העיתונאי היהודי איב מאמו, שספרו החדש מסעיר את צרפת וזוכה לביקורת קשה מצד השמאל במדינה, בשיחה מיוחדת עם 'מידה'. "פגעתי בכל הנקודות הרגישות שלהם"
איב מאמו הוא אדם חביב ומסביר פנים. במשך שנים רבות שימש היהודי ממוצא טוניסאי ככתב הכלכלי של העיתון 'לה מונד', וגם חיבר מספר רומנים. באופן כללי מדובר באדם המעורה היטב בממסד התקשורת והספרות הצרפתית, אך לפני מספר חודשים הוא נתקל בתופעה מוזרה.
לאחר שהוציא לאור את ספרו החדש "הנטישה הגדולה", המראה כיצד האליטות השליטות בצרפת מתנהלות באווירה של אדישות ולמעשה משתפות פעולה עם אסלאמיסטים, נתקל לפתע מאמו בכתף קרה מחבריו בתקשורת.
למרות שהספר נמכר היטב והוא פופולרי מאוד בקרב קהלים שונים בצרפת, רוב כתבי העת המכובדים לא הסכימו לכתוב עליו. שבועון השמאל 'לה נובל אובסרבטור' אפילו סירב במפורש לפרסם ביקורת על ספרו החדש של מאמו. אז איך ולמה זה קרה?
"הסירוב לכתוב על הספר מראה שפגעתי בכל הנקודות הרגישות שלהם", אומר מאמו בשיחה מיוחדת שערך עם 'מידה' במהלך ביקורו האחרון בישראל. "הבאתי בספר תשתית ראייתית מוצקה שאי אפשר לפטור אותה בטענות על שקרים או תעמולה ימנית. אחרת התקשורת לא הייתה מפספסת את ההזדמנות לגולל אותי בעפר".
אתה לא חושב שהכותרת שבחרת לספר שערורייתית ומזכירה תאוריות קונספירציה?
"התקשורת בצרפת ניסתה ליצור לי תדמית של כותב ימני ושונא מוסלמים כדי לפסול מראש את כל הטענות, אבל אני רחוק מאוד מכך. מעולם לא היה לי שום זיהוי פוליטי ועסקתי לרוב בכלכלה. לא התכוונתי בכלל לכתוב ספר נגד האליטות, אבל אחרי שראיתי ששום דבר לא משתנה בעקבות הפיגועים ב'שרלי הבדו' וב'היפר כשר', החלטתי לכתוב אותו".
דמוקרטיה פגומה
הטענה העיקרית בספרו של מאמו עוסקת בהליך הדמוקרטי הפגום בצרפת שאינו מתפקד כראוי. לדבריו, ישנן בעולם כיום אליטות בעלות אידיאולוגיה גלובליסטית, אשר במהותה מנוגדת לרעיון של מדינת הלאום, ואנשיה מרגישים בנוח עם נציגי האליטה ממדינות אחרות יותר מאשר עם בני עמם. "האליטה הזאת שולטת ברשויות המדינה וחולקת את אותה השקפת עולם עם מערכת המשפט והתקשורת המרכזית", מסביר מאמו ומוסיף: "בראש מערכת הערכים שלהם מוצבים כמה עיקרי אמונה, בהם בין השאר קידום רעיון הגיוון והרב-תרבותיות".
לכאורה מדובר ברעיונות חיוביים, אך לדברי מאמו התוצאה הסופית שלהם היא שלילית מאוד. "האליטות בצרפת מתעלמות לחלוטין מהבעיות שנגרמות לצרפתיים השורשיים בשל תהליכי האסלאמיזציה. אסור בכלל למתוח ביקורת על דת האסלאם או על מוסלמים מחשש לגזענות. למרות שהדמוקרטיה לכאורה קיימת ומפלגות שונות נבחרות ומפסידות בבחירות, בסופו של דבר האוכלוסייה הצרפתית חשה שמדירים אותה מקבלת החלטות על עתיד ארצה".
מאמו מתאר את התהליך שבו צרפת עברה חלוקה לשתי מדינות, בדומה למדינות רבות במערב. "יש את פריז הגלובאלית והנוצצת ומנגד יש את 'צרפת העמוקה' או והפריפריאלית שרחוקה מהזוהר. צרפת השנייה לא נהנית מפירות הגלובליזציה וקולה לא נשמע במערכות העיתונים ובמסדרונות השלטון. זהו תהליך שקורה בדמוקרטיות מערביות רבות כולל בארצות הברית והמסביר חלקית את עליית הפופוליסטים כמו טראמפ", הוא אומר.
נקודה חשובה נוספת בה נוגע מאמו בספר היא מערכת המשפט הצרפתית. למרות שבצרפת אין בג"ץ במתכונת ישראלית, יש גופים דומים שמתנהגים באופן דומה להפליא. "ישנו גוף בשם 'מועצת המדינה' (Conseil d'État) שמתפקדת כיועץ המשפטי של ממשלת צרפת, ומזה כמה שנים הפכה לאקטיביסטית מאוד בכל הנוגע לקידום זכויות המהגרים וכמו כן בהסכמה לפגיעה בעקרון ההפרדה בין הכנסייה למדינה ולריקונו מתוכן", הוא אומר.
