מדוע מתבגרים רבים כל כך חווים בעיות נפשיות?

העלייה בשיעורי הדיכאון והאובדנות אצל בני נוער קשורה להתפוררות מבנה המשפחה המסורתי. מי שגדלו להורים יחידניים נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול ממצוקה נפשית

השבר המשפחתי חודר לנפש. אילוסטרציה. צילום: Jeffrey, Flicer, רישיון CC BY-ND 2.0

יותר מ־36 אחוז מהנערות באמריקה נמצאות בדיכאון או סבלו לאחרונה מהתקף דיכאוני משמעותי. כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת המדעי Translational Psychiatry. בקרב נערים, הנתון הוא 13.6 אחוזים. מה אנחנו מעוללים לילדים שלנו?

לא מדובר במחקר בודד. בעשורים האחרונים מצביע המחקר על דפוס עקבי של חרדה גוברת, דיכאון, התאבדות וניסיונות התאבדות בקרב מתבגרים אמריקנים. מנייר שפרסמה ב־2001 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ארה"ב, עולה כי שיעור ההתאבדויות שילש את עצמו בין השנים 1990-1950.

את העלייה בדיכאון ובסוגים אחרים של סבל נפשי אי-אפשר לפטור כתוצר לוואי של הגדרות שהשתנו. כפי שדיווח כתב העת Psychology Today, המבחן הידוע בשם MMPI (להערכת בריאות הנפש) חולק לקבוצות דגימה גדולות של תלמידי קולג' ברחבי ארצות-הברית כבר משנת 1938. מבחן דומה בשם MMPI-A חולק לקבוצות דגימה של תיכוניסטים החל מ-1951. התוצאות הן חד-משמעיות: ילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים חוו עלייה דרמטית בדיכאון ובחרדה במהלך העשורים האחרונים. שכיחותן של מחלות אלה הייתה נמוכה בהרבה בתקופת 'השפל הגדול', במלחמת-העולם השנייה ובשנות השבעים הסוערות, לעומת התקופה הנוכחית.

שאלתי מנהל במכללת ניו-אינגלנד, שמאחוריו עשרות שנות ניסיון, מהו השינוי הבולט ביותר שהוא צפה בו אצל תלמידים. תהיתי אם הידע הכללי שלהם ירד במשך השנים, או שהסובלנות הפוליטית שלהם נחלשה. תשובתו הפתיעה אותי: "הדבר הבולט ביותר שהשתנה הוא הגידול העצום במספר התלמידים עם בעיות נפשיות".

מרכזים רפואיים לסטודנטים ברחבי ארה"ב מוצפים בתלונות הקשורות לבריאות הנפש. העיתון 'וול סטריט ג'ורנל' דיווח כי באוניברסיטת אוהיו נרשם בחמש השנים האחרונות זינוק של 43 אחוז במספר הסטודנטים המבקשים ייעוץ נפשי. באוניברסיטת מרכז-פלורידה גדלו הבקשות לקבלת טיפול נפשי ב-12 אחוז מדי שנה במהלך העשור האחרון.

צעירים שאינם לומדים בקולג'ים נוטים אף יותר לדיכאון וחרדה, אך פונים פחות מאחרים בבקשת עזרה. מכון המחקר Child Trends פרסם דו"ח הטוען כי הסיכוי להימצאות תסמיני דיכאון בצעירים בני 29-18 החיים מתחת לקו העוני, גדול פי שניים לעומת אחרים.

משהו שודד מהצעירים את האושר והבריאות הנפשית, וכדי להבין מהו יש צורך בענווה מסוימת. יחד-עם-זאת, בדיווחים על ממצאים אלה תוכלו למצוא הרבה הסברים רעועים. המגזין 'טיים', למשל, הפנה אצבע מאשימה אל המדיה החברתית. "מבוגרים רבים מתקשים להבין את היקף החיים הרגשיים שבני נוער חווים בתוך המסכים הקטנים בטלפונים הניידים שלהם". תראפיסט מהאוניברסיטה של אוהיו, ששוחח עם כתב ה'וול סטריט ג'ורנל', ייחס את הבעיות הנפשיות של מתבגרים ל"כלכלה, לעלויות הגדלות של שכר הלימוד, להשפעתה של המדיה החברתית, וכן למה שמכונה 'הורות הליקופטר', המשגיחה על מתבגרים באופן הדוק מדי ואינה מאפשרת להם לחוות כישלונות".

אין ספק שהמדיה החברתית מחצינה את היסודות הפראיים בטבע האנושי (אני נכנס לדיכאון רק מטוויטר), וודאי שהורים חייבים לאפשר לילדיהם מרחב גדילה. אבל הסברים אלה נראים לי רחוקים מהאמת.

