למה מרים פרץ משגעת את השמאל הקיצוני?

אנשי התקשורת בשמאל מנסים לשכנע אותנו במשך שנים שהספינה הישראלית טובעת. דמותה האופטימית של מרים פרץ מוכיחה להם בדיוק את ההפך

רובו של עם ישראל מתכונן בימים אלו לחגיגות השבעים למדינה, אשר נראה כי רק מגבירות את הרגשות והמטענים. המספר העגול גורם לנו יותר מאי פעם להביט לאחור ולבצע מעין סיכום ביניים של הדבש והעוקץ, ובשנים האחרונות התרגלנו כבר לפסטיבל המתקיים לפני כל יום זיכרון, ובו מושמעות ביקורות מכיוון ספסלי השמאל הקיצוני שמתעב את מה שאנחנו קוראים לו "מגש הכסף" והוא קורא לו "תרבות השכול".

הטקסים הממלכתיים נסובים כל שנה סביב האמונה כי "במותם ציוו לנו את החיים", אך מידי שנה צצים להם כמה טקסים אלטרנטיביים בהם מעדיפים לשיר שירי הלקאה עצמית של חנוך לוין ולהאמין כי במותם ציוו לנו את המשא ומתן. השנה הפסטיבל הקדים מעט, בשל הבחירה במרים פרץ ככלת פרס ישראל עבור מפעל חיים של חיזוק הרוח הישראלית-יהודית. פרץ מוכרת לנו לא רק בגלל ששכלה שניים מבניה בקרב, אלא מפני שבעשרים השנים האחרונות כתתה רגליה ללא הפסק לכל בסיס צבאי נידח וכל מוסד חינוכי על מנת לחזק את החיילים ומשפחותיהם, וגם לתמוך במשפחות שכולות שנוספו מידי שנה.

הסיטואציה האִיּוֹבית אליה נקלעה פרץ בהחלט פתחה לה פתח להיכנס דרכו אל הלב של אנשים רבים כל כך, אך לא פחות מכך סייעו לה הכריזמה הייחודית והאופטימיות הבלתי נגמרת, המדבקת ממש, שמגבירה בקרב החיילים ומשפחותיהם את המצרך החשוב כל כך לחייה של אומה – האמונה בצדקת הדרך. וזה מה שמטריף פה אנשים כמו יריב אופנהיימר, גדעון לוי, טל ניב ואחרים, שמפעל חייהם הוא השחרת שמה של מדינת ישראל וערעור יסודותיו המוסריים של המפעל הציוני, אך אינם מרוצים מהענקת פרס ישראל על מפעל חיים לפרץ.

בואו נודה על האמת, מרים פרץ לא עושה להם חיים קלים: היא לא נופלת לסטיגמה המיליטריסטית ואוהבת השכול, היא לא אומרת "אין דבר, טוב להקריב את ילדינו בעד ארצנו", היא לא מדברת בשבח המלחמה וגם נזהרת לא לנקוט עמדות פוליטיות. לעזאזל, פרץ גם לא מייצגת באופן מספיק מגזרי את הציונות הדתית, המתנחלית והמשיחית כביכול. היא ממלכתית כזאת, שנמצאת על התפר. כל מי ששמע את פרץ יודע שהיא מייחלת לשלום לא פחות מאחרון השמאלנים, אך בו זמנית היא נמצאת עם רגליים על הקרקע ויודעת שאין כפתור קסמים שלפתע ישלח אלינו את היונה.

בין שכול וציונות

מבחינת עדת המבקרים, לא נראית לגיטימית המחשבה שאפשר בכלל להמשיך לחיות אחרי השכול ולמצוא שליחות גם מתוך הכאב. כי הרי אי אפשר להפריד בין היחס למדינת ישראל ובין היחס לשכול – מי שרואה במדינה כפי שהיא ולמרות כל בעיותייה מפעל חיוני שראוי להגן עליו, ינסה לצקת משמעות למותם של יקיריו ולמצוא טעם לחיים גם בתוך השכול. מי שחי בתחושה שמדובר ברכבת שירדה כבר מזמן מהפסים בדרך לאבדון, לא יוכל להימלט מהתחושה שנהג הקטר הרשלן הוא האחראי הבלעדי למוות המיותר לחלוטין של קרובו. "בכי בחדרים ובגנים שתיקה, על לוח ריק רק מלך ומלכה" – שורה זו של חנוך לוין תהיה מסקנתו האומללה היחידה.

הוו יכוח על היחס לשכול הוא למעשה תמונת ראי די מדויקת של היחס הכולל לציונות. היו מי שחשבו שאחרי 'שיח לוחמים', ספריו של דוד גרוסמן, וארגונים כמו 'ארבע אמהות' ו'שוברים שתיקה', יתפוצץ כבר בלון האתוס המוסרי של צה"ל ומחיר הדמים המתמשך יוציא את הרוח מהמפרשים הלאומיים.  אך בלון החמצן שלנו מסרב להתפוצץ: רובנו מתרגשים מחגיגות השבעים, רובנו חשים שהמדינה משגשגת גם בזכות הנופלים על הגנתה, ושגם אם קיים קושי שאין להתעלם ממנו בחיבור בין האבל האישי לזיכרון הלאומי, יש בחיבור הזה כוח שיכול לטעון לנו את המצברים לעוד שנים רבות של שגשוג בשכונה לא קלה במיוחד. נדמה כי גם עבור רוב משפחות השכול, הזיכרון הלאומי מהווה חצי נחמה.