מאמו מתאר כיצד 'מועצת המדינה' עומדת על המשמר ופוסלת כל חוק שעלול לדעתה להיתפס כפוגע בזכויות המיעוטים או נראה כשלילי בעיני אסלאמיסטים ובעלי בריתם בשמאל. "הפקידים והשופטים החברים במועצה הם לרוב בוגרי מוסדות יוקרתיים בצרפת, בעיקר בית הספר הגבוה למנהל (ENA). הם מגיעים לרוב מאותו רקע סוציאלי אריסטוקרטי גבוה, משתייכים לאותן רשתות חברתיות ולאותם מועדונים וחולקים אותה מערכת ערכים ומושגים, כולל תרבות התקינות הפוליטית בגרסתה הצרפתית. האפיון הצרפתי המיוחד של האליטות האלה מתבטא בעובדה שהודות לרקע הסוציאלי הזהה שלהן, אין כמעט הבדלים של ממש בין ימין לשמאל".
אולם לטענת מאמו, האשמה אינה מוטלת רק על כתפי השופטים אלא גם על המחוקקים שלמעשה מעבירים את המנדט שניתן להם מידי הציבור לשופטים. "מתוך הבנה ברורה של כיוון משב הרוח, הפוליטיקאים בצרפת מנסחים בכוונה חוקים מעורפלים, נמנעים מהכרעות קשות ומעבירים את אחריות ההכרעה וניסוח החוקים לשופטים", הוא מסביר.
ביקורת על אסלאם = גזענות
אחת התופעות העיקריות אותה מתאר מאמו בספרו היא האידיאולוגיה הדומיננטית במדיה ובאקדמיה הצרפתית, לפיה מתיישרות גם האליטות השליטות: ה"אנטי-גזענות" (Antiracisme). גם כאן מדובר בתופעה הדומה מאוד למדינות אחרות, אלא שבצרפת יש לה גרסה מקומית.
"לפי תפיסת האנטי-גזענות, מוסלמים או שחורים הם תמיד קורבנות של אפליה גזענית ושל הדרה מכוונת", אומר מאמו ומוסיף: "זאת למעשה גזענות בתחפושת מאחר שהיא שוללת אפשרות של גזענות נגד לבנים, נוצרים ויהודים. באופן חמור אף יותר היא מטילה את סד הגזע על אזרחים שונים מבלי לשאול לדעתם אם הם בכלל מעוניינים בכך. כך למשל שוללים כל אפשרות שערבי או אפריקני יכולים לעשות משהו מתוך שיקול שאינו קשור לצבע עורם או לדתם".
גם סוגיית ההגירה היא כמובן אחד הנושאים הבוערים בצרפת, ולפי האידיאולוגיה השלטת יש רק דעה לגיטימית אחת בעניין והיא שאין הגדרה כזו 'הגירה בלתי חוקית'. "בוודאי שכל המהגרים לצרפת זכאים לאזרחות צרפתית ומדובר באחת מזכויות האדם היסודיות. אם יש בעיות כלשהן בקליטת מהגרים בחברה הצרפתית הרי ברור שזו אשמת החברה הצרפתית בלבד. התפיסה הזאת יוצרת עירוב מסוכן בין זכויות אדם להחלטות אוטונומיות של כל מדינה בתחום הענקת אזרחות וקביעת התנאים לכך", אומר מאמו.
מתוך תפיסת ה'אנטי-גזענות' נגזרת גם עוד אידיאולוגיה – 'המאבק נגד אסלאמופוביה' – והאשמה באסלאמופוביה היא אחת ההאשמות הנוראיות שפוליטיקאים ואינטלקטואלים צרפתים חוששים ממנה כמו מאש. "אנשי השמאל בצרפת מזהים כל ביקורת על האסלאם או על אסלאמיזם עם גזענות, כך שבעצם שיח חופשי על בעיות המהגרים המוסלמים הופך לבלתי אפשרי. לדידם, אין ולא יכול להיות שום קשר בין מעשי הטרור שבצרפת להשקפה אסלאמית כלשהי. הכל תמיד בגלל האפליה ובגלל תנאים סוציאליים קשים", מתאר מאמו.
רוב התקשורת המרכזית שומרת על כללי התקינות הפוליטית כאשר מדובר באסלאם, ובנקודה זו הפער בין התקשורת הרשמית לרוב האוכלוסייה הצרפתית ניכר ביתר שאת. "בכלי התקשורת הממסדיים משתיקים את שמות הפושעים כאשר ברור שמדובר במוסלמים. עיתונאים ואינטלקטואלים מתחרים אחד עם השני בתשבחות למהגרים מוסלמים ולאסלאם, אבל משאלי דעת קהל מראים בבירור שרוב הצרפתים סבורים שהאסלאם אינו תואם את ערכי הרפובליקה הצרפתית. סקרים כאלה אולי לא מלמדים הרבה על האסלאם בצרפת, אבל הם בפירוש מצביעים על סימפטום מטריד: התקשורת לגווניה לא מייצגת את דעת קהל הרחבה".
לדברי מאמו, גם אם שירותי הביטחון של צרפת בוודאי פועלים נגד טרוריסטים פעילים, גם הם נשארים משותקים לנוכח פעילות אסלאמיסטית גלויה הודות לברית הלא רשמית והלא קדושה בין האסלאמיסטים לשמאל ולמרכז. "פה ושם יש הבנה גוברת של הבעיות שיוצר האסלאמיזם בתור אידיאולוגיה פוליטית בשונה מאסלאם מסורתי הבא לידי ביטוי כדת בלבד, אבל מעט מאוד נעשה בפועל".
היהודים משלמים
מאמו מתאר עוד שני עקרונות יסוד של האידיאולוגיה הפרוגרסיבית הצרפתית: "גיוון" (Diversité) והשאיפה "לחיות ביחד" (vivre-ensemble), כאשר הכוונה היא להרמוניה רב לאומית ורב תרבותית. במציאות מצב העניינים קצת אחר, ובפועל זה אומר שצרפתים לבנים מתקשים להמשיך לחיות ברבעים המאוכלסים על ידי מהגרים מוסלמים. בסופו של דבר יש מי שמשלם על בשרו את התוצאה הסופית של ״הזר״ האידיאולוגי הזה והם כמו תמיד היהודים.