חשיבותה של תמיכה הורית איתנה. אילוסטרציה. צילום: Simona Balint, רישיון CC BY-ND 2.0

הכול מתחיל במשפחה

השינוי החברתי המשמעותי ביותר בעשורים האחרונים אינו בכך שהמדיה החברתית נכנסה לחיינו, אלא בכך שמבנה המשפחה השתנה; ומתברר שקיים קשר הדוק בין דיכאון והתאבדות בגיל ההתבגרות ובין גירושין והורות יחידנית. הסיכוי שבני נוער המתגוררים עם הורה אחד בלבד ישלחו יד בנפשם כפול בהשוואה למי שחיים עם שני הורים. כך גם לגבי סוגים אחרים של מצוקה ופגיעה עצמית. כדי להבין מדוע ילדים סובלים כל כך מחרדה ודיכאון, יש לבדוק לא רק את הנעשה בטלפונים הניידים שלהם, אלא גם את המתרחש בבתיהם.

ועדיין, גם כשמדובר בבני זוג שהתגרשו או שלא נישאו מלכתחילה, לא הכל אבוד. אחת הסיבות לכך שחוסר יציבות משפחתית מקשה כל כך על ילדים, היא שלחצים כלכליים וחברתיים, ולחצים שמקורם במקום העבודה, מצמצמים את זמינות ההורים לילדיהם.

הורים יחידנים יכולים לנסות לפצות על כך. גם אם בני נוער מתגוררים בבית חד-הורי, איכות מערכת היחסים שלהם עם שני ההורים עדיין חשובה ביותר מבחינת הסיכון שילקו בדיכאון. מתבגרים שאמם חמה ותומכת גם במהלך חילוקי דעות, ולא כעסנית או וכחנית, סובלים פחות מעצבות, חרדה וחוסר שליטה עצמית.

מחקר שנערך בישראל מצא כי ילדים שהיו קרובים להוריהם סבלו פחות מתופעות פסיכולוגיות לאחר מתקפת רקטות, בהשוואה לילדים שלא זכו לתמיכה הורית. מתבגרים שהיו מעורבים בפעילות כלשהי עם אמותיהם היו בסיכון נמוך יותר להתאבד לעומת אלה שלא.

מישהו טבע את המונח "משפחות שבריריות" כדי לתאר את הניסוי החברתי שאנו עוברים כבר כמה עשורים. ישנו חשש מבוסס שמשפחות שבריריות כאלה יוצרות גם נפשות שבורות.

____________

המאמר פורסם במגזין 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: שאול לילוב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. חכו חכו מה שיקרה כשהתינוקות שהלהט"בים מאמצים היום ומקבלים באמצעות שירותי פונדקאות יגדלו ויגיעו לגיל ההתבגרות: אז נראה מה זה נסיקה בשיעורי הבעיות הנפשיות של בני נוער.

  2. ג'ורדן פיטרסון טוען שילדים בנים בגילאי 2-4 עוברים את תהליך החיברות ו"תירבות" שלהם תוך כדי משחק שהוא אגרסיבי יותר משל הבנות (חוזר על כך בהרצאה השלישית על סדרת התנ"ך). ואם הם לא מתורבתים במשחק הזה עד גיל 4 אז הם בצרות, והם כנראה יהיו אנטי סוציאלים ומועדים לפשיעה, מוסדות נוער, ובתי כלא.

    וזו דוגמא טובה להראות שגם בגיל הרך בגילאים עד 4 שנים נוכחותו של אבא היא חיונית ונחוצה להתפתחות בריאה של בנים.

    הוא גם חוזר וטוען בדבר החשיבות של נתינת חופש לבנים לשחק ולהסתכן בגילאים שונים כדבר שמחזק אותם ומכין אותם לעולם. ובנוסף שאבות מתמודדים טוב יותר מאימהות בחינוך בנים בצורה זו, מכיוון שאימהות נוטות להיות מגוננות יותר. ואפילו באחת ההרצאות שלו מדבר על האם העריצה, האם האוידיפאלית, והבעיות שהיא יוצרת כשהיא חונקת בהגנה שלה ומונעת גדילה של הילד לגבר. מהצד השני כמובן מדבר על האב העריץ והבעיות בזה.

    ואפשר לראות את הנתונים הנוראיים של פשיעה בקרב בנים למשפחות חד הוריות כדי להבין שחוסר נוכחות של אב במשפחה הוא גורם שלילי לא רק לבנים עצמם אלא לכל החברה.

    https://youtu.be/EPAfS8-wm8g

  3. Of course this is a by product of the false "equality" of women with men. If women could only be encouraged to understand that they are not only equal but crucially irreplaceable in the life of their children ( on which the future of society depends ) they may be willing one day to turn back from running after money and career and false equality, and do their important work for the family home. Women do not want to do that because it is hard work that is not always recognized, not glamorized, delayed in gratification,and makes of them dependent on husbands.These can be corrected, with some willingness from.. who? Who can turn the pendulum back?

