להשתיק את המעסיק

בעל עסק: עובדיך מתעניינים בהצטרפות להסתדרות? מהיום אסור לך להתבטא בעניין. השופטת נילי ארד, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה: "אין למעביד את חופש הביטוי להליך מימוש העובדים את זכותם להתארגן"

במשך מספר חודשים התארגנו בחשאי מספר עובדים בחברת התקשורת 'פלאפון' לוועד זמני, בניסיון לצרף להסתדרות הכללית את 4,000 עובדי החברה. בסוף אוגוסט ההתארגנות הפכה לגלויה, ואנשי הוועד החלו לשכנע את העובדים לחתום על טפסי הצטרפות להסתדרות. אחת הסמנכ"ליות שהייתה במקום כינסה את המוקדנים, הזהירה אותם כי "ההסתדרות תפגע בחברה ותנהל אותה במקום ההנהלה" והפיצה מסרונים לעובדי החברה בבקשה שלא יחתמו על הטפסים. למחרת, הפיצה החברה מייל לעובדיה וזה לשונו:

שלום, בעת הזו מופעלים לחצים על עובדים להצטרפות בהולה להסתדרות. לתשומת ליבך, חתימה על טופס הצטרפות מהווה הוראה אוטומטית לניכוי של מאות שקלים משכרך בשנה. (דמי חבר להסתדרות, י.ש) הצטרפות להסתדרות תגרום לחברה ולנו העובדים נזק אדיר ולפגיעה ביכולת התחרותית שלנו מול המתחרים. אנא שקול בכובד ראש והימנע מפעולה חפוזה בטרם קיבלת את כל המידע.

באותו היום מיהרה ההסתדרות להקים דוכני החתמה מול משרדי החברה ברמת גן. מאבטחי החברה ניסו למנוע מהעובדים לקבל לעיונם את טפסי ההצטרפות ובמקביל החלה החברה להחתים עובדים על טפסי אי-הצטרפות לארגון, במטרה לסכל את הפיכתה של ההסתדרות לגוף המייצג את העובדים בחברה. מנכ"ל החברה אף הוציא מייל נוסף בו הוא מפציר בעובדים שלא להצטרף ארגון. הוא הודה כי ניסיונות התארגנות מהוות עבור ההנהלה קריאת השקמה והזדמנות לדון על תנאי העובדים בחברה, אך הפציר בהם "לתת צ'אנס להנהלה ולי לקיים דיאלוג פתוח וכנה ולייצר ביחד, באווירה פתוחה ועניינית, פתרונות שיאפשרו מענה לדברים המטרידים, אך גם ישמרו על הכושר התחרותי והעצמאות העסקית של החברה".

ההסתדרות מיהרה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ודרשה כי החברה תחדל מכל ניסיונותיה להניא את העובדים מהצטרפות מאורגנת לשורותיה. כבר בפתיחת הדיון, התחייבה חברת פלאפון בפני השופטת אורנית אגסי להפסיק את כל הפעולות בהם נקטה כדי לסכל את התארגנות. היא התחייבה שלא להכשיל את ניסיונות הוועד הזמני להחתים על טפסי הצטרפות להסתדרות, הודיעה כי תפסיק להחתים על טפסי אי-הצטרפות ואף התחייבה להפיץ הודעה לעובדים בה היא מצהירה כי היא מכבדת את החופש של העובדים להתארגן. רק דבר אחד סירבה הנהלת פלאפון לעשות: לקבל את דרישת ההסתדרות כי ההנהלה לא תביא בפני העובדים את דעתה בקשר לפגיעה של התאגדות כזו בחברה ובעובדים. כפי שההסתדרות חופשית להסביר את היתרונות, טענה הנהלת החברה, היא מבקשת את החופש להסביר את החסרונות.

זו המציאות, טמבל

לשופטת לוגסי הצעת פלאפון נראתה סבירה ומאוזנת, אך ההסתדרות ערערה לבית הדין הארצי ודרשה שההנהלה לא תביע כלל את דעתה בעניין. נציגת היועץ המשפטי לממשלה בדיון, תמכה במפתיע בעמדתה הקיצונית של ההסתדרות, וזו גם מצאה אוזן קשבת אצל השופטים. ההרכב בראשותה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד, פסק כי:

אין למעביד את חופש הביטוי, כלומר את זכות התגובה להליך מימוש העובדים את זכותם להתארגן. התערבותו באותו הליך משמעה פגיעה לא-מידתית בהליך דמוקרטי פנימי של עובדיו, שאין הוא צד לו.

בשביל מי שרוצה להבין את הכשל המובנה במערכת הצדק הישראלית הפסקה הזו אומרת הכול. במערכת השיקולים של השופטים נכנסים רק מונחים הקשורים לעולם הזכויות והצדק. עניינים הנוגעים למציאות כלכלית ולהשלכות מידיות של הצדק הנכסף, לא מוצאים את מקומם באולמות בית המשפט. לפי פסק הדין, המשקל היחיד שיש למידע שהחברה מוסרת לעובדים ניתן במסגרת "חופש הביטוי" של המעביד – זכות אלמנטרית של כל אדם, שבמקרה זה נדחית בפני ביטוי קיצוני של "זכות ההתארגנות" של העובדים. אך מי שמבין דבר או שניים בניהול יודע שלעמדת החברה יש משמעות רבה, אמנם לא בתחום הזכויות, אלא בתחום מעט יותר חשוב: תחום המציאות.

האם אין זו זכותם של העובדים לשמוע על המשמעויות העסקיות של התאגדותם? האם העובדה שחגיגת הפועלים שלהם עלולה להסתיים בקיצוצים מסיביים ואולי בסגירת החברה איננה דבר שראוי לעובדים לשמוע?

השופטים, כנראה, סבורים שלא. עבור מי שאוחז אוחז בגרסה סוציאליסטית של "צדק" עמדת המעסיק היא לעולם רק תירוץ לניצול של העובדים, דבר שיש לו מקום כ"חופש ביטוי" מצומצם ותו לא. אך האם "זכות ההתארגנות" תוכל לחמם את ביתם של המפוטרים העתידיים, או תדאג להם ללחם או לביגוד? על שאלות מסוג זה השופטים לא נדרשים לענות.