בהקשר הזה טוען מאמו כי הדיון על האנטישמיות האלימה המצויה בקרב בלבד מושתק כמעט לחלוטין, כמו גם העובדה שארגונים אסלאמיסטים דוגלים בשנאה עזה לישראל ללא שום קשר למדיניותיה. "מי שמעז להעלות את הסוגיה מיד מושתק. זה קורה לפילוסוף אלן פינקלקראוט, שאמנם עדיין מנהל תכנית ברדיו 'פראנס קולטור', אבל הוא מודר מערוצי תקשורת אחרים. גם חוקר האסלאם והמזרח התיכון ז׳יל קפל מוצג על ידי השמאל כגזען וקיצוני, למרות ששניהם הם אנשי שמאל למהדרין".
מאמו מביא כדוגמה את המקרה של שרה חלימי בת ה-65, שנרצחה באפריל 2017 על ידי מהגר מוסלמי בפריז, והרשויות בתחילה סירבו להתייחס אליו כאל אירוע אנטישמי. גם בטקסים הרשמיים שנערכים לזכר קורבנות הפיגועים, הנרצחים היהודים נשכחים לפעמים. "התקשורת שתמיד חרדה מפני פגיעה כלשהי ברגשות המוסלמים לא מגלה שום סובלנות ושום הבנה למצוקת היהודים. היא מאפשרת גם שידורי תעמולה אנטי-ישראלית ארסית. דיפלומטים ישראליים ויהודים צרפתים מבקשים להימנע משידורים כאלה, לא כדי לסתום פיות אלא כדי לא לשלהב עוד יותר את האווירה האנטישמית, אך הם נותרים ללא מענה".
מאמו מקשר את התופעה הזאת השכיחה בצרפת עם תופעה כלל-אירופית. "בשבדיה ״שכחו״ להזמין יהודים לעצרת זיכרון של ליל הבדולח ב-2016, ובאנטוורפן השלטונות החליטו להעביר את האנדרטה לזכר היהודים שגורשו מהעיר למחנות השמדה ממקומה המקורי למקום אחר, הומה פחות", הוא אומר.
לדברי מאמו, בסופו של דבר היהודים בוחרים לעזוב את צרפת או לחילופין לבחור באופציה של הגירה פנימית. "לא כל היהודים יכולים להרשות לעצמם לעלות לישראל, אז הם מנסים לעבור לשכונות אחרות היכן שאין שכנים מוסלמים".
“לא כל היהודים יכולים להרשות לעצמם לעלות לישראל, אז הם מנסים לעבור לשכונות אחרות".
זה בדיוק מה שעשו היהודים בפולין ובשאר ארצות מזרח אירופה, לפני השואה. הם עברו למדינות אחרות (כמו גרמניה) שהיו יותר נינוחות וסובלניות כלפי היהודים.
אמנם אז באמת אי אפשר היה לעלות לארץ ישראל, עקב האנטישמיות של האנגלים, אבל היום אין בעיה כזו.
נהפוך הוא – מדינת ישראל מתחננת בפני היהודים שעדיין מתגוררים בצרפת, לעלות לארץ כמה שיותר מהר, גם אם זה יקשה עליהם את החיים ויגרום להם נזק כספי עצום. החיים של היהודים בצרפת חשובים הרבה יותר מהקושי לחיות בישראל.
רק שבניגוד ליהודי מזרח אירופה לפני שבעים וחמש שנים שלא יכלו להימלט מגורלם עד הרגע האחרון, היהודים שיישארו בצרפת, ובקרוב באנגליה ובשאר ארצות מערב מרכז וצפון אירופה, יצטרכו להגיע לישראל ברכבת אוירית, כמו יהודי אתיופיה ב-1991. מי שיעלה עד אותה רכבת אוירית, יספיק להיקלט בנוחות יחסית. מי שיעלה באותה רכבת אוירית, יסבול את קשיי הקליטה אולם ימשיך לחיות. ומי שיפספס (עקב שמאלניותו / אנטישמיותו / או סתם טימטומו), יזכה לאותו גורל כמו לפני שבעים וחמש שנים.
עד ינואר 2017 היה לנו את פרעה בארה"ב.
החל מ 20 בינואר 2017, יש לנו את טראמפ, בתקוה ואמונה שיישאר נשיא עד ינואר 2025. אם זה היה אפשרי, טראמפ היה מקבל את הקול שלי בבחירות.
ההנחה שלי – אחרי טראמפ, אולי ב-2025 ואולי כמה שנים לאחר מכן, יעלה בארה"ב נשיא בסגנון היטלר (עבור היהודים). מי מהיהודים בארה"ב שיעשה בשכל, יעלה לישראל עוד בתקופת טראמפ. מי שיתמהמה, יצטרך להתמודד עם סכנת חיים וצרות אחרות עד שיעלה. ומי שבכל זאת לא יעלה לישראל, יגורש מארה"ב לאנשהו, או שיוכנס למחנה ריכוז (כמו האמריקאים ממוצא יפני, כולל דור שלישי בארה"ב שאפילו לא ידעו מילה ביפנית, בתקופת מלחמת העולם השניה), או פשוט יושמד. מדינת ישראל לא יכולה לעמוד ברכבת אוירית של 5 מליון איש, ולכן היהודים שיישארו בארה"ב יינטשו ע"י ישראל לגורלם.
