הניסיון המשפטי למנוע מתן רשיונות נשק עשוי להתברר כמהלך מסוכן, במיוחד בעת הזו
מאז פרוץ הלחימה, הוגשו לאגף כלי הירייה במשרד לביטחון לאומי כ-280 אלף בקשות לרישיונות נשק. כ-72 אלף אזרחים קיבלו אישורים מותנים ולכ-49 אלף מתוכם נופק רישיון. לשם ההשוואה, בכל שנת 2022 נתקבלו כ-42 אלף בקשות ובכל שנת 2021 נתקבלו כ-20 אלף. במונחי הזמן של אגף כלי הירייה, מדובר בהיקף עבודה של עשרים שנות עבודה.
ביום 15.10.23 אישרה הוועדה לביטחון לאומי תיקון לתקנות כלי הירייה, במסגרתו הורחב מעגל הזכאים לשאת נשק כדי לכלול בין היתר מתנדבי כוחות ההצלה ומחזיקים בתעודת לוחם. יש לציין כי בניגוד לאופן המגמתי בו מנסים לעיתים לתאר את הדברים, בתקנות החדשות לא נעשה כל שינוי בתנאי הסף ולא נערכו הקלות באופן קבלת הרישיון.
אירועי ה-7.10, יחד עם כניסת אוכלוסיית זכאים חדשה, הביאו למספר בקשות חסר תקדים. היה ברור כי מצבת פקידי הרישוי הנוכחית לא תוכל לתת מענה סביר לכמות החריגה, לא כל שכן כאשר מנגנוני המדינה פועלים במצב חירום ותחת מגבלות פיקוד העורף בשבועות הראשונים למלחמה. יחד עם זאת, הוכרה הדחיפות במתן הרישיונות לזכאים במהירות האפשרית, לצורך השבת תחושת הביטחון האישי ויכולת להתגונן באירועי טרור בעורף.
מתוך הבנת צורך השעה הוחלט לתגבר את מערך פקידי הרישוי שיעברו הסמכה מסויגת במסגרתה יוסמכו לטפל בבקשות המוגשות על בסיס תבחין "שירות בכוחות ביטחון" או תבחין "מגורים ביישוב זכאי". עבור שני תבחינים אלו מצורפים במעמד הגשת הבקשה מספר טפסים המוכיחים באופן חד-ערכי את קיומו של התבחין, כך שנדרש אפס שיקול דעת מצד פקיד הרישוי המסויג. לתפקיד זה גויסו בנות שירות לאומי, עובדי המשרד לביטחון לאומי וכן עובדי כנסת בחמ"ל שנפתח ביוזמה משותפת של יו"ר הכנסת.
באופן אבסורדי, התייעלות עבודת אגף כלי הירייה בעת חירום היא מושא העתירה לבג"ץ שהגישה השבוע 'התנועה למען איכות השלטון', במסגרתה התבקש צו על תנאי נגד השר לביטחון לאומי וכן יו"ר הכנסת לחדול מהעסקת עובדי המשרד ועובדי הכנסת כפקידי רישוי.
יצוין כי בעקבות הנחיית היועמ"ש בסוף נובמבר, הופסקה עבודתם ונסגר חמ"ל הכנסת. זו אגב הסיבה להאטה המשמעותית בקצב הנפקת הרישיונות, כפי שהעיד המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון לאומי בדיון שנערך בוועדה לענייני ביקורת המדינה מיום 18.12.2023.
בנוסף, מבוקש צו המורה על ביטול רישיונות הנשק שניתנו על ידי אותם פקידי רישוי מסויגים וכן על "איסוף כלי הירייה אשר חולקו מכוח רישיונות אלה". עוד דורשת העותרת לפתוח בחקירה פלילית נגד בן גביר ואוחנה על מנת "לחקור את פרשת חלוקת כלי הירייה בחוסר סמכות במהלך החודשים האחרונים".
בקשר זה העותרת טוענת כי "בבחינת מאזן הנוחות יש לתת משקל גדול יותר לסכנה הנשקפת לחיי אדם מקום שכלי הירייה ימצאו בידיהם של אזרחים שאינם זכאים לכך, מאשר לנזק שיגרם לאותם עובדים אם יפסיקו לעסוק בחלוקת כלי הירייה".
