למרות שמעמדו מעולם לא הוסדר בחוק, לסמכויות הנתונות בידי היועץ המשפטי לממשלה בישראל אין אח ורע בשום מדינה דמוקרטית בעולם
נאומו של היועץ המשפטי לממשלה עו"ד אביחי מנדלבליט הבוקר בוועידת גלובס, נראה כאילו יצא ישר מתוך ספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול, '1984'.בעולמו הדיסטופי של אורוול אמת היא שקר ומלחמה היא שלום ובדומה לכך, על פי מנדלבליט המתקפות נגדו הן מתקפות נגד "שלטון החוק", שהוא כמובן שלטונו של היועץ המשפטי לממשלה.
כפיפותם של כל גורמי המדינה לחוק היא דבר מובן מאליו ואין כל צורך לציין אותו. אולם רק במדינת ישראל, ורק בתודעתם הכוזבת של בכירי מערכת המשפט שלה, נוצר סימן שוויון בין "שלטון החוק" לבין "שלטון המשפטן".
אז מנדלבליט מסביר לכולנו שהיועמ״ש הוא לא מעל החוק אבל כל מי שיוצא נגד חוות דעת משפטית היא פעולה נגד החוק. כלומר היועמ״שים הם החוק.
והוא דואג להסביר שאת התפקיד הזה הוא קיבל משופט ולא מהמחוקק. pic.twitter.com/QGy7Ep0Yyb
— Moshe Siani (@moshesiani) December 20, 2018
גם אם נניח (ואין סיבה לעשות זאת) שלאחר פסק דין של בית משפט עליון נוצרת הלכה מחייבת הכובלת את שיקול הדעת המשפטי והפרשני של כל רשויות השלטון, הרי שמדובר בגוף שהוסמך בחוק לתת פסקי דין, בדיון פומבי, בסוגיה בה ניתן היה להציג בפניו עמדות שונות ותפיסות שונות. פסקי הדין שלו גם כפופים לביקורת ציבורית מהאקדמיה, מהתקשורת, מהציבור הרחב ומנבחרי הציבור.
לעומת בית המשפט, סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לתת חוות דעת, לא כל שכן חוות דעת מחייבות, אינה כתובה בשום דבר חקיקה. מרביתן של חוות הדעת ניתנות בהיחבא או בסתר, ללא יכולת של ממש לאתגר אותן מול דעות אחרות או בהליך משפטי.
על כל אלה יש להוסיף שגם לו היה שר בממשלה מעוניין לתקוף חוות דעת שגויה של היועץ המשפטי לממשלה בבג"ץ, הוא היה נתקל בבעיה שכן המונופול על הייצוג נתון בידיו של היועץ המשפטי לממשלה. למעשה, כל הסמכויות המדהימות הללו נמצאות בידיה של הרשות השלטונית היחידה שמעמדה לא מוסדר בחוק.
ללא אח ורע
העובדה שבמדינת ישראל אין חוק המסדיר את מעמד היועץ המשפטי לממשלה איננה נובעת מתקלה או משכחה. יושבי משרד המשפטים יודעים היטב שאם הכנסת תעסוק בסמכויותיו של הקיסר מרחוב צלאח א-דין ותשווה אותן לנהוג בעולם, הרי שהכוח הנתון כיום בידיהם, שאין לו אח ורע במדינות הדמוקרטיות, יפוצל לשלוש משרות שונות לפחות כדי למנוע את ריכוז העוצמה הזה.
תפקיד התובע הכללי והיועץ המשפטי לממשלה הינם תפקידים שונים ולעתים סותרים. הוסיפו לכך את המונופול שנלקח על ייצוגה של הממשלה, כולל היכולת למנוע ממנה את הזכות הבסיסית (השמורה לכל אנס או רוצח) של ייצוג משפטי, ואת העובדה שלאחרונה התווסף לארסנל הכלים הבלתי נדלה של מנדלבליט צעצוע חדש – היכולת להיות מעל המחוקק. שלטון החוק, אליבא דמנדלבליט, מאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להתעלם מחוקי הכנסת מפני שחברי הכנסת בחרו לחוקק הוראות ללא רשות מנציגיו. כך קרה למשל בכל הנוגע לחוק המטיל סנקציות על מי שמבצע נישואין פרטיים ולא רושם אותם, שלא נאכף מסיבה זו.
היועמ"ש ואנשיו מגיעים לדיונים בכנסת בשם הממשלה, אך פעמים רבות הם מציגים עמדה הסותרת את זו של הממשלה ואף עמדות פוליטיות, דבר שנאסר במפורש בחוק, בתקנון שירות המדינה ואפילו בהנחיות היועמ"ש עצמו.
אותו יועץ שאסר על שרים בממשלה להגיע לוועדה בכנסת ולהביע עמדה המנוגדת לעמדת הממשלה, בשם העיקרון לפיו המדינה מדברת בקול אחד, החליט שהכללים הללו מדברים רק על בני תמותה. היועמ"ש? הוא נמצא מעל הזוטות הללו. כל שר בממשלה שהיה פועל בדרך זו, היה מפוטר כמעט מיד; כל עובד מדינה היה מועמד לדין משמעתי; אבל במשרד המשפטים הכל הולך.
הצטברות המקרים בהם מרשים לעצמם היועמ"ש ואנשיו להטיף, לבקר את הממשלה ואת מדיניותה, או לצפצף על חוקי הכנסת, מראה שנאומו הבוקר של מנדלבליט לא היה הכרזה על הפיכה, אלא רק הודעת עדכון מסכמת. ההפיכה התרחשה כבר מזמן, הגיע הזמן להפיכת נגד.