חיילות בטקס יום הזיכרון בהר הרצל | פלאש90

אין באמת דבר כזה "תרבות השכול", המונחים המדויקים יותר הם "שליחות" ו"הקרבה", בבסיסם ניצבת ההנחה שיש משהו שבשבילו אנחנו מוכנים לסכן את חיינו הפרטיים, שאנחנו חלק מקולקטיב שהיינו רוצים לשמרו. אין ספק שתחושות אלו נמצאות בנסיגה – קשה יותר לחנך לשליחות במדינה משגשגת בה האיום הקיומי לא מורגש ביום יום, ותודה לאל שכך.

לא אסיים בקלישאה השחוקה לפיה אויבינו טרם הניחו את נשקם וכו'. זו לא הסיבה היחידה שבגללה קריטי לשמר את האמונה בצדקת הדרך, אפילו לא החשובה ביותר. החוסן הלאומי תלוי באופטימיות שלנו, באמונה שלא שילמנו מחירים כבדים לחינם.

המחשבה שמנסה לדחוף לנו עיתון 'הארץ' לראש, על פיה אנחנו נמצאים כבר שנים על ספינה שהתנגשה בקרחון בדרך לטביעה בלתי נמנעת, לא מאפשרת להתמודד גם עם אתגרים לאומיים וחברתיים פנימיים כי כמאמר הפתגם – העכברים בורחים כשהספינה טובעת. ואולי חלקם בורחים כי שכנעו אותם שהיא טובעת. ובכן, מרים פרץ אכן הפכה לסמל, כי אם היא נשארת על הספינה ומאמינה שבגדול היא שטה בכיוון הנכון, ראוי שכולנו נשאב ממנה השראה וננהג כך, ונמשיך לקוות שמעט משפחות ככל הניתן יצטרכו לשלם בעתיד את המחיר הכבד ביותר שאפשר לשלם עבור קיומה של מדינת ישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42 תגובות למאמר

  1. נתן אלתרמן: על זאת ועל זאת—
    אָז אָמַר הַשָּׂטַן: הַנָצוּר הַזֶּה
    אֵיךְ אוּכָל לוֹ.
    אִתּוֹ הָאֹמֶץ וְכִשְּרוֹן הַמַּעֲשֶׂה
    וּכְלִי מִלְחָמָה וְתוּשִׁיָּה עֵצָה לוֹ.
    וְאָמַר: לֹא אָטֹּל כֹּחוֹ
    וְלֹא רֶסֶן אָשִׂים וּמֶתֶג
    וְלֹא מֹרֶךְ אָבִיא בְּתוֹכוֹ
    וְלֹא יָדָיו אַרְפֶּה כְּמִקֶּדֶם,
    רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה: אַכְהֶה מוֹחוֹ
    וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק.

    כָּךְ דִּבֶּר הַשָּׂטָן וּכְמוֹ
    חָוְרוּ שָׁמַיִם מֵאֵימָה
    בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ בְּקוּמוֹ
    לְבַצֵּעַ הַמְּזִימָּה!

    1. אכן, מוחם של שמאלנינו כהה, קפא ליבם ונוונה רוחם.

  2. אני מאחל לעם ישראל ללכת בדרכה של מרים פרץ,

    שהשליחות ווהקרבה תהיה לנגד עינכם.ובלילה ובכל ימות השנה.

  3. חייבים להיות אופטימיים? צודק.
    חייבים גם לשאול מה המטרה.
    אולי כאן ההבדל?

    אני לא יודע מה הן דעותיה הפוליטיות של פרץ. זה גם לא מעניין. המושג "שלום" שאתה מדבר עליו הוא ריק מתוכן לחלוטין כשהוא מגיע מכוונם של אנשי הציונות הדתית. רוב העם רוצה שקט. רוב העם לא מאמין בקידוש המוות והשכול. רוב העם מוכן להפרד מהפלסטינאים ומוכן לויתור או חילופי שטחים. וזה בא לידי ביטוי במצע של בערך כל המפלגות הגדולות שטורחות לפרסם מצע. אפילו ב"ישראל ביתנו" מדברים על "מדינה פלסטינית" עם חילופי שטחים ואוכלוסיות. אפילו ביבי דיבר על זה פעם.

    ומה רוצים בציונות הדתית? מה רוצים אצל בנט? מה רוצים אצל מי שהולך ליישב בכח גבעה, כדי לוודא שלא שלום ולא שקט לא יהיו כאן אף פעם? ולאיזו מטרה בדיוק? מה רוצים כל אנשי ארץ ישראל השלמה, או כאלו שרואים בהקמת המדינה את תחילת תהליך הגאולה?

