ביידן מעניק לאיראן עוד פרס על התנהגות רעה

ביום חמישי בשבוע שעבר, ה'ניו-יורק טיימס' דיווח כי ממשל ביידן מתכוון להפשיר שישה מיליארד דולרים של נכסים איראנים מוקפאים ולשחרר כמה אסירים איראנים הכלואים בארה"ב, בתמורה לשחרור חמישה בני ערובה אמריקנים המוחזקים באיראן. במאבק בין אחריות הממשלה על האינטרס הלאומי לבין האינדיבידואל, נראה כי האחרון ניצח במקרה הזה.

לא יהיה זה נכון לומר כי מן הרגע שדרך בבית הלבן, הנשיא ביידן שאף להגיע להסכם גרעין עם איראן. יהיה יותר נכון לומר כי הוא נואש להגיע להסכם, כל הסכם שהוא.

בתחילה, המטרה הייתה לשוב לגרסה "ארוכה וחזקה יותר" של הסכם הגרעין מימי אובמה. ההסכם המקורי אסר על איראן לייצא טילים בליסטיים, הטיל פיקוח על השימוש בצנטריפוגות והגביל את העשרת האורניום לשיעור של 3.67%, אך לכל הסעיפים האלו היה תאריך פקיעה. ההגבלות על ייצוא נשק למשל, עומדות לפוג בחודש אוקטובר הקרוב.

ביידן ניסה בתחילה לנסח הסכם בו ארה"ב מציעה להפשיר 17 מיליארד דולרים של נכסים איראנים ולספק הקלה בסנקציות. לאחר שהנוסחה הזו נפלה, ולאחר שבטהרן הודו בהעשרת אורניום לשיעור שבין 60 ל-84 אחוזים, בבית הלבן הציבו מטרות צנועות יותר: משטר האייתוללות ישחרר את בני הערובה ויקפיא את העשרת האורניום ב-60%, ויתור אמריקני משמעותי, וארה"ב מצדה תאפשר גישה ל-24 מיליארד דולרים שהוקפאו.

לאחר שגם העסקה הזו כשלה, בוושינגטון התפשרו על חילופי שבויים ושחרור של שישה מיליארד דולרים, בנוסף ל-2.7 מיליארד שכבר הופשרו כמחווה של רצון טוב.

בבית הלבן טוענים כי הצליחו לנסח תוכנית שתבטיח כי איראן תוכל להשתמש בכספים רק עבור ציוד רפואי, מזון וקניית סחורות רגילות. קטאר היא זו שתשלוט בהעברת הכסף ותשחרר אותו לאיראן רק לטובת מטרות אלו. הפגם הראשון בתוכנית הזו הוא עצם הפקדת הכספים בידי קטאר, מי שלצד איראן היא אחת מתומכות הטרור הגדולות, והציפיה ממנה לשמש כמתווכת הוגנת.

הפגם השני קשור לכך שבכל הנוגע לתקציב האיראני, כסף הוא עוד סחורה ברת-חליפין. אפילו אם תעמוד בתנאי ההסכם, איראן תוכל בקלות רבה להעביר כספים רגילים שנועדו למטרות אזרחיות לטובת תוכנית הגרעין או פעילות צבאית וטרוריסטית, ולהשתמש בכספים המופשרים לטובת אותן מטרות אזרחיות.

שלישית, איראן ככל הנראה שוב תשתמש בשיטות רמיה ולא תעמוד בשום תנאי של שום הסכם. לאייתוללות ניסיון של כמעט חמישה עשורים של פעילות תחת משטר סנקציות. עם הזמן הם פיתחו מנגנונים מתוחכמים לעקיפה שלהן, אשר את חלקם הם חולקים עם מדינות כמו רוסיה ובלארוס. מן הסתם, האיראנים ישתמשו בשיטות האלה שוב גם כלפי ההסכם הנוכחי.

הבעיה הרביעית היא שההסכם למעשה מעניק לאיראן עוד פרס על התנהגות רעה. במהלך העשורים האחרונים, המשטר בטהרן עשה לעצמו מנהג לחטוף אזרחים זרים ולהחזיק בהם כבני ערובה, ואז לשחרר אותם תמורת כסף, הקלה בסנקציות או שחרור פושעים איראנים במדינות אחרות. הדוגמה האחרונה לכך בהקשר אמריקני התרחשה בכהונת הנשיא טראמפ, אז איראן שחררה את הסטודנט שיאה וואנג בתמורה למסעוד סולימני, שהורשע בארה"ב בייצוא לאיראן של חומרים ביולוגיים רגישים.

דיפלומטיית החטופים האיראנית הייתה כה מוצלחת עד שיריבות אחרות של אמריקה מעתיקות אותה. רוסיה, צפון קוריאה וסין חטפו כולן בשנים האחרונות אזרחים זרים של מדינות דמוקרטיות, במטרה לסחוט מהן ויתורים. ההסכם המסתמן לשחרור בני הערובה רק יחזק את המגמה הזו.

פגם חמישי ואחרון בהסכם קשור לעובדה שהוא למעשה מרמז על כך שממשל ביידן ויתר על האפשרות לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. שחרור הכספים בהסכם יפחית מאוד את כמות הנכסים האיראנים המוקפאים הנמצאים בידי ארה"ב, דבר שמסמל כי לביידן אין כל רצון להתעמת עם טהרן, שמצדה רק תלך ותתעצם.

בינתיים, ממשל ביידן ממשיך להציב מכשולים בפני תקיפה ישראלית אפשרית באיראן. ג'ו ביידן, האיש שב-2011 ייעץ נגד הפשיטה האמריקנית בה חוסל אוסמה בין-לאדן מחשש שהיא תפגע בסיכויי הבחירה מחדש של אובמה, כעת שוב מעדיף אינטרס פוליטי קצר-טווח על פני האינטרס האמריקני הלאומי.

לחמשת בני הערובה האמריקנים שעתידים להשתחרר יש שמות ופנים, ובשבועות הקרובים כולנו נשמע על סיפוריהם המרגשים. אך ככל הנראה יהיו רבים אחרים שיאבדו את חירותם ואת חייהם כתוצאה מהסכם המעודד את מדיניות הטרור והחטיפות מבית האייתוללות. אותם רבים יישארו אלמונים, חסרי פנים וחסרי קול. לכל הפחות, מגיע להם ממשל אמריקני שאינו מתמרץ באופן ישיר את הרוע האיראני.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.