הפיקוח של סבא"א לא יעיל וכל הסכם שיחתם אינו שווה את הנייר שעליו נכתב. ממשל אובמה מעמיד את העולם המערבי במצב בו כל הברירות גרועות.
לאובמה אין קווים אדומים: האמריקנים כבר הציעו הארכת הדד-ליין למשא-ומתן על תוכנית הגרעין, אך האיראנים לא ממהרים לחתום • ההסכם העומד על הפרק עלול להפוך את איראן למדינת סף גרעינית • המתקנים הסודיים הוכיחו שמשטר הפיקוח של סבא"א אינו יעיל • בין אם הייתה זו נאיביות, יוהרה או הטעיה מכוונת, ממשל אובמה איפשר התעצמות איראנית והעמיד את ארה"ב ובנות בריתה במצב בו כל הברירות גרועות
על-פי הדיווחים העולים מן התקשורת, הבית הלבן הציע לאיראן עסקה בנושא תכנית הגרעין – הסכם מסגרת שפרטיו יסוכמו בחודשים הקרובים. עם זאת, אפילו עכשיו, כשהסכם הביניים עומד לפוג (24 בנובמבר), נראה שהאיראנים לא מגיבים להצעתו של ממשל אובמה. ולמה להם? הבית הלבן הבהיר שהוא רוצה עסקה יותר ממה שהרפובליקה האסלאמית רוצה. בנסיבות כאלו, מדוע שטהראן לא תחכה לראות כמה עוד ויתורים היא יכולה לחלץ מארה"ב?
נראה כי קיימת פשרה במספר נושאים עיקריים, כמו מספר הצנטריפוגות הפעילות שאיראן תוכל לשמור (כ-5,000). בפרטים נוספים, כמו קצב הקלת הסנקציות וטיפול בממדים הצבאיים האפשריים (Possible Military Dimensions או PMD) של התכנית, האיראנים מנסים לכפות הממשל האמריקני להתכופף. כל מה שאנחנו יודעים בוודאות הוא, שהבית הלבן של אובמה עשה דרך ארוכה מהמקום שבו היה לפני שנה, ולא במובן הטוב.
באותה תקופה הממשל אמר לקונגרס לא לדאוג ביחס לפיקוח – או שזו תהיה עסקה טובה, או שארה"ב תעזוב את שולחן הדיונים. היעדר עסקה הייתה טובה יותר מאשר עסקה רעה. בשנה שעברה, הסיסמה הייתה "לעצור את העשרת האורניום, לסגור את מתקני הגרעין, ולשלוח את האורניום מחוץ למדינה", מה שאומר שלאיראנים לא תהיה ברירה אלא להפסיק את תכנית ההתחמשות שלהם אחת ולתמיד. עכשיו, העסקה תאלץ האיראנים רק לנתק צנטריפוגות, מה שיותיר אותם בעמדה שבה יוכלו לחדש את הפעילות באופן מיידי – ללא משטר פיקוח ראוי, ובחשאי.
האיראנים הוכיחו שהפיקוח לא יעיל
אומרים שהממשל האמריקני מרוצה מכך שהצליח להתמקח עם איראן להסכמה על כ-5,000 צנטריפוגות – מספר נמוך מספיק, שיקנה לקהילה הבינלאומית התראה מראש של כשישה חודשים במקרה ואיראן תנסה 'לפרוץ' לעבר הנשק הגרעיני. זאת, בהתבסס על ההנחה שקיימת שקיפות, ווושינגטון ובעלות בריתה יכולות להעריך בצורה מדויקת את מצב תכנית הגרעין של איראן. אולם חשיפת המתקנים הסודיים של איראן בעשור האחרון – בנתנז ובפורדו – מהווה ראיה לכך שהחלון שלנו לפעילות גרעינית האיראנית ממוסך.
יתרה מכך, הגישה האמריקנית מבוססת על ההנחה כי אם היינו יכולים לחזות את הפריצה האיראנית, לקהילה הבינלאומית יהיה הרצון לעצור את איראן, וניתן יהיה, למשל, לקבל החלטה מהירה במועצת הביטחון של האו"ם. היא מבוססת על ההנחה שקיימת לכך הסכמה שבשתיקה מצד בעלות בריתה של ארה"ב, כמו גרמניה (שכבר להוטה לעשות עסקים עם איראן שאחרי הסנקציות), ואף הסכמתן של רוסיה וסין. בפועל, הן יעכבו, אם לא יחסמו, כל פעולה באו"ם.
יש לציין כי התנאים שקדמו להסכם חלים רק בתרחיש הטוב ביותר, שבו לבית הלבן אמנם יהיו שישה חודשים לפעול. הרבה יותר סביר להניח כי לממשל לא יהיה מרווח לטעות – הווה אומר שאם אנחנו מדברים על פעילויות המתרחשות במתקן סודי, זמן הפריצה לעבר הפצצה לא יימדד בחודשים, אלא בשבועות.
כפי שהסביר דייוויד אולברייט, מייסד ונשיא המכון למדע וביטחון בינלאומי, אחד הנושאים המרכזיים המפרידים בין הצדדים היא השאלה כיצד הממדים הצבאיים האפשריים משפיעים על משטר הפיקוח. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), אמר אולברייט בשבוע שעבר, בוועידה שאורגנה על-ידי Israel Project, צריכה לדעת את ההיסטוריה של תכנית הגרעין של איראן. בלעדי זה, הוא אמר, "אנחנו פשוט לא מצליחים להבין אם איראן… הסתירה חלקים מתכנית נשק גרעיני בעבר, או אולי אפילו חומר גרעיני. וכך סבא"א פשוט לא יכולה להבטיח שאין שם איזשהו חלק סודי, אלא אם כן הם מבינים את ההיסטוריה ויודעים מי עשה מה, ואיפה זה נעשה. (רק) אז יש לי ביטחון שאותם אנשים ואותן הפעילויות במתקנים אלה הפסיקו, והם מעולם לא הועבר למקום אחר".
במילים אחרות, אם איראן כבר חותרת תחת הארגון שאחראי לאימות קיום ההסכם, היא בהחלט יכולה לעשות זאת בעתיד גם כן. ואכן, כפי שאולברייט מסביר, "זה יהיה הרבה יותר קל בעתיד, כאשר לא יהיו… סנקציות כלכליות ופיננסיות גדולות שיכולות לאלץ את איראן לשתף פעולה". יש להניח כי זה הסעיף שהצד האיראני להוט ביותר לראות את הבית הלבן מוותר עליו: לרוקן מתוכן את משטר הפיקוח ובכך לסייע לאיראן לשמור חלקים מהתכנית שלה מחוץ לאור הזרקורים של פקחי סבא"א.
מהגרוע לגרוע יותר
אולי ממשל אובמה היה פשוט נאיבי להאמין כי המנהיג העליון עלי ח'מינאי ייתן לנשיא הנבחר חסן רוחאני מרחב תמרון רב בשיחות גרעין. אולי הבית הלבן היה יהיר לחשוב שהקלת סנקציות הייתה הופכת את רוחאני, כדברי חלק מפקידי הממשל, ל"מכור למזומן" ומכריחה אותו לוויתורים בתכנית הגרעין, כדי להחיות את הכלכלה האיראנית.
ואם אלו לא היו רק נאיביות ויהירות, אזי הבית הלבן הוליך שולל את העם האמריקני ונציגיהם בקונגרס, כמו גם את בעלי הברית של ארה"ב. כך או כך, התוצאה הסופית היא רפובליקה אסלאמית מועצמת, והתפוררות נוספת של הסדר שמשליטה אמריקה במזרח-התיכון.
הבית הלבן מתגאה ברעיון כי המשא-והמתן עם איראן מנע מלחמה שבכל צורה אחרת הייתה בלתי-נמנעת. האמת היא ההפך הגמור: בהסרת סנקציות וכניעה חוזרת ונשנית להתפשטות האיראנית, ממשל אובמה הביא אמריקה ובעלות בריתה למצב בו או שאיראן תשיג פצצה גרעינית, או שמלחמה תהיה הדרך היחידה לעצור אותה. גרוע מכך, הממשל הגדיל את הסיכויים שאנו עשויים להתמודד עם שתי התוצאות בבת אחת.
_________
לי סמית' הוא כתב ופרשן לענייני מזרח-תיכון, ועורך בכיר במגזין ה-Weekley Standard.
המאמר פורסם במקור ב-Weekly Standard. אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.
מסכים עם הביקורת על אובמה. אבל תיאור המצב לא מלא. בזמן שלטון אובמה הוטלו על איראן סנקציות קשות. השלטון והציבור באיראן נמצאים בבעיה כלכלית קשה ובינתיים נבחר מנהיג פחות מתלהם מקודמו. המצב של ישראל כיום טוב יותר ממה שהיה לפני שנתיים
זה לא קרה בגלל אובמה. חשוב שנזכור את הרפובליקנים בארה"ב שפעלו להחרפת הסנקציות, ואת הלחץ שהפעיל ביבי, מה שהכריח את המעצמות לפעול. עצוב לראות איך השמאל בישראל מבטל את המאמצים שעשה ביבי לשמירה על הקיום שלנו