כדי להבטיח שלום יפן מתכוננת למלחמה

טאיפי וטוקיו –

ההתקפה הרוסית האכזרית נגד תשתיות אזרחיות באוקראינה גוררת תגובות וגינויים בכל רחבי העולם, אך סיפור חשוב לא פחות מתרחש לו בצד השני של אירו-אסיה. במשך יותר מעשור, יפן מתכוננת בשקט מול התוכנית הסינית לשלוט ביבשת, וכעת היא נוקטת בצעד חדש ומשמעותי. לאחר שנים ארוכות של מדיניות מעין-פציפיסטית היפנים החלו ביישום תוכנית חימוש נרחבת, וכאשר סין מביטה כעת מזרחה, השמש אינה הדבר היחיד שזורח באופק.

בעוד יפן מתחמשת מחדש, היא מחדדת את אחת מהדילמות הקשות ביותר של בייג'ינג. המפלגה הקומוניסטית הסינית שולטת במדינת ענק בעלת אוכלוסיית ענק ומשאבים רבים, אך היא גם מוקפת בשכנים עוצמתיים. בשונה מארה"ב הגובלת במקסיקו, קנדה ובעיקר בים, סין ממוקמת בלב שכונה פחות ידידותית. ארבע משכנותיה מחזיקות בנשק גרעיני – הודו, צפון קוריאה, פקיסטן ורוסיה. ושתי אחרות, יפן ודרום קוריאה, יכולות להשיג נשק כזה במהירות יחסית, אם ירצו בכך.

כמה מהשכנות הקטנות יותר של סין אמנם אינן חברות במועדון הגרעין, אך הן מציבות בעיות אחרות. חוסר היציבות בבורמה, חלקה נגרמת בשל התערבות סינית, מאיימת לעורר כאוס בגבול הדרומי, ו-ווייטנאם היא יריבה שקטה אך לוחמנית לשאיפות הסיניות. לשי ג'ינפינג יש אולי חלומות גלובליים, אך כדי להגשים אותם הוא יאלץ קודם כל להתמודד עם השכנים.

והוא מתקדם בדרך הזו, הרבה יותר ממה שנדמה לכמה במערב. ישנה תפיסה רווחת ושגויה לפיה ההשפעה הסינית הרבה על צפון קוריאה תגרום לכך שמילה אחת מבייג'ינג תרגיע את קים הסורר. יש בכך מן ההגזמה אך סין וצפון קוריאה הצליחו להגיע להסדר שימושי. פקיסטן, אחת הנהנות העיקריות מיוזמת 'חגורה ודרך', העמיקה את שיתוף הפעולה הארוך שלה עם סין נגד היריבה המשותפת הודו. ולדימיר פוטין קיבל על עצמו תפקיד משני במערכת היחסים עם שי, תוך שהוא מוותר על ניסיון פשרה עם המערב. נכון לעכשיו הוא עומד מנגד בעוד סין חותרת תחת ההשפעה הרוסית במדינות הסובייטיות לשעבר במרכז אסיה, ומטוסי קרב רוסיים וסיניים מסיירים במשותף סמוך ליפן ודרום קוריאה.

יפן והודו הן עמודי התווך במאזן הכוחות מול ההגמוניה הסינית, וסין פועלת כל העת כדי לעקוף אותן ולחתור תחתיהן. ההתבססות הסינית במפרץ הפרסי ובאוקיינוס ההודי ידועה כבר היטב: "שרשרת הפנינים" הנמתחת מבסיס חיל הים הסיני בג'יבוטי, דרך נמל גוודר בפקיסטן ועד לסרי לנקה, מותירה את הודו פגיעה מכל הצדדים במקרה בו יפרוץ סכסוך.