    אני אכן רוצה "לשמר" משהו. את המדינה היהודית, עם כלכלה מפותחת, תרבות יחסית חופשית. כי היא כבר קיימת ואפילו מצליחה לא רע בכלל בהרבה תחומים.

    וכאן הכל מתחלק לשניים בדיוק. קל היום להטיף נגד השמאל. קל לבלבל אנשים ולבלבל להם את השכל. בשורה התחתונה יש מי שמבין שיש מדינה וצריך לשמר עליה, ויש מי שמחכה ופועל להגעת המשיח. והוא, מה לעשות, לא יותר קרוב אלינו מהסדר שלום עם הערבים. ולא רק זה – מי שעושה את זה לא מבקש "לשמר". הוא מבקש לשנות. ועוד איך.

    ומה שהכי עצוב, זה שכל דתי ימני יודע להסביר שזה טמטום לצפות שמו"מ עם הערבים יצליח. הרי זה לא עובד כבר 20 שנה. אז ברור שלא. אבל לחכות 2000 שנה למשיח?

    1. כמה מטומטמים אפשר להיות??? מי הבטיח לך שלום לפי הנוסא האידיוטית המטומטומת שטחים תמורת שלום? מי?
      המציאות הינה שטחים תמורת מלחמת חורמה קלה הרבה יותר לאחר מסירת איזורים אסטרטגיים עד לחורבננו. מתי תכניס זאת לראש? הה? הם מדברים על שיחרור כל Fלסטין והרג הכופרים. אתה רוצה פשרה שלום? לך לאושוייץ.

    2. איך תבצע היפרדות מהערבים כשיש לך שני מיליון מהם כאזרחים? ומה תעשה כשהם יישבו הגיב:

      על הרי ישראל ולנו יהיו 12 ק"מ ממרגלות הרי השומרון ויהודה עד לים התיכון? אה?

      כל השמאלנים חכמולוגים שכנראה לא ראו מימיהם את המפה הטופוגרפית של ישראל. תסתכל בה ותראה איך לא יכולה להיות שום ישות של אף עם נוסף בשטחה של פלשתינה המערבית כולל הרי יהודה ושומרון והגולן. זה לא יכול ולא יוכל אף פעם לקרות. זו אשליה מטופשת וחלולה. המפה מדברת בעד עצמה ושמאלנים עצמם כבר כינו זאת בזמנו כשהיו קצת יותר נורמלים "גבולות אושוויץ" וברור שזה מדוייק.

      הפתרון היחידי שבא בחשבון ויכול להיות בר ביצוע הוא העברת כל הערבים כולל בעלי תעודות הזהות הכחולות לשטח ירדן ששייך לנו על פי החלטת סן רמו שלא בוטלה עד היום – שכולל 77% משטחי ארצנו (פלשתינה א"י ההיסטורית) שיועדו לנו למדינה יהודית ושצרציל קרע ומסר לאיזה נסיך סעודי בלי שום הצדקה בינלאומית למעט הצורך שלו ללקק לסעודיה בשביל נפט לבריטניה.

      ישראל צריכה לשלוט על כל גוש הרי הגלעד למען בטחונה כיוון שהם גבוהים בממוצע ב-200 מטרים מעל הרי יהודה ושומרון.

      גוש הרי הגלעד ישמש את ישראל לצורכי התיישבות ובטחון ותצפית מזרחה לעבר עירק אירן וכל יתר אויבינו ממזרח. כמו כן ישמש אותנו לצורך התיישבות. זה חלק מאדמת אבותינו שצריכה לשוב לשליטת ישראל בדיוק כמו שמדבר סיני צריך לשוב לידינו כי מעולם לא היה שייך למצרים בהיסטוריה.

      לכן כל הסיסמאות הריקות מתוכן שאתה מציג אינן חלק מהמציאות.

      עליך ועל כל השמאלנים כמוך לעשות "מחשב מסלול מחדש" כמו בוויז!

    3. לשמוע את הערבים מצהירים כי הם רוצים לגרש אותנו מכל הארץ, לקרוא את אמנת החמאס שמדברת על הרג כל היהודים, לראות את הפגנות השישי בעזה עם הדגל הפלסטיני וצלב קרס – ואחכ להגיד שאנשים אומרים ש "המו"מ לא עובד כי הוא לא עבד 20 שנה…"
      להתייחס לזמן (20 שנה) כאילו זאת הסיבה שאנשים לא מאמינים למו"מ, במקום לסיבות למה 20 שנה זה נכשל (הצד השני פשוט לא מעוניין) – זה בעדינות לא האמירה הכי חדה…

