הנשיא טראמפ ניצל את השינויים האזוריים כדי להביא גישה חדשה ולשים קץ לעשרות שנים של מדיניות אמריקאית נייטרלית במזרח התיכון
במשך עשרות שנים ביקשה הקהילה הבינלאומית לשמור על היציבות במזרח התיכון הסוער, באמצעות מדיניות שגובשה על ידי מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר. אבל תחת הנהגתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, דוקטרינת ה"קיסינג'ריזם" הגיעה לקצה.
בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, העולם היה על סף מלחמה גרעינית שנמנעה בזכות קיסינג'ר. לאחר שהכוחות הישראליים התאוששו מהפלישה הערבית המפתיעה והחלו להתקדם לכיוון קהיר ודמשק, איימה ברית המועצות להתערב צבאית, ואף להשתמש בנשק גרעיני. לטענת מספר היסטוריונים, זה היה האירוע הקרוב ביותר שהיה אי פעם לשימוש הדדי בנשק תרמו-גרעיני. על רקע זה, פעל קיסינג'ר בבהילות לפתור את המשבר המעמיק.
הוא הסתובב בין הבירות השונות והצליח לעצור את התקדמות צה"ל בחזית המצרית בקילומטר ה-101 מקהיר, ובצפון במרחק של שלושים קילומטר מדמשק. התערבותו מיקמה את וושינגטון כמתווכת העיקרית בין ישראל לערבים. המודל של קיסינג'ר לדיפלומטיה במזרח התיכון נבנה מתוך הנחה שאמריקה היא המדינה היחידה שיכולה להוריד את ישראל על ברכיה, ולכן הערבים היו נכונים לקבל את וושינגטון כמתווכת העיקרית ביניהם לבין ישראל.
על רקע המלחמה הקרה, גישה זו חיזקה את יחסי המערב עם העולם הערבי והבטיחה במשך עשורים את זרימת הנפט מהמזרח התיכון לשווקים הגלובליים. עם זאת, היא דרשה מארצות הברית (ובעלות בריתה) גישה חד-משמעית לסכסוך הישראלי-ערבי. משמעות הדבר הייתה, בסופו של דבר, שהזכויות ההיסטוריות של ישראל ותביעותיה למולדתה העתיקה היו אמורות לעלות בקנה אחד עם הלאומיות הפלסטיניות.
הנייטרליות המתוכננת הזאת דרשה שכל דבר צריך להיות מאוזן. לכן על כל גינוי של טרור או הסתה מהצד הפלסטיני, היה צריך להיות מלווה בגינוי של ההתנחלויות הישראליות. כל מנהיג זר שביקר בירושלים והניח זר ביד ושם, נאלץ לבקר ברמאללה ולהניח זר על קברו של יאסר ערפאת.
קריסת הפרדגימה
אבל היום, פרדיגמת קיסינג'ר קורסת. ראינו את זה כאשר ראש ממשלת הודו, נארנדרה מודי, ערך ביקור היסטורי בישראל ובירושלים בקיץ 2017 ודילג על רמאללה והרשות הפלסטינית. קריסת הקיסינג'ריזם התחזקה תחת הנהגתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שלא חשש לנקוט עמדה.
קודם כל, הוא הכיר בירושלים כבירת ישראל מבלי לעשות ויתורים מקבילים לפלסטינים. בנוסף, טראמפ השיג יתרונות נוספים: הרחיק עצמו מפתרון שתי המדינות; נמנע מביקורת גלויה על מפעל ההתיישבות; איים לסגור את משרד אש"ף בוושינגטון; ניתק את המימון הגדול של ארצות הברית לאונר"א ואף פעל לערער את המנדט שלה; תמך בחוק טיילור פורס, המקפיא את מימון ארצות הברית לפלסטינים כל עוד ממשיכים לשלם לטרוריסטים. בנוסף, יש ציפייה שטראמפ יכיר בריבונות ישראלית בגולן או בסיפוח ישראל של חלקים מיהודה ושומרון.
ההתרחקות הנוכחית מהמודל של קיסינג'ר נובעת מהשילוב של הגישה הבלתי קונבנציונלית של טראמפ כלפי הדיפלומטיה, שינויים אזוריים שנגרמו בגלל "האביב הערבי", והאיום הגובר של ההגמוניה האיראנית. היריבות הסונית-שיעית ארוכת השנים התלקחה, במיוחד בסוריה, וטראמפ התייצב לצד המעצמות הסוניות הערביות, שהאינטרסים שלהן בבידודה של איראן עולים בקנה אחד עם האינטרסים של ישראל.