יפן נמצאת במצב טוב רק במעט. כפי שבן-שיח יפני סיפר לי, המדינה ניצבת מול סכנה בשלוש חזיתות. סין וצפון קוריאה מאיימות עליה ממערב, האיים בדרום-מערב עומדים כבר היום בפני איום פלישה סינית, וככל שרוסיה וסין מחממות את היחסים ביניהן, היפנים לא יכולים לשלול גם התקפה מצפון.

טייוואן היא המפתח לביטחון יפן. רבים בטוקיו מגיעים להבנה לפיה שמירה על טייוואן מחוץ להישג ידי הסינים היא אינטרס לאומי. הרטוריקה הקומוניסטית המדברת על "איחוד מחדש" עם טייוואן, שמעולם לא הייתה תחת שום שליטה סינית, מסיחה את הדעת מן העיקר. האי ממוקם לצד נתיבי מסחר חיוניים עבור כלכלת יפן – דלק מהמזרח התיכון, מזון ונתח עיקרי של המסחר המגיע מדרום מערב. אם סין תצליח בשאיפתה להשתלט על טייוואן, היא לא תגיע למרחק נגיעה מאייה הדרומיים של יפן, אלא למעשה תחזיק בגרונה. בנקודה הזו, הלחץ על יפן להגיע להסכם עם סין יהיה אדיר, הסכם שעשוי להיות קשה לעיכול עבור ארה"ב.

שאלת העצמאות היפנית עלולה להיות הציר שעליו סב מאזן הכוחות העולמי. אם סין תצליח לנטרל את יפן או להפוך אותה למדינת חסות, יקטן מאוד הסיכוי להקמת קואליציה מערבית שתוכל להתחרות באחת מהזירות האסטרטגיות החשובות בעולם.

זהו התסריט ממנו ביקשה ארה"ב להימנע מאז שבריטניה איבדה את יכולתה לשמור על מאזן הכוחות הגלובלי. במהלך המאה ה-20, כאשר אירופה שיחקה תפקיד מוביל בפוליטיקה העולמית, מאות אלפי אמריקנים מתו בניסיון למנוע מגרמניה שליטה יבשת, ואלפים אחרים הגנו על הלב התעשייתי של אירופה מפני השפעה סובייטית במהלך המלחמה הקרה. אם סין תצליח להשליט את השפעתה על אסיה כולה, היא תצליח בדיוק היכן שגרמניה וברה"מ נכשלו.

ארה"ב לא תאבד את עצמאותה באופן אוטומטי בתסריט כזה, אך היא תתקשה מאוד להגן על עצמה, ובוודאי שתתקשה לארגן קואליציה שתגן על העולם החופשי. בנאומו בחודש מאי 1941 הזהיר הנשיא רוזוולט כי אם היטלר יכבוש את אירופה, גרמניה תהיה זו שתכתיב את התנאים בסדר העולמי החדש. הפועל האמריקני "יצטרך להתחרות בכלכלת העבדים של שאר העולם", והחברות האמריקניות יאלצו לציית לאדוניהם מעבר לים כדי לשרוד: "אלו בעולם החדש אשר יבקשו לגרוף רווחים יספרו לנו כי הרודנים לא ביקשו אלא 'שלום'. הם יתנגדו להטלת מיסים עבור חימוש אמריקני". חומות המכסים – חומות סיניות של בידוד – יהפכו לחסרות ערך. החירות לסחור חיונית לחיינו הכלכליים… זו לא תהיה חומה אמריקנית שתמנע מסחורות נאציות להיכנס; זו תהיה חומה נאצית שתמנע מאיתנו לצאת".

אמריקה כבר קיבלה טעימה מכלכלה עולמית בשליטה סינית, והטעם היה מר. על פי הכלכלן דיוויד אוטור, מדיניות "ההלם" הסינית גרמה לאיבוד של כשישה מתוך עשרה מקומות עבודה בסקטור התעשייתי בין 2001 ל-2009. אבל סין אינה עוצרת שם: היא שואפת לעצב את תקנות הטכנולוגיה הגלובליות כך שיפעלו לטובת חברות סיניות, ובהדרגה לדחוק חברות מערביות.