מסיבה של קוצר רואי רוב האנשים לא מסוגלים לחשוב על כך. מי שרואה את התהליכים ההיסטורים, מודע למה שיתחולל בעתיד הנראה לעין, אולם מסיבה של פוליטקלי קורקט אף אחד לא מעז לדבר על כך. כשאלי ישי טען שארה"ב השמידה יותר יהודים מאשר גרמניה הנאצית, הוא הושתק בבוטות. אבל מה לעשות שהוא צדק? גם הילד באגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן צדק כשטען שהמלך עירום, למרות שהשתיקו אותו כי כך לא מדברים על המלך.
הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ליהודים לא יקרה כלום. ה׳ ישמור עליהם.
האליטה, התקשורת ומערכת המשפט בארץ, לא יותר טובים מהצרפתיים. אותו דבר בדיוק. כל מקום בכתבה שמופיע בכתבה ׳צרפת׳, אפשר להחליף אותה במילה ׳ישראל׳, ורוב אזרחי ישראל היהודים, יהיו מוכנים לאשר את אמיתות
הדברים על המדינה שלנו.
כמובן כל יהודיי העולם מוזמנים אלינו. אבל אסור לאיים רח״ל על שואה. לא תקום פעמיים צרה, ו׳שומר ישראל ישמור שארית ישראל׳.
תחום הפנטזיה היה יכול להשתשמש בשירותך, באמת כשרון מבוזבז.
ל-1
"לא תקום פעמיים צרה" כדבריך.
צר לי, ולכל עם ישראל, אבל בית המקדש נחרב פעמיים. לאחר חורבן בית שני היו לנו אסונות למכביר (השמדת יהודי ביתר, בין מליון לארבעה מליון, פרעות ת"ח-ת"ט שבהן נרצחו כשש מאות אלף יהודים, פוגרומים וכו'). אין זה אומר שהשואה, תעשייתית כפי שהיתה לפני כשבעים וחמש שנים, תחזור על עצמה באותה המתכונת.
מה שכן כתבתי הוא שהאיום בשואה יחזור בעתיד, ולדעתי יהיה זה העתיד הקרוב, בטווח של כמה שנים.
יש יהודים שידעו לברוח בזמן (הרוב מן הסתם מאירופה), יש יהודים שיחכו עד הרגע האחרון (מעטים באירופה, ורבים ביבשת אמריקה), ויש יהודים שימשיכו (כמו מגיב מס' 2) לגשש בשאננות כעיוורים בשדה זרוע מוקשים צפופים עד הרגע שמוקש כזה יקטול אותם (לא הרוב, אבל כמו רוב יהודי ארה"ב, הם יהיו רבים. רבים מדי לדאבוני). קח לדוגמה מצוינת את מארק צוקרברג, יהודי כשר למהדרין לפי ההלכה, למרות מעשיו והתבוללותו. האם הוא יעצור את ההסתה האנטישמית המשתוללת במערכת שהוא יצר והוא אחראי עליה? כאשר האיום האנטישמי על חייו שלו ייהפך לממשי, האם הוא יוותר על מנעמי החיים ויברח לישראל כל עוד נפשו בו? האם גולדסטון יברח מדרום אפריקה ששונאת לבנים בכלל ויהודים בפרט, לישראל לאחר שגרם לה נזק עצום?
דוקא היהודים באירופה מריחים היטב את האיום המתחזק. לעומתם, היהודים ביבשת אמריקה, הן הצפונית והן הדרומית, או שהם איבדו את חוש הריח שלהם או שרמת ואיכות החיים שם מטמטמות אותם לחלוטין.
האליטות בישראל עומדות להתרסק. האליטה המשפטית מרגישה את הלחץ וטבעת החנק שמתהדקת סביב צווארה. אליטה זו מרגישה ומבינה שהיא זו שדוחפת לעליית הימין בישראל, אותו ימין שיש לו מערכת משפט אחרת, טובה הרבה יותר לטעמו, ושמוכן להחליף באמצעותה את המערכת המשפטית המושחתת הנוכחית. "בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל". בבחירות הקרובות ייכנסו לכנסת מפלגות יהודיות ימיניות. הן לא יצליחו להשפיע הרבה כי כוחן עדיין חלש. אולם המאבק של השמאל במפלגות אלו, וההססנות של מפלגות כמו הבית היהודי והליכוד בתמיכה בימין, יגרמו למצביעים נוספים להצביע למפלגות ימין בבחירות שלאחר מכן. אלו בתורן, כאשר יגדל כוחן, ידרשו להחליף את מערכת המשפט בישראל לכזו המסתמכת על המשפט היהודי ולא על המשפט האנגלי או העותומני, וידרשו גם לאסור שימוש בהלכות משפטיות מודרניות ממדינות המערב.
האליטה הכלכלית תתרסק ברגע שהאנטישמיות הרצחנית תתפרץ מעבר לגבולות שעדיין קיימים כיום. כרגע רציחות ספורדיות של יהודים לא נתפסות כמגמה אלא כארועים בודדים. אמנם ארועים אנטישמיים אולם בודדים. לכשהרציחות יעברו את הגבולות, ויחלו להיות במקומות שונים תוך כדי הסתה חופשית, אחת ההשלכות תהיה גם התגברות ההחרמה של מדינת ישראל ע"י הגויים. לכשזה יקרה, לא יהיה לאליטות הכלכליות בישראל אמצעי שליטה על ההון. מה בדיוק יעשה עידן עופר עם כל המליארדים שלו כשהם חסומים באנגליה, וחייו וחיי משפחתו נמצאים תחת איום קיומי ברור ומיידי? האם הוא יברח לישראל? אם כן, הרכוש והכסף שלו בישראל לא יהיו שוים הרבה. גם עשירי ירושלים לפני חורבן בית שני היו די בטוחים בעושרם. זה לא עזר להם (ע"ע הבת של נקדימון בן גוריון שנאלצה ללקט גרעיני שעורה מתוך גללי סוסים).