נשאלת השאלה, מדוע לא ניתן משקל לזכותם החוקית של מאות אלפי אזרחי ישראל המבקשים לשאת נשק ונאלצים להמתין זמן רב כדי לממשה, או מדוע לא ניתן כל משקל למספר האזרחים שחייהם ניצלו או עתידים להינצל מניטרול מפגע על ידי אזרח חמוש בזירת פיגוע, מספר שלא ניתן לכמת אך ניתן לשער על בסיס אירועי פח"ע בשנים האחרונות וגם לאחרונה.
עוד מבוקש דיון דחוף בעתירה "עקב הסכנה הממשית לחיי אדם, מקום שחולקו עשרות אלפי כלי ירייה בחוסר סמכות למי שאינם זכאים לשאת כלי ירייה, כך שישנם אזרחים אשר אוחזים בכלי ירייה מבלי שעברו את ההכשרה המתאימה לכך". כלומר, לא זו בלבד שהרישיונות ניתנו בחוסר סמכות, אלא שעל פי העותרים אופן העבודה באגף היה כל כך רשלני כך שהנחת המוצא היא שכעת מסתובבים ברחובות ישראל עשרות אלפי עבריינים בפוטנציה.
דבר אחד אינו מוטל בספק: מי שעמל על ניסוח מאתיים עמודי העתירה המיותרת, פשוט לא מכיר את הליך הגשת הבקשה לרישיון נשק. מי שכן מכיר את הפרוצדורה, אזרחים נורמטיביים אשר ביקשו לממש זכותם על פי חוק, ידעו לומר כי טיב המסמכים הוא כזה שכלל לא מותיר לפקיד הרישוי, מסויג או שלא, מקום לשיקול דעת.
לשם הגשת הבקשה באתר המשרד לביטחון לאומי, מחויב מועמד המגיש על בסיס התבחינים הנ"ל לצרף העתק של הצהרת בריאות חתומה על ידי רופא וכן אישור על שירות צבאי (או טופס 830) או אישור על מגורים בישוב זכאי מהרשות המוסמכת.
ללא מסמכים אלו אין אפשרות טכנית להשלים את הגשת הבקשה. לפיכך, ההתייחסות הנכונה והסבירה בנסיבות העניין למי שכבר קיבל את רישיון הנשק, היא שלכתחילה הוא זכאי ולמצער – זכאי לכאורה ובוודאי לא כפי שמציגה 'התנועה לאיכות השלטון' באופן מגמתי ומטעה.
העותרת טוענת כי כבר נגרמה "פגיעה ממשית בחיי אדם" , ועל מה היא מסתמכת? שלוש ידיעות חדשותיות מן השבועיים האחרונים, הכוללות דיווח על פליטת כדור, מעורבות ברצח ואיום באמצעות נשק. כולן משרתות את הנרטיב בדבר "תוצאות הרסניות של פגיעה בחיי אדם" אך הרלוונטיות שלהן מוטלת בספק. בשלושת המקרים לא נתבררו עד תום נסיבות קבלת רישיון הנשק (מתי נתקבל לדוגמה?), לא נערכה בדיקת עובדות מינימלית, טרם הסתיימה החקירה הפלילית או נתקבלה תגובה רשמית מהמשטרה.
מדהים כיצד מידע גולמי כל כך מוצא דרכו לכתב בי-דין המוגש לבג"ץ, אך על כך נאמר שהנייר סופג הכל. כמובן שאין בעתירה אזכור למקרים הרבים בהם שימוש בנשק אישי הציל משפחות ממוות בטוח ביישובי העוטף, או עשרות האנשים שניצלו הודות לגבורתו של יובל דורון קסטלמן ז"ל שנטרל את המחבלים בפיגוע בכניסה לירושלים.