    4. אדון אין לי שם.
      דבריך נראים לי מוזרים. אתה כותב ש:"רוב העם מוכן להפרד מהפלסטינאים ומוכן לויתור או חילופי שטחים" איך אתה מגיע למסקנה הזו? עשית סקר? אכל אני רוצה לזרום איתך. בוא נאמר שזה נכון. האם לא ניסינו בעשרים וחמש השנים האחרונות להפרד מהם לשלום? מה לא הצענו להם? קמפ דייויד, טאבה, נסיגה מכל יהודה ושומרון, פינוי ישובים, בעלות משותפת על הר הבית, זכות שיבה חלקית, וכו' וכו'. מה קיבלנו בתמורה? יריקה מדממת בפנים.
      אז אולי הגיע באמת הזמן לשאול מה המטרה? ואולי חשוב מזה, האם המטרה הזו ברת השגה? אין לזה שום קשר להגעתו של המשיח. צריך פשוט לפקוח את העיניים ולהביט על המציאות. אם תעשה את זה זה יגרום לך להפסיק לשנן מנטרות ישנות ועבשות שאבד עליהן כלח.
      יום עצמאות שמח.

    5. אליך כיוון אלתרמן בשיר "אז אמר השטן".
      מה שהחזיק את עם ישראל מלהאבד בגלות, זו התקווה המשיחית לגאולתו.
      עם תודעה זו עלו לארץ עוד לפני הציונות – תלמידי הגר"א והבעש"ט.
      תודעת הציונות – "מקלט בטוח" ו"עם ככל העמים"- שהגיעה לשיאה במלחמת ששת הימים,
      התרסקה במלחמת יוהכ"פ, והביאה אותנו לאובססית השלום באוסלו והויתורים שעלו לנו בדם רב.
      ב"ה, העם החליף דיסקט ולא ייתן שוב לשמאל לשלוט.
      תודעת העם משתנה אט-אט מתודעת קיום והשרדות גרידא, לתודעת ייעוד, והגשמת מטרתו.
      מה מטרתו ? – עם ישראל לא התחיל עם הציונות , אלא מאברהם אבינו. עיין שם…

    6. ל-"אין לי שם".
      שמחתי שהדעות השמאליות שלך לא מתלהמות.

      אבל המסקנה שלך לא נכונה.

      זה לא רק הציונות הדתית שלא רוצה לעזוב את יו"ש. אני גר בשרון, ולא רוצה שיירו לי על הבית פצמרים. אני יודע שיו"ש תהפוך למדינת טרור שצופה על כל גוש דן, שם אני עובד.

      היתרון של הציונות הדתית הוא שיש להם אמונה בעם ישראל. נכון, זה גם בא עם אמונה במשיח, שלא מגיע כבר 2000 שנה. אבל זה גם מגיע עם *זהות*, שמאפשרת הקרבה, חשיבה על הקולקטיב.

      לחילוניים, ובטח לחילוניים מהשמאל, יש בעייה של זהות ואמונה בדרך. כשאין אמונה בצדקת הדרך, אז הכי קל לוותר, גם כשיודעים שכל שטח שנצא ממנו יהפוך לקן צרעות, ורק יהרוס (והפעם באמת) את המאזן הדמוגרפי בין הירדן לים.

    7. ומה רוב העם הפלסטיני רוצה? ומה ההנהגה שלו? האם הם רוצים שקט? האם הם מוכנים להפרד? האם הם מוכנים לחילופי שטחים ואוכלוסין?

      התשובה היא לא.

      אתה עושה משא ומתן עם הימין במקום עם הפלסטינים. קל להטיף נגד הימין כשברור שאף ערבי לא מוכן להגיע להסדר קבע איתנו, ועוד יותר ברור שגם אם נגיע להסכם יבוא דיקטטור אחר ויזרוק אותו לפח.

    8. קצת שכל:
      עדיף שתקרא לעצמך "קצת חוסר בשכל".
      לא הבנת מילה ממה שכתבתי. זה שאף אחד לא הבטיח לי שלום שמורת שטחים, לא קשור בעליל לזה שיש זרם בציונות שמחכה בשקיקה למשיח שלא ממהר להגיע, וזה, זה הדבר היחיד שמעניין אותו.

      מוקי,
      אתה לא קורא. חפש במצעים של המפלגות. תמצא שם בדיוק את זה. ממרצ בשמאל ועד לליברמן בימין.
      אני שמח שאתה שואל "מה קיבלנו?" אתה כאילו מתכתב עם מה שכתבתי רק בלי לקרוא.
      ברור לי היטב למה אותו הרב שהיה שמח להסדר עם הערבים גם לא מאמין באפשרות שהסדר כזה אפשרי.
      זה לא רלוונטי לעובדה שיש כאלו שמחכים למשיח.

      אג,
      אני משתדל להיות לא מתלהם, תודה.
      אתה מפספס לחלוטין את הנקודה. אני מבין היטב את מה שאתה כותב. אתה לא רוצה שירו עליך פצמרים. זה השיקול שלך. יש כאלו אחרים שהשיקול שלהם זה מה יקדם את המשיח.
      אתה במקרה לגמרי מוצא איתם שפה משותפת. בינתיים. אל תתן לזה להשלות אותך

    9. בסדר. הבנתי.
      התאוריות שלך על האפשרות לשלום עם הערבים תמורת נסיגות וויתורים לא עובדות. גם אתה מודה בכך. מה נשאר לך? שנאה עזה לאלו ש"מחכים למשיח". רצוי אולי להזכר בכך שחלק מאלו ש"מחכים למשיח" גם הזהירו לפני 25 שנה שנסיגות וויתורים לא יביאו שלום אלא רק נהרות של דם ואש. אבל למה להקשיב להם? אז מה אם הם צדקו? העיקר שאפשר לשנוא אותם כי הם מחכים למשיח.

