האצבע נשארת על השאלטר: המדינה נסוגה מעתירה אסטרטגית נגד ההסתדרות

באוגוסט האחרון רמז בג"צ שיפקיע מההסתדרות את נשק השביתות הפוליטיות. ביום שלישי החליטה המדינה למשוך את העתירה

לנשק את הסנדק. כחלון וניסנקורן | פלאש90

הממשלה עלולה לוותר על הזדמנות היסטורית להחליש משמעותית את ההסתדרות, בתמורה לרפורמה חלקית ובלתי מספיקה במשק החשמל. על פי פרסום בגלובס, המדינה צפויה למשוך עתירה שבמסגרתה רמזו שופטי בג"צ כי ישללו את חוקיות השביתה הפוליטית, אם תושג רפורמה מול חברת החשמל ב-45 הימים הקרובים.

תחילתה של הפרשה בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה לגבות את מוסד השביתות הפוליטיות שמפעילה ההסתדרות. הכוונה היא לשביתות שאינן נערכות בשל פגיעה אמיתית בעובדים מקופחים, אלא ככלי כוחני שמאפשר להסתדרות לטרפד רפורמות חשובות ולהתערב במדיניות הממשלה. החלטה כזו התקבלה בשנה שעברה בעניין רפורמה במשק החשמל, ובתגובה עתרה הממשלה לבג"צ בדרישה שיבטל את פסק הדין של בית הדין לעבודה.

הפגנת עובדי חברת החשמל | פלאש90

הטיעון של הממשלה מצא חן בעיני השופטים: חוק משק החשמל, שנחקק ב-1996, מסמיך את הממשלה, ורק אותה,  לבצע רפורמה במשק החשמל. קביעת בית הדין לעבודה שמותר לחברת החשמל לשבות כדי להשפיע על הרפורמה מכפיפה את ביצוע הרפורמה לגחמות ההסתדרות וועד העובדים של חברת החשמל – בניגוד לחוק שקבע כי הממשלה היא המוסמכת היחידה לכך.

דיון בעתירה הזו התקיים בחודש אוגוסט האחרון, ובו פיזרה הנשיאה חיות רמזים עבים על כך שבכוונתה לקבל את העתירה – ולהפקיע מההסתדרות את אחד הנשקים החזקים ביותר שלה.

אם הרמזים הללו יבשילו לכדי פסק דין סופי, ההשלכות יחרגו הרבה מעבר למשק החשמל. הפקעת נשק השביתה מההסתדרות ייאפשר לקדם רפורמות שתקועות שנים ברשות שדות התעופה, רכבת ישראל וחברות האוטובוסים. גם ענף החינוך, המוחזק כבן ערובה על ידי ארגוני המורים, צפוי להשתכלל. הפרקליטות, שלאחרונה שבתה במחאה על הכוונה להעמיד מעליה גוף מבקר, צפויה סוף סוף לתת דין וחשבון על מחדליה. ועוד כהנה עובדי מדינה ורשויות מקומיות.

אך כאמור, החל מיום שלישי בערב התקוות למהלך היסטורי נראות קלושות.

מי שקובע באמת

הנסיגה מבג"צ היא למעשה כניעה של ראש הממשלה ללחצים קואליציונים מצד שר האוצר כחלון. התירוץ המשפטי המפותל שכחלון השתמש בו כדי למשוך את העתירה אינו נכון: הוא טען שהמדינה הציעה רפורמה להסתדרות, וההסתדרות נאותה לקבל אותה. במצב זה, אם המדינה לא תמשוך את העתירה, יהיה זה חוסר תום לב כלפי ההסתדרות. אך לטענה הזו אין בסיס.