ישראל, מצדה, הצליחה לבסס מערכת יחסים הדדית עם רוסיה מבלי לערער את קשריה ההדוקים עם וושינגטון. השינוי הכללי ניכר כל כך, שאפילו פקידים סעודים מזהירים שאם הפלסטינים לא ילמדו להתפשר, ההיסטוריה תפסח עליהם.
דיוויד פרסונס הוא סגן נשיא השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים ופרשן לענייני המזרח התיכון
קשקוש.
קיסינגר דאג לאינטרסים הגלובליים של אמריקה ולא לאיזון.
זה בדיוק מה שנטען. שהאיזון במזרח התיכון נגזר מהאינטרסים האמריקאים.
"ההתרחקות הנוכחית מהמודל של קיסינג’ר נובעת מהשילוב של הגישה הבלתי קונבנציונלית של טראמפ כלפי הדיפלומטיה".
לא ולא! קיסינגר הארור היה יהודון חצר, אולי יותר גרוע, הייתי מסווג אותו כסורוס של שנות ה-70, כמעט שגרם לתבוסת ישראל ב 1973 כאשר התנגד לרכבת האווירית בתחילה, ואח"כ עשה את מיטבו (אולי יותר נכון, HIS WORST) כדי לנטרל את הישגי ישראל במלחמה. הוא גם אמר שישראל לא תחזיק מעמד 10 שנים (אני לא זוכר בדיוק מתי, כנראה ב2012).
ה"פאראדיגמה" האנטי ישראלית שלו קורסת בגלל שתמיכה לא "נייטראלית" בישראל היא הדבר הנכון לעשות למדינה כמו ארה"ב – הערכים של ארה"ב (לא של ארה"ב של הדמוקרטים שהם סוציאליסטים אנטי אמריקאיים ואנטי מערביים עם סדר יום אנטי-לבן) הם הערכים של ישראל, לא של אויביה, שהם ערכים של תרבות חשוכה, פרימיטיבית ברברית. אז טראמפ רק אומר את מה שצריך היה להאמר לפני 45 שנה.
ארור תהיה, בוגד קאפו.
אכן אתה צודק! קיסינג'ר יהודי גרמני רפורמי שהיה נשוי לגויה בגד בעמו!
קיסינג'ר לא התנגד לרכבת האוירית, זו הייתה פרשה סבוכה וממושכת של חוסר יכולת, הן של האמריקנים והן שלנו "להרים" פרוייקט כל כך מורכב שלא היה לו תקדים עד אז. בשלבים הראשונים הוצא שמטוסי אל על ינחתו בשדות תעופה בארה"ב, יעמיסו ציוד צבאי וימריאו לישראל. התכנית הזו נזנחה במהרה משום שמטוסי אל על לא היו מיועדים לתובלה והתיאום בינם לבין הצבא האמריקאי היה בלתי אפשרי. לאחר מכן הועלתה הצעה סבירה יותר שבמסגרתה מטוסי תובלה של הצבא האמריקאי יעמיסו את הציוד המיועד לישראל, ימריאו מבסיסים בארצות הברית, ינחתו באירופה לתידלוק, וימשיכו ליעדם. לא רבים מודעים לעובדה הבאה: כשפנו האמריקאים לבעלי בריתם האירופיים בנאט"ו לתיאום נחיתות בשדות התעופה אצלם, נענו בשלילה. הסירוב היה גורף -אף אחת ממדינו אירופה המערבית לא הסכימה לכך. יתרה מזו: האיסור הורחב גם למעבר של מטוסי התובלה האמריקאיים מעל שטחן האוירי(!). זה היה המצב בתום כמה ימים של התייעצויות קדחתניות בקרב הממשל הפוליטי צבאי הניקסוני שעקרונית ומעשית החל בהכנות ליצירת רכבת אוירית לישראל,וזו הייתה שעת משבר קשה מאד למדינת ישראל. קיסינג'ר, הוא ולא אחר, פנה לנשיא פורטוגל דאז, סאלאזר, וביקש ממנו לאפשר נחיתה של מטוסי הרכבת האוירית בשטחו, וזה נענה בחיוב. המטוסים נחתו באיים האזוריים, תדלקו, והמשיכו בדרכם לישראל לאורך נתיב צר מאד לאורכו של הים התיכון. ולגבי האגדה האורבנית שקיסינג'ר "כמעט גרם לתבוסתה של ישראל במלחמה": יש לזכור עובדה שרוב העוסקים באירועי המלחמה ההיא לא מודעים לה והיא ההצעה להפסקת אש שהועברה ע"י ישראל לנשיא סאדאת ב 12 לאוקטובר ובה