כדי שיהיו סמל ומופת להתנהגות הומנית, מוסרית ושיוויונית.
ציון שמשפט תיפדה ושביה בצדקה
א. ציטוטים סלקטיביים של חלקי פסוקים (או ציטוט מסלוף שלהם) לא הופכים את הטיעון שלך לפחות דמגוגי.
הנה כמה ציטוטים של "רוח התנך" שלי:
לא ישבו בארצך
והורשתם את הארץ וישבתם בה
לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית
ועוד ועוד…
ב. מאז שאבותי עזבו את הגולה ועלו לארץ, לא ממש אכפת לי איזה חוקים יחוקקו באירופה או בכל מקום אחר, אבל הנה כמה פעולות מהשנים האחרונות אירופה: איסור על בניית מסגדים (שוייץ) גירוש אנשי דת מוסלמיים (אוסטריה) איסור על לבישת רעלה (צרפת)
אנחנו הימנים השמרנים קצת שמחים על החוקים הללו כי הם מראים שגם באירופה הנאורה והליברלית יש תנועת התפכחות מהטהרנות והצדקנות, וגם הם מבינים שההגדרה הבסיסית של גר היא אדם שביקש רשות להתקבל בחברה אליה הוא רוצה להסתפח, קיבל את הרשות הזאת, ומתנהג בהתאם . הערבים והמסתננים לא עומדים בקריטריונים הבסיסיים הללו ולכן אין להם אף אחת מההגנות של התורה. ובכלל, ממתי מדינת ישראל מתנהלת לפי "רוח התנ"ך"? איך היית מגיבה אילו פוליטיקאי ימני/דתי היה מציע חוק בהתאם לרוח התנ"ך (מגובה בציטוטים אמיתיים ובהקשרם)? הרי זו כפייה דתית/הדתה!
אסיים בפסוק ברוח חזונם של נביאי ישראל:
"הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזניים נחשבו" (ישעיהו, שם, שם)
נשיא הקרן החדשה !!
השתרבב בטעות לתפקיד הנשיא עקב קומבינות בכנסת, וכדי לקבל כותרות בהארץ הפך לנשיא הקרן הקרן החדשה , תפקיד שיהיה שמור לו .
ממתי נשיא שהוא תפקיד ייצוגי מתערב בפוליטיקה .
הכיע הזמן שהעם יבחר את הנשיא בבחירות דמוקרטיות בצמוד לבחירות לכנסת, ואז הנשיא ישקול כל מילה
מזכיר את קודמו שמעון פרס
אני תוהה מי יזכה בתואר האכזבה הגדולה ביותר עבור מצביעי ימין:
רובי או כחלון…
מילא היה חכם, הייתי יכול להתווכח.
אך כשמדובר האדם עליכם רדוד ולא אינטליגנטי, זה בלתי נסבל.
לו היה אינטלקטואל, היה מנתח את הסיבות להקצנה ולאוירה החברתית ,נעדרת הסובלנות.
השלב נוסף בתזה היה מצביע על חוקים קיימים המייצרים חקיקה חדשה ומכאן היה ממשיך למסקנות.
רצוי גם שהנשיא הטיפש יסייע בגירוש המסתננים!!