המדינה אכן גיבשה רפורמה במשק החשמל, שבעטייה דרש כחלון לסגת מהבג"צ, והיא למעשה גרסה מרוככת של הצעות שעלו כבר לפני עשור. ההסתדרות, שידעה כי בית הדין לעבודה יגבה אותה, לא היתה מוכנה אפילו לדון בהצעות אז, משום שעמדת בית הדין הארצי לעבודה היא שהמדינה צריכה להגיע לסיכומים עם ההסתדרות ורק אז לעצב רפורמה. המשמעות של עמדה זאת היא כי רפורמה לעולם לא תהיה, וכי אזרחי המדינה יכולים להמשיך לשווא לשלשל את פתקיהם לקלפי – כי שמחליט כאן באמת הוא ההסתדרות ובתי המשפט.

על המדיניות המופרכת הזו של בית הדין לעבודה עתרה המדינה לבג"צ. רק אז, כשהבין יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן שהוא עומד לאבד את הנשק החזק ביותר בארסנל שלו, נאותה ההסתדרות לדון סוף סוף ברפורמה במשק החשמל.

פייק רפורמה

את הרפורמה שעומדת כעת על השולחן הגדירו יצרני החשמל הפרטיים כ"פייק רפורמה", ויש הרבה אמת בטענתם. העוקץ נמצא במה שמכונה שוקי ההולכה והחלוקה. הכוונה היא להפעלה ותחזוקה של כבלי החשמל שמחברים בין מכשירי החשמל בבתים שלנו לבין תחנות הכוח, ובמשקי חשמל אחרים בעולם מקובל שענף זה מנוהל על ידי חברות נפרדות מהחברות העוסקות בייצור החשמל.

הרפורמה המוצעת לא תפקיע מחברת החשמל את המונופול על ההולכה וההפצה, ומדובר בהחמצה שעלולה לתקוע את הרפורמה בייצור החשמל: אמנם יצרנים חדשים צפויים להיכנס לשוק, אך חברת החשמל עלולה להפריע להם באמצעות חיבורים חסרים ולא מתאימים לרשת החשמל הנמצאת באחזקתה. יש לה תמריץ לעשות זאת, משום שהיא תוסיף להחזיק בתחנות כוח משלה.

על מנת למנוע את התרחיש הזה במשק החשמל, צריך לפרק את רשת החשמל למספר אזורים שינוהלו בידי חברות שונות, שאינן מחזיקות תחנות כוח משלהן. כך יובטח לצרכן הישראלי שהחשמל שיוזרם לתוך הרשת יילקח מתחנות כוח לפי שיקולים ענייניים, ולא לפי אינטרסים של המונופול.

ב-2015 היתה חברת החשמל בפיגור של 7 מיליארד שקל בתחזוקת רשת החשמל, כך שעיכובים בפיתוח התשתית שמיועדת להולכת חשמל מתחנות מתחרות אינם תרחיש מופרך. לאור זאת, הקמת חברה ממשלתית נפרדת לוויסות תעבורת החשמל הכלולה ברפורמה, אינה צפויה להביא בשורה משמעותית – משום שפעולה תקינה של החברה הזו תלויה בקיומה של רשת מתאימה ותקינה, וזו עלולה להיות מטורפדת בידי חברת החשמל.

תחנת הכוח אורות רבין | פלאש90

לפי הרפורמה המוצעת, חברת החשמל תמכור כמחצית מכוח הייצור הנוכחי שלה, המבוסס בחלקו על תחנות ישנות אשר ממילא ייצאו משימוש תוך שנים ספורות, כגון אורות רבין בחדרה ורידינג בתל אביב. במקומן תורשה חברת החשמל להקים שתי תחנות חדשות וגדולות – כך שהמונופול בייצור החשמל יישאר בידיה.

עוד כלולה ברפורמה פרישה של לפחות 2800 עובדים, שיקבלו פיצויים מופרזים ותוספות לפנסיה מהסוג שעובדי חברת החשמל רגילים אליהן, ושאזרחים מן השורה יכולים רק לחלום עליהן.