עו”ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
אתה עושה צחוק?
האם אלוהים יכול לטעות? ברור שלא, נכון?
מכאן שגם בני האלים לא יכולים לטעות לעולם, ומנדלבליט הוא ללא ספק אחד מהם!
מש"ל
כתבה מעולה וחשובה ביותר. מצב בלתי סביר שקיים עדיין והכנסת עדיין לא מצאה לנכון לעשות מעשה. חובה לעשות מעשה. לו הכתב יזום ויאבק לעשות מעשה. הוא ירשם בדפי ההיסטוריה בהיבט החקיקה והמשפט ואין לי ספק על כך.
נותר רק לומר שוב כתבה אמיצה וחשובה ברמה הגבוהה ביותר
מי שעיניו בראשו אולי שם לב לכך שכל צעד וכל מהלך מצד הממשלה והח"כים לעשות סדר בעניין נתקלו בחסימה של כחלון. פעם אחר פעם. האיש מחשב את צעדיו בזהירות מי יודע עם מי הוא יצטרך לבנות את הקואליציה בפעם הבאה.
השתלטות בית המשפט על הפוליטיקה הישראלית1
השופט הראשון אשר שלח ידו לתוך הפוליטיקה היה שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הזדמנות הפז לבית המשפט העליון להתחיל להשליט את מרותו היתה בעת שגדעון האווזנר כיהן כהיועץ המשפטי לממשלה. כך היתה ההשתלשלות. *גדעון האוזנר (1962-1960), דרש עצמאות מוחלטת, בלחצו קמה ב- 1962 ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט. הועדה קבעה שהיועץ המשפטי הוא “חופשי ועצמאי” אם כי עליו להתייעץ עם שר המשפטים, במידה והשר חולק על דעתו יש לו זכות וטו וזכותו ליטול לעצמו את סמכויותיו של היועץ המשפטי. יחד עם זאת הועדה ניסתה לכונן את מעמדו החוקתי של היועץ המשפטי לממשלה כפקיד ציבור בעל שיקול דעת שיפוטי העומד בראש מערכת התביעה הכללית.. כאן לראשונה נקבעה הזהות שבין משרת התובע הכללי ליועץ המשפטי, כיון שלדעת הועדה או לדעתו של אגרנט, ריכוזיות זו הינה ראויה…בתור התובע הכללי עליו ליצג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק ולעמוד בראש התביעה הכללית. בתור היעוץ המשפטי לממשלה עליו לתת יעוץ משפטי לממשלה ולרשויות הממלכתיות האחרות. כמו כן יעוץ וסיוע לממשלה בהכנת חקיקה. לדעת בית המשפט ולדעתו בלבד, על היועץ המשפטי להיות בעמדת כח חזקה יותר מהממשלה, כדי שלאליטות השלטוניות לא תוכלנה להשתמש במערכת התביעה וגם היעוץ… למטרות אינטרסנטיות. הנחת היסוד המובלעת כאן היא שלמוסדות השלטוניים הנבחרים להם בלבד אינטרסים אנוכיים, משמע עניינם אינו קידום מדיניות לטובת המדינה. לשיטת בית המשפט משילותן של האליטות השלטוניות הנבחרות היא פגיעה ביסודות הדמוקרטיים המערכת המשפטית לעולם נקיה מאלו, ורק בית המשפט מציל את הדמוקרטיה… ———–כך בהקצנה עיוות את מהותה של הדמוקרטיה, בית המשפט הוא הגוף אשר מעצם הגדרתו הינו לא דמוקרטי אשר כופה את דעתו הבלעדית. תוך כדי פסילת המערכת המדינית עשה את שהוא פוסל באחרים נטל את השררה. באשר לכפל התפקידים של היועץ, משרתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה דומה לזו של התובע הכללי במדינות בהן היא קיימת וטעות היא להשוות בינהן. התובע הכללי שם הוא אישיות פוליטית והוא חלק מהממשלה. אחריותו היא בקביעת מדיניות תביעה ולא בידיו ההחלטות חקירה והעמדה לדין של מקרים מוגדרים.
*היועץ יצחק זמיר (1986-1978) קיבל כמובנת מאליה את משרה בעלת עוצמה על הנורמות שהשאיר אהרון ברק והתערב בהחלטות ממשלה גם כשלא היה בהן דבר שנגד את החוק. גם הוא ניצל את היותו המיצג המשפטי להטלת מורא. כך בתוקפנותו ניצל מעמדו למעשים פוליטים משהוזכר לו כי תפקידו לעזור לממשלה להוציא לפועל את מדיניותה בדרך חוקית, הגיב כאילו אין זה מן היושר. הוסיף לדרישה הקודמת להתיחסות אל דעתו כאל פסק דין, את זכותו לא ליצג את המדינה אם תסרב ואת האיסור לשכור עורך דין אחר. זאת למרות חוסר בסיס החוקי לכך.
