מארין לה-פן עומדת לדין פלילי על התנגדות לג׳יהאד

חשבתם שזה ייעצר בהכפשות ובצנזור מתנגדי טרור הג׳יהאד? לא. פסקי הדין של טירוף בסגנון הסובייטי כבר בדרך. ומה יגיע לאחר מכן? התשובה ברורה דיה.

בסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP) דווח בשבוע שעבר כי מנהיגת “הימין הקיצוני” (כלומר המתנגד להגירת מוסלמית המונית ולהתאבדות תרבותית ופוליטית צרפתית) מארין לה-פן “עומדת לדין כשהיא מואשמת בהסתה בלתי חוקית לאחר שפרסמה תמונות של הזוועות של דאע״ש, האשמות שהיא מגדירה בתגובה כהפרה של חופש הביטוי”.

אין זה צירוף מקרים שלה-פן עולה בסקרים ושהיא “ככל הנראה תתמודד מול עמנואל מקרון במרוץ לנשיאות בשנה הבאה, לאחר שהכנס הלאומי שלה הניב את התוצאות החזקות ביותר בהצבעה ב-2017”.

לה-פן עומדת לדין ואף הונחתה לעבור מבחן פסיכיאטרי מפני שהיא “שיתפה את התמונות הנתעבות בדצמבר 2015, מספר שבועות לאחר שג׳יהאדיסטים מקבוצת דאע״ש הרגו 130 בני אדם במתקפות בפריז, בתגובה לעיתונאי שהשווה בין דאע״ש לבין מפלגתה. אחת מהתמונות הראתה את גופתו של ג׳יימס פולי, עיתונאי אמריקני שראשו נערף על-ידי מיליטנטים אסלאמיסטיים. אחרת הראתה אדם בסרבל כתום הנדרס על-ידי טנק והשלישית הראתה טייס ירדני שנשרף בכלוב בעודו בחיים. ׳זוהי דאע״ש!׳ כתבה לה-פן בפוסט, כשהיא משתמשת בראשי התיבות הערביים ל׳מדינה האסלאמית׳”.

מדוע היא עשתה זאת? מתוך משיכה מסנוורת לדם ולהתזתו או מתוך אהדה סודית לג׳יהאד של המדינה האסאלמית? לא. היא פרסמה את התמונות הללו משום שמפלגתה הושוותה לדאע״ש בתקשורת הצרפתית. בניסיון להשיב את השיח הלאומי ללפחות מרעית עין של שפיות, היא הראתה – על-ידי שימוש באמצעים ויזואליים – כי מפלגתה איננה מתנהגת באותה הדרך בה מתנהגת דאע״ש ואינה מותירה מאחוריה שובל של דם ומוות בעקבותיה.

אך לכך אין כל משמעות בעיני הרשויות הצרפתיות הנואשות לנטרל אותה, את תנועתה ואת כל אלו המתנגדים לאג׳נדה הגלובליסטית, הסוציאליסטית והדוגלת בגבולות הפתוחים שלהן. לפי אתר החדשות ׳The Local׳, היא הואשמה בהפצת “מסרים אלימים המסיתים לטרור או לפורנוגרפיה או לפגיעה משמעותית בכבוד האדם”. העובדה שאישום זה הוגש ב-11 בספטמבר רק הוסיפה לניחוח האורווליאני של הסיפור.

אך לה-פן עדיין מנסה להכניס לשיח הציבורי המטורף לחלוטין הזה מעט שפיות. “חשבתי שכבר עברתי הכול: ובכן, לא! בגלל שהוקעתי את הזוועות של דאע״ש בפוסטים, המערכת המשפטית הפנתה אותי להערכה פסיכיאטרית. כמה רחוק הם ילכו?!”, היא כתבה. אכן כמה רחוק?

לה-פן מתנגדת לצעדים אלו שננקטו נגדה: “ברור שאני לא מתכוונת ללכת להערכה הפסיכיאטרית הזו ואני אחכה כדי לראות כיצד ׳שופטי השלום׳ מתכוונים לכפות זאת עליי”. אכן, כולנו מחכים. כעת כשהרשויות הצרפתיות החלו להשתמש בטקטיקות סובייטיות של מיתוג מתנגדיהם כ״בלתי כשירים מנטלית״, מהן הטקטיקות הסובייטיות הבאות בהן ישתמשו? האם ״אנשי ביטחון״ בריונים ידפקו על דלתה של לה-פן בשלוש בבוקר ויגררו אותה לתא מעצר ועינוי פיזי ופסיכולוגי? האם היא תגמור במחנה בו האַלָה תופעל נגדה בחופשיות עד שהיא תצא ״מחונכת מחדש״, אוהבת את האח הגדול וטוענת שהאסלאם היא דת של שלום וסובלנות חסרת כל קשר לטרור?