"על אף תשלום בסך מיליארדים לקבוצת עובדים, שניים וחצי מיליון בתי אב לא יוכלו ליהנות מתחרות והוזלת מחירים", אמרו על כך יצרני החשמל הפרטיים. ״כל עוד חברת החשמל שולטת על מקטע הייצור ומקטע ההולכה, היא נמצאת בניגוד עניינים מובנה. המתווה המתגבש אינו מתיר את הקשר בין המקטעים ועל כן לא יוביל לתחרות אמיתית במשק החשמל שתוביל להורדת מחירים".

מה שמונח על השולחן, אם כך, הוא עוגה חצי אפויה. כריכת החצי רפורמה הזו במשיכת העתירה לבג"צ, משולה לשבירת התנור לפני שהעוגה נאפתה כל צרכה. בלי החרב המתהפכת של האיום בשלילת נשק השביתה הפוליטית, לעובדי חברת החשמל אין כל מניע ליישם רכיבים קריטיים נוספים ברפורמה, שלא לדבר על חלקים אחרים במשק שימשיכו לסחוט מהציבור תנאים מועדפים תמורת שירות גרוע.

נקמתם של תופרי החליפות

כל הפרשה הזו מעוררת באופן בלתי נמנע את השאלה – מה עובר על משה כחלון? האם הוא אינו מבין שהרפורמה החיוורת הזו רחוקה מלהביא את משק החשמל בישראל למקומו הראוי? האם אינו רואה שהרמזים שפיזר בג"צ בדיון באוגוסט אשתקד הם הזדמנות היסטורית שתוחמץ אם המדינה תמשוך את העתירה?

ישראל כץ | פלאש90

רמז למה שמתחולל בראשו של שר האוצר ניתן למצוא באמצעות ניתוח מעשיו של שר אחר – שר התחבורה ישראל כץ. השר כץ עמל שנים רבות כדי להביא לרפורמה בענף הנמלים, שאף הוא נשלט על ידי אחד הוועדים החזקים של ההסתדרות. חלק מרכזי ברפורמה היה הקמת שני נמלים חדשים ופרטיים שיתחרו בנמלים הוותיקים שנשלטים על ידי הוועד.

כץ נערך לכך, אך ברגע האחרון חיבל ברפורמה של עצמו והבטיח לוועד לשמור על כל זכויות העובדים – כולל השכר ההזוי וחסינות מפיטורין – עד שנת 2030. בתנאים הללו לא ניתן יהיה להפריט את הנמלים, משום שאף משקיע לא יחלום לרכוש עסק בלי שיש לו שליטה בתנאי העובדים.

התנהלותם של כחלון וכץ דומה אפוא להפליא, אך מה הגורם לכך? כידוע, השניים רואים עצמם כמחליפים פוטנציאליים של נתניהו בבוא העת, ושניהם יודעים היטב כי יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הוא בעל השפעה אדירה. ברצותו ישבית את הנמלים ויפיל את האשמה על כץ, וברצותו יחשיך את המדינה ויזרוק את האחריות על כחלון. לשניהם, ולמתחרים נוספים במסלול לראשות הממשלה, לא נותר אלא לנשק את ידיו של הסנדק – ולשלם לו דמי חסות שמנים מכיסו של הציבור.

במצב הדברים הנוכחי, נתניהו הוא הפוליטיקאי היחיד שכוחו רב יותר מזה של ניסנקורן, והיחיד שנהנה מאמון ציבורי מספיק כדי להדוף את האחריות לשביתה מופקרת חזרה להסתדרות. אבל הנסיגה הצפויה מבג"צ חברת החשמל, מלמדת שניסנקורן הצליח למצוא נקודת תורפה אצל נתניהו – שותפיו הקואליציוניים. נתניהו תלוי בכחלון, בכץ, וגם בבנט שנכנע לארגוני המורים.

אז האם המצב חסר תקוה? אירועי השבוע שעבר – ובפרט נסיגתו של נתניהו מההסכם עם האו"ם בעניין המסתננים – משריאים בכל זאת מקום לאופטימיות מסוימת, כאשר לראשונה לחץ ציבורי אותנטי מימין הצליח להביס את כוחות השמאל החתרניים.