השתלטות בית המשפט על הפוליטיקה הישראלית2
שופט אחר הוא הרודן הגדול אהרון ברק. ……אהרן ברק בעת שהיה סגן נשיא בית המשפט העליון קבע שהשאלה אינה באם חרג חריש מסמכויותיו בסרובו לייצג את הממשלה, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועץ המשפטי.. הממשלה טענה שכפל תפקידים זה מונע את יצוגה הנאות. אהרון ברק טען שהממשלה זכתה בייצוג מיטבי, על היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו. לשיטתו היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת דעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה. בכך קבע כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה… אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט. בית המשפט העליון הגדיר את היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי והכי חשוב: היועץ הינו כפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד תוך ביטול שיקולים פוליטיים של השלטון. מעתה כוחו של היועץ המשפטי נעשה חסר גבולות. כנהוג עד אז אם עניין אי חוקיותו של מהלך זה או אחר אינו חד משמעי ולדעת הממשלה אין במעשיה דבר עברה היא יכלה לא לקבל המלצותיו ולהגן על עצמה בבית המשפט, שכן גם בין משפטנים קימים חלוקי דעות. משבית המשפט העליון קבע את מוחלטותה של חוות דעת היועץ, הוסרה גם מגבלת הצניעות של בעל משרה המודע לשיקולים אחרים. בפסיקתו השתלטנית של אהרון ברק וחזרתם של משפטנים על כל דבריו, החסרונות: או שהיועץ כמי שמקורב אצל הרשות ומייעץ לה יתקשה בחקירתה או בהעמדה לדין, או כפי שמתגלה במציאות, יועצים משפטיים מונעים להראות עצמאיים ובכך אינם מסייעים לממשלה להשיג מטרותיה במסגרת החוק ואינם מייצגים אותה כראוי בבית המשפט. כלומר כ””דמוקרט”” הוא קבע שהיועץ איננו יועץ אלא קובע ופוסק. ——————————
כל זאת כמובן בנוסף להחלטת בית המשפט העליון על דעת עצמו על הזכות לפסילת חוקים, גם קבע את המבחנים לפסילת החוקים, גם מינה את עצמו לפוסק יחידי האם התקיימו המבחנים שקבע, גם פוסק ללא ראיות ועדויות וגם שולל את האפשרות לערער על פסיקתו.
שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתי המשפט. בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם! גם משרד היועץ המשפטי פועל לפי רצון בית המשפט!
יש להפריד בין משרד היועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה. היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות חלק מהממשלה וכשמו ליעץ לטובת העניין כיצד לתפקד חוקית, כפי שנהוג במדינות מתוקנות. אלא שבזה אין די התביעה כולה צריכה להיות מופרדת מהשפיטה. המצב כיום הוא שהיועץ הוא בראש התביעה שאינה נפרדת מהשפטה. כל זמן שאלו אינם נעשים המשפטנים ימשיכו לרדות בנו.
פייגלין בזמנו ואדם גולד כיום צודקים –
שום דבר לא ישתנה אם לא תתפקדו.
תתפקדו ותפקדו עוד 30 אנשים לליכוד כדי להכריח את מפלגת השלטון המטומטמת הזו להלחם בפקידות המשפטית
אין צורך בשום תיאוריית קונספירציה לגבי ההפיכה ותפיסת השלטון בידי החונטה המשפטית. דינה זילבר, גיבורת התרבות של השמאל הצבוע, מגלה לנו הכל במילים ברורות. גם השונא הגדול ביותר של כנופיית היועמ"שים לא היה מנסח את זה טוב יותר.
בספרה “ביורוקרטיה כפוליטיקה” כותבת דינה זילבר:
"טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי."
שמענו נכון: "במסווה של נייטרליות… תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו." ואת זה כתבה זו שמאשימה את מתנגדיה בהרס הדמוקרטיה!! וכן: "מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב [על כך] שגורלו נקבע בדרג הפקידותי." זו לא תיאוריית קונספירציה, זו קונספירציה, זו מזימה לפוטש נגד נבחרי הציבור בידי אלה שאף אחד לא בחר בהם. וכעת מוסיפה הגב' זילבר:
"התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום בו שולטת שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו. השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות ומידתיות הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית. לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות. קבוצות אינטרס אחרות, הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים, אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות.”
פשוט לא ייאמן. הדברים הללו צריכים להיות כתובים על הקיר אצל כל אזרח ישראלי שהדמוקרטיה חשובה לו, ואצל כל חבר כנסת ושר בממשלה. אם זה מה שהיועמ"שים מכריזים בקול מהמקפצה, אפשר רק לדמיין איזה נכלולים ותחבולות רמייה הם מתכננים בינם לבין עצמם בחדרי חדרים.
יש כמובן להוסיף שמנדלבליט, ואיתו כל היועמ"שים כאיש אחד, תומכים בגברת.
סבירות ומידתיות הם לא יותר מהמצאות מופרכות כדי לא לקיים את החוק ואף לסתור אותו. כאשר החוק אינו מתאים לדעת המשפטנים או לצדדים הנדונים לפי טעמם של המשפטנים.
השאלה המסקרנת היא איך קורה שדברים מפורשים אלה מצד דינה זילבר, שמשמשת בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני משפט ציבורי-מינהלי, לא עולים לדיון הציבורי בתקשורת.
הרי במדינה מתוקנת היינו מצפים שהדבר יעורר דיון ציבורי סוער:
לפנינו הצהרה מפורשת המדברת על חובת הדרג הפקידותי-משפטי להשתלט על הרשות המבצעת תוך דילוג על הממשלה הנבחרת ועל רוב הציבור שבחר בה בבחירות דמוקרטיות. וכל זאת תוך הצהרה שקרית ש"היא לא מוכנה להיות קונסיליירי אלא היא כאן כדי לייצג את האינטרס הציבורי"…
האינטרס הציבורי של הציבור שבחר בממשלה הוא מסתבר בכלל לא האינטרס הציבורי ה"נכון"… ומי קובע מהו ומיהו אותו ציבור "נכון" ואותו אינטרס ציבורי "נכון"?