    10. דני, אני לא מטיף נגד הימין במקום הערבים. זה לא או זה או זה.
      אני לא יודע לנתח מה יקרה בכל מצב בחברה הערבית. אני כן יודע מאיפה מגיעים הדיבורים על סיפוח ומיטוטה הרשמי של המדינה היהודית כפועל יוצא.

      מוקי, לא הצגתי שום תאוריה.

      שנאה עזה? אין בי שנאה עזה. ההקצה הזו שלך אולי מקלה עליך, אבל אני לא שונא אותם. פשוט הישראל שאני רוצה לחיות בה, זו לא הישראל שהם רוצים לחיות בה. וזה אפילו עוד לפני יחסינו עם הערבים.

      הם התריעו לפני 25 שנה? שוב, הם גם 2000 שנה כבר מחכים למשיח. אז מה?

      בוא תנסה להפריד ולא ליפול בדיוק מה שאני מדבר עליו:
      יש בישראל בדיוק 3 סוגים של גישות. כאלו שחושבים שהסדר והפרדות מהערבים היא אפשרית. כאלו שחושבים שלא. כאלו שבכלל לא רוצים לשקול את האופציה הזו, לא כי זה אולי יביא לטילים על תל אביב, אלא כי משיח.

      אתה מבין את ההבדל בין שתי הטענות האחרונות? בין מי שחושב שאין סיכוי להסדר למי שלא מעוניין בו מלכתחילה?

      אז בנושא הזה קל להזדהות איתם ולהתבלבל שיש כאן מטרה משותפת. אבל אין. המטרה של הציונות המיינסטרימית – זו שמי שפעל בשמה הקים את המדינה לפני 70 שנה – הייתה בדיוק זו. הקמת מדינה יהודית בא"י. וזה הצליח. גם כי זה היה רציונאלי ובן גוריון ואחרים הסכימו לפשרות, תוכנית החלוקה וכו'.

      המטרה של הציונות הדתית היא משיח.

      זה לא אותו הדבר. גם אם קל להתבלבל ולחשוב לפעמים שכן, בגלל המלחמות עם הערבים

    11. זה די משעשע. יושב אדם ומסביר מדוע תפישת עולם מסוימת (של הימין הדתי-לאומי) היא משיחיסטית, מטופשת ולא הגיונית בעליל. אולם תוך כדי הסברו, הוא מביע את תמיכתו בתפישת עולם מטופשת, משיחיסטית ולא הגיונית אפילו יותר. (שטחים תמורת שלום) שכבר הוכח שלא רק שאינה מפחיתה אלא אפילו מגבירה את האלימות ואת שפיכות הדמים. וכל אותה העת, הוא כלל לא שם לב לדבשת, בגודל הר האוורסט, שעל גבו, ולקורה בממדי עץ הסקוויה, שעליו ליטול מבין עיניו.

  4. השמאל לא מעניין את העם היהודי באמת. אלה מקוללים שנואים ומרקיבים שמדברים עם עצמם הגיב:

    אילו לא הייתם יום ולילה מצטטים את החלאות המיותרות האלה מי בכלל היה יודע מה הם רוצים או לא רוצים. את הציבור העצום של העם היהודי הם ממש לא מעניינים. חבל שאתם מהדהדים את הטמטום שלהם. חבל שערוץ 20 מביא את יריב אופנהיימר יום יום לפטריוטים. חבל ששרון גל מעלה אותו על בסיס קבוע לתוכנית הבוקר שלו בגלי ישראל. הוא וכל מה שהוא מייצג לא מקובל על היהודים בישראל ולכן שידברו לקיר כמו שהם ממילא הם עושים.

    חשוב רק לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית שהוא חלק ממכלול זרועות התמנון של הקרן להשמדה בשל מי שיושבים שם ובחרו עצמם בעצמם.

    בג"צ הוא שמהדהד בווליום 100 דציבלים את השמאלנים ועמדותיהם חסרות החשיבות ומלאות השינאה לכל מה שהוא יהודי ויהדות.

    מספיק. נמאס. נדרש שינוי. צריך מנהיג שיבצע את מלוא השינוי בבג"צ השמאלני והמזיק.

    אחרי השינוי השמאלנים והאופנהיימרים ידברו רק לעצמם.

