האובססיה הפלסטינית של קיר סטארמר

כאשר מפלגת הלייבור בראשות קיר סטארמר זכתה בבחירות בבריטניה בחודש יולי אשתקד, אפשר היה לחשוב שעמדת ממשלתו בנוגע לישראל לא תשתנה בהרבה מזו של קודמתה השמרנית. במשך חודשים רבים לאחר מתקפת ה-7.10, ולמרות ביקורת בלתי פוסקת נגדו, מנהיג הלייבור תמך בזכות ישראל להגנה עצמית וסירב לרקוד לחלילי השמאל הקיצוני. התוצאה: במרץ 2024 למשל דווח כי המפלגה איבדה כ-23 אלף חברים, רובם נטשו בשל עמדת הלייבור בסוגיית המלחמה בעזה; במעוז השמאל המסורתי בליברפול, נתלו כרזות הקובעות כי "הצבעה עבור הלייבור היא הצבעה לרצח עם".

כאשר סטארמר נכנס ללשכת ראש הממשלה, יחסי ישראל ובריטניה חוו תקופת פריחה. עוד באביב 2023 שתי המדינות חתמו על מסמך הבנות להגברת שיתוף הפעולה בתחומי המסחר, הטכנולוגיה והבריאות. אותו מסמך הרחיב גם לגבי הדרכים בהן בריטניה וישראל צריכות לעבוד ביחד מול האיום האיראני. בסוכנות הביון הבריטית אישרו כי מאז 2022 שירותי הביטחון במדינה סיכלו לפחות עשרים מתקפות טרור בגיבוי טהרן, האחרונה שבהן בחודש מאי השנה ובמסגרתה תוכנן פיגוע בשגרירות ישראל בלונדון. "היחסים הבילטרליים מעולם לא היו איתנים יותר", נכתב בפתיחת המסמך. באותה עת הייתה זו ללא ספק האמת.

כל זה הופך את העובדה שמאז היבחרו סטראמר הקפיד לשרוף כל גשר קיים לישראל, למרה עוד יותר. שבועות ספורים לאחר ניצחון הלייבור, שר החוץ החדש דיוויד לאמי הודיע כי בריטניה מתכוונת לחדש את המימון לאונר"א, סוכנות האו"ם שפעלה במשך שנים בתיאום מלא עם חמאס. קבוצת חברי לייבור תומכי ישראל ציפתה כי לאמי יתנה את המשך המימון לאונר"אברפורמת עומק בשורות הארגון, אך הוא לא הציב תנאים כלשהם.

בהמשך הגיעה השעיה חלקית של רשיונות ייצוא נשק לישראל, שהוכרזה בספטמבר 2024 מתוך "חששות לחוק ההומניטרי הבינלאומי" לכאורה. אלא שמנהיגת האופוזיציה קמי בדנוק, מי שהייתה אחראית על רישיונות הייצוא בממשלה הקודמת, חשפה כי לא הובאו לצעד זה שום ראיות משפטיות והוא נעשה לחלוטין מסיבות פוליטיות. הגינויים הבריטיים לישראל המשיכו בקצב, עם הפסקה מוחלטת של שיחות הסחר בין המדינות ודיווחים על כוונה להטיל סנקציות על חברי ממשלה ישראלים. בחודש מאי השנה, בריטניה חברה לממשלות צרפת וקנדה בגינוי כולל של הפעילות הצבאית בעזה ודרישה להגדלת הסיוע ההומניטרי.

תחת לחץ כבד מצד הספסלים האחוריים במפלגתו, סטארמר הודיע ביולי על כוונתו להכיר במדינה פלסטינית במהלך עצרת האו"ם בספטמבר, "אלמלא" ישראל תמלא דרישות מעורפלות להפסקת אש ו"האפשרות לפתרון שתי המדינות". הודעה זו, שזכתה לשבחי חמאס, סימלה היפוך דרמטי לעשורים של קונצנזוס בריטי לפיו הכרה במדינה פלסטינית צריכה להגיע רק בסופו של תהליך שלום מוסכם. בטרם לאמי הודח מתפקידו מוקדם יותר החודש, הוא אישר כי ישראל לא עמדה בתנאים הבריטים למניעת הכרזה כזו.

בתוך פחות משנה, ממשלת סטארמר השמידה לחלוטין את מעמדה של בריטניה כשותפה מהימנה. מקורות בממשלה אישרו כי הבריטים לא קיבלו התרעה מוקדמת לפני התקיפה הישראלית באיראן ביוני, והבריטים מצדם לא סיפקו סיוע למבצע הישראלי. לא פחות חשוב מכך, הנזק ליחסים מתרחב ופוגע גם באינטרסים הבריטיים בתחומי הכלכלה.