סוגיית השביתות הפוליטיות חשובה לא פחות מסוגיית המסתננים ובהיבטים מסוימים אף יותר, אך התובנה הזו טרם חלחלה. יש מקום לקוות שהימין יתחיל להכיר בנזקים שגורמת ההסתדרות למדינת ישראל ולכיס של כולנו. רק אז ניתן יהיה להפעיל לחץ דומה על ראש הממשלה, ולצפות שימשיך בעתירה נגד השביתות הפוליטיות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. "טוב ציפור אחת ביד מאלף על הגג". עםכל הרמזים העבים של בג"ץ, אין שום ביטחון שהוא באמת יאסור "שביתות פוליטיות". להשאר בלי רפורמה ועם הכרעת בג"ץ שמתירה "שביתות פוליטיות" זה תוצאה נוראית שאי אפשר להסתכן בו בשום פנים.

    ברור שהממשלה לא עושה מספיק, אבל זה כבר חלק מהבעיה השורשית של שלטון הפקידים והמשפטנים. הבעיה של הפוליטיקאים היא שאין להם מספיק תמיכה ציבורית למהלכים האלו, וחבל.

    1. אין רפורמה ולא תהיה שום רפורמה. נכון שגם על בג"ץ (במבנה הנוכחי) אי אפשר לסמוך.

  2. אין מה להשוות בין בעיית המסתננים לבין הזכות הבסיסית לשבות, במטרה לממש את זכותו של האדם להתפרנס בכבוד ,להבטיח (בכפוף למגבלות שהמציאות מכתיבה), בטחון תעסוקתי ופנסיה בטווח הארוך. הדרך הנכונה ביותר לעשות רפורמה היא דרך של שיתוף הועד- ברגע שזאת הגישה והצדדים הגיעו לעמק השווה, כולם יהיו מחויבים לרפורמה. רמיסת זכות העובדים לשבות תהפוך את תנאי העסקתם לתנאי עבדות, והחיים הם בחירה בין אופציות. הפיכת העובדים בישראל לעבדים היא לא אופציה.

    1. הגיון מאוד לא בריא.
      במצב היום לטייקוני ההסתדרות יש כח ושליטה על נכסי ציבור בשווי מילארדים הם מתרגמים את הכח הזה למשכורות של עשרות אלפי שקלים בחודש לכ50 אלף מסודרי ההסתדרות שלא תורמים כמעט כלום לשירות הציבור. עם המשכורות של חברי הוועדים ובני משפחותים וחבריהם אפשר היה לתת תוספת שכר של 2000 ש'ח בחודש לכל מרויחי שכר המינימום. הם דופקים את היכולת להתפרנס בכבוד של בערך כחצי מליון עובדים שהכסף שהיה צריך להגיע אליהם הולך למסודרי ההסתדרות. רפורמה בשיתוף הוועד = מליארד ש'ח כל חודש למשפחות הוועד. אסור בשום אופן להמשיך לתת לוועדים לרמוס את העובדים החלשים.

    2. המאמר עצמו מסביר למה הזכות לשבות(שנובעת מהזכות להגנה עצמית) לא היתה נפגעת כלל את בג"ץ היה מקבל את עתירת המדינה.
      מדובר רק על שביתות שאינם לצורך הגנה עצמית אלא לצורך פגיעה בדמוקרטיה וכפיית דעת המיעוט על הרוב.

    3. יש בחוק עיקרון שנקרא שיוויון בפני החוק.

      ועתה, למה ומדוע לעובד בחברת חשמל מגיעה פנסיה (על חשבון הצרכן השבוי) ואילו לשומר בקניון או המוכר בחנות גם לא מגיעה פנסיה וקביעות וגם הוא משלם יותר ביוקר על החשמל שלו?