ומילה לגבי העיתוי: ישראל מצויה במלחמת קיום בעזה כאשר כל יתר החזיתות מבעבעות, מבית ומחוץ. בעת כתיבת שורות אלו התפרסם אודות פיגוע משולב ברעננה, באירוע שנמשך לפחות כשעה עד שהושגה שליטה. ככל הידוע, נלכדו המחבלים על ידי כוחות הביטחון אך לו היו אזרחים חמושים בזירה ייתכן בסבירות גבוהה שחיים היו ניצלים והאירוע היה מסתיים מהר יותר.
התחמשות אזרחית היא צו השעה. רוב מוחלט של אזרחי ישראל מבין כיום כי יהיה קשה למנוע לחלוטין את הפיגוע או הטבח הבא. רישיון נשק הוא זכות, אך גם חובתנו האזרחית כחלק מחברה אחראית וחפצת חיים; עלינו להיות ערוכים לכל תרחיש ולתת גיבוי לכוחות הביטחון למען הצלת חיים.
הגשת העתירה דווקא בעת הזו, כחלק מקמפיין דה-לגיטימציה מתוזמר בעת של איומים היא מהלך מסוכן, ואם חס וחלילה תתקבל היא תעמיד את אזרחי ישראל בפני סכנה ממשית.
אודליה קדמי היא עורכת דין, מייסדת קבוצת ׳מתחמשות׳ ופעילה חברתית למען קידום זכויות נשים בביטחון והגנה עצמית.
העתירה נעודה למנוע מאזרחים להגן על עצמם
משיקולים זרים אני יתפלא אם אלה שהגישו את העתירה שותפים ברצון המרצחים מ7 באוקטובר
האם האויבים שלנו יכולים לגייס
אנשים שייצגו אותם
לפטר לאלתר את היועצת המשפטית
ולגייס משהו שרואה את טובת המדינה ולא את השקפות העולם שלו
אין חולק על הצורך הדחוף והמתבקש לחמש כמה שיותר אזרחים , העומדים בתנאי הסף.
לדעתי, יש כאן אינטרס עליון של המדינה, כל זאת בתנאי שיאלצו בחוק את נושאי הנשק, להתאמן לפחות פעם בחצי שנה, תוך הורדת המיסים על התחמושת והנשק, ומתן רשיונות לניהול מטווח ליותר אנשים המעוניינים בכך.
לגבי האימונים – מי שמקבל רשיון לנשק חייב לעבור אימונים ולעשות מטווחים אחת לתקופה. גם מי שהיה לוחם, בוודאי אלה שלא היו (למשל, חרדים; יש שלל סרטונים ברשת בחודשים האחרונים של אימונים בנשק שהם עוברים. יש חשיבות רבה בחימושם, כי הם נחשבים הרבעוני האויב הנאצי למטרה הקלה ביותר. הרי בעיני האנטישמים דמות החרדי היא הסטראוטיפ של יהודי. וכנראה שלא רק אצלם).
אין חולק על הצורך הדחוף והמתבקש לחמש כמה שיותר אזרחים , העומדים בתנאי הסף.
לדעתי, יש כאן אינטרס עליון של המדינה, כל זאת בתנאי שיאלצו בחוק את נושאי הנשק, להתאמן לפחות פעם בחצי שנה, תוך הורדת המיסים על התחמושת והנשק, ומתן רשיונות לניהול מטווח ליותר אנשים המעוניינים בכך.
אני מסכים עם כל מלה במאמר החשוב, הנכון והצודק הזה!
האם יש אפשרות סבירה שהעתירה הוגשה רק לאחר שנירמז לעותרים שהעתירה תמצא אזן קשבת במקום הנכון.
העתירה הזאת לבג"צ של ה"תנועה לאיכות השלטון "היא עבודה מצויינת שנעשתה לשביעות רצונו של המזמין והשכר מתחלק כך : על עצם העבודה המשפטית והלוגיסטית הם (התנועה לעליה על שרטון ) יקבלו כמקובל בענף ולפי התוצאות הם יקבלו בונוסים שיחולקו לכל הנוגעים בדבר( כל מי שמתוקף תפקידו יקדם את החלשת מדינת ישראל ואזרחיה) .
פרנסה , מה לא עושים בשביל פרנסה ?
בישראל שלטון זר שלא נבחר.