    היחיד שהיה היום פועל לתיקון המצב אילו היה בחיים הוא צפריר רונן המדהים. רק לו היו היכולות המזהירות להלחם בשונאינו מבין בני עמנו לצערנו הרב עד מאד. אלה שבכל בוקר נאמרת עליהם בירכת המינים:
    המינים היא הברכה ה-12 בתפילת שמונה עשרה, והיא מופיעה בין ברכת המשפט לבין ברכת על הצדיקים. ברכה זו היא אחת מ-13 ברכות הבקשה של תפילת שמונה עשרה. הברכה מבקשת את הכרתתם של אויבי ישראל, המלשינים והמינים.

    ".נוסח הברכה המקורי היה "משומדים"

    הברכה גרמה לכך שהמינים בבתי הכנסת יימנעו בשעה שישמשו כשליחי ציבור מלומר את ברכת המינים, וכך ייחשפו ויתבקשו לחזור בתשובה או יגורשו, או שבכלל ימנעו מלבוא לבתי הכנסת וכך ייווצר חיץ ברור בין עם המינים.

    הרמב"ם מסביר את הצורך שהיה בתוספת הברכה:

    בימי רבן גמליאל רבו המינים בישראל, והיו מצֵירין לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי ה'. וכיון שראה שזו גדולה מכל צורכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו, והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאילה מלפני ה' לאבד
    המינים, וקבע אותה בתפילה, כדי שתהיה ערוכה בפי הכול. נמצאו הברכות שבתפילה, תשע עשרה ברכות

    על אלה תוקנה הברכה הזאת.

    1. שקוף שכל המלל הזה נכתב כדי להשחיר את נתניהו כאילו מתוך דאגה כנה למחנה הלאומי. אין במחנה הלאומי כיום אף דמות שמסוגלת להנהיג ברמה של נתניהו וכל מי שקורא להחלפתו בנימוק שהוא לא מספיק מקדם את סדר היום הלאומי – עושה זאת בשירות התמימות הפושעת שלו עצמו או בשירות השמאל.

  5. חבל
    סידרת לשלושת הלשלשת – בונוס במגרות שלהם.
    חבל.
    בלי שמות
    כולם יודעים במי המדובר.
    אל תתפלא אם תקבל טלפונים זועמים מלשלשתיים
    שקיפחת פרסום שמם

  6. יש צורך למלא את כל המקומות באנשי ימין
    במדיה.תקשורת.טיוי.אינטרנט.תיאטרון.רדיו.קולנוע.ספרים.משפט.עמותות.בהכל מכל כדי להחליף את השמאל.

  7. אבל מדוע פרס ישראל ?
    אין לי מילה רעה אחת לומר עליה
    אבל פרס ישראל לא מגיע לה.
    ולדעתי גם היא יודעת זאת.

    1. כך בדיוק חשבתי כשרבין, פרס, ערפאת ואובמה קיבלו פרס נובל. בושה.

    2. מי קובע למי מגיע פרס ישראל? הסמאל שפירוש שמו בתלמוד הוא: השטן? הגיב:

      מי שמייצג תכונה מופלאה, עשייה מופלאה, ישראליות במיטבה, יצירתיות ישראלית, חשיבה ישראלית, אהבת ישראל ייחודית – מגיע לו פרס ישראל. לא סמאלנים ייקבעו מהי תכונה מופלאה ועשייה במיטבה. כי עבור סמאלנים עשייה במיטבה היא מה שעושה בג״צ יום יום: ביטול המדינה היהודית ואפליית העם היהודי בארצו אותה בגצ מוכר לגויים בחינם תוך מיגור היהודים ממנה ומזכויותיהם עליה.

    3. צודק
      אכן אשה מקסימה אך לא מקבלים פרס ישראל על מקסימות

  8. אני לא יודע אם היא באמת משגעת את השמאל הקיצוני שמבחינתם היא עוד קורבן של תרבות הלאומנית שהתפתחותה באופן שהם מזהים אותו היא בעייתית.

    1. הביטוי "תרבות לאומנית" ושאר הנגזרות והצרופים של ה"לאומנות" שהשמאל נוהג להדביק לכל התייחסות חיובית למדינה, לאום והחיבור ביניהם הם לא יותר מביטויי גנאי שמטרתם ליצור בילבול ערכי ותוהו וווהו מוסרי. השמאל הקיצוני מדבר ופועל לכינון מדינת כל אזרחיה וביטול הרוב היהודי בישראל. עצוב לראות שהשמאל שעדיין מגדיר את עצמו כציוני, נכנע לתכתיבים המוסריים ולצורת השיח שהם מנסים להשריש ובכך, בפועל, מקדם את המטרות שלהם.