כפי שחוקר המדיניות הציבורית מייקל לינד הזהיר, ארה"ב "עלולה להתדרדר לגרסה מפגרת ודוברת אנגלית של רפובליקה דרום-אמריקנית, כזו המתמחה במצרכים, נדל"ן, תיירות ולעיתים העלמת מס מזדמנת". סין כבר ניסתה להתערב ישירות בקריירות של בכירים אמריקנים, כפי שקרה למנג'ר של קבוצת הכדורסל יוסטון רוקטס כאשר הביע תמיכה במחאה בהונג קונג. תארו לעצמכם כיצד יפגע חופש הביטוי כאשר סין תשלוט בכלכלה העולמית ותוכל להעניש כל ביקורת על המדיניות שלה.

למרבה המזל, יפן מודעת היטב לסכנה ולאתגר, ולאחר שטעמה את תוקפנות השכנים היא נערכת בהתאם. בשנת 2010 סין הסלימה את הסכסוך הוותיק סביב איי סנקאקו והחליטה לעצור את הייצוא של מינרלים נדירים הנחוצים לתעשיית ההיי-טק. במהלך שתי כהונותיו כראש ממשלה, שינזו אַבֶה המנוח פעל כדי להכין את ארצו, שנמנעה לרוב מהפעלת כוח מאז מלחמת העולם השנייה ותלויה מאוד בסין מבחינה כלכלית, לאפשרות של העימות אותו ראה באופק.

אבה היה אחד התומכים הבולטים של השותפות האסטרטגית המרובעת עם אוסטרליה, הודו וארה"ב; הוא ביקש לפרש מחדש את החוקה הפציפיסטית כך שיפן תוכל לקחת חלק משמעותי יותר בסוגיות ביטחון אזוריות; והוא טבע את המונח “free and open Indo-Pacific" אותו אימצה מאז גם ארה"ב.

בשנים האחרונות טוקיו הגבירה את הקצב, וסדרה של אירועים סייעו לשנות את נקודת המבט של יפנים רבים לגבי המצב הגלובלי. מגפת הקורונה הדגימה מדוע מערכת השלטון בסין מהווה סכנה למדינות אחרות, הנשיא הסיני שי הבטיח לעצמו כהונה שלישית בראשות המפלגה וכעת יכול לפעול בתקיפות רבה יותר. הפלישה הרוסית לאוקראינה הוכיחה כי מלחמה בין מעצמות היא שוב אפשרות קיימת, וארה"ב לפחות ופחות אמינה כבת-ברית עליה ניתן להסתמך בענייני ביטחון. גם בני שיחי היפנים שהחמיאו מאוד לדונלד טראמפ, ציינו כי בחירתו לנשיאות לא הייתה סימן ליציבות אמריקנית. אבה וטראמפ נהנו ממערכת יחסים קרובה ששירתה היטב את שתי המדינות, אך היפנים אינם יכולים להרשות לעצמם להישען על יחסים אישיים בלבד כאשר ארצם נמצאת בסכנה.

וכך הגענו למדיניות החימוש המחודשת של יפן. הצעד הראשון יהיה בפרסום אסטרטגיה חדשה של ביטחון לאומי, אשר על פי הדיווחים אמורה להגדיר במדויק את האתגר העומד בפני יפן. בהמשך הממשלה מתכננת להגדיל באופן משמעותי את תקציב הביטחון, מסכום של כחמישה טריליון ין (פחות מ-40 מיליארד דולרים) עד לסכום ממוצע של שמונה מיליארד ין בשנה במשך חמש השנים הבאות. בעודה צופה בהשקעה הסינית והרוסית המשמעותית בחימוש, ממשלת יפן מתמקדת ברכישת ציוד צבאי משלה כחלק מההכנה למקרה של עימות צבאי קרוב. בנוסף, יפן מתכוונת לרכוש יכולות צבאיות חדשות כמו טילים לטווח ארוך, ולהשקיע בפיתוח תחומי הסייבר והחלל. אם הכל יתבצע לפי התוכנית, הצבא היפני אמור להפוך במהירות לחזק ומרתיע יותר.

