לפיד וגנץ מסרו את ביטחון ישראל למיקור חוץ

מול גל טרור מתגבר, ממשלת ישראל שבויה בתפיסה מסוכנת של תלות ביטחונית ומדינית בגורמים זרים

דובר צה"ל

"ביממה האחרונה התקיימו מגעים בין גורמי ביטחון אמריקנים לבין אנשי ביטחון ישראלים ופלסטינים במטרה לחפש נוסחה להרגעת מרחב השומרון". כך דיווח השבוע בחדשות 12 הפרשן הוותיק אהוד יערי, ברקע ההסלמה הביטחונית באזור שכם. על פי יערי, "הפלסטינים ביקשו שצה"ל יימנע מפשיטות בגדה וישאיר להם ארכה להגיע להבנות עם המבוקשים החמושים".

דיווח זה מצטרף למספר ידיעות דומות מן התקופה האחרונה לגבי אופן ההתנהלות של ישראל מול הטרור. בטור ב'ישראל היום', מח"ט ג'נין לשעבר אורן זיני ציטט גורם בכיר בפיקוד מרכז אשר אמר כי "כוחות גלויים של צה"ל לא ביקרו במחנה מאז חודש אוגוסט 2021, בשל אילוצים המונעים מהצבא לפעול באופן חופשי במחנה הפליטים". לדברי אותו בכיר, האילוצים היו "אילוצי דרג מדיני" וזיני עצמו הוסיף: "הרשות הפלשתינית ביקשה מהממשלה להימנע מפעילות גלויה בשטחי A, ומדינת ישראל נעתרה לבקשה".

הדיווחים הללו מצמררים ומעידים כי מערכת הביטחון שבויה לחלוטין בקונספציה שגויה לפיה ניתן לפלסטינים 'לעשות את העבודה'. האם שנה שלמה של התרסקות ביטחונית לא הוכיחה כי הוצאת צה"ל מג'נין ושכם רק תביא עוד פיגועים? האם זינוק של 30% בפיגועי הירי (לדברי ראש השב"כ רונן בר) אינה הוכחה מספקת להתדרדרות? האם הזינוק שאנו רואים מאז אוגוסט שעבר בפיגועי אבנים ובקת"בים איננה מעידה מספיק על כישלון?

למדיניות הזו אותה קידמו שר הביטחון בני גנץ וראש ממשלת המעבר יאיר לפיד, פרשנים לא העניקו שם; כתבים לא מדווחים על 'תופעה'; היא מתהווה באישון ליל, בפגישות בין בכירים אמריקנים, ערבים וישראליים ללא ידיעת הציבור, אך תוצאותיה תהיינה הרות אסון למדינת ישראל.

בשתי מילים – "מיקור חוץ". בארבע מילים – "מיקור חוץ לביטחון ישראל".

התפיסה הציונית הבסיסית טענה לריבונות והגנה עצמית, ללא הסתמכות על כוחות זרים. נגן על עצמנו בכוחות עצמנו. תפיסה זו עמדה בבסיס התעקשות בן-גוריון להקים את מדינת ישראל, על אף החשש של רבים ביישוב מפני תבוסה במלחמה. היו שהעדיפו להמשיך את המצב הקיים, דהיינו – שלטון מנדט ושמירה על הביטחון באמצעותו, אך נסיבות המציאות חיזקו את התפיסה לפיה רק צבא ישראלי עצמאי יכול לתת מענה לטרור הערבי ולאסלאם הרדיקלי.

בן-גוריון שכלל תפיסה זו ואף השתמש במכת מנע במבצע קדש. בששת הימים, לוי אשכול נתן מכה ניצחת למצרים ולסורים ובכך מנע אבדות כבדות ומצב מדיני בלתי אפשרי. באותה עת היו אלו דווקא בכירי מפא"י שהבינו זאת, ולרוב ניסו להימנע מהבנות שמשמעותן תלות בכוחות זרים. אנשי תנועת העבודה דגלו גם בהתיישבות (גם אם חלקית) ביהודה ושומרון, מתוך הבנה שמדינת ישראל זקוקה לגבולות ברי הגנה.

נגיסה משמעותית בתפיסה זו ארעה כאשר גולדה מאיר העניקה למזכיר המדינה קיסינג'ר התחייבות כי ישראל לא תנחית מכה מקדימה נוספת על מצרים שבפועל התכוננה למלחמה. מאיר סברה כי הימנעות זו תועיל לישראל ותסייע בהבאת תחמושת בשעת לחימה, אך בפועל המציאות טפחה על ראשה: לרכבת האווירית לא הייתה שום משמעות צבאית בזמן מלחמת יום הכיפורים. טנקים לא הגיעו כלל, ומסוקים ומטוסים החלו להגיע רק לאחר שהמלחמה הסתיימה.