שלושה סוגי תרחישים כבר אינם מוגדרים יותר כפנטזיות, אם אי-פעם בכלל הוגדרו ככאלה. אם לה-פן תצֻווה לעבור הערכה פסיכיאטרית בעקבות המעשה השפוי לחלוטין של התנגדות לדאע״ש והפרכת הטענות כי תנועתה דומה לה, אזי נגמרו כל ההימורים. צרפת, כמו בריטניה, מדרדרת במהירות לטוטליטריות, כשארה״ב של ביידן לא מאוד רחוקה מהן, ואין לדעת היכן זה ייגמר. אם המחשבה כי חילוק דעות עם אג׳נדת הממסד השמאלני יכול להוות עילה להעמדה לדין ולהוכחה לחוסר שפיות, אזי נפתחה הדלת לכל יתר המאפיינים של שלטון הטרור שתמיד התלווה לשלטון השמאל הקיצוני. בקרוב נדע.

האם הרשויות הצרפתיות ירשיעו את לה-פן, יקנסו אותה או יכלאו אותה? האם היא תוכרז כבלתי כשירה מנטלית ותרותק לבית חולים פסיכיאטרי? האם אחרים שמכריזים כי האסלאם איננה דת של שלום וכי הגירה מוסלמית המונית לאירופה היא דבר לא חכם יוכרזו אף הם כלא-שפויים ויובלו לבתי חולים ו/או לבתי כלא? האם צרפת ואוטוקרטיות אחרות יפתחו גולאגים עבור אלו שמעזים לומר כי טרור ג׳יהאד הוא דבר שאנשים הגונים צריכים להתנגד לו?

לה-פן הצהירה כי: “זה באמת מדהים. המשטר הזה באמת מתחיל להדאיג אותי”. גם אותך וגם אותנו. אך לה-פן כבר מתחילה לסגת: בעימות טלוויזיוני שנערך בסוף השבוע האחרון, טען שר הפנים של מקרון ג׳רלד דרמנין כי לה-פן “התרככה מעט”. דרמנין העיר: “את צריכה לקחת כמה ויטמינים, את לא מספיק קשוחה כאן”, והסביר כי “אם אני מבין אותך נכון, את מוכנה אפילו לא להעביר חקיקה בנושא דת, ואת אומרת שאסלאם הוא אפילו לא בעיה. את התרחקת, ואני משער שזה הולך לאכזב רבים מבוחרייך”.

לה-פן הסכימה: “כן, אני יכולה לאשר שאני לא מתכוונת לתקוף את האסלאם, שהינה דת כשאר הדתות. מכיוון שאני מחוברת בצורה חזקה לערכים הצרפתיים שלנו אני רוצה לשמר חופש דת מלא. זו דעתי”.

נהדר. אך מה אם רבים מחסידי אותה “דת כשאר הדתות”, בהסתמך על הטקסטים החשובים והמקודשים ביותר שלה, מאמינים כי על חופש הדת להתאים להם בלבד אך לא ליתר הדתות, לפחות ללא מעמד ד׳ימי? מארין לה-פן נדמתה בתור הפוליטיקאית הצרפתייה היחידה שהייתה מוכנה להתמודד עם הבעיה. דרמנין לא היה מוכן לעשות זאת. הוא כבר הצהיר כי “אסלאמיוּת, האידאולוגיה העוצמתית ביותר בעולם, שללה מהאסלאם את קולו”, ובכך הניח כי הבחנה בין אסלאמיות – שכנראה מייצגת את ההיבטים הפוליטיים, האלימים והדוגלים בעליונות האסלאם – לבין האסלאם האמיתי שאינה קיימת ושמעולם לא הייתה קיימת במסורת האסלאמית. כעת לה-פן נמצאת תחת אש וככל הנראה קורסת תחת הלחץ וצרפת עלולה לאבד את תקוותה הטובה ביותר להדיפת ההתקדמות הבלתי נמנעת של ה”אסלאמיות”.

רוברט ספנסר הוא מנהל ׳Jihad Watch׳ ועמית שילמן במרכז דיוויד הורוביץ. הוא מחברם של 21 ספרים, כולל רבי-המכר של ׳הניו-יורק טיימס׳ ״המדריך הלא פוליטיקלי קורקט לאסלאם״, ו״האמת על מוחמד״. המאמר התפרסם לראשונה במגזין ‘פרונטפייג׳’.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: