להיות כובש נאור

האם הכיבוש הישראלי כל כך גרוע לפלסטינים? ומה יקרה ביום שאחרי צה”ל: דמוקרטיה פלסטינית מערבית, או שלטון שריעה דאע”שי? להיות כובש, לא מה שחשבתם

צה"ל או דאע"ש? חיילים ופלסטינים. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

איזה כיבוש ישראלי היה גרוע יותר מבחינת הפלסטינים, של מלחמת העצמאות-1948 או של מלחמת ששת-הימים-1967? התשובה שנתן לאחרונה ח”כ זחאלקה, כמו כל הפלסטינים הזוכרים את ה”נכבה”, היא שכיבושי 48′ קשים לאין ערוך: “מי פגע בנו יותר, הליכוד או העבודה? מפלגת העבודה כמובן. הליכוד בנה התנחלויות ליד יישובים ערבים. העבודה בנו קיבוצים על חורבות היישובים שלנו”.

אכן. מלחמת העצמאות הובילה לבריחה המונית של מאות אלפי ערבים מארץ ישראל, לכיבוש ישראלי של יפו, באר-שבע, לוד, הגליל, הנגב וסביבות ירושלים, ולייסוד ערים עבריות על גבי הכפרים הפלסטיניים שננטשו. במלחמת ששת הימים לעומת זאת, כבשה ישראל את השטחים הריקים העצומים של הגולן, יהודה, שומרון והבקעה, וניקדה אותם ביישובים ישראליים חדשים מבלי לפגוע בכפרים הפלסטיניים הקיימים.

מבחינת הצדק ההיסטורי אפוא, אריאל עדיפה על יפו ומעלה אדומים על באר-שבע.

אך הסיפור לא מסתיים כאן. עם כל הכבוד להיסטוריה, יטען הקורא, הערבים שנותרו בשטחים הכבושים של 48′ זכו לאזרחות ישראלית, בעוד שערביי יהודה ושומרון חיים עד היום באוטונומיה חלקית ללא זכויות אזרח מלאות. צדק היסטורי או לא, כרגע בהווה אין צדק. הפלסטינים של 67′ צריכים לקבל מדינה משלהם.

מה עונה הימין על הטענה הזו? תשובות רבות, מגוונות וטובות. ראשית, רכסי יהודה ושומרון הם נכס אסטרטגי ראשון במעלה, השולט מרוּם של קילומטר מעל לפני הים על כל מישור החוף הפרוש למרגלותיו בגובה 0. מסירת שטחי יהודה ושומרון לידי הפלסטינים תביא לסופה של מדינת היהודים, שתהפוך למטווח ברווזים אחד גדול; שנית, מדינה פלסטינית לא תפתור דבר. במקום להביא שלום היא רק תתמרץ מלחמה נוספת. הפלסטינים יקבלו תיאבון מההישג וידלגו אל היעד הבא – שטחי 48′; שלישית, מדינה פלסטינית תפתח את שעריה למיליוני פליטים פלסטינים מסוריה ומירדן, ותוך שנים ספורות הרוב היהודי במרחב ייהפך למיעוט קטן ופגיע; רביעית, שטחי 67′ הם נכס היסטורי של העם היהודי שאין לאיש זכות לוותר עליו. החיים הלאומיים של עם ישראל בימי קדם התנהלו בעיקר ביהודה ושומרון, בין שכם לחברון.

הטענות הללו של הימין נותרו עד היום ללא מענה הולם של השמאל. גם לא ב”נאום בר-אילן” שנשא הבוקר ח”כ לפיד, בו קרא להקמת מדינה פלסטינית על בסיס יוזמת ז’נבה. מלבד הטענה הרביעית אודות זכותנו על הארץ, שלוש הטענות האחרות שייכות לעולם הריאליסטי ונשענות על ניסיון היסטורי ואסטרטגי מוצק. הן אינן עוסקות בצדק ובזכויות אלא בחיים ובביטחון, ואת החשש הקיומי שהן מעלות קשה לפוגג.

צר לנו אם כן שלפלסטינים אין זכויות פוליטיות מלאות, אך מדינה משלהם ביהודה ושומרון הם לא יכולים לקבל, ועוד פחות מכך אזרחות ישראלית. צדק בהווה או לא, זה פשוט מסוכן מדי.

הכיבוש נאור

אך אפשר להרחיק לכת עוד יותר.

