החינוך הממלכתי-ממוצע-דתי

הציבור הדתי-לאומי מתגאה במוסדות החינוך היוקרתיים שלו, אך הממצאים של בחינות המיצ"ב צריכים להדליק נורת אזהרה

השקיפות שכפה לאחרונה בג"ץ על משרד החינוך מאפשרת לבחון את הישגי מוסדות החינוך האליטיסטים של החינוך הממלכתי-דתי. בדיקה מדגמית של דו"חות מבחני המיצ"ב – מבחן רשמי וכלל-ארצי של משרד החינוך – אשר נערכו בתש"ע ותשע"א, מגלה עובדה מביכה מעט: ברוב המקרים שבדקנו, מוסדות הדגל של הציונות-הדתית לא מצליחים לעלות על הממוצע הארצי בבתי-הספר היהודיים, ולפעמים הישגיהם אף נמוכים ממנו משמעותית. והם רחוקים מאוד, כמובן, מממוצע הציונים בבתי-הספר היוקרתיים של החינוך הממלכתי.

סנונית ראשונה בישרה את יתרון בתי-הספר הממלכתיים כבר לפני ארבעה חודשים. אחד מהדו"חות האחרונים של מבקר המדינה היוצא, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, עסק בחינוך הממלכתי-דתי וגילה כי ציוני המיצ"ב שם נמוכים מהציונים בחינוך הממלכתי, בפרט במבחני האנגלית. אלא שאז עדיין יכלה האליטה הדתית לשגות בתקווה כי דברי המבקר נוגעים למצבם הכללי של בתי-הספר במגזר אך לא לבתי-הספר היוקרתיים והיקרים שבהם לומדים ילדיהם. פרסום הנתונים הבית-ספריים מנפץ, בלא-מעט מקרים, גם את האשליה הזו.

ניגש לדוגמאות. הממוצע הארצי בעברית לכיתות ח' עמד בשנת תש"ע על 71. בבית-הספר הממלכתי 'בן צבי' בקריית אונו הושגה תוצאה גבוהה בעשר נקודות: 81. לעומת זאת, אולפנת נוגה היוקרתית בבית-שמש עמדה על הממוצע, ובישיבת נחלים הוותיקה היה הממוצע נמוך בהרבה (59). שנה לאחר מכן עמד הממוצע הארצי על 76. בית-הספר הממלכתי שליד האוניברסיטה העברית בירושלים (ליד"ה) השיג ממוצע של 86. ישיבת כפר הרואה הצליחה לעבור רק במעט את הממוצע (78), בעוד ישיבת נתיב מאיר היוקרתית הציגה תוצאה נמוכה להפליא (57). באותה שנה נתיב מאיר לא הצטיינה גם במתמטיקה (40), לעומת ממוצע ארצי של 55, ובכפר הרואה שוב עברו את הממוצע רק במעט (56). לעומת זאת, בליד"ה רשמו ממוצע מרשים של 77.

גם בתחום המדעים הנתונים מראים תמונה עגומה. בשנת תש"ע הממוצע הארצי של בתי-הספר דוברי העברית עמד על 60. באורות עציון באפרת הגיעו הבנות לממוצע של 62, והבנים ל-61. ישיבת כפר גנים לא הצליחה להגיע אפילו לממוצע (58), כמו גם אולפנת צביה בירושלים (57). שנה מאוחר יותר ירד הממוצע הארצי ל-57, אך ישיבת נתניה לא הצליחה להגיע אליו (56) וישיבת חורב הצטיינה אך במעט (60). מגמה דומה מתגלה גם במבחני האנגלית, בהם הממוצע הארצי בשנת תש"ע הגיע ל-71. במוסדות הממלכתי-דתי התקשו להשתוות לממוצע: בישיבת כפר גנים הוא היה מעט פחות (70), עוד פחות בצביה ירושלים (68),  והרבה פחות באורות עציון בנים באפרת (54).

הנתונים, על-אף האופי החלקי שלהם, מדאיגים ביותר. הם מצביעים על מגמה בעייתית במוסדות החינוך של הציונות-הדתית. האם החינוך הדתי-לאומי משלם את מחיר הבועה הקהילתית המאפשרת אותו? האם ההצטיינות בלימודים הוחלפה בהחמרה דתית המאפיינת בשנים האחרונות את מוסדות החינוך של הציונות-הדתית?

למגזר הדתי-לאומי שיעורי גיוס מחמיאים ומדדים חברתיים נוספים בהם הוא מצטיין. אך בכל הנוגע להישגים לימודיים, מתברר כי המרחק בין תדמית למציאות עשוי להיות גדול.