      ועתה אם יש זכות שמגיעה לכולם תן אותה לכולם תחוקק אותם בחקיקה ראשית לא בסחיטה באיומי שאלטר

  3. ביבי רגיל לפעול ברפיסות לפני כל גוף מרושע. כך הוא פעל עם החלאה הטורקית, אם פלסטינאצים בעניין שחרור מרצחים, כך עם השמאל הדמגוגי.
    יש להגיד שהודות לחקירות הוא רגיש הרבה יותר ללחץ מהימין.
    צריך לא להרפות ממנו בעניינים חיוניים!

  4. כחלון הזה הוא פגע רע. קודם מינה את עצמו כ"מגן בית המשפט העליון". אפשר להאשים את כחלון ישירות באי הצלחת הממשלה להוציא את המסתננים מישראל. אחרי הכל השופטים מגבים את המסתננים ומבטלים 3 פעמים חוקים להוצאתם וכחלון מגבה את השופטים.
    עכשיו מסתבר שכחלון שם עצמו גם כ"מגן ההסתדרות" ומונע בשל כך שורת רפורמות חיוניות במשק.
    תראו על מי כחלון מגן ותסיקו את המסקנות בעצמכם.
    ידע כל מצביע של כחלון שהוא מצביע בעד שביתות פוליטיות פרועות במשק ובעד השארת המסתננים בישראל.

    1. גם אני נכנס לאתר הזה רק כדי לחפש ביקורת של כותבים על ראש הממשלה, אחרת אין לי מה לעשות כאן. ומה קורה אם אני לא מוצא ביקורת על נתניהו? אני כותב כאן תגובה חריפה ומאשים את האתר הזה שהוא שופר של נתניהו. ככה אמרו לי לעשות אלה שמפעילים אותי.

  5. רפורמות גדולות בסופו של דבר כמעט תמיד נופלות. הפיתרון הוא ביצוע הרפורמות קטנות שיוכלו לשפר את אורח החיים ולהקל על יוקר המחייה. רק אילו יכולות לעזור.
    א. הרפורמה של אלי כהן במכון התקנים
    ב. החלת חוק ההגבלים העסקיים על תחום החקלאות ובכך למנוע מרשתות שיווק או מפעלים להיות גם
    מתווכות וגם מוכרות תוצרת.
    ג. להפוך את בנק הדואר לבנק לכל דבר ועניין , ללא יכולת לעשות אוברדרפט כמובן.
    ד. לעשות רפורמה במיסוי מקרקעין – לבטל פטורים ולקבוע מס אחיד נמוך לכל קנייה ומכירה של דירה.

  6. יש משהו בממשלה הזאת שלא עובד כראוי
    לא מעבירים חוק בגץ
    שנים שלא עוצרים את הבלגן בחברת חשמל
    ברכבת ישראל
    ברדיו והטלוויזיה (התקשורת)
    לא יודע למה אבל לא מסתדר לי השלטון ללא שילטון

  7. השיטנה נגד חברת החשמל והבורות המופגנת בכתבה מאד מאכזבות.
    אל תתעמקו יותר מדי רק בדקו בבקשה כמה מרוויחים היצרנים הפרטיים שבבעלות הטייקונים וחברות טורקיות שכבר היום מספקים חשמל לציבור
    ועל חשבון מי.
    רמז: הם מרוויחים הרבה מאד ובחסות ממשלת ישראל וכל זאת רק כדי לחסל את חברת התשתית הטובה בארץ שעובדת גם תחת אש בכל הגבולות בניגוד לאחרים.

  8. הייתי איתך עד המשפט "כוחות השמאל החתרניים"

    די כבר עם ההסתה נגד השמאל, אפשר להביא טיעונים רציניים בלי להפוך את כל מי שלא מסכים איתך לבוגד.

    השמאל רוצה שיהיה פה טוב בדיוק כמו הימין, שחררו

  9. נתניהו שוב מוכיח שהוא זגזגן חסר עמוד שדרה.
    לא עושה שום רפורמה .רק דואג להשאר בכסא שלו.
    שיפרוש כבר ויתן לאנשים אחרים .