אה…אלה אנשי הנומנקלטורה ממש עפ"י המודל שנוסה ב"הצלחה" מרבית בדמוקרטיה נוסח ברית המועצות והדיקטטורה של הפרולטריון. נו טוב, אפילו שם הדיקטטורה לא הייתה בידי הפרולטריון אלא בידי מנגנון הפקידותי … דינה זילבר ממש משתוקקת לשוב לשם ובדרך לקחת את כולנו איתה.
שאלה נוספת:
באיזו מידה תהליך של העתקת מרכז הכובד של קביעת הכרעות המפתח בכל תחומי חייה של המדינה מכתפי הדרג הפוליטי הנבחר לכתפי הדרג המנהלי התבצע מתוך הסכמתם המלאה של הפוליטיקאים הנבחרים לאורך 70 שנה שכן הדבר איפשר להם להסתתר בנוחות מאחורי גבם של המשפטנים.
הספר "ביורוקרטיה כפוליטיקה פורסם כבר ב-2006 ורק ד"ר יהודה יפרח מ"מקור ראשון" היחיד שהרים את הכפפה וגם זאת רק לאחרונה בעקבות כנס פנימי לפרקליטים תחת הכותרת 'דמות המשפטן הציבורי' שארגנה הגברת דינה זילבר אליו היא הזמינה לדיבייט את העו"ד מיכאל ספרד מצד אחד ואת גיל ברינגר עוזר השרה שקד
https://www.makorrishon.co.il/opinion/58183/
הימין בשלטון כבר שנים ארוכות וגם כנראה בעתיד הקרוב, ועדיין ממשיך להתקרבן ולהתבכיין על השיטה שדופקת אותו ומונעת ממנו כמייצג האותנטי של רצון העם, למשול. במקום לבכות נראה אותכם משנים את השיטה.
אל תזרוק לנו את סיסמאות הריק והכלום שלך!!!
אין ספק שאנו מקבלים כבר טעימות חנק משלטון הפקידים.
היועמ"ש מבסס את תפקידו כפרינקפס, ראשון בין שווים הרחק מעל כנסת ישראל. אך בלא שנבחר ובלא שהוסמך לכך אלא על ידי חבריו המשפטנים.
בג"ץ עושה בחוק כבשלו ולאף אחד בכנסת אסור לבקר לא אותו ולא את היועמ"ש.
הנה ממהר אחריהם מפכ"ל המשטרה היוצא, זה שהדליף ככל יכולתו ופגע בכל משטר תקין רק כדי לפגוע בנבחרי ציבור, וקורא לועדה מסדרת שתמנה את מחליפו. רק לא ליתן את הכוח הזה בידי העם, כלומר, בידי נבחריו.
כולם לא סומכים על העם ועל נציגיו. כולם מעלים את עצמם על נס מול הדמוקרטיה. ממהרים אחרים כל הבולשביקים של מפלגות השמאל והמרכז בכנסת, כל אלו שששים לאבד את כוחם ואת כוחו של העם בשם שלטון ערטילאי של פקידים.
1984? למה ללכת לאפיזודה דמיונית? אפשר לקרוא לילד בשמו – סין.
מנדלבליט צריך לפטר את הפרקליט שי ניצן על העוול שהוא עושה ויפה שעה אחת קודם
התופעה המכוערת של שלטון הפקידים היא תוצאה של הוואקום השלטוני שיצרה התנהגותן הרופסת של מפלגות הימין. אפשר לכנות את ההתנהגות הנפסדת הזו "בגיניזם" – על שם מייסדה וממשיך דרכו.
אם כך, מדוע הממשלה לא מרסנת את הפקיד הזה, או יותר נכון לא ריסנה מיד כשהסיפור התחיל?
עכשו יש ליועמ"ש צבא פקידים שלם העומד לרשותו נגד כל מי שינסה לעמוד נגדם.
לא יודעת מתי זה התחיל ואיך. אך נתניהו והימין (או ה"ימין") כבר כ-10 שנים בשלטון רציף, והמדינאי "הכי מוכשר במזה"ת ויש אומרים בעולם כולו" עומד חסר אונים או כביכול חסר אונים, כי לדעתי די נוח לו שהמשפטנים מושלים במקומו ובמיוחד עושים בשבילו את העבודה המלוכלכת שהוא מעדיף לא ללכלך את ידיו. הוא מעולם לא ניסה אפילו לרסן אותם, ההיפך.
אגב, זה שאין למצב הזה אח ורע בכל העולם אינו נימוק למצב הלא הגיוני, רק נימוקים המוכיחים את האבסורד ביחס לדמוקרטיה.
בואו בטענות למי שאשם באמת! נמאסתם!
כחלון מונע בכוח מהלכים שיאזנו את הכוח חסר הריסונים שחמס בג"צ לעצמו
פסיקות בג"צ הן חמורות מאד, בהתערבותו פעם אחר פעם בהחלטות הממשלה בשלל נושאי יסוד לאורך שנים.
בעצם זה קרוב לעשרים שנה שבג"צ מנהל מדיניות לעומתית ומבטל החלטות ממשלה בעלות השלכות מדיניות ובטחוניות.