  9. פרס ישראל הוענק למרים פרץ על מפעל חיים. היא מרבה להשתמש סיסמאות כמו "בחרתי בחיים" או הפכתי את יגוני לניגון חדש" או מולדת לא בונים ביגון ובכאב". כהורים שכולים מזה 28 שנים אנחנו יכולים להעיד שלא בחרנו בחיים מפני ששאלה כזו לא עמדה בפנינו. ייתכן שצריך יותר אומץ לוותר על החיים מאשר להמשיך לחיות אותם גם כאשר הם אינם יכולים להיות יותר מה שהיו. המבחן המציאות אפשר לראות שמרים פרץ נהנית מאוד מהפרסומת ועושה הרבה כדי להמשיך ולהופיע על מסכי הטלביזיה וגלי האתר. ההרצאות לחיילים גורמות לה הנאה רבה ואינן תורמות דבר לחיילים או לאחדות העם. חינוך אינו מתמצה במילים ומליצות והשקעה אמיתית בחינוך נעשית בצנעה ותותאותיה אינן ברורות וודאי שאינן מתבררות בזמן קצר. לפי הנתונים הרשמיים אנחנו יודעים שישנם אלפי הורים שאיבדו את ילדיהם ואיש אינו יודע עליהם ואיש אינו מעניק להם פרסים או חולק להם כבוד. רבקה גובר "אם הבנים", ובעלה מרדכי שאיבדו את שני בניהם במלחמת השחרור יחד עם קומץ חברים הקימו יישוב חדש בתנאים קשים. לימים נחלצו בגופם לעזרת העולים החדשים שיושבו בחבל לכיש. הם לא רק שלא זכו לאיזכור בסרט עטור התשבחות וחושף האמת, אלא תוארו כשותפים לפשע(כן גם לובה אליאב). בגלל פועלה רב השנים זכתה לכך שייקרא בחבל בית ספר על שמה(אולי ברוח הזמן יוחלף השם). מרדכי ורבקה גובר לא זכו בפרס ישראל או פרס דומה! את שמותיהם של לאה ומאיר ספיר ששכלו את שני בניהם דן ויוסי באותו יום בשתי חזיתות תתקשו למצוא בגוגול. אנשים צנועים מייסדי קיבו גת שבנגב, לא התראיינו ולא חיפשו להם במות מקרופונים ומצלמות. הם לא קבלו פרס אבל הרגישו שנכון לשמר את זכר הבנים ביצירת קרן שתעניק פרס לחקלאים מצטיינים. סיפורה של מרים פרץ הוא סיפור קשה שכל מי שחווה סיפור כזה או דומה לו מכיר בכך, אבל יש אלפים שנושאים אותו כאב בצנעה ממשיכים בחייהם מגדלים ילדים לתפארת וראוויים לא פחות ממנה להערכה ולתמיכה. לצידה עמד עסקן פוליטי המכנה עצמו כמו כל עמיתיו משרת הציבור, אבל פעל כל חייו לקדם עצמו בסולם הפוליטי מבלי שעמדו לזכותו מעשים מהותיים. לצידם של השניים עמדו אנשים שהקדישו עשרות שנים ללימוד ולמחקרים פורצי דרך שהצעידו את המינה ואת העולם המדעי קדימה. צר ששרת התרבות אינה מוצאת דרך אחרת לכבד שחקני תיאטרון וקולנוע שגם אם נטלו חלק בקידום התיאטרון והקולנוע אין תרומתם דומה לתרומתם של אנשי המדע והיוצרים. ולבסוף נדהמתי לקרוא ציטוטים מפי אנשי שמאל ובהם ביטויים כמו "תרבות השכול" וקביעות כאילו זיכרון הנופלים והכרת החוב שיש למדינה ולאזרחיה למי שהגן על חייהם הוא אבן נגף להשגת השלום. זו כפיות תודה מגעילה ושקר שאין לו רגליים. חייל שממלא את חובותיו במדינה הדמוקרטית אינו עושה שבת לעצמו הוא אינו פועל לפי עמדתו הפוליטית אלא לפי פקודות של ממשלה דמוקרטי. מרדכי ורבקה גובר היו חברי מפאי, לא ומאיר ספיר היו חברי גת המשתייך לקיבוץ הארצי. הם חלקו זה על זה בשאלות פוליטיות וחברתיות אבל השכול וההכרה שזהו כורח שאומה חפצת חיים אינה יכולה ליפטר ממנו. שום מפגש חברתי בין יהודים לפלסטינים לא יביא שלום, זה קורה אולי במחזה קלאסי יווני אבל לא במציאות שלנו. מי שרואים עצמם כמגיני ונושאי דגל המוסר מחייבים מפגש מחבק עם משפחות הרוצחים? אינני רואה שום סיבה מוסרית ואפילו לא תועלת בסליחה לרוצחים בדם הקר ואף שאני בטוח שהוריהם כואבים את מותם באופן שבו אני כואב עדיין סליחה לרוצח כזה סותרת את אמונתי בלא תרצח.

    1. אילן, תיקון קל- רבקה גובר היא כלת פרס ישראל תשל"ו (1976) על מפעל חייה בקליטת עלייה (ויקיפדיה)

  10. במותם ציוו לנו את המשא ומתן. ממש כך. כי המשא ומתן יוביל לחיים, ואילו אכילת חרב לנצח תוביל למוות.
    מרים פרץ היא מורה, מחנכת ומנהלת מרשימה, אבל כל אחד מבין כי לא היתה זוכה בפרס ישראל על כל מה שעשתה ועושה לולא היתה אם שכולה דתיה עם בן אחד לפחות שגר בשטחים.
    בנט בחר בה כי היא מייצגת, גם אם אינה מודעת לכך עד הסוף, את הלאומנות חובבת המלחמות ומקדשת השטחים שלו. אם הגישה של בנט תמשיך לשלוט במדיניות הישראלית, יהיו לנו אלפי אמהות שכולות נוספות ואלפי קברים נוספים בבתי הקברות הצבאיים.
    בהסכמי אוסלו היו הרבה מגרעות, אבל אין ספק שרק פשרה היסטורית תפסיק את שפיכות הדמים ההדדית, או לפחות תצמצם אותה. ולמי שעשה הכל כדי לטרפד את אוסלו אין זכות להתלונן על הפיגועים- הרי גולדשטיין הביא במעשה הרצח ההמוני במערת המכפלה לפיגועי ההתאבדות בתוך מדינת ישראל.

    1. האינתפיאדה השניה פרצה אחרי אוסלו
      מצד אחד החמאס שרצה לבטל את ההסכם.ומאידך גיסא עראפת שחזר בו.
      אז אל תבלבל את העובדות.
      השמאל תמיד יאשים את היהודים בכל מה שהערבים יעשו.האינתפאדה הראשונה פרצה לפני גולדשטיין.וכל הפרעות ביהודים נעשו לפני הקמת המדינה.אבל לשיטתך הימין תמיד אשם

    2. המו"מ מוביל לחיים ? ספר את זה ל2,000 קורבנות השלום של הסכם אוסלו. ספר את זה לעשרות המיליונים שהריעו לצ'מברליין המנופף בנייר שהשיג במו"מ וקיבלו את מלחמת העולם השניה.
      רק כאשר מנצחים משתרר שקט לזמן מה. גם גרמניה ויפן הוכנעו רק כאשר הובסו וירדו על ברכיהם ולא כאשר ניהלו איתם מו"מ.

    3. כמובן. במותם ציוו לנו את המשא ומתן עם ה"פלסטינים", שככל שהוא מתקדם ועולה כפורח, כך האלימות גוברת, והקרבנות נערמים בקצב הולך וגובר. ואכן, אין ספק שהסכם אוסלו היה צעד בכיוון הנכון. לפני ההסכם היו פיגועי הדקירה שגרמו לעשרות הרוגים, ולאחריו, פיגועי התפוצצות, שגרמו למאות ולאלפי הרוגים. אין ספק שזו הדרך הנכונה. ההיסטוריה, ממנה למדת כל כך הרבה, בהחלט מוכיחה שזה מצליח. הבעיה היא שלא הלכנו עד הסוף. אם רק נפסיק לחיות על חרבנו, ונפתח את זרועותינו ללבם (ולסכיניהם) של שכינינו המסכנים והמדוכאים, נוכל לשפר את המצב, ולהגיע לעשרות אלפי הרוגים, מאות אלפי הרוגים, ואולי אפילו, מי יודע, למיליוני הרוגים – מה שמכונה בלשון כה פיוטית "קרבנות השלום". אכן, ברור שזה יהיה הצעד הגדול הסופי והמכריע בדרך הנכונה – הדרך לתהום.

    4. מה זה חובבי מלחמות אנחנו? חובבי מלחמות זה כלום. אנחנו ממש אוהבים, מתמוגגים ומתענגים על מלחמות. אני למשל, בסוף כל ארוחה, חייב, פשוט חייב איזו מלחמה קטנה וחמודה. יחד עם הקפה והעוגה. ובכל סוף שבוע, אם לא ניהלתי איזה חמש, שש, שבע, או שמונה מלחמות עקובות מדם במהלך בילויי השישי-שבת, אני באמת מרגיש שאני לא יכול להתחיל את השבוע החדש.

  11. אין חיה כזאת "שמאל קיצוני", כי אין שמאל לא קיצוני. בהעדר סטלין, לנוכל היותו של הקומוניזם סמרטוט בלוי, עבר השמאל לאימוץ הנאציזם הערבי באשר הוא. ההתרפסות המטורפת ששל השמאל בפני הנאציזם הערבי והתנערותו מכל מרכיב יהודי לאמי ישראלי היא מטורפת. משוגעת. זהו השמאל. הוא לא קיצוני. הוא קיצוני קוויזלינגי מעצם היותו שמאל.

    1. ועוד לא נגעת בנושא ׳מה יפית׳ שהסמול מוכר כדי להתקבל אצל הפולשתיני הנאצי מה BDS

  12. אם קוראים לך פרץ או פרנקל , לא יפסיקו לדבר עליך בארץ.

    אם אתה גיבור שקוראים לו ניקייב, פחות.

    ולא מגיע פרס ישראל להורה שכול שקרס??
    ולא מגיע פרס ישראל להורה שכול שמגיב בשקט? ולא דוחף פוסטים בפייס.

    זו תהיה יריקה בפרצופם

  13. די לפסטיבל מרים פרץ, מה היא נציגת השכול והאבל ?!