בקשה להפסקת המלחמה במצב ששרר אז בחזית המצרית -הגדה המזרחית של תעלת סואץ נשלטת ע"י המצרים, צה"ל מוכה וחבוט ומלקק את הפצעים לאחר מתקפת הנגד שכושלת של ה 8 באוקטובר ללא הישג צבאי ולו אחד. אותו קיסינג'ר, הוא ולא אחר, שיכנע את ממשלת ישראל שלא ליזום הפסקת אש כזו מכיוון שמשמעותה הייתה אחת, והרת אסון – הודאה בתבוסתה על כל המשתמע מכך. מכאן שדווקא הוא מנע מישראל תבוסה בשדה הקרב (ובמשתמע גם תבוסה במישור המדיני)
ככל הידוע לי, קיסינג'ר אכן פעל בדרך שגרמה נזק גדול למדינת ישראל:
http://rotter.net/forum/gil/5047.shtml
http://rotter.net/forum/scoops1/498307.shtml
ככל הידוע לי הדברים שכתב דטל מיכאל לא מדויקים:
1. קיסינג'ר כן עיכב את הרכבת האוירית בתחילת המלחמה. רק אחרי שהיא אושרה ע"י שר ההגנה האמריקני והנשיא, ואחרי שנראה היה שמצבה של ישראל קשה מאד, הוא נרתם בחוסר שקט לקידום הרכבת האוירית. ידועה האמירה שלו ש"צריך לתת לישראל לדמם" . ראו למשל כאן:
https://mida.org.il/2014/10/29/%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%97/א
2. לגבי הבקשה הישראלית להפסקת אש אחרי כשלון מתקפת הנגד ב 8 לאוקטובר: ההצעה הועברה ונדחתה על ידי המצרים. לא היה צורך בקיסינג'ר.
3. לענין מה שאמור בכתבה ובחלק מהתגובות: אני לא סבור שהנרי קיסינג'ר היה אוטואנטישמי או משהו בדומה. לטעמי הוא היה פטריוט אמריקני. הקשר שלו לשורשיו היהודיים ובודאי גם לישראל היה חלש, והוא פעל לטובת ארצות הברית לפי הבנתו. במסגרת זו הוא גרם לכך שרוב הישגיה של ישראל בחמש היממות האחרונות של המלחמה צומצמו מאד. לשיטתו הוא הצליח בכך למשוך באופן סופי את מצרים מתחום ההשפעה הסובייטית לתחום ההשפעה האמריקני, ומכאן ואילך הוא אכן דאג ל"נייטראליות" אמריקנית על מנת לתחזק את ההישג האמריקני הזה. מי שנדרשה לשלם את המחיר היתה כמובן ישראל.
4. לגבי הסירוב של מדינות אירופה להרשות נחיתות של מטוסי סיוע בתחומן. הרי שהסיפור נכון לגמרי ובאמת גם לא כל כך מוכר. לטעמי זו עוד הוכחה לכך שברגע שישראל מצטיירת כחלשה, ואפילו קצת חלשה, הרי שמניותיה יורדות בעולם והיא תצטרך להתמודד עם קשיים עצומים ואפילו קיומיים. נראה לי שכל אחד יכול לגזור מכאן את המסקנה המתבקשת.
מוקי, בסוף פורטוגל הדיקטטורית היא שהרשתה למטוסי סיוע אמריקאים לעבור בתחומה. רק להראות עד כמה הדיבור על אחווה בין דמוקרטיות וכו' הוא קשקוש. את אירופה הדמוקרטית עניין הנפט.
יש כאן אי-דיוקים היסטוריים
1. בחזית הסורית, הסורים בעזרת העירקיים והירדניים הצליחו לבנות קו הגנה איתן נגד צהל שמנע את התקדמותו, כתוצאה מכך המלחמה הסתימה בחזית הסורית בתיקו, וזה מה שגרם להם להעיז ולפתח מלחמת התשה שנמשכה חודשים רבים ועלתה לצהל בהרוגים רבים. בניגוד לחזית המיצרית בה קו ההגנה המיצרי ניפרץ והדרך לקהיר היתה פתוחה.
2. הסיוע האמריקאי היה תגובת נגד לסיוע הסוביטי המאסיבי שהתארגן לכיוון סוריה ומצריים – הסוביטים התארגנו לניוד כוחות צבאיים שילחמו נגד ישראל, נוסף להעברת ציוד צבאי. זו היתה שיא תקופת המלחמה הקרה בין המעצמות, ואם הסןביטים לא היו מאיימים בהתערבות נגד ישראל – אז האמריקאים לא היו עוזרים לישראל.