מדובר בעשרות רבות של החלטות, החל ממתווה גדר ההפרדה, ההתנתקות, ביטול נוהל שכן, שימוש באמצעים לפיזור מהומות של ערבים, אמצעי חיקור מחבלים ע"י השב"כ, קביעת מעמדם של קרקעות ביש"ע, נושא הבדואים, רשות השידור וכן הלאה.
מדובר במאות החלטות שהצד השווה שבכולן קשירת ידי הממשלה וזרועות הביטחון וכפיית מדיניות השוללת מכל ממשלה ימנית לקיים מדיניות על פי השקפתה והמנדט שקיבלה מהעם בכל נושא שהשמאל מתנגד לו.
בפועל, לאורך השנים הבג"צ הוא זה שמנהל את המדיניות הבטחונית והמדינית ביו"ש ובעצם קבע עובדות בשטח שמתאימות למצע מר"צ ומשרתות את חלומם של אוייבנו הערבים.
החלטות אלו חמורות שבעתיים מכל פסילות החוקים גם יחד.
באמצעות הרחבת המשמעות והחלות של חוק יסוד האדם וחרותו ומתיחתו למחוזות הזויים, בג"צ עיקם לגמרי את הצדק הפשוט וייתר את הצורך בכנסת ובממשלה.
הבעיה המעציבה היא שכחלון מונע בכוח מהלכים שיאזנו את הכוח חסר הריסונים שחמס בג"צ לעצמו ובגללו חסרות מספר אצבעות בכנסת שיכלו עכשיו להביא את השינוי המיוחל ולהחזיר את האיזון הנחוץ.
תגובית מ:
https://mida.org.il/2018/04/23/%D7%90%D7%99%D7%91%D7%93%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%91/
"קורבן הרשת": פולקמן "התלבט בין העבודה לכחלון"
הגולש האנונימי 'אדם גולד' במתקפה על חבר הכנסת פולקמן: "שרלטן שעד אתמול עוד בדק הצטרפות למר"צ, נואם בפומפוזיות למה הימין בעצם מוכרח להילחם כדי לשמר בית משפט שמממש אג'נדה שמאלית מובהקת".
בזמן שבמפלגת 'כולנו' משמיעים דברי תוכחה וביקורת נוקבים כלפי החברים מהקואליציה על מתן לגיטימציה ל'חוקים הזויים' העלולים להביא לקץ הדמוקרטיה, מפרסם הגולש האנונימי אדם גולד פוסט בו הוא מעלה טענות על עברו של יושב ראש סיעת 'כולנו' חבר הכנסת רועי פולקמן אותו הוא מציג כ'בוגר הקרן החדשה לישראל'.
אדם גולד, הוא שם העט של גולש ישראלי ברשת החברתית פייסבוק, אשר זהותו אינה ידועה ואשר פרסומיו על אודות מחדלים לכאורה במערכת המשפט הישראלית זכו לתפוצה רבה ברשת החברתית ומחוצה לה. גולד ניחן בשנינות ובחדות לשונו וכבר יצר לא אחת באמצעות הודעותיו שיח נוקב בחברה הישראלית.
"אני נוסע ושומע את רועי פולקמן ממפלגת כולנו יורה באוטומט סיסמאות על "הרס הדמוקרטיה" ועל איך רק 'כולנו' מייצגת את הימין הלאומי השפוי ופתאום נזכרתי כיצד חיים הר זהב – עיתונאי ואקטיביסט מהשמאל – סיפר פעם בתיעוב איך אותו פולקמן "מהימין הלאומי" נכנס למשרדו באוניברסיטה כדי להתייעץ אם כדאי להצטרף לעבודה או דווקא למר"צ".
רועי פולקמן, גבירותי ורבותיי, העולב שבעולבים.
אבל ככה נראה היום דיון 'רעיוני' בישראל:
"שרלטן שעד אתמול עוד בדק הצטרפות למר"צ נואם בפומפוזיות למה הימין בעצם מוכרח להילחם כדי לשמר בית משפט שמממש אג'נדה שמאלית מובהקת.
כן, ברור. למה שהימין הלאומי ירצה שהציבור הרחב יחליט על עתידו ויעצב את מדינתו כשיש את מועצת גדולי התורה החוקתית" – (בג"צ)?
תגידו, פולקמן וחבורתו, יש מצב שאתם אשכרה בטוחים שהציבור מטומטם"?!מסיים גולד את דבריו.
יו"ר סיעת 'כולנו', ח"כ רועי פולקמן אומר ל'כל הזמן': "מדובר בדמות פיקטיבית שמאחוריה ארגונים פוליטיים המייצרים קמפיינים להטעיית הציבור.
הפרטים המתוארים שקריים, בזמן תקופתי הסטודנטיאלית הקמתי עם חברים ארגון צעירים לחיזוק ירושלים בלא שיוך מפלגתי.
קמפיינים קיצוניים לא יניעו אותי ואת מפלגתי מלפעול בממלכתיות למען כלל הציבור ולא ניכנע לקיצוניות וסקטוריאליות".
http://www.kolhazman.co.il/297165
הבנת מי אשם?
http://rotter.net/forum/gil/27856.shtml#15
כחלון – השכפ"ץ של העריצים
כעת קפץ משה כחלון – השכפ"צ החדש של הרודנות השיפוטית – ובפיו טיעון חדש להגנת עוצמת היתר של מערכת המשפט. לשיטתו "בית המשפט העליון הוא המעוז האחרון של החלשים".
הטיעון המצחיק הזה שובר שיאים של קשקשת וחוסר הגיון.