כניעה 

בלב מדיניות החוץ של סטארמר טמונים שני כשלים בסיסיים. הראשון נוגע לכמיהתו הבלתי-נדלית לליטופים מצד האו"ם וחששו מאיבוד המצביעים המוסלמים. ראש הממשלה הבריטי נראה כאחוז דיבוק לגבי הרעיון של "סדר בינלאומי מבוסס חוקים". בעולמו הגיאופוליטי המדומיין, מוסדות בינלאומיים תמיד יהיו נקיים מכל רבב. אם האו"ם בעצמו נוקט עמדה ביקורתית כלפי ישראל הרי שישראל בהכרח טועה, בדיוק כפי שביקורת של בית הדין הפלילי הבינלאומי כלפי בריטניה משמעותה בהכרח ויתור על האינטרס הלאומי הבריטי. סטארמר הוא שבוי נוסף בידי "קהילה בינלאומית" המוקדשת ברובה לביקורת בלעדית נגד ישראל.

ובאשר לפוליטיקה הבריטית הפנימית, בעוד סטארמר אכן נהנה מניצחון מרשים אשתקד, מפלגתו איבדה תמיכה משמעותית בערים בעלות אוכלוסייה מוסלמית גדולה בעיקר סביב סוגיית עזה. אחד הסקרים מצא כי 20% מן המצביעים המוסלמים הגדירו את הסכסוך בעזה בראש הנושאים החשובים להם, בהשוואה לשלושה אחוזים בלבד בקרב כלל המצביעים. מוסלמים אלו כעסו על תמיכתו הראשונית של סטארמר בישראל ופנו למועמדים עצמאיים מתוך הקהילה. ארבעה כאלו הצליחו להדיח חברי פרלמנט מכהנים מטעם הלייבור, כולל דמויות בכירות במפלגה. במחוזות אחרים ברחבי המדינה מועמדי הלייבור ספגו צניחה משמעותית בתמיכה בהם. שר הבריאות וס סטריטינג איבד כמעט 90 אחוזים ממצביעיו במחוז אילפורד, והיה במרחק כמה מאות קולות מאיבוד מושבו בפרלמנט.

האיום הזה על עתידה הפוליטי של מפלגתו דוחף כעת את סטארמר להיכנע עוד יותר לנטייה האנטי-ישראלית הרווחת בקרב מצביעי הלייבור לשעבר, ולהקריב את האינטרס הלאומי הבריטי על מזבח החשש האלקטורלי.

מגיני ההכרזה יטענו כמובן שהתנהלות הממשלה הבריטית אינה קשורה להטיות האו"ם או לפוליטיקה מפלגתית, אלא אך ורק לפעילות ישראל בעזה. כאשר דווח בחודש מאי על שיחות פרטיות בהן שר המסחר לשעבר ג'ונתן ריינולדס הביע רצון להסכם סחר חדש עם ישראל (יחד עם מדינות אחרות), כמה מנציגי הלייבור בפרלמנט זעמו. אחד מהם הגדיר את השאיפה לשיפור היחסים כל עוד מתנהלת מלחמה כ"עמדה שלא ניתן להגן עליה מבחינה מוסרית". זמן קצר לאחר מכן שר החוץ לאמי הודיע על השעיית שיחות הסחר, שוב במסווה של קלישאות כמו "ערכים משותפים" ו"ידידות איתנה".

במקום הרחבה משמעותית של ההסכם עם ישראל, הממשלה בלונדון עברה בתוך שבוע אחד בלבד להפסקה מוחלטת של השיחות בעניין. למרבה האירוניה, ישראל הודיעה כבר ב-18 במאי על הרחבה משמעותית של הכנסת הסיוע לרצועה.

בתגובה להודעת לאמי ישראל התמקדה בנזק המיותר שהשעיית שיחות הסחר תגרום לשני הצדדים. משרד החוץ הישראלי כתב כי "אם, בשל קבעון אנטי-ישראלי ושיקולים פוליטיים פנימיים, ממשלת בריטניה מוכנה לפגוע בכלכלה הבריטית – זו זכותה". יהיה קשה למצוא סיכום תמציתי והולם יותר לעמדתו של סטארמר.

בשיחות פרטיות עם גורמים בממסד החוץ הבריטי, גם הם מודים כי האשמות ברצח עם, אפרטהייד ופשעים אחרים המוטחות בישראל הן עלילות והשמצות. הדבר הנכון מצדם יהיה לומר זאת בפומבי. כל עוד הם מאפשרים למדיניות החוץ הבריטית להתבסס על שקרים, המדינה לא רק תמשיך לפשוט רגל מבחינה מוסרית, אלא גם תמשיך להימנע משיפור היחסים עם ישראל שהם אינטרס בריטי מובהק.