  4. האמת שהמחקר בתחום מצא שבעיות נפשיות שכיחות בצורה משמעותית בקרב בני המעמד הבינוני לעומת בני מעמדות נמוכים יותר, וזאת למרות ששכיחות המשפחות ההרוסות, החד הוריות, ובוודאי שמתמודדות עם קשיים כלכליים עקב כך, גבוהים משמעותית בקרב המעמד הנמוך. יש לזה קשר לכך שבני המעמד הבינוני משכילים יותר ומודעים יותר לתסמינים ולכן יודעים לפנות לאבחון וטיפול (מה שיוצר הטיה מובנית בסטטיסטיה).
    עכשיו, אפשר ללכת למחקר המדעי ולחפש את התשובה, כמו שמי שבאמת מתעניין עושה, או שאפשר פשוט להמציא הסבר על פי מה שאנחנו רוצים שתהיה המציאות כפי שהכותב עושה. אבל האמת היא שכך הימין נוהג כבר שנים, מתעלם מהמחקר (כי האקדמיה שמאלנית או שקר כלשהו) ופשוט מדמיין לעצמו מציאות שמתיישבת עם המסורת.

    1. בדיוק כפי שהם מתעלמים מהאבולוציה ומשינויי האקלים

    2. איזה מחקר? אני לא רואה מראה מקום, רק קביעה שרירותית.
      מה גם שאני לא רואה חשיבה מחקרית בדבריך. מה הקשר בין המשתנה של מעמד בינוני ונמוך ובין המשתנה של משפחות עם שני הורים לעומת חד הוריות? בהנחה ששניכם צודקים, אתה וכותב המאמר, אז ישנם שני מתשנים שמשפיעים, כל אחד מסיבותיו הוא.

      בקיצור, מה שאתה כותב לא מבטל כלל את הנתון לפיו יש פי שתיים בעיות בקרב משפחות חד הוריות.

      הנתון קיים, וחובת ההסבר מונחת לפתחו של מי שתומך ברעיון שמשפחה חד הורית אין בה פסול. אז זהו, שיש בה פסול, לפי הנתונים.

      מעבר לזה, כנראה שהקלדת את התגובה שלך עם טעות, כי אתה אומר שיש יותר בעיות נפשיות בקרב המעמד הבינוני, ומנגד שהם הולכים יותר לטיפול ולקבלת עזרה, כלומר פותרים יותר. זה לא מסתדר.

  5. "ישנו חשש מבוסס שמשפחות שבריריות כאלה יוצרות גם נפשות שבורות."
    חבל שמחבר המאמר לא מבין את העיקר. יצירת נפשות שבורות הוא לא חשש, אלא זוהי בדיוק המטרה של אנשים מסויימים. גם בישראל יש עמותות שמקדמות את קיומן של כמה שיותר "משפחות אלטרנטיביות" – כלומר של משפחות מפורקות, במטרה זהה; לפרק את המשפחה המערבית ובעקבות זה, לפרק את החברה המערבית. מעניין שעם המשפחה המוסלמית האלימה והדכאנית, דווקא אין לחברי העמותות האלה שום בעייה…
    נ.ב
    סביר להניח שהתגובה שלי וגם המאמר עצמו, יזכו להרבה טוקבקים זועמים של צאצאים למשפחות חד-הוריות, להט"ביות ושאר ירקות, שיגוללו מגוון סיפורים על כמה נפלאות המשפחות שלהן וכמה מוצלחים הם עצמם יצאו. זה לא משנה בכלל. לא מדובר כאן על מקרים פרטיים של אנשים מסויימים, אלא על מגמה חברתית, שאותה קשה מאוד להכחיש. מצד שני, אפשר לעצום עיניים ולהעמיד פנים שהמגמה הזו אינה מתרחשת. וברור שאנשים רבים יעדיפו לנהוג בדיוק כך. שיבושם להם.

    1. עכשיו כולנו מבינים מה התפקיד האמיתי של שרי החינוך שי פירון ("יש עתיד") ונפתלי בנט ("הבית היהודי") – לחבוש כיפה על הראש ולחנך את ילדינו ברוח הקרן החדשה לישראל:

      http://rotter.net/forum/scoops1/181594.shtml

      http://rotter.net/forum/scoops1/389753.shtml

      ומי שחושב שיאיר לפיד ונפתלי בנט הפסיקו להיות "אחים" – שיבושם לו.

  6. הייתי שמח שעובדות המצויינות במאמרים במידה יהיו מלווים במראה מקום כמו למשל הקביעה הבאה:
    "הסיכוי שבני נוער המתגוררים עם הורה אחד בלבד ישלחו יד בנפשם כפול בהשוואה למי שחיים עם שני הורים."

  7. הייתי שמח שעובדות המצויינות במאמרים במידה יהיו מלווים במראה מקום כמו למשל הקביעה הבאה:
    "הסיכוי שבני נוער המתגוררים עם הורה אחד בלבד ישלחו יד בנפשם כפול בהשוואה למי שחיים עם שני הורים."