האיום הסוביטי הממשי להתערב היתה גם הסיבה לעצירת המלחמה בלי השמדת הארמיה השלישית וכיתור הארמיה השנייה , סיפור של ימי לחימה בודדים מרגע שקו ההגנה האווירית המיצרי נפרץ בידי כוחות הקרקע הישראליים. היה מתבקש שצהל ישמיד את כל הצבא המצרי ואתריו האסטרטגיים מרגע שזה התאפשר, אולם האיום הסוביטי בהתערבות עצר את הלחימה. לאמיתו של דבר הצבא המיצרי למרות אבדותיו הכבדות נשאר די שלם לאחר סיום הלחימה.
1. המצב בחזיתות הדרומית והצפונית היה בדיוק הפוך ממה שאתה מתאר:
בצפון המלחמה הסתיימה כשלסורים אין שום הישג קרקעי. כוחות צה"ל כבשו את המובלעת הצפונית והגיעו עד לטווח של פחות מ 40 ק"מ מדמשק. בנוסף לכך גם שיא החרמון היה בידי ישראל.
בחזית המצרית דוקא המצב היה דומה לתיקו: כוחות ישראלי הצליחו לצלוח את התעלה וכמעט לכתר את הארמיה השלישית ממערב. מצד שני כל גזרת צפון התעלה נותרה בידי המצרים, ולכן לשיטתם הם יכלו להתהדר בכך שיש להם הישג קרקעי.
2. עצירת כוחות צה"ל ממש רגע לפני השלמת הכיתור של הארמיה השלישית נובע בעיקר מלחץ אמריקני אכזרי, שאותו הוביל הנרי קיסינג'ר. בהחלט יתכן שהלחץ הרוסי היה ברקע, אבל קיסינג'ר ממש התעקש עם ישראל באופן קטנוני על אי השלמת הכיתור. בכך הוא גזל מישראל את סיום המלחמה כשארמיה מצרית שלמה מכותרת ומובסת.
נראה שהבנתך הצבאית לוקה
1. מבחינה צבאית (לא מדינית!) חשוב רק אם קו ההגנה של האוייב איתן (ולכן המצב הוא תיקו)מ או קו ההגנה של האויב נפרץ (ולכן אפשר להתקדם לשיטחו במינימום מאמץ. קו החזית המיצרי נפרץ, וכוחותיהם בסיני היו מכותרים עד כדי מחסור במים, כך שלא היתה שום חשיבות צבאית לנוכחותם שם. השקפה כמו שלך (שך מיתנגדי הצליחה) לא היתה מביאה לסיום המלחמה אלא למלחמת התשה ארוכה.
2. לגבי קיסינג'ר – הלחץ שלו על ישראל נבע מתוך חשש אמיתי להתערבות צבאית סוביטית (בחיילים סוביטיים, לא רק בציוד) במלחמה נגד ישראל – הם הכנו את כל ההכנות להשיט ולהטיס למיצרים כוחות גדולים, שעלול להביא למלחמת עולם בין המעצמות, ובכך הוא לא רצה (וכמובן שזה היה גם אינטרס ישראלי שזה לא יקרה. זה מה שגרם לעצירת כוחות צהל לפני המכה המכרעת על המיצרים. כמובן אפשר להתווכח אם האיום הסוביטי היה האמיתי, או האם ישראל היתה יכולה "לגנוב" עוד מספר ימי לחימה, אך זה היה משחק פוקר בין ישראל וארה"ב לבין ברית המועצות, וכל צד איים וצפה את כוונות הצדדים האחרים. ישראל וארה"ב שיחקו באותו צד
טראמפ לא ביטל את הניטרליות אלא החליף ניטרליות אחת באחרת.
השמאל מעמיד את גישתו על שוויון במובן של שוויון הישגים-הוא רוצה לראות שכל הצדדים ישיגו אותו דבר ויגיעו לאותם מקומות ומכאן נגזר שניטרליות פירושה להתייחס לשני הצדדים אותו דבר לא משנה כמה זה הגיוני וכמה זה מזיק.
ואילו טראמפ מאמץ את ההגדרה הימנית של שוויון במובן של שוויון הזדמנויות-הוא נותן לשני הצדדים אותם תנאים. מי שינצל אותם ויעשה החלטות טובות ירוויח ומי שלא אז לא. כך ניתן להבטיח שהתנאים יתאימו לאינטרסים של ארה"ב בפרט והעולם בכלל.
מודי ביקר, ועוד איך ביקר בקבר עאפת
מאיפה הקישקוש הזה
זה היה בביקור אחר ונפרד
כמה שבועות אחרי הביקור בישראל מודי ערך ביקור בירדן וברשות הפלסטינית שבמסגרתו ביקר בקבר עראפת הניח שם זר וכינה את רב-המחבלים עראפת 'אחד מהמנהיגים הדגולים במאה ה-20'.
וזה רק להראות לנו כמה שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה על התמיכה של טרמפ ואנשים כמו דיוויד פרסונס.