שבת שלי, שבת שלך

בסערה הציבורית האחרונה סביב פתיחת עסקים בשבת, נדמה ששכחו לשאול לפי העובדים. הם, מסתבר, לא בטוח ששים להפסיד יום עבודה רווחי

השבוע, סוף-סוף, בג”ץ סיפק קצת נחת למגזר הדתי-לאומי: מלאכי העליון הורו לסגור חנויות בתל-אביב בשבת • דווקא החילונים הסוציאליסטים של תל-אביב תפסו את המקום הליברלי, והזדעקו נגד רוע הגזירה • אלעד מלכא מסביר מדוע לו, כאדם דתי, דווקא חשוב שעסקים יוכלו להיפתח בשבת

כל אחד והשבת שלו; טיש חסידי. צילום: יעקב נעמי, פלאש 90

סוגיית הרב הראשי דעכה לה, ופתאום כבשה את זירת דת ומדינה השאלה האם לתל-אביבים יהיה קיוסק פתוח בשבת או לא. אספקת החלב והטיטולים בשבת גרמה לכל סוציאלי תל-אביב להניח את תפיסתם האידאולוגית בצד, ולהפוך לליברלים נלהבים. זכויות העובדים ליום מנוחה לפתע מתגמדות, העיקר שהמרכול למטה יהיה פתוח.

אז ראשית, נודה לתושבי תל-אביב על פרץ הליברליות הכלכלית. שנית, ננסה להבין מדוע באמת יש לאפשר פתיחת בתי-עסק בשבת.

“למען ינוח עבדך ואמתך כמוך”

את מקומם של סוציאלי תל-אביב בפרשה, תופסים סוציאלי המגזר הדתי-לאומי. מלבד ערך דתי, יש לשבת גם ערך סוציאלי בעיניהם, המחייב לדאוג לרווחת עובדים ברשתות השיווק ולעגן בחוק את יום המנוחה שלהם. יתרה מזו, טוענים במגזר, מדובר בעובדים חלשים אשר היו מעוניינים לנוח בשבת, אך בעל העסק “מכריח” אותם לעבוד. אולם, הגישה הזו איננה נכונה, והיא מזכירה תיאוריות מרקסיסטיות על ניצול ועבדות: קופאית בסופר ועובד מחסן ברשת שיווק, עם כל שכרם הנמוך ועבודתם הקשה, אינם עבדים! נקודה. לשמחתנו הרבה הם מביאים בכבוד את לחמם, אינם רכושו של בעל-הבית, ויכולים בכל רגע נתון לקום וללכת. שנית, הפטרונות הדתית זועקת מטיעון זה, שכן על-פי חוק, ברירת המחדל היא שיום השבת הוא יום המנוחה שחייב המעסיק לתת, אלא-אם-כן הוא הומר ביום מנוחה אחר מאי-אילו סיבות. מדוע פתאום החליטו אנשי המגזר שיום המנוחה של פלוני חייב להיות בשבת?

אנשי היהדות החברתית ממשיכים ומספרים לנו על עובדים ברשתות שיווק שמחויבים לעבוד בשבת (ושוב, חשוב לציין: לא מחויבים באיומי מכות, מאסר או שאר סממני עבדות, אלא כתנאי עבודה). לאנשים אלו נאמר: והרי החדשות – כל מעסיק בישראל מחייב את עובדיו לעבוד בזמנים מסוימים. יהא זה איש היי-טק בשיחות סקייפ לחו”ל בשלוש לפנות בוקר, יהא זה מאבטח במתקן ביטחוני רגיש שעומד בעמדה בצהריי-היום בשמש הקופחת ויהא זה כותב שורות אלו.

זאת ועוד, איסור על פתיחת עסקים בשבת יגזול מהעובדים מקור פרנסה מרכזי, כיוון שבסופי השבוע השכר לשעה הנו בתעריף של 150% לעומת השכר ביום חול. האם כל עובדי רשתות השיווק היו שמחים להפסיק לעבוד ביום זה? כלל לא בטוח. להיפך, ידוע שהמשמרות המבוקשות ביותר בחברות אבטחה הן אלו של שבתות וחגים, בגלל התשלום הגבוה. האם מישהו שאל לדעתם של העובדים? לא ממש. אנחנו הרי יודעים מה טוב לאחר אפילו טוב ממנו.

יישאר פתוח בשבתות? מרכול בדרום-תל-אביב. צילום: באדיבות ויקימדיה

מדינה יהודית – אופי אחר לשבת

טענה נוספת שחוזרת ונשמעת מדברת על צביונה של המדינה היהודית, שבה ראוי שהשבת תהיה יום המנוחה הרשמי כפי שנהוג בעם ישראל מדורי-דורות. אולם טענה זו, ככל שתראה יפה על הנייר, אינה מחזיקה מים. ראשית, כיום רובו של עם ישראל אינו מקיים את השבת כהלכתה. לרבים מאיתנו, יום השבת הוא נפלא לטיול משפחתי, מנגל בפארק הסמוך, טבילה בים ובילוי בקולנוע. אז איך פתאום סגירתה של מכולת מהווה איום על “הצביון היהודי של השבת”?. יתירה מזו, אם צביון השבת כל-כך יקר ללבם של אנשי-שלומנו, אדרבה, בוא נוציא אותו ממלתעות החוק וניתן לעם ישראל להצביע ברגליים – באיזה אופי שבתי הוא מעוניין; אם עם ישראל יחליט מעצמו שהוא מעוניין לשבות בשבת, הדבר יהווה הישג חשוב עשרת מונים מאשר שמירת שבת כפויה בחוק.

לצביון היהודי של מדינת ישראל יש בהחלט מקום: בעבודת מוסדות ציבור. ביום השבת מן הראוי שהמגזר הממשלתי ומוסדות מדינתיים ישבתו, על כל ענפיהם ונספחיהם הבלתי-חיוניים. אך לגבי המגזר הפרטי מדובר בלא פחות מאשר כפייה.

צביעות בחסות ההלכה

הפטרונות הדתית והסוציאלית מתגלות במלוא מערומיהן דווקא בקרב הטוענים לחשיבות השביתה בשבת: רבים משומרי השבת בוחרים לעבוד דווקא בשבתות (בעבודות קייטרינג שומר שבת, בהדרכת קבוצות חיילים וכד’, באבטחה, בבתי-מלון ועוד) בגלל השכר הגבוה. לשם כך יש מנגנון הלכתי מפורסם שמכונה “הערמה” – עובדים על ההלכה בחסות ההלכה. כיצד? התשלום נעשה “בהבלעה”, כלומר – משלמים לעובד הדתי על הדקות האחרונות של עבודתו במוצאי-השבת, ומבליעים בתוכם את השכר עבור עבודתו במשך כל השבת. באופן הזה, העובד איננו מתפרנס בשבת אלא כביכול רק במוצאי-השבת. אז נכון, לא מדובר בחילול שבת פאר-אקסלנס, אך בהחלט השבת הסוציאלית והמרחב הציבורי נפגעים מכך. אם כן, כאשר לא מדובר בחילול שבת הלכתי, פתאום השבת הסוציאלית והצביון היהודי של המדינה אינם מהווים טיעון. מכאן אתה למד: כוונתם אינה לשבת סוציאלית ולצביונה היהודי של המדינה, אלא לשבת השומרת את ההלכה. האם זהו דבר הראוי לכפייה? האם השבת ההלכתית שלי מצדיקה מניעה של שירותים מאחי החילוני? יקרא הקורא וישפוט. בסופו של דבר, ראוי לאפשר לעובד לעבוד, לבעל העסק להרוויח, לבליין לבלות ולמי שמעוניין לשמור את השבת לשמור אותה. הצביון היהודי של מדינת ישראל הוא עניין למוסדותיה בלבד.

הכותב הוא ראש צוות דת ועיר בתנועת ‘התעוררות’ בירושלים

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. עכשיו מתגלה מיהו מפרסם סקר ה”בני”שים” הגדול…

    לפחות שנבין מהי השקפת העולם של הבחור….

  2. אבל לפחות, כדי להיות הוגן, תבטל את השכר הנוסף בשבתות. אם אנשים רוצים לעבוד, למה לאלץ את המעבידים לשלם להם יותר?

  3. אני חושב שטענת “ניתן לעם להצביע ברגליים” אינה נכונה.
    במדינה בה יש פרלמנט, הוא הגוף שצריך להצביע על הדרך שבה המדינה צריכה להיראות.
    ברור שמי שרוצה לקנות חלב, לא יאמר לעצמו שהמדינה יהודית ולכן הוא לא הולך למכולת אלא מכין קפה שחור.
    זה לא עובד ככה.
    כשרוצים לקבוע את דמותה של המדינה עושים זאת באמצעות חוק, והחוק נקבע על פי הרוב בכנסת והפוליטיקה שמסביב. זו השיטה.
    אחר כך, נשאר לאכוף את זה, אבל זה סיפור אחר.

    אם מישהו חושב שדמותה של המדינה צריכה להשתנות, יואיל לשנות את החוק.

  4. ישי, והרי החדשות:”
    יש דברים שמדינה לא צריכה ולא אמורה להתערב בהם. את צביון החיים לא קובעים בחוק פרט כאמור למוסדות המדינה.
    החוק לא נועד להיות כלי לכפיית התנהגות רצויה של הפרט.
    מדינוצ שבהן החוקים נועדים להכוונת חיי הפרט הן פשוט מדינות טוטאלטריות.

  5. אוי זרובבל, זה בכלל לא נכון.
    יש אמנם מדינות טוטליטריות שנכנסות לחיי הפרט באמצעות חוקים.
    כאן לא מדובר על חיי הפרט, אלא דווקא על הפרהסיא.
    ואכן, יש מדינות הדוגלות בחופש מוחלט ולא מנסות ליצור צביון, ויש מדינות שעושות אחרת.
    זה מתבטא בקביעת ימי המנוחה והחגים (באורח פלא הם ימי ראשון ברוב העולם הנוצרי, שישי בעולם המוסלמי ושבת בארץ ישראל) וגם בסוג החגיגות, אופי הקישוטים ברחוב והסיבות ליציאה למלחמה.
    גם החלטות תקציביות למכביר הן התערבות בקביעת הצביון של המרחב הציבורי, שכן הן מתערבות במה שאנחנו רואים בלטוויזיה, ברדיו, בקולנוע ובספרות.
    רוב אזרחי מדינת ישראל כרגע רוצים ליצור צביון למרחב הציבורי. הדרך היחידה ליצור צביון כזה היא חקיקה. הרי הצבעה ברגליים לא עוזרת- גם מי שמתנגד לפתיחת חנויות בשבת, ילך לקנות אם ייגמר החלב ובדיוק באים אורחים. במחשבה מראש הוא מעוניין שלא תהייה האופצייה, כי לא כך הוא רוצה לראות את המדינה שלו.
    חוץ מזה- זכותו המלאה של רוב ליצור חוקים שמגבילים את הזכויות. ככה זה עובד עם מדינות..
    נדמה לי, שאם מסתכלים על תוצאות הבחירות בעשור האחרון, אפשר לראות שהציבור בישראל רוצה כלכלה חפשית יחסית, אבל מוכן להגביל אותה בשביל ערכים מסויימים. בעיני זה בריא.