מונע משיקולים שלא התוו על ידי נבחרי ציבור.
בקיצור דיקטטןרה.
הנימוקים הם שלא מן העניין והכל מכוון לבטל מדיניות השר.
הגיע הזמן להוציא את 'התנועה למען איכות השלטון' אל מחוץ לחוק !!!
השמאל (האויב שבפנים) יעשה הכל כדי לא לחמש אזרחים במדינה וכדי למנוע מהם להגן על עצמם. מדוע בעצם? מאוד פשוט. אם אזרחים יהיו חמושים היטב מה יקרה? הסבירות לפיגועים תרד. הנטרול יהיה מיידי. כמות הנפגעים תהיה קטנה. ואז מה יקרה? הרעיון של להקים מדינה פלסטינאית יתרחק כי העם הישראלי היהודי ירגיש בטוח על אדמתו. לעומת זאת, אם אין הגנה ותחושת הביטחון נמוכה קל יותר למכור את הרעיון השקרי ש"חייבים להגיע לפשרה מדינית" ו"בגלל שלאויב אין כסף הוא פונה לפיגועים". אבל כדי לגרום לדעת הקהל להבשיל לרעיונות השקריים האלה, חייבים להוריד את הציבור על הברכיים. חימוש המוני יהרוס את התרחיש הזה ולכן הם מתנגדים לו. לעומת זאת בימין יודעים שחימוש המוני יהרוג את אופציית הפיגועים של האויב ולכן הם בעד. גם ההיגיון הבריא בעד.
אין לי הרבה מה להוסיף על רוב מה שנכתב בכתבה. הכל נכון. אבל לגבי הפסקה האחרונה, נראה שיוצאים מנקודת ההנחה שלתנועה ״לאיכות״ השלטון אכפת מחיי אדם או מהליכים משפטיים תקינים. מדובר בחבורה של פוליטיקאים קטנים שמטרת חיי היא מירור חיי נבחרי ציבור שנואי נפשם (לחילופין, בתקופת ממשלת השיסוי, התנועה ״לאיכות״ השלטון נעלמה כמעט לגמרי) ומירור חיי הציבור. אין פה שום דבר שקשור לדאגה לחיי ולביטחון הציבור. ובאופן כללי, התנועה מעולם לא באמת דאגה לאיכות של שום דבר. יותר בכיוון של התעללות.
חשוב ביותר לעודד את מקבלי הנשק ללחום במחבלים.
יש להכיר בהם כלוחמים בעת הצורך .
לחייב כל נושא נשק לירות ולהרוג ולודא הריגה של מי שברור שהוא פעיל במאמץ הערבי להשמדתנו.
איו הוא פועל למניעת עברה של רציחתו או רציחת מישהו אחר , אלא לוחם למען קיומנו בארצנו.
כך ינוטרל המאמץ של פרקליטים שונים לפגוע במי שפועל נגד השמדתנו.
זה לא משנה כלום גם ככה לא נותנים רשיונות ל99 אחוז מהאוכלוסיה כי אין להם קשרים או כי גרים בעיר נגד כמו נתניה שלא זכאית לרישיון .כיאילו לא משנה שאני עובד בעיר אחרת או עם בני דודים . מבחינתם אני חי 24/7 בטוח הבית.
אני לדוגמה מחכה 8 חודשים שיאשרו לי נשק אישי ואני עוד מחכה ואני מאמין שמתי שהוא יחזרו אלי אבל בדוגרי כבר אין מה להיות לחוצים על זה שזה יבוא זה יבוא לא משנה שופטים או בגץ או לא יודע מי בסוף גם אם יקח שנתיים בסוף זה יקרה בעז"ה צריך לחכות שהמים יהיו פחות סוערים במדינה אין מה לעשות.
השמאל והבגץ והחמס והגיהד ביחד עם כל שונאי ישראל משתפים פעולה להשמדת העם היהודי.תפנימו הבגץ משתף פעולה באופן ברור עם האויב וללא עזרתו הם לא היו מגיעים לכל הכוח יש להם כיום.
צודקים אלופים שכונה עשו מנשק בושה לעם שלנו