בניגוד לחברי הכנסת ולשרים שנבחרים על ידי הציבור ועל כן קשובים לבקשותיו, לזכויותיו ולאינטרסים שלו, שופטי העליון ממונים עד פרישתם בגיל 70, אינם נדרשים לתת דין וחשבון בפני הציבור, אינם מבקשים את אמון האזרחים אחת לכמה שנים ואינם נושאים בשום אחריות להשלכות פסיקותיהם.
הם יושבים במגדל השן על משכורות בסיס של כ-45 אלף שקל בחודש, ועוד עשיריה מצטרפת כבונוסים. הם מתגוררים בשכונות יוקרה, נעים בין בית המשפט לכנסים במכון ואן ליר ובבתי משפט אירופיים, ומתנהלים בגלימות ובאולמות בצורה שמזכירה יותר את חיי האצולה האירופית במאה ה-17 מאשר את החיים היומיומיים של אזרחי ישראל.
טעימה מיחסם לאזרחי ישראל החלשים להם הם אמורים לדאוג לשיטת כחלון זכינו לקבל לאחרונה עם פרסום הספר 'ללא גלימה' בו חשפו את ההתנשאות והבוז שהם חשים כלפי הציבור. יחס שנובע ישירות מהעובדה שההצדקה שהם מספקים לסמכויות היתר שלהם היא שתפקידם להציל את ההמון הנבער והברברי מפני עצמו.
רשימת החלשים להם דאגו שופטי העליון מרשימה ומגוונת.
היא כוללת את האזרחים המוחלשים עזמי בשארה וחנין זועבי, את ארבעת חברי החמאס המוחלשים ממזרח-ירושלים ובהם מיודענו מוחמד אבו-טיר, עשרות עמותות הממומנות בעשרות מיליונים על ידי ממשלות זרות וזוכות לדלת פתוחה למאות עתירות במטרה להגן על זכויותיהם של מחבלים ובני משפחותיהם, וכן את עשרות אלפי המסתננים גנבי הגבול שהפכו את חייהם של תושבי השכונות לחרפה.
תושבי השכונות, כמו רובם המכריע של אזרחי ישראל בסוגיות אחרות, דווקא לא זוכים לדלת פתוחה ולאוזן קשבת אצל שופטי העליון, שכן טרם נמצאה הממשלה האירופית שתממן להם בג"צים או תתקצב ארגון שידאג לזכויותיהם.
בקיצור, כמו יתר טיעוני הקש, גם הטיעון החדש של כחלון הוא לא יותר מקלישאה שאינה מחזיקה מים.
מבחינה רעיונית ועניינית, הוויכוח הציבורי בדבר המהפכה השיפוטית הוכרע מזמן.
כל שנשאר הוא שחקנים פוליטיים במרכז המפה הפוליטית שמפנים עורף לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית, לאזרחי ישראל ולבוחריהם ומשרתים את סמכויות היתר של האוליגרכיה השיפוטית ואליטות השמאל.
מצביעי כחלון הם חולשתו הגדולה
מבחינה פוליטית השורה התחתונה פשוטה. יש היום כ-55 חברי קואליציה שצפויים לתמוך בחקיקה לצמצום סמכויות היתר של מערכת המשפט.
משה כחלון, אופורטוניסט חסר תקנה שהתחיל את הקריירה כסנצ'ו-פנשה של עוזי לנדאו ובנה את עיקר מעמדו כשהתחזה לאידיאולוג בתור אחד ממורדי הליכוד, חשף בשנים האחרונות את פרצופו האמיתי כעבד נרצע של אליטות השמאל.
הוא מפנה עורף בשיטתיות לבוחרי הימין ומציב את כל כובד משקלו כלשון המאזניים הפוליטי לשימור עוצמתה המופרזת של הרודנות השיפוטית. כפי שראינו לאחרונה בפרשת התאגיד, הוא נוהג כך גם בשירות ההגמוניה של השמאל בתקשורת.
טיעוני הקש המצחיקים של כחלון לא מחזיקים מים ולא הם המקור להתייצבותו הפתאומית לשירות מרים נאור ועוזי פוגלמן.
המקור להתנהלותו של כחלון הוא פחד.
כפי שציין שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, הפרקליטות מחזיקה ברזומה ארוך של חקירות וכתבי אישום מופרכים נגד אנשי ציבור ופוליטיקאים שהעזו לערער על עוצמת מערכת המשפט.
המהירות והשיטתיות שבה כחלון הפך מאחד ממורדי הליכוד לעבד נרצע של מרים נאור ודורית בייניש, מובילים למסקנה שכחלון הבין את המסר והתיישר בהתאם.
בהתנהלותו ובתקיפות שבה כחלון ממהר להבהיר שיבלום כל חקיקה להגבלת מערכת המשפט מעוררת את הרושם שכחלון מתנהל פחות כמנהיג ויותר כנפגע טראומה אחוז בעתה.
יתכן שכחלון עצמו יודע על מה הוא עשוי למצוא את עצמו בחדר החקירות ועל כן הוא נשבע אמונים לשירות האוליגרכיה השיפוטית בכל פעם שהסוגיה עולה לסדר היום.
המקור השני המטיל את אימתו על כחלון הוא התקשורת.
'כולנו' היא לא יותר ממפלגת אוירה.
קיומה תלוי בפופולריות של פוליטיקאי אפרורי וחסר כריזמה שמינף הישג מינורי של הורדת מחירי הסלולר לפופולריות חסרת פרופורציה.
מבחינה תקשורתית כחלון הוא טרף קל.
כמה חודשים של עליהום תקשורתי על כישלונו בהורדת מחירי הדיור ירסקו את מעמדו הציבורי ויורידו את 'כולנו' אל מתחת לאחוז החסימה.
העובדה הזו הופכת את כחלון לפגיע במיוחד מבחינה תקשורתית ולפלסטלינה שמנונית ורכה שהברנז'ה יכולה ללוש ולעצב כרצונה.
כחלון הפך לגורם היחיד המונע את החזרת מערכת המשפט לגודלה הטבעי.
בתגובה, הימין צריך לנקוט בשלוש פעולות פשוטות:
הראשונה היא להפעיל לחץ ציבורי בלתי פוסק על כחלון במטרה להשפיע על התנהלותו כבר בקדנציה הנוכחית. מכיוון שרובם המכריע של מצביעי 'כולנו' הם אנשי ימין הרי שקמפיין ממוקד מכיוון הפוליטיקאים, אנשי התקשורת והארגונים החוץ-פרלמנטריים הימנים יחייב את כחלון לשקול את נחישות התגייסותו לשמאל.
הדבר השני הוא לפעול לריסוק פוליטי של 'כולנו' וכחלון עד הבחירות הקרובות. המטרה צריכה להחזיר את בוחרי כחלון הביתה, לחשוף את הבלוף, את הסיסמאות החלולות ואת היותו פיון בידי אליטות השמאל, להוריד את כולנו אל מתחת לאחוז החסימה ולגבש רוב ימני אמיתי בכנסת הבאה.
הדבר השלישי חיוני והכרחי לא רק להשפעה על התנהלות כחלון אלא לטווח ארוך ולהשפעה על כל הפוליטיקאים ומפלגות הימין מעתה והלאה.
בעשור האחרון פיתח הימין מערך של כלי תקשורת וארגונים חוץ-פרלמנטריים שהגדילו לאין שיעור את עוצמת מחנה הימין.
כעת חייב הימין להציב לעצמו כיעד אסטרטגי בנייה וטיפוח של ערוץ טלוויזיה, תחנת רדיו ואתרי אינטרנט בעלי עוצמה דומה לזו של כלי התקשורת הגדולים. מכיוון שרוב הציבור ימני האתגר העומד בפנינו פשוט: הקמת מערך של כלי תקשורת וארגונים חוץ פרלמנטריים שייצרו חפיפה בין העמדות והאינטרסים של בוחרי הימין לאלו של נבחריו.
ימי הנסיכים הנרצעים, הכחלונים והמרידורים עומדים לחלוף מהעולם ולאחריהם תכווץ ותרוסן גם האוליגרכיה השיפוטית.
https://mida.org.il/2017/09/30/%d7%9b%d7%9a-%d7%94%d7%a4%d7%9a-%d7%9b%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a9%d7%9b%d7%a4%d7%a5-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%94
מר רוטמן הנכבד
מי מינה אמ היועץ שאתה מוציא עליון דעות כדי להשחיר את פניו?
תתבייש לך ובאמר שכתבתה שאינו ראוי לקריאה.
תתבייש אתה לכתוב שטויות כאלה
אצלכם הבולשביקים השימוש בשקרים, חצאי אמיתות והיתממויות הוא נשק שאתם מרבים להשתמש בו.
ועכשיו לעובדות : משנת 1997 (פרשת בראון-חברון) הממשלה אינה זו הבוחרת ביועץ המשפטי לממשלה. יש ועדת איתור של פקידים (בעיקר מהממסד המשפטי) המגישה לממשלה שם אחד (!!!) של האדם המתאים לדעתם להיות היועץ המשפטי לממשלה.
אבל לך תבלבל בולשביק נאמן עם העובדות ותקלקל לו סיפור יפה.
אין גבול לבורות ולעיוורון!!!
תקרא קצת על הליך בחירת היועצים המשפטיים ותבין מדוע אתה מפגין בורות ועיוורון בדבריך!!!
די לבורות!
הזרמים הבלתי פוסקים של מלל ביובוני משפטני ציבורי עיתונאי לא יפסקו כל עוד הרשות השופטת לא נבחרת על ידי העם, הריבון, הפרלמנט, הכנסת. באמת באמת הדיונים מיותרים. בכלל, למה לדון על ביוב מילולי?
היועמ"ש עושה כך – כי הוא יכול.
פרקליט המדינה עושה כך – כי הוא יכול.
בג"צ עושה כך – כי הוא יכול.
ואת כולם – היועמ"ש, הפרקליט, וכל שופטי העליון לא לא לא בחר העם, הריבון, הפרלמנט, הכנסת.
אין דמוקרטיה.
אין לנו חופש לבחור את שופטינו.
נגזלה חרותנו לחיות כאנשים חופשיים במדינה דמוקרטית.
באמת אין שום טעם לכל הדיון והדיונים האלה וגם לנאום, לנאומים הטיפשיים האלה.
למה?
כי הרשות השופטת לא נבחרת על ידי העם, הריבון, הפרלמנט, הכנסת.
שפטל עצבני
על מנדלבליט:
למה שפטל טוען שהחקירה נגד הזוג נתניהו היא מושחתת מיסודה?