החתימה על הסכם ההבנות ב-2023 שיקפה יחסי מסחר פורחים בין בריטניה וישראל. אף יותר מהיקף הסחר, הייתה לו חשיבות אסטרטגית כולל בתחומי הרפואה, המדע והטכנולוגיה. נכון לחודש אפריל השנה, חברת טבע הישראלית סיפקה שביעית מתרופות המרשם הגנריות בבריטניה. מאז ה-7.10, משרדי החברה במדינה היו יעד להפגנות אנטי-ישראליות רבות מספור. הסכם ההבנות היה אמור להרחיב את שיתוף הפעולה בין חברות טכנולוגיה בשדות המחקר והפיתוח.

תנועת החרם על ישראל (BDS) היא ללא ספק אנטישמית ובאופן כרוני לא חכמה במיוחד. אך אלו המגינים על יחסי ישראל-בריטניה צריכים להתמקד בפן האסטרטגי של יחסי המסחר, ולהדגיש את האינטרס הלאומי הבריטי. בעוד בריטניה תרה אחר נתיב יציאה מן המשבר הכלכלי בו היא שקועה, עליה לקחת דוגמה מן המדינות המתונות במזרח התיכון כמו איחוד האמירויות ובחריין, שרק הולכות ומעמיקות את הקשרים הכלכליים עם ישראל.

הזנחת הטיעון הזה רק מעודד את הקיצוניים בבריטניה להמשיך ולפעול נגד חברות ישראליות. באוגוסט אשתקד, פעילים הקשורים לארגון Palestine Action פרצו למחסני חברת אלביט בבריטניה, גרמו לנזק רב ברכושותקפו פיזית שוטר. אותו ארגון הוגדר מאז במדינה כארגון טרור, לאחר שקבוצה מפעיליו פרצה לבסיס חיל האוויר הבריטי ופגעה במטוסי קרב.

כמה מחברי הלייבור הביעו חוסר שביעות רצון מהחלטתו המאוחרת של סטארמר לפעול נגד Palestine Action. אחד מהם אף הביע בפומבי תמיכה בארגון וטען כי איסור על פעילותו יהווה "מתקפה מסוכנת על חירויות האזרח". הססנותו של סטארמר, שממשיך ונגרר לכל הכיוונים בידי חלק מחברי מפלגתו, היא כעת סכנה לביטחון הלאומי.

בריטניה מפסידה מהחרם

גם היחסים הביטחוניים בין בריטניה וישראל נמצאים בסכנה. רבים מן הפרויקטים הצבאיים במדינה התאפשרו הודות לטכנולוגיה ישראלית. בספטמבר 2023, חברת רפאל חתמה על עסקה להתקנת מערכת נשק בטנקים הבריטיים מדגם צ'לאנג'ר 3. חברות ישראליות ממשיכות לצייד את כוחות הביטחון הבריטיים בנשק וטכנולוגיה מתקדמת.

ההיקף המלא של יחסים אילו אינו גלוי לציבור, אך מסמך ההבנות מ-2023 התחייב ל"חיזוק שיתוף הפעולה" במאבק בטרור ובשיתוף מודיעין. במהלך המלחמה בחמאס, חיל האוויר הבריטי ערך טיסות ביון מעל עזה ולכל הפחות סיפק לישראל מידע הקשור למיקום החטופים. אך בחודש שעבר, ממשלת בריטניה הקימה מחסומים מסביב לנציגות הישראלית הרשמית ביריד הנשק הגדול של לונדון, עוד מחווה חלולה לספסלי הלייבור האחוריים, משום שחברות ישראליות פרטיות דווקא התקבלו שם בברכה.

ובאשר להשעיית רישיונות ייצוא הנשק, אלו מהווים פחות מאחוז מן הייבוא הביטחוני הישראלי. זוהי אם כן מדיניות הלוקחת את הרע ביותר מכל העולמות –זניחה מבחינת השפעה ממשית אך שולחת לשותפות הישראליות מסר גרוע דווקא בזמן של קפיצה ברכישות ביטחוניות. בעוד אירופה כולה מתחמשת מחדש, בריטניה זקוקה יותר מתמיד לקשר הביטחוני המיוחד עם ישראל. מבחינה זו, המדיניות הילדותית של סטארמר חסרת כל היגיון.