לא רק שאי הנוחות המוסרית שגורם ה”כיבוש הישראלי” מושעית בצדק לטובת צרכי הביטחון שלנו, אלא שמלכתחילה היא כלל לא אמורה להתעורר. בוודאי לא בעוצמתה הנוכחית בחברה הישראלית.

האם הכיבוש הוא אכן עוול נורא? האם השלטון הישראלי אכן מצוי על הציר שבין אפרטהייד לג’נוסייד כפי שטוענים בשמאל? היום כבר מותר לטעון שלא. הכאוס שנפלו אליו מדינות המזרח התיכון בשנים האחרונות – סוריה, מצרים, לוב, תימן ועוד – לצד הרדיקליזציה האסלאמית שעוברת על האזור, מעלים את החשש הסביר שנסיגה ישראלית מרכסי יהודה ושומרון לא תביא פרחים ושושנים לאוכלוסיה הפלסטינית, אלא שלטון טרור ועריפות ראשים.

לא נוסדו על חורבות כפרים פלסטיניים; התנחלות בצפון ירושלים. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
לא נוסדו על חורבות כפרים פלסטיניים; התנחלות בצפון ירושלים. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

האם מישהו יכול לטעון ברצינות שהנוכחות הישראלית החזקה בשטח לא מונעת מארגונים דוגמת חמאס להרים ראש ביו”ש? ומה אם ביום שאחרי המדים הירוקים של צה”ל יכבשו את הכפרים הפלסטיניים המדים השחורים של דאע”ש? האם האוכלוסיה המקומית תהנה אז מזכויות פוליטיות ומחופש הדת וההתאגדות תחת חסותם של אל-בגדדי או איסמעיל הנייה?

לא. היוצרות צריכות להתהפך כאן. צה”ל הוא לא כובש אכזר, וישראל לא מבצעת ג’נוסייד בגדה המערבית. בעת הזו, באפלה שסביבנו, חיילי צה”ל הם קרן אור עבור הפלסטינים, והכידונים הישראליים הם הדבר הטוב ביותר שעומד לרשותם. לא כיבוש משחית יש כאן, אלא כיבוש נאור. כזה שפורש תשתיות, מספק מים, סולל כבישים, בונה מפעלים ומעל לכל מעניק ביטחון שהפך למצרך נדיר מאוד במדינות ערב.

מדינת ישראל עושה את העבודה המלוכלכת של משטר סמכותני נאור, ובאים אליה בתביעות בשם הצדק המושלם ובשם זכויות פוליטיות שאף גורם לא יעניק לפלסטינים בטווח הנראה לעין; אפילו אבו-מאזן מונע בחירות דמוקרטיות ברשות הפלסטינית מזה עשור. אם כן, מה שמונח כאן על הכף הוא לא צה”ל או דמוקרטיה פלסטינית מערבית, אלא צה”ל או דאע”ש-חמאס.

הדמוקרטיזציה לא תמיד אפשרית

הטיעון הזה איננו חדש. אמרה כבר את הדברים, בהקשר אחר, ג’ין קירקפטריק במאמר חשוב שפורסם במידה:

אמריקנים משכילים משוכנעים כי דמוקרטיזציה של משטרים אפשרית בכל זמן, בכל מקום ובכל נסיבות. את האמונה הזו סותר גוף עצום של ראיות מעשרות מדינות שניסו .. לעבור משלטון סמכותני לשלטון דמוקרטי. רבים מחוקרי מדע המדינה במאה שלנו ובמאות קודמות מסכימים כי מוסדות דמוקרטיים הם דבר שקשה במיוחד להקימו ולקיימו – מפני שהם … תלויים בתנאים חברתיים, תרבותיים וכלכליים מורכבים.

וכאשר בכל זאת מתפתים להחליף בחברות לא מפותחות את המשטר הסמכותני במשטר דמוקרטי, העסק קורס כמו מגדל קלפים:

הרקמה השלטונית נפרמת במהירות כאשר כוחו ומעמדו של האיש שבקודקוד מתערערים או מבוטלים. ככל שכהונתו של השליט ארוכה יותר, וככל שהשפעתו האישית רבה, כך גדלה תלותם של מוסדות האומה בו. בלעדיו יתמוטטו חייה המאורגנים של החברה כהימוֹט קשת שאבן-הראשה ניטלה ממנה. … מהירות קריסתם של צבאות, התפרקותן של מערכות בירוקרטיות והתפוררותם של מבנים חברתיים ברגע שהשליט הסמכותני סולק מפתיעות פעם אחר פעם את העיתונאים ואת קובעי המדיניות בארצות-הברית…

אם נפריז אף יותר, נהפוך לגמרי את הקערה ונאמר ש-48′ היה הדבר הטוב ביותר שקרה לערביי ארץ-ישראל. הם זכו למה שאף מדינה ערבית לא מעניקה לאזרחיה: זכויות פוליטיות מלאות, כלכלה מערבית, חופש אישי. ערביי 67′ מפגרים אחריהם, אך עדיין נמצאים ביתרון על-פני אחיהם במזרח התיכון. אמנם אין ביכולתה של ישראל להעניק להם את מה שקיבלו ערביי 48′ – שגם איתם עדיין לא הגענו לנורמליזציה מלאה – אבל לפחות הם מקבלים מאיתנו את המקסימום האפשרי במציאות המורכבת הזו. זה לא הכי טוב, אבל כרגע אין טוב מזה.

לא מתמודד עם טענות הימין; לפיד. צילום: פלאש 90
לא מתמודד עם טענות הימין; לפיד. צילום: פלאש 90

שם קוד ווסטפליה

אם כך, אם הכיבוש איננו כה נורא, מדוע כולם בוחשים בקלחת שלנו? כיצד קרה שמדינות זרות בעלות אינטרסים ציניים – שהפלסטינים לא באמת מעניינים אותן כשם שהיזידים והנוצרים שנטבחים בסוריה לא מעניינים אותן – מצליחות לחדור את חומות האינטרסים הישראליים, ליזום עבורנו יוזמות שלום, ללחוץ עלינו להגיע לפתרון מדיני, ולהוציא נגדנו תדיר הודעות גינוי על הכיבוש? כיצד קרה שארגונים רדיקליים מחוללים כבר שנים באורגיה מוסרנית סביב עגל הכיבוש ומגיעים להישגים לא מבוטלים?

מפני שההיסטוריה האסטרטגית של מדינת ישראל היא היסטוריה של חולשה ונסיגות. הנסיגה מסיני וחבל ימית, הסכמי אוסלו, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות, ההסכמה המתמדת לוויתורים מפליגים לפלסטינים – כל אלו סדקו את היוקרה הבינלאומית של ישראל ויצרו “אווירה” לפיה הוויתור הבא הוא רק עניין של זמן; לא “אם”, אלא “מתי”. והיכן שיש חולשה מדינית, אינטרסים בינלאומיים חוגגים באצטלה מוסרנית. לכולם ברור שמדינת ישראל היא מדינה שנותנת את נכסיה לכל דורש, והלחץ הבינלאומי לסיים את הכיבוש – ובכללו הפאניקה המוסרנית המגוחכת סביב הג’נוסייד שמבצעת כביכול ישראל – ניזון במידה רבה מהחולשה המדינית הזו.

בהסכמי שלום וסטפליה מ-1648, שחתמו את מלחמת 30 השנים, גיבשו מדינות אירופה במידה רבה את עיקרון הריבונות הפנימית: לכל מדינה אוטונומיה מלאה לנהל את ענייניה הפנימיים, שאיפותיה ומשבריה, ללא התערבות של מדינות זרות. גם בסוגיה שלנו העיקרון האירופי צריך להישמר: הפלסטינים אינם נושא בינלאומי אלא עניין פנימי, וכחלק מריבונותה המדינית על ישראל לנהל את הסכסוך באופן שנראה לה לנכון ללא הפרעות מבחוץ. כל עוד לא מתבצע בפלסטינים ג’נוסייד, לאף מדינה אין את הזכות להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

19 תגובות למאמר

  1. זה צריך להיות הנאום של ביבי באו”ם והמדיניות המוצהרת היחידה של ישראל. מי שלא מתיישר עם מדיניות זאת לא אמור לקבל יותר ממספר מנדטים מצומצם וסיפורי.

  2. בתור איש שמאל (מצביע מרצ), אני רוצה להתייחס למאמר שלך:
    1. קודם כל אתה מעלה טיעונים טובים שבהחלט מאתגרים את השמאל. יותר מכך, לא ניתן להתעלם מהמציאות המוטרפת סביבנו ולהתנהג כאילו כלום לא קרה.
    2. באופן אישי, אני לא מאמין שבטווח הנראה לעין הפלסטינים יסתפקו במדינה המקוצצת והתלויה בישראל, שאנחנו יכולים להציע להם גם בתסריט הכי נדיב שיכול להיות. למרות זאת, אני עדיין חושב שגישת הימין מובילה אותנו לבידוד במקרה הטוב ולמדינה אחת במקרה הנורא.
    3. לשיטתי, ישראל צריכה לנהל את התהליך (כן תהליך, מילה מעצבנת אני יודע) הזה באופן מדורג ואיטי (דור-שניים) אך כזה שייתן אופק של תקווה לפלסטינים, ישאף למזער את החיכוך שלהם עם צהל ובעיקר יטיל עליהם את חובת ההוכחה.
    4. בין היתר צריך להפסיק להרחיב את ההתנחלויות מחוץ לגושים ולפנות מאחזים, שכן הדבר אינו משרת את ישראל בשום צורה, ואל תספרו סיפורים על גובה ושליטה, שום מאחז או ישוב נידח לא תורם לביטחון מדינת ישראל אבל הוא כן גורם נזק מדיני.
    5. בשורה התחתונה הקיפאון לא מקדם אותנו, וההנהגה הנוכחית נראית בעיקר כאילו היא משותקת מפחד ולא מובילה אג’נדה מתוך אסטרטגיה סדורה. (שתהיה ימנית מוהבקת מצידי, כפי שקבע הבוחר)

    1. האינטרס הכי מובהק שלנו הוא לבנות כמה שיותר כדי לשלוט בצורה יעילה בכמה שיותר שטח,אין מדינה בעולם שהאינטרס שלה הוא לוותר על השטח ששולט במרחב וגם במקרה הזה הסיבה היחידה לויתורים ישראלים היא הלחץ הבין לאומי שנובע מאינטרסים שה”פלסטינים” מצליחים לרכב עליהם,לא צריך לעניין אותנו מה ה”פלסטינים” אלא אם זה משרת את האינטרסים שלנו כמו העובדה למשל שרבים מהם רוצים לעזוב ואם תנתן להם האפשרות הכלכלית הם כנראה יעשו זאת,אז את “התהליך” צריך לנהל בצורה כזו שמעודדת הגירה “פלסטינית” ע”י עידוד כלכלי לעשות זאת,לגבי הממשלה הנוכחית נראה שביבי עושה הכל כדי ללכת בין הטיפות כי הוא יודע שהזמן משחק לטובתנו והעובדה היא שאבו מאזן(והערבים בכללי) הוא זה של חוץ לייצר כותרות כדי לעורר עניין בנושא בעוד שביבי עושה הכל כדי שישכחו שאנחנו )קיימים ויתנו לנו פשוט לזרום עד שזה יוכרע בשטח(תחום בו אנו מובילים

    2. ?!אתה לא חושב שזה הפרת זכויות אדם לפנות אנשים מבתיהם

  3. בעז,
    לצערי אתה טועה פעמיים.
    הטעות הראשונה היא בקביעתך כי “הנושא הפלסטיני” הוא נושא פנימי של מדינת ישראל. הנראטיב של הצד השני קובע כי התרחש רצח עם, סליחה, ג’נוסייד, ולכן העניין חייב להיות בין-לאומי בשם הצדק והנאורות.
    הטעות השנייה היא בהתייחסות לקבוצת השבטים המפולגת כאל ישות לאומית אחת. העם “הפלסטיני” אינו אלא המצאה מתפתחת של השנים האחרונות, שנועדה לסייע להם בהטמעת הנראטיב שציינתי לעיל.

    אם תשאל אותי – אנחנו דומים ליוסף ק, גיבור “המשפט” של קפקא. אנחנו מצויים במצב אבסורדי וממשיכים לשאול את שאלות לא נכונות.

    1. אבל לא היה ג’נוסייד. הנרטיב שלי הוא שחדי קרן מגיעים כל ערב אלי הביתה. זה הופך את זה לנכון?

      מעבר לכך. היו מלא מקרים שכן התרחש ג’נוסייד ועמים זרים חוששים מלהתערב בהם. כמו למשל בעניין תורכיה והעם הארמני ויש דוגמאות נוספות.