הכרסום הסופי בתפיסת ההגנה העצמית הגיע עם הסכמי אוסלו, שהיוו למעשה את התגלמות מחשבת מיקור החוץ: לכאורה במטרה להגיע לשלום, ניתן לערבים לטפל בביטחון שלנו. נחלק להם נשקים, הם יעצרו את המחבלים, ואנחנו נוכל לשבת בבטחה ולהתפנות לאתגרים אחרים.

התפיסה הזו מושרשת בטעות יסודית. היא משולה למחשבה של ההנהגה הנוכחית – בשביל לעצור את האלימות בחברה הערבית צריך לייצר 'אפיקי הידברות' עם חברי הכנסת מרע"מ והמשותפת, אלו שקוראים לזרוק את הנשק בפרצוף של השוטרים הישראלים.

התפיסה הזו מתעלמת לחלוטין מהתרבות השבטית בחברה הערבית ביו"ש. למען האמת, לאור העובדה שחברה זו מחנכת את ילדיה כבר עשרות שנים כי מדינת ישראל היא השטן שגרם לאסון שלהם, האם רציונאלי לחשוב שהם יעצרו את מי שהם מכנים 'לוחמי חופש'?

כמובן שהסכמי אוסלו, בעיקר בגלל הסיבה הזו, התפוצצו לנו, תרתי משמע, בפנים. ח"כ אבי דיכטר, לימים ראש השב"כ, תיאר כיצד כראש מרחב דרום הוא דיווח לראש הממשלה רבין על כך שיאסר ערפאת מחביא מחבל מבוקש ברכבו בדרכו להיכנס לעזה. זו תפיסת העולם בקרב שכנינו.

אחד מעמודי התווך של הציונות מאז ומעולם היה להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. עצם העובדה שמנהיגי המדינה שולחים את ראשי מערכת הביטחון להתחנן לאמריקנים כדי לעצור חוליית מחבלים זוטרים, מעידה על כישלון מוסרי ואובדן דרך. היא מעידה גם על פחד. האם ייתכן שמבחינת מערכת הביטחון פעולה מוצלחת של כוחות הביטחון היא דבר מסוכן? האם לא ראוי היה להעמיק את המבצעים? בייחוד לאחר שהוכח שלא מדובר ב'גוב אריות' אלא יותר במאורת חתולים.

במקום זאת, ראשי המדינה והצבא ממהרים ללכת להשתדל אצל הפריץ כדי יבקש מהקוזאק לא לתקוף אותם. התוצאה ידועה מראש. השאלה היחידה היא כמה דם יהודי יישפך עד שיתעוררו.


מתן אשר הוא דובר תנועת אם תרצו

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. הממשלה הבאה צריכה לבטל את העסקה עם לבנון.
    (ביום הראשון).

    1. אם לפיד יהיה ראש הממשלה, ההסכם עם לבנון הוא רק אבן דרך ראשונה למסירת שאר שטחי מדינת היהודים.
      אם נתניהו יהיה ראש הממשלה, הוא לא יבטל כלום. הוא הרי הודיע על כל דבר שקשור בהסכם הזה,אבל לא שיבטל אותו.
      גם אם יהיה מנהיג אחר מהליכוד שיתמנה לראשות הממשלה, הוא לא יבטל את ההסכם.
      אפילו סמוטריץ' לא יבטל את ההסכם.
      לגבי איתמר בן גביר, לא ברור מה דעתו על ההסכם ואישורו, ועד כמה הוא יילחם לביטול ההסכם.

      אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים

  2. האמירה של קארל מרקס:"ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים,פעם כטרגדיה ופעם כפארסה"ממומשת בימים אלה ע"י המתיימר לרצות לכהן כראש ממשלה במדינת ישראל.
    בני עוולה מתוכנו תכננו הגו ויישמו את ההסכמים המכונים"הסכמי אוסלו" בין מדינה,מדינת ישראל,לבין ארגוני טרור הקוראים בגלוי להשמדת מדינת ישראל.לא די בכך שכל הסעיפים בהסכמים אלה הופרו ע"י
    "הפרטנרים"(ארגוני הטרור שהובאו לארץ ישראל המערבית מתוניסיה)כולל השתלטות על שטחים נרחבים
    בבתר הקרוי"שטח סי"(שבהתאם להסכמים אמור היה להיות שטח בשליטה בלעדית של מדינת ישראל),בני גנץ שר הביטחון בממשלה(המשמשת כממשלת מעבר)עושה הכל כדי להפוך הקערה על פיה(להתעלם בפועל מהסכמי אברהם,הסכמים בין מדינת ישראל לבין ארבע מדינות (הכוללות את מרוקו)ומחייה למעשה את הרשעות"הפלסטינית",אשר פעלה ופועלת ללא לאות כנגד מדינת ישראל,בעולם
    ובארץ ישראל המערבית עצמה.כהונתו של בני גנץ כשר ביטחון של מדינת ישראל.אם זה לא היה מעציב
    זה היה מצחיק,בדיחה גדולה על חשבוננו.

  3. שני אווילים משרישים המוליכים את מדינת ישראל ואת תושביה היהודיים לעברי פי פחת!!!!!!!!!!!