מקריבים את האינטרס הבריטי

האינטרס הבריטי העליון במזרח התיכון נשען על יציבות לטווח ארוך, כזו היכולה להגיע רק מבלימת האיום האיראני. טהרן היא הגורם העיקרי לכאוס באזור באמצעות תמיכתה הנרחבת בטרור וחתירה תחת המדינות השכנות.

כאשר ישראל וארה"ב תקפו באיראן בחודש יוני, סטארמר וממשלתו סירבו לתמוך בפעולה. בראיון סוער שנערך לאחר התקיפה האמריקנית, חבר פרלמנט מטעם הלייבור סירב שוב ושוב לומר האם בריטניה צריכה לתמוך בה. סטארמר היה זהיר עוד יותר והצהרתו הראשונית נקראה ממש כמו דיווח חדשותי לפיו "אסור לעולם להרשות לאיראן לפתח נשק גרעיני, וארה"ב נקטה בפעולה במטרה לנטרל את האיום הזה".

בעוד סטארמר מהסס גם בחזית האיראנית, משמרות המהפכה מוציאים לפועל מבצעים חשאיים ברחובות לונדון ומעבר לה. למרות הבטחת בחירות לפעולה נחרצת נגד חתרנות איראנית, ממשלת הלייבור טרם נקפה אצבע בעניין. בשנת 2023 מערכת אתר Iran International נאלצה לעבור מלונדון לוושינגטון בשל איומים נגד אנשי הצוות. בשנה שעברה, העיתונאית הבריטית ממוצא איראני פוריה זראטי נדקרה מחוץ לביתה בלונדון בפיגוע שיוחס למשמרות המהפכה. בחודש מאי האחרון, חמישה אזרחים איראנים שתיכננולפגוע בשגרירות ישראל בלונדון ולתקוף עיתונאים בריטים נעצרו במבצע של כוחות הביטחון.

המחשבה האסטרטגית מאחורי הסכמי אברהם שנירמלו את היחסים בין ישראל וחלק ממדינות ערב הייתה חיזוק קואליציה של מדינות המתנגדות לאיראן. שליחי איראן בחמאס פתחו במתקפת ה-7.10 בדיוק כאשר ישראל עמדה על סף נורמליזציה עם סעודיה, הרואה באיראן יריב עיקרי. שכניה הערביים של ישראל הבינו את חומרת האיום מטהרן וביקשו לעמוד מולו בדרכים חדשות. באפריל 2024 ושוב במאי השנה, חיל האוויר הירדני השתתף ביירוט מתקפות טילים איראניות נגד ישראל. לאחר המתקפה ב-2024, דווח כי סעודיה והאמירויות סיפקו לישראל מודיעין צבאי. אם בריטניה מעוניינת לשמור על הביטחון ברחובות עריה ועל היציבות במזרח התיכון, עליה להישאר מעורבת בהקמת קואליציה אזורית נגד איראן.

כמובן, חשיבות היחסים בין ישראל ובריטניה אין משמעותה כי על שתי הממשלות להסכים בכל דבר. אחד מיסודות מדיניות חוץ קובע גם בני-ברית יכולים למתוח ביקורת הדדית. אך מה שסטארמר וממשלתו מפגינים בעניין ישראל הן בעיקר מחוות ריקות וצביעות. ביקורת אמיתית מושמעת לרוב מאחורי דלתיים סגורות, לא בהכרזות מתוקשרות לצד טווסים מערביים אחרים.

במקום להסביר מדוע הקשר בין ישראל ובריטניה חשובלשגשוגה וביטחונה של בריטניה עצמה, תומכי היחסים נוהגים להתמקד בניסיונות הפרכת ההשמצות המופנות כלפי ישראל. ברגע העולמי המסוכן בו אנו נמצאים בריטניה צריכה לדבוק באינטרסים שלה ללא שום התנצלות, ואינטרסים אלו כוללים בהכרח קשר קרוב וחזק עם ישראל.

מאבק בקנאות האנטי-ישראלית ואנטי-יהודית הפושה בבריטניה והדגשת הפן המוסרי של הברית הבריטית עם ישראל הן מטרות ראויות וחשובות, אך הן אינן מהוות את המרכיב העיקרי בטיעון. השאלה היא אינה מה בריטניה יכולה לעשות עבור ישראל, אלא מה ישראל יכולה לתרום לבריטניה. נכון להיום, קיר סטארמר השבוי בידי קיצוניים מבית ומחוץ ולכוד בתפיסת עולם נאיבית, אינו מעוניין כלל בשאלה הזו. בכך הוא מפגין זלזול חמור באינטרס הלאומי הבריטי.

המאמר ראה אור לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו'. אנחנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו.