פירון מציג: תקצוב יתר להפרדה בממלכתי-דתי

שר החינוך החליט להעניק תקצוב-יתר לבתי-ספר יסודיים בהם נהוגה הפרדה מגדרית, המחייבת כיתות קטנות מהמקובל • 11 מיליוני השקלים שיוקצו לטובת העניין מצטרפים לשלל ההטבות להם זוכה החינוך הממלכתי-דתי, ובאים על חשבונם של קבוצות אחרות • מדוע תומך פירון בצעד כה אי-שוויוני?

החלטתו הטרייה של משרד החינוך לתקצב את ההפרדה המגדרית בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי זכתה לכותרות נרחבות בכלי התקשורת. עיקר הביקורת נגעה לכך ששר החינוך נותן יד בהחלטה זו להקצנה הדתית בחוגי הציבור הדתי-לאומי, אך העיסוק החילוני האובססיבי בהתחרד"לות ובהדרת נשים גרם לכך שהציבור הרחב נמנע מלהבחין בבעיות המהותיות באמת בהחלטה זו.

החלטתו של משרד החינוך נטועה בהתפתחויות שעובר החינוך הדתי בעשורים האחרונים. עד השנים האחרונות רוב תלמידי החמ"ד בחינוך היסודי למדו עדיין בכיתות מעורבות: בשנת 2000 למדו 60% מתלמידי החינוך היסודי בחמ"ד בכיתות מעורבות, ואילו כיום, בשנת 2013, רק 43% מהתלמידים לומדים בכיתות מעורבות.

עד לאחרונה לא פיתח מינהל החמ"ד מדיניות רשמית בעניין, אך מאבקים בין ההורים על אופי ההפרדה המגדרית בבתי הספר השונים חייבו את מינהל החמ"ד להקים ועדה שתקבע נהלים ברורים. החלטות הוועדה, שפורסמו לפני כחצי שנה, קבעו שבכיתות א'-ג' יתקיימו הלימודים בצורה מעורבות ובכיתות ד'-ו' יהיו הלימודים נפרדים, כשרוב של 66% מבין הורי התלמידים בבית הספר יוכל לשנות קביעה זו לכאן או לכאן. מכיוון שהוועדה הייתה ועדה פנימית של מינהל החמ"ד לא היה לה מנדט מעבר לאוטונומיה הדתית שנתנה המדינה לחינוך הדתי. אולם בכל זאת בחרה הוועדה לסיים את מסקנותיה בהמלצה "לייעד תקציב משרדי לצורך מתן תקן להפעלת כל הכיתות על-פי מדיניות זו".

הצורך בתקצוב נוסף נובע מכך שהפרדה מגדרית מחייבת במצבים מסוימים כיתות קטנות יותר: למשל, שכבה של 90 ילדים בבית ספר מעורב תחולק לשלוש כיתות של 30 תלמידים בכיתה, ואילו בבית ספר בו הכיתות נפרדות היא תחולק לארבע כיתות של 23-22 תלמידים בכיתה. בשנים האחרונות הועלתה באופן קבוע בקשה של מינהל החמ"ד לכך שהעלות הנוספת במקרה כזה תיפול על משרד החינוך ולא על ההורים והרשות המקומית כנהוג כיום, אך ללא הצלחה.

פירון פותח את הכיס

הפתח לשינוי הנוהל היה במינויו של שי פירון לתפקיד שר החינוך. פירון היה אחד מחמשת חברי הוועדה שמינה החמ"ד לדון בנושא ההפרדה, ולכאורה לא מפתיע שזמן קצר לאחר מינויו לתפקיד השר הוא בוחר לאמץ את המלצתה בעניין התקצוב הנוסף. אלא שנראה שפירון התבלבל מעט. יש הבדל גדול בין תפקידו כחבר במועצת החמ"ד ובין תפקידו כשר החינוך.

כפי שכבר הראנו בעבר, החינוך הממלכתי-דתי מתוקצב באופן מועדף בכל שלבי החינוך, ובחינוך היסודי בפרט. ההחלטה על תקצוב ההפרדה רק מרחיבה את ההעדפה התקציבית הניתנת לחינוך הדתי. מינהל החמ"ד יכול כמובן לקבל החלטות אוטונומיות על מדיניות של הפרדה מגדרית, אך עליו להבין שהוא צריך לעמוד בעצמו בנטל הכלכלי של החלטותיו. לא ייתכן שכל החלטה דתית שיש לה השלכות של תוספת תקציבית תאומץ על ידי משרד החינוך.

הנימוקים שהציג משרד החינוך להחלטה נראים תמוהים לחלוטין: בנימוק אחד טוען משרד החינוך כי ההחלטה "מסדירה את פעילותן של הכיתות המופרדות, שעד היום פעלו באופן לא תקני", ובנימוק אחר הוא מדבר על "מניעת הקצנה של זרמים מסוימים". אך לא ברור מדוע הסדרת התקניות של הכיתות בחמ"ד עוברת דרך כספו של משלם המיסים הישראלי.

על-פי הערכות שהציג זבולון אורלב בכינוס מיוחד של ועדת המשנה לחינוך דתי של הכנסת, תקצוב חלקי בלבד של ההפרדה המגדרית נאמד בכ-11 מיליון שקלים. סביר להניח שבעקבות החלטת המשרד הורים רבים יעדיפו להפריד את הכיתות של ילדיהם, גם אם הם אינם רואים בהפרדה המגדרית ערך דתי, בכדי להינות מכיתות קטנות יותר, ללא תוספת תשלום.

פירון, שרץ לכנסת ולמשרד החינוך עם אג'נדה של חיזוק השכבות החלשות, פועל במהלך הזה במובהק כנגד השכבות הללו: הנתונים מלמדים על מתאם גבוה בין הפרדה מגדרית בבתי ספר ובין רמה סוציו-אקונומית גבוהה, כך שתוספת התקציב שנותן פירון תגיע בעיקר להורים העשירים.

המטרה: שליטה

מדוע פירון, רב ליברל ממפלגה חילונית הדוגלת בשיוויון, תומך בהקצנה דתית ובפגיעה בשכבות החלשות?

נראה שהמפתח לפרשייה טמון בנימוק נוסף שהעלה המשרד שעניינו "חיזוק החינוך הציבורי", בכך ש"התקצוב ימנע זליגה של תלמידים לחינוך הפרטי". אלא שגם כאן, לא ממש ברור הרציונל של פירון: האם החינוך הציבורי צריך לממן כל רצון וגחמה של קבוצות מסוימות בציבור בשל החשש מזליגה לחינוך הפרטי? אדרבה, אם יש להורים דתיים רצונות ייחודיים הם מוזמנים לפתוח בית ספר פרטי ולממן אותם מכספם, אך אין כל סיבה שהציבור הרחב יממן זאת.

בעתירה לבג"ץ שהגישה לאחרונה תנועת "ישראל חופשית" כנגד ההחלטה נטען כי ההפרדה המגדרית הינה פסולה כיוון שאין כל הבדל בינה ובין ההפרדה הגזעית על רקע צבע עור שנהגה בעבר באמריקה. טיעונים כאלה, שנראים כאילו נלקחו מדף הפייסבוק של "אנשים עילאיים ומתנשאים" הם כמובן אוויליים, אך נראה שבגללם רבים לא מבחינים באמת פשוטה: העובדה שהמדינה חייבת לאפשר להורים דתיים המעוניינים בכך לחנך את ילדיהם באופן נפרד, לא מחייבת שהיא גם תממן זאת ברוחב לב, בעשרות מיליוני שקלים.