כל אלה הן חדשות מעודדות, אך מדובר באור קטן יחסית בליבו של ענן אפל ומאיים. במשך שנים ארה"ב דחקה בבנות בריתה לקחת על עצמן חלק גדול יותר מנטל הביטחון העולמי, אך העובדה שחלקן פונות כעת לנתיב הזה אינה אומרת שבבית הלבן הפכו לפתע לאמני השכנוע. הן עושות זאת משום שהשכונה בה הן חיות הפכה למסוכנת יותר, בזמן שהערבויות הביטחוניות אמריקניות הפכו לאמינות פחות.

ישנה עדיין עבודה רבה. יפן חמושה היטב תציב מכשול משמעותי בפני השאיפות הסיניות בנוגע לטייוואן או מקומות אחרים באוקיינוס השקט, אבל היא לא תהווה תחליף לכוח אמריקני. ארה"ב מתכננת בעשור הקרוב להוציא משירות ספינות ומטוסים ישנים כאמצעי חיסכון, ובשאיפה להיכנס לעשור הבא עם צבא מודרני יותר. אך מכיוון שהכוחות האמריקניים ביפן גם ככה סובלים מחיסרון משמעותי מול הכוח הנבנה בסין, זוהי אסטרטגיה מסוכנת מאוד. ממשל ביידן לא אפשר עד כה לתקציב הביטחון לעמוד בקצב עליית האינפלציה, כך שהקיצוצים בצבא יהיו עמוקים עוד יותר והמודרניזציה רחוקה עוד יותר. הקונגרס יוסיף השנה 45 מיליארד דולרים לתקציב הביטחון, צעד שבוודאי יסייע אך עדיין אינו מספיק כדי לעמוד בדרישות הרגע.

פיתוח יכולות חדשות הוא דבר חשוב, אך חשוב לא פחות הוא תכנון נכון. לוחמה מודרנית היא עסק מורכב ביותר, וניהול מערכה משולבת באוויר, בים ויבשה תהווה אתגר אפילו עבור הצבא האמריקני המנוסה בתחום הזה יותר מרוב הצבאות בעולם. הצבא היפני ועמיתו האמריקני פועלים ביחד לעתים קרובות, אך במלחמה שעשויה להיפתח במטח טילים כבד מצד האויב, מהירות התגובה תהיה קריטית ושיתוף פעולה הדוק יותר יהיה חיוני מתמיד. נכון להיום כמעט ואין תיאום שוטף בין ארה"ב, יפן וטייוואן, המדינות שיאלצו להילחם ביחד כדי להדוף מתקפה סינית. זהו לא מתכון המבשר הצלחה.

לאחר עשורים של מאבק ומלחמות, גרמניה הסכימה לבסוף לקבל תפקיד מצומצם יותר בענייני אירופה. יפן עצמה הפכה לבת-ברית חשובה לארה"ב משום שהסדר העולמי בהובלה האמריקנית העניק לה מרבית מההטבות אותן דרשה לפי פרוץ מלחמת העולם השנייה. יתכן שיבוא יום בו סין תסכים לקבל תפקיד אזורי שיהיה לטובת הכלל. אך גרמניה ויפן לא הגיעו להבנה הזו בשקט אלא לאחר מלחמה עזה, ועימות מול סין כיום עשוי להיות אסוני. הרתעת הסינים מפני מלחמה תהיה הצעד הראשון בבלימת שאיפותיהם האזוריות. זהו צעד אותו ארה"ב ויפן צריכות לעשות יד ביד.

גרסה מלאה של המאמר התפרסמה לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו'.