העוּבדות גמישות, הניהול לא

מן הראוי ששיח ציבורי בנושאים כלכליים וחברתיים יתבסס על עובדות מוצקות. תגובת יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', לכוונת ראש-הממשלה לקדם גמישות ניהולית במגזר הציבורי, מגלה כי מבחינתה לניהול במגזר הציבורי אולי אסור להתגמש, אבל לעובדות בהחלט כן. להלן ננתח את התגובה הסוערת שפורסמה בעיתונות ובדף הפייסבוק שלה, משפט אחרי משפט.

בעיצומו של גל פיטורים

יחימוביץ' מסתמכת על נתוני חודש אחד של שירות התעסוקה. הנתונים הראו שמספר המפוטרים בחודש יולי האחרון היה 16,084, שיא של שלוש שנים. אלא שחישוב ממוצע נע של מספר המפוטרים בשלושת החודשים האחרונים – בניכוי עונתיות ו"רעשים" – מעלה כי הממוצע האחרון עומד על 14,192, פחות מהממוצע בספטמבר 2011 ודומה לממוצע בינואר 2012. יתרה מכך, הנתונים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי האבטלה דווקא ירדה בחודש יולי לרמה של 6.5%. כלומר, גם אם היו מעט יותר מפוטרים מהממוצע, יותר מובטלים מצאו עבודה מאשר אלה שפוטרו.

שנתניהו לא עושה דבר למנוע אותו

אולי מכיוון שקשה לראות מאמצים למנוע דבר שאינו קיים, לא ציינה יחימוביץ' את ניסיונות ממשלת נתניהו לקדם תעסוקה ברוח הסוציאל-דמוקרטיה: סבסוד מעונות-יום, חינוך-חינם מגיל 3, מס-הכנסה שלילי, ועוד.

הוא מחליט כי הבעיה הדחופה ביותר היא לפטר במהירות אנשים עובדים ומסורים המשתכרים שכר דל, ובהם מורים, רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, שוטרים, גננות, פרקליטים וסוהרים

לא כל אלה שמנתה יחימוביץ' משתכרים שכר דל: שבעה מעשרת שיאני השכר במגזר הציבורי הם רופאים. גם לא כל עובדי המגזר הציבורי שהיא דנה בהם הם דוגמא למסירות גדולה: עובדי הנמלים שבתו לאחר שהתחייבו לא לשבות, ועובדי הרכבת ביזו צו של בית-הדין לעבודה ונשארו בבית במקום לעבוד. יש במגזר הציבורי עובדים מסורים, אבל יש גם עובדים לא-מסורים. זוהי בדיוק הבעיה שיחימוביץ' מסרבת להכיר בה כשהיא גוזרת על כולם גזרה שווה.

תחת ניצוחו של נתניהו התכווץ המגזר הציבורי אחרי שהופרט, יובש וקוצץ

ההוצאה הממשלתית תחת ממשלת נתניהו השנייה דווקא גדלה לאחר ששינתה את החוק שהגביל את הגידול בהוצאה. ההוצאה הממשלתית לנפש גדלה מאז 2010 ב-10.5%, עד כדי כך שהעלאת המע"מ, המיסים על הדלק, מס החברות ומיסים נוספים, לא הספיקו כדי לעמוד ביעד הגירעון.

כתוצאה מכך עומדת ישראל באחד המקומות הנמוכים במערב בהוצאה האזרחית לנפש, ומעמד הביניים נאלץ לשלם מכיסו את מה שמגיע לו בדין

מעמד הביניים מהווה את רוב האוכלוסייה בישראל, ועל השירותים שהוא מקבל הוא ישלם מכיסו בכל מקרה, בין אם יקנה אותם בשוק החופשי ובין אם ישלם מיסים לממשלה שתספק אותם. בכלכלה אין ארוחות חינם, ועדיין אנו ממתינים למי שיוכל ליצור יש מאין.

נתניהו יודע היטב כי רבים מעובדי המגזר הציבורי הפכו מזמן לעובדי קבלן מנוצלים, והודעתו היא צינית ואכזרית ונועדה להפוך מאות אלפי עובדים מסורים ליעד לשנאה ועוינות

יחימוביץ' בחרה להלהיט יצרים על-ידי שימוש בביטויים כמו "צינית ואכזרית" ו"שנאה ועוינות", במקום להתייחס לטיעוני המצדדים בגמישות ניהולית. גמישות שכזו, אגב, נהוגה במדינות סוציאל-דמוקרטיות מצליחות כדנמרק, אם כי נכון שהיא נעדרת ממדינות סוציאל-דמוקרטיות אחרות, כמו, למשל, יוון.

היא צורמת במיוחד נוכח העובדה שסיכל בכוח כל ניסיון להגביל ולו במעט את השכר המושחת והמנופח של מנהלים בחברות הציבוריות שנסחרות בבורסה

זוהי הסטת נושא ברורה, אלא שגם היא איננה מדויקת. המלצות ועדת נאמן, שהקים נתניהו, המטילות חובות על חברות בורסאיות במטרה לרסן את שכר הבכירים, מונחות על שולחן הכנסת לאישור בקריאה שנייה ושלישית.

העובדות מראות כי, לטוב או לרע, ממשלת נתניהו מובילה בשנים האחרונות קו סוציאל-דמוקרטי מתון. קידום גמישות ניהולית במגזר הציבורי מתאימה למגמתה זו. יחימוביץ' מתנגדת לקו זה, ובשנה הקרובה נשמע אותה מתבטאת בהתאם. זו כמובן זכותה. אולם חובתנו לעמוד על אי-דיוקים, הטעיות, סטיות מן הנושא ופנייה לרגש במקום לשכל.

הכותב הוא עמית מחקר במכון ירושלים לחקר שווקים