ל-2
תמשיך לזלזל. אני בטוח שאם מישהו היה מודיע לך ב 01/10/1973 שבתוך שבוע תפרוץ מלחמה קשה, ועוד ביום הכיפורים, שתגרום לאלפי הרוגים ופצועים בישראל, היית מזלזל בו ומציע לו לכתוב ספרי פנטזיה.
אני בטוח שזילזלת בכל מי שטען בשנות ה-90 של המאה שעברה שהמוסלמים מתכוונים לפגוע בבנייני התאומים בניו יורק, לאחר שכבר ניסו זאת פעם אחת ללא הצלחה.
אני בטוח שלו היית חי בשנת 1937, היית מזלזל בכל מי שהיה טוען שעומד לקרות אסון עצום לעם ישראל. אגב, סתם לידיעתך, החפץ חיים זיהה את השואה (לא בתעשיותה אלא בגודל שלה) עוד בשנות ה-20 של המאה שעברה, הרבה לפני שהיטלר עלה לשלטון.
בתשובתי ל-1 יש הרבה ממה שאתה לא מסוגל או לא רוצה לראות.
גם בממשלת וימאר של גרמניה לפני מלחמת עולם שניה חשבו כך. יהודים לא העלו בדעתם שבמדינת גטה והיינה תתחולל שואה. רק יהודים נאיבים ומלחכי פינקה עוצמים עינים.
לחשוב שהייתה שואה ולכן תהיה שואה זו חשיבה אינפנטילית.
היהודים בארה"ב יכולים להיות חלק מארה"ב, כולל לאבד את דתם, והסיכוי שיקרה להם משהו הוא קלוש.
אגב, גם היהודים שהמירו את דתם, רובם הגדול ניצל בשואה(גם כאלה שהיה להם סב או אפילו אב יהודי).
פחLa terrible vérité
האמת האיומה
כל יהודי צרפת יכולים לעלות.ולהתגורר ברחבי הארץ. בצפון דרום יוש הגולן ולאו דווקא בתל אביב יש עוד מקומות.בסך הכל מגובר בכחצי מליון יהודים.ויש מספיק דירות לקלוט אותם.העניין הוא שהם חיים שם המון זמן.ורגילים לתרבות ולשפה ולעבודה.לכן לא חוכמה להציע הצעות.לכן כדאי שכרגע היהודים יעברו לאיזורים ללא מוסלמים ויש כאלה מקומות כי המוסלמים גרים בערים הגדולות.ולאט לאט המדינה תכין להם את השטח לזמן העלייה.בכל המערב יש מוסלמים ואנטישמים אחרים כך שיהודי תמיד יהיה נרדף.זאת בעיה עולמית.ואין פתרון קסם.מוטב ליהודים לכל הפחות להתגורר באיזורים רגועים יותר אם יש כאלה.בשכונות שאין מוסלמים ואנטישמים.כנראה הם יצטרכו להסתגר בשכונות סגורות.
ובכן המתרחש בצרפת בקיצוניות מתרחש כבר בתחילתו בבריטניה ואף מתחיל להתרחש בארה"ב. הרעיון הפשוט הוא שראוי שהיהודים ימהרו לבוא לארצם ארץ ישראל. אולם, משום מה תושבי ישראל היהודים לא שמים לב שהתהליכים של כניעה לאיסלאם ולמוסלמים המתפרעים מתפתחת גם פה בארץ. המדינה אינה מצליחה להשתלט על הטרור המוסלמי. מפלה יהודים באופן קיצוני. ערבים כאן בארץ מקבלים משרות רופאים וכיו"ב למרות רמתם הנמוכה על ידי הפליה בציון המעבר של מבחני הרפואה מה שפוגע בבריאות הציבור. התקשורת מעלימה את ההתפרעויות של ערבים, מסתירה את שמות הפושעים באשר יתברר שהם ערבים מוסלמים, שיעור ההצתות הולך ועולה מבלי שמישהו בתקשורת ישאל מאיזה מיגזר מגיעים המציתים. בג"ץ מונע כל צעד יעיל שיכול היה להרתיע ביעילות טרור. המדינה מאמצת את התרבות הקלוקלת שהתפתחה בעולם המערבי היינו הומוסקסואליות, "הבנה" להתאבדויות עם כיוון להרשאת המתות חסד, טשטוש ההבדלים בין המינים והרס התא החברתי החשוב ביותר בכל חברה, היינו המשפחה. גברים מפחדים להתחתן ולהוליד ילדים פן תקפוץ עליהם חמת המימסדים הפמיניסטיים מהם חוששים המשטרה הפרקליטות ובעיקר בתי המשפט ובראשם בג"ץ. אף אחד לא שואל את השאלה למה מתאבדים בישראל מאות גברים בשעה שבדיקת הסיבות לכך ופרסומה ברבים יביא לידיעת הציבור את מה שמתרחש כלפי גברים על ידי ארגוני הנשים היינו נישול מהילדים מהרכוש ומהשכר בחסות בתי המשפט.
בדיוק.
ולכן היהודים צריכים להגר למדינות לא מערביות, אפילו אם יהיו שם רק תושבים ולא אזרחים.
המערב רקוב ונדון לכליה. כולל מדינות הלווין שלו כמו ישראל.
דומה מאוד למה שקורה אצלנו –משפטנים בעד חיסולה של ישראל1
הממסד המשפטי בישראל – בית המשפט והפרקליטות סנגוריה ציבורית ומרצים למשפטים הוא זרוע מרכזית לביצוע מטרות 'הקרן לישראל חדשה' – זהו שמה האמיתי שכן זהו התרגום מ: The new Israel fund על פי כללי התחביר של השם והתואר, ולא כפי שהיא מציגה את עצמה בשם 'הקרן החדשה לישראל. תרגום שגוי זה איננו מיקרי, הוא נועד להטעות ולהסתיר את הכונה האמיתית של האירגון והיא לשנות את אופיה של מדינת ישראל, לבטל את אופיה היהודי ולהפכה למדינת כל אזרחיה ומסתנניה. משפטנים אלו שייכים למשפחה הסודית כפי שהם מכנים את עצמם. כאשר מדובר בהם עצמם אין חובת מנהל תקין ושקיפות. הממסד המשפטי הפך לכוח פוליטי מוסווה החותר תחת אוישות הדמוקרטיה (אהרון ברק נהג לצעוק תוך הקשת אצבעו בשולחן שפוגעים באושיות הדמוקרטיה) מבלי להיבחר על ידי הציבור מבלי לתת לו דין וחשבון או אף לשאת באחריות. כל זאת תוך גניבת דעת על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות.
מאז אהרון ברק, בית המשפט העליון הביא את "הדמוקרטיה המהותית" – שהיא מערכת הערכים של היושבים בו ולשיטתם הם המחייבים בלא להתחשב בבחירת רוב העם. כלומר לשיטתם דמוקרטיה אין פירושה שלטון העם לפי הכרעתו וכפי שמתגלה אף לא למענו. לפי שופטי בית המשפט העליון יש להפעיל "דמוקרטיה מהותית" לפי אותם ערכים "נכונים". הקובעים במדינת ישראל הם אותם חברי עלית הבוחרים את עצמם ולהם זכות לכפות את רצונם על העם. שופטי בית המשפט העליון קובעים על פי השקפת עולם פרוגרסיבית השוללת כל גישה יחודית של נאמנות ללאום לתרבות. גישתם הינה אוניברסליסטית מנוגדת אף אם בדרך זו מקדמת את הגישה היחודית של המתחרה האויב. כל זה ללא כל קשר לעובדות או לצדק. את החלטות בית המשפט לפי תורתם זו, על הציבור לקבל כדבר מקודש! גישה זו בישראל נתקבעה בימיו של אהרון ברק וממשיכיו, לפי נאוה ברק ארז:
לגבי ביקורת על בתי המשפט לפי הטענה: "ביקורת על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי… ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון"… לשיטתה ממש מסוכן לבקר את בית המשפט או הפרקליטות. עוד לשיטתה צריך לתת אמון ללא סייג באגפים שלטוניים אלו. הדוצ'ה תמיד צודק… לדבריה ביקורת על שופטים "פשוט הורסת את התשתית הדמוקרטית של המדינה". זוהי בורות מוחלטת וחמורה בענין יחסי אזרח ורשויות בדמוקרטיה. עוד טוענת "הדבר הזה פוגע במתדיינים, ביכולת לשמר מערכת משפט שהיא עצמאית, וביכולת של אנשים להרגיש טוב כשהם נכנסים לאולמו של שופט ולהרגיש שהם יקבלו שירות שהם ראויים לו". השופטת מרים נאור אף טוענת שהמבקרים צריכים להענש (מגיע לי עונש). תפיסה פאשיסטית סותמת פיות זו לגופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט דורשת חסינות מפני ביקורת עניינית. לידיעתה של השופטת נאוה ברק ארז כמו גם מרים נאור הזכות לבקר ולבחון את מוסדות השלטון היא מיסודות המשטר הדמוקרטי. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בישראל ישנו חוק זילות בית המשפט האוסר להעליב שופט ומה זה להעליב? גם לבקרו קשות! עליה להפנים שמי שפוגע באלו הם שופטים עצמם ובאי יכולתם לקבל ביקורת ובחוסר קיומו של פיקוח חי צו ני! על בית המשפט.
דומה מאוד למה שקורה אצלנו — משפטנים בעד חיסולה של ישראל2
באשר לפגיעה ביכולת להרגיש טוב כאשר נכנסים לאולמו של שופט כי יקבלו שירות ראוי, הפוך ברק ארז הפוך, מי שפוגע הם לא אחרים משופטים עצמם כשאינם מאפשרים לבעלי דין לקבל את יומם בבית המשפט. התנהלותם המחפירה הזו היא שהורסת כל אמון בבית המשפט.
לגבי המדינאים לפי הטענה: מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהביקורת של בית המשפט נועדה לשפר את החלטותיהם ואם ימתחו ביקורת על כך הם יכרו בור לעצמם, בדמות אובדן האמון גם בהם. השופטת דפנה ברק ארז כמו רוב שופטי בית המשפט העליון רואה עצמה כבעלת עליונות מוסרית ובעלת זכות מובנית לשפוט מוסרית את המדינאים. את "העליונות המוסרית" הזו רואים למשל בדרך השפיטה. חשודים נעצרים לשנים עוד לפני שמתחיל המשפט ובמשך כל מהלכו, באם גם השופטים הודו שאין אשמה הרי שזו ההתנהלות ועל אומללים אלו לקבל זאת ללא כל פיצוי. אלא שרוב החשודים מורשעים ובינהם חפים רבים האומללים אף יותר. אחוז ההרשעות בארץ אינו דומה לשום מדינה אחרת דמוקרטית וגם בין המדינות הבלתי דמוקרטיות! לדוגמא באירן שיעור ההרשעות נמוך יותר. בג"ץ נוצר באנגליה במאה 17 כדי למנוע מעצרים שרירותיים של אזרחים. על השלטונות היה לנמק חוקית את צו המעצר. בג"ץ הישראלי עושה את ההפך המוחלט, הוא מחזיר לכלא את מי ששלטונות הכלא החליטו לשחרר.
את המוסר של בית המשפט רואים גם במדיניות שהוא כופה על הדרג המדיני על האסונות שבית המשפט מביא. ב -1992 בית המשפט עצר גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון. ב-2004 נסעה משפחת חטואל בגוש קטיף. מתוך בניין שבג"ץ אסר להרוס ירה עלייה המחבל ורצח את משפחת חטואל. בג"ץ אסר על הרס הבניין בשם כל מיני ערכים לא ברורים וכך התבצע נרצחה משפחת חטואל. דמה של משפחת חטואל על הידיים של בג"ץ. בג"ץ כפה שינוי תוואי של גדר בטחון נגד כל שיקול בטחוני למען נוחות הגישה של פלאחים ערביים לשדות על חשבון חייהם של ישראלים. בג"ץ נענה לאירגונים עוכרי ישראל בהגישם עתירות נגד פעולות צה"ל המונעות רציחתם של ישראלים. למשל איסור על נוהל שכן – שליחת שכן להאיץ פנוי בניין בטרם הריסתו וכך לחסוך בחיי אדם, גם נענה לעתירות שהפריעו לצה"ל בפעילות לחימה. בג"ץ מתעלם מחוק איסור הסתננות ודואג להשאיר את המסתננים מאפריקה בישראל ומתעלם מזכויות תושבי דרום תל אביב. בג"ץ ממהר לפסוק הריסת בתים ליהודים ומתנגד להריסת בתים למחבלים. ישובים לערבים בלבד כן, ישובים ליהודים בלבד לא.
למותר לציין כי איש לא הסמיך את בית המשפט לפקח על המדינאים, את זאת עושה העם הבוחר לפחות כל ארבע שנים במיצגיו. בית המשפט במדינה דמוקרטית צריך להתבסס על עקרון החוקיות ולא על ערכיהם הפרטיים של השופטים. בית המשפט צבר כוח מוחלט במסווה משפטי, דוקא את זאת יש לרסן. דוגמא התערבות בעניין הבניה ביהודה ושומרון. הערכאה היחידה הדנה בעתירות בנוגע לבנייה בלתי חוקית הינה בג"ץ – בית הדין הגבוה לצדק המורכב משופטי בית המשפט העליון. בית המשפט העלין אינו דן ואינו עוסק בראיות, כך מתקבלות החלטות שיפוטיות בלי עדויות או בחינת ראיות או חקירות נגדיות. מה שקובע שם בלעדית הם תצהירים וסיכומים. בתור הערכאה היחידה פסק הדין סופי ולא ניתן לערער עליו, זאת בניגוד מוחלט לעקרון היסוד של שתי ערכאות . אלו הם תנאים שלא רק שאינם דמוקרטים אלא הם פאשיסטים גם אם אינם מכוונים להעצים את כוח המדינה והעם אלא להחלישו.
דומה מאוד למה שקורה אצלנו–משפטנים בעד חיסולה של ישראל3
מערכת המשפט הינה ערלת לב לכאב האזרחים בישראל אשר עבורם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו קיים בין כותלי בית המשפט כיון שרוב השופטים הם חסרי מצפון ואנושיות וכמובן הגינות . את כל מידת החסד והרחמים שלהם הם מפנים כלפי מחבלים ,כלומר בית המשפט העליון לקח לעצמו כוח פאשיסטי אך לא לטובת המדינה והעם אלא לרעתו ולטובת אויביו. מה שלא עושה את אופן פעולתו פחות טוטליטרי פאשיסטי. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפריהם את שבועתם. בדמוקרטיה "שלטון על העם על ידי העם ולמען העם לא ימוגר מעל פני האדמה" כפי שאמר נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. בית המשפט העליון הסמיך את עצמו להתערב בכל תחום "לפקח" על מדינאים ואילו עליו אין שום פיקוח על אופן עבודתו. בתלונות על שופטים מטפל הנציב מטעם בית המשפט העליון. את שלטון עלית למען עצמה לפי רצון האויבים יש למגר לפזר לאלתר!
זוהי מערכת משפט שהשתלטה על המדינה ומקיימת שלטון רודני חסר מעצורים. מאפייני הרודנות: הרודן נוטל לעצמו סמכויות בכוח או בערמה. בכוח כפי שבית המשפט בישראל עושה בעזרת הפרקליטות וזו בעזרת המשטרה מטילה חיתתה על כל מי שאינו נושא פוליטית חן, או בערמה כמו אהרון ברק אשר הציג עצמו כדואג לדמוקרטיה ובקש לחוקק חוקים להם החליט לקרא חוקה ובעטיה החליט שהיא מאפשרת ל.התערב במדיניות. בייניש באדיקות רבה הראתה חוק זה בכל התערבות בנושאים לא לה.
בתור רודן, בית המשפט אינו רואה עצמו ואינו מתנהג כמי שכפוף לחוק ועל אחת כמה וכמה לא נתון לבקורת ציבורית או כל סמכות אחרת זולת הוא עצמו. כרודן, בית המשפט פוסק בכל עניין משעמעותי ועל פי הערכים שלו בלבד ותכופות בניגוד לערכי החברה או רובה. כרודן שופטיו משכפלים עצמם מעבירים את סמכותיותיהם לבני דמותם. כרודן בית המשפט הופך ליותר ויותר כוחני כדי להבטיח את המשך כוחם וזכויות היתר החוקיות המשפטיות והכלכליות של היושבים בו ושל יורשיהם. המערכת המשפטית הפכה לממשלת על באמצעות ההפיכה החוקתית השיקרית ללא כל סמכות או רשות מהכנסת. במדינות דמוקרטיות נורמליות אין לשופטים דריסת רגל בכל הקשור לבחירת שופטים. אצלנו הם הקובעים. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפרים את שבועתם.
המדינה שלנו היא אותו דבר. כל הרעה חולה המתוארת בכתבה, קיימת אצלנו באותן עוצמות, וב׳שפע רב׳.
הדמוקרטיה למראית עין קיימת גם אצלנו אבל אנחנו נתגבר בעזרת השם כי יש לנו אנרגיות מטורפות וצון אדיר לשינוי. הצרפתים מותשים ומזדקנים לכן הם צועדים לקראת קטסטרופה.
אני מבין את היהודים שמתקשים לעלות, אבל אם אמא שלי עלתה מקנדה בסוף שנות השישים כנראה שזה אפשרי.
תגובתך קצרה וקולעת. חלק מהתגובות באתר MIDA טובות לא פחות מהמאמרים.
שמואל, בצרפת יש 10 אחוז מוסלמים. בישראל כמעט 50 אחוז מהילדים הם ערבים או חרדים.
לא כולם כמוך ששמים את העם היהודי הנצחי על פני טובת הילדים שלהם
רדיפת היהודים מקורה בערבים והמוסלמים אשר היגרו לאירופה.האנטישמיות מצד לבנים נוצרים הינה עתיקת יומין.התקשורת מונעת התגוננות מצד המוסלמים.לכן היהודים מותקפים.בקללות יריקות מכות אבנים ומידי פעם רצח בודד.או פיגוע גדול.מאוד קל להגיד תעלו לארץ אבל זה לא ישים.לא כולם יעלו העניין הוא שאין ליהודים מקום בטוח.בכל העולם יש מוסלמים אין מקום שאין בו מוסלמים.ובכל העולם יש אנטישמים.בארהב השחורים אנטישמים ומידי פעם פוגעים ביהודים.גם המוסלמים עורכים פיגועים בכל העולם מידי פעם בפעם.בישראל אין ביטחון ליהודים.אבל עדיין עדיף לעלות לישראל שהיא מדינת היהודים.אם יעלו יהודים ציונים הרי זה יחזק את הימין ויתרום להחלשת השמאל והערבים.אז ציונים יקרים עלו ארצה.
עוד יבוא היום ומלחמות רחוב יהיו מחזה שכיח ברחובות אירופה. כמו המהומות בפריז אבל הרקע יהיה דתי. בלתי נמנע, מתוך הבנה שהאסלאם זוחל ובסוף יכאב מאד לאזרחים. הכיוון ברור.
מאמר מעניין
איך, אבל איך, הפך האיסלם של מוחמד, הפונאדמליסטי הרצחני והמדכא, לחביב ההמונים הנדכאים?
איך הפכה הדת המוסלמית – האופיום להמונים (עפ"י קרל מארקס), לסם שיציל את ארופה המתנוונת?
האדם הלבן והציויליזציה המערבית המתנוונת המתאבדת – מעריצים את המוסלמים, ומעלים אותם לשלטון!
כשמארקס דיבר על הדת כאופיום להמונים הוא דיבר על הדת כמושג גנרי, מהבחינה הזו אין הבדל בין הדתות, מה שכן האיסלאם באמת מעלה את העצבים בשנים האחרונות עם הרצחניות שלו.
על פי השמאל הPרוגרסיבי: מוסלמים או שחורים לעולם לא יואשמו בגזענות.
הלבנים בלבד מסוגלים להיות גזענים!
הגזענות אינה בלעדית לאף מחנה, וכולם צריכים להיות על המשמר.
אמר ראש ממשלה אפריקני ידוע:
כל זמן שיהיו מכוניות לבנות עם צמיגים שחורים תהיה גיזענות…..
מאמר יפה ומשובח. שהצרפתים יפתחו את עיניהם לאיזה חור שחור הם הכניסו את מדינתם, אבל כנראה שמחמת גודל 'הליברליות' הם ימשיכו להתדרדר לעבר פי התהום.
בסוף דבריו מזכיר מאמו אודות אנדרטה לזכר יהודים שגורשו מעיר אנטוורפן שהרשויות רצו להעביר למקום אחר, למען האמת רצוי לציין, כי הכוונה להעביר למקום אחר לא הי' קשור לאנטישמיות בכלל, רק לבעיות תחבורה ותנועה, אך לבסוף האנדרטה נשאר במקומה האורגינלית
תוך עשור או שניים נחלץ את כל יהדות צרפת ואנגליה, תוך שלושה עד חמישה עשורים את מה שישאר מיהדות ארה"ב.
זו הסכנה הגדולה של דת הpc, צריך לטפל בה ובאיסלם שכובש את אירופה מהר כי כבר די מאוחר. האבסורד הוא שלא מדברים על הבעיות של המוסלמים באירופה מפחד מוצדק לתגובה המוסלמית בחסות הpc…
אידיאולוגית הרב תרבותיות מחיקת עמים וגבולות, חיה ובועטת ועובדת שעות נוספות.
כדי להאבק בקיצוניות השמאלנית הזו תצטרך לקום (או שכבר קמה) תנועה ימנית קיצונית נגדית, בתקוה שהתוצאה תהיה באמצע, זהיינו שמאל מתון מול ימין מתון. נכון זה לא כ"כ פשוט אך לאורך זמן זה מה שכנראה יקרה
והאנטישמיות? היא תהיה תמיד נוכחת כשיצטרכו אותה, בצורות שנות ועוצמות שונות.
אתר "מידה" מראה את גדולתו וחשיבותו בכך שמביא ידיעות חשובות אלו שעיתונים כמו "הארץ" לא יחשפו לקורא שלהם המסוגר בבועת השמאל. אני מקווה שהספר יתורגם לעברית.