  4. או במילים אחרות- הדבר הכמעט יחיד שישראל זקוקה לו הוא-
    מנהיגות!!!!!!
    מנהיגות בטוחה בעצמה שתשים את הקלפים על השולחן ותדבר בקול בוטח ונחרץ.
    לעניות דעתי זה ירגיע מאד את האחרים-שאולי גם מחכים בסתר ליבם לאיזה מנהיג אמיץ שיעשה סדר. (כן-נאחרים בדבריי הם האירופים)

    במצב המוטרף של המזרח התיכון של היום להמשיך ללהג על מדינה פלסטינית הופך את הדובר ליצור מטומטם במיוחד שממש לא מסוגל לבחון מציאות ולשפוט אותה באופן אקטיבי

  5. היהודי הישראלי צריך לשנן לעצמו, בכל מקרה מוטב להיות כובש מאשר נכבש

  6. רק טרנספר יביא שלום

    יהודים לציון,
    מוסלמים למדינה האיסלאמית.

  7. מה טוב לפלשתינאים – הם יחליטו
    מה טוב לנו – אנחנו נחליט ולדעתי טוב לנו לחלק ל 2 מדינות
    מה חסר לנו – מנהיגות שתגיד אמת לעם ותתן תקווה לנו ולשתי נאים
    איך עושים את זה – ברצינות, בנחישות ובגיבוי בינלאומי צמוד ומחויב
    מה המחיר – חזרה לגבולות 67 עם סידורי ביטחון מפליגים גם ברמה״ג
    ווגם בבקעת הירדן. בנוסף – בניית אמנת תיאום ושיתוף פעולה עם מדינות
    ערב מתונות להדיפת איומי הטרור ודעא״ש ואיראן

    1. למה טוב לנו לתת שטח לאויב רצחני שמצהיר בגלוי שאינו מעוניין בשלום המערבי ליברלי אוטופי שלך ?

    2. סידורי ביטחון ברמת הגולן?
      מול מי?

      באמת כתבת את התשובה הזו השנה, או העתקת אותה מ1992?

  8. הכל טוב ויפה, למעט פרט קטן אחד . השטח הנקרא יו”ש או הגדה המערבית נחשב מבחינה משפטית ובינלאומית כשטח כבוש (גם הסיפוח של ירדן לא הוכר בינלאומית) . אז הטיעון של שלום וסטפלה (מאז עברו מים רבים והמערכת מכירה בזכות ההגדרה העצמית) אינו תקף.
    יתכבד הכותב ויציע למדינת ישראל לספח את השטח כולל ההשלכות הפולטיות של זה מתן אזרחות מלאה לפלסטינים או שינהלו מערכת שבה יש שתי סוגי זכויות . ונסה להציג זאת לעולם ובעיקר לידידתנו ארה”ב (שבזכותה אנו קיימים) . זה יהיה מענין

    1. העולם איננו שחור ולב, איננו -או-או, והאקסיומות שלך שגויות מן המסד ועד הטפחות, אפילו בנושא המשפטי

      למרבה הצער, אי אפשר לשכנע את אנשיי השחור-לבן להביט בצבעים. לדידם הצבעים הם לא יותר מגוונים מדומיינים של שחור ולבן

    2. “בזכותה אנו קיימים”?
      אז כל הויכוח מיותר. בקרוב יקופל הישוב היהודי בארץ ישראל, כמו אחרוני החיילים האמריקאים בעיראק ואפגניסטן.

  9. בשורה התחתונה אין לנו ברירה חוץ מלהחזיק בשטחים על כל תושביהם. כל צעד אחר יהיה סיכון קיומי. מה שנותר לנו הוא לנסות לתמרן בין לחצים בינלאומיים רצוננו להיות מוסריים אפילו עם אויבים, צרכי ביטחון שלנו ועוד ועוד. נתנייהו עושה זאת לא רע. לא מעולה אבל לא רע זה מספיק טוב.

  10. לא ברור לי מדוע יש בכלל ויכוח על שטחי ארץ ישראל. הרי אין עם פלשתינאי. זהו שקר מומצא שכל תכליתו הוא לשלול את הלגיטימיות של עם ישראל בארצו. כשאין עם פלשתינאי ממילא אין לו כל צורך בהגדרה עצמית של עם ובתוך כך גם לא לאיזשהיא טריטוריה בארץ ישראל. אם הדיון על פתרון הסכסוך היה מתחיל מנקודת מוצא זו כל הסיפור היה נראה אחרת לגמרי ובטח היה חוסך בקורבנות מקרב שני הצדדים. לא מבין מדוע אף אחד ממנהיגנו לא אומר אמת פשוטה זו.הגיע הזמן להגיד את האמת ולהפסיק לפחד ממה יגידו כולם. אז ורק אז נצא מהגלות