שפטל: "כשאני אומר שהחקירה נגד נתניהו היא חקירה עבריינית וחקירה מושחתת, אני שם בראש ובראשונה את האצבע על היועץ המשפטי – הוא ולא אחר – כאחראי למעשה העבירה המושחת הזה מכף רגל ועד ראש. כי הפסיקה של בית המשפט העליון אומרת שאסור לאיש שלטון, וראש יחידה חשובה במשטרה עונה להגדרה – איש שלטון – לעסוק בעניין כלשהו תוך ניגוד עניינים.
מי שעומד בראש היחידה שביצעה את חקירות נתניהו זה לא אחר מאשר ניצב ריטמן. אותו ניצב ריטמן כותב מכתב ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ואומר לו כהאי לישנה: נתניהו, באמצעות אשתו העליל עלי עלילת דם. נתניהו שלח שוטרת, קצינה במשטרה, לומר שהטרדתי אותה מינית. זה דבר שלא היה ולא נברא.
זאת אומרת שריטמן אמנם לא מחליט על החקירה, אבל הוא מנהל אותה, הוא ממנה את החוקרים, הם מדווחים לו על התקדמות החקירה והוא נותן להם הוראות כיצד להמשיך ולבצע את החקירה.
זוהי חקירה שבראשה בפועל עומד אדון ריטמן תוך ניגוד עיניינים עברייני קיצוני ביותר עם הנחקר נתניהו – אותו הוא מאשים שהעליל עליו באופן אישי עלילת דם בלשונו השיקרית של אדון ריטמן.
לכן החקירה נגד נתניהו היא חקירה עבריינית מושחתת. היא נגועה מכף רגל ועד ראש בניגוד עיניינים הכי קיצוני שיכול להיות ולא יכול להיות ניגוד עיניינים קיצוני ממנו.
https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=HHKJLE&c41t4nzVQ=KL
http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#64
במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג"צ.
מאז לדברי פרופ' פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.
אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.
זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג"צ.
אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.
אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה.
ברק עשה זאת באמצעות "חקיקה" מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.
כך זה מתואר בויקיפדיה:
"בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג"צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד".
מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.
ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי "חקיקת" בג"צ – "לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד"…
השמאל בבג"צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.
בספרו "הארנק והחרב" מתאר פרופ' פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.
הנה כך מתאר פרופ' פרידמן את המהלך הזה:
"המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות"…
"המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן. "ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש".
את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!
סימוכין:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
לעיון האשכול:
פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!
http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
******************
כל עוד הנבלה כחלון קיים בפוליטיקה ומאתרג עצמו באמצעות ליקוק לבג"צ אין לנו יכולת לשנות כלום בכנסת כי חסרות 2 אצבעות לצורך חקיקה מתקנת. לא להצביע כחלון בבחירות. להגדיל את הליכוד והבית היהודי ולהימנע ממפלגות קיקיוניות שמחלישות את הימין ומחזקות את השמאל.
תלמדו לקח!!!
תנו לליכוד ולבית היהודי 55 מנדטים ויותר. או אז נשנה את הכל בחקיקה בכנסת!
אחרת השלימו עם שלטון מדינת העומק של השמאל והפקידים מטעמו!
פרופ' דיסקין: החוק לא משחק במדינת ישראל. מה שמשחק זה מה שבא לבית המשפט העליון
פרופ' דיסקין:"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.
במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.
אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.
המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.
…בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית. היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו. לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו".
אראל סג"ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?
פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".
https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101
לעיון האשכול
פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!
http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#147
עולם המשפט אינו מדע כלשהו. אדם שנשפט אצל שופט א' ופסק הדין הוא X – היה ויישפט אצל שופט ב' – עלול פסק הדין להיות Y
מה שמוכיח שהכל תלוי בטיב המילוי ולא יותר מזה.
כי מהו שופט בעצם? בסך הכל עורך דין שלמד קצת באוניברסיטה – ומונה לשפוט. לא יותר מזה. לא מלאך שרת עם כנפיים ולא מדען! סתם אדם עם דעה אישית על כל נושא. כמו כל אזרח אחר במדינה. זה הכל.
כל שופט יוציא פסק דין אחר ושונה ואף הפוך לשל חברו בהתאם לעמדתו האישית והפוליטית ולכן:
טענתך מנדלבליט – שאתה וחבריך המשובטים והתואמי אהרון ברק שבחרתם את עצמכם בעצמכם באמצעות ועדת הדילים האפלים שלכם וועדת השתיים האפלה עוד יותר שלכם – שכולכם ממש מדענים עם נוסחאות מתימטיות לקביעת פסקי דין ועמדות בנושאים של חוקים וחקיקה אינה אלא הבל ועורבא פרח. כלום ולא יותר מזה. הטעייה ולא יותר מזה.
המשפטנות היא בסך הכל סתם מיקריות ותו לא.
אם במקרה היועץ הוא אדון א' – ולא אדון ב'
פסק הדין וחוות הדעת יהיו שונים ואף הפוכים. לכל עמדה משפטית יש עמדה הפוכה בדיוק!!!
תפסיק להטיף לנו כאילו יש לכם איזה סרגל ומחשבון מדעי על פיו יוצאים לכם פסקי דין וחוות דעת.
הכל תלוי כמאמר הפרסומת – בטיב המילוי.
ותו לא.
אין שום ערך לשום חוות דעת של משפטן זה או אחר.
אילו לא הוא היה יוצר חוות הדעת – היינו מקבלים בישול אחר!!!
במסעדת המשפטנים שיצר אהרון ברק בישראל – יש שפים שיודעים לבשל רק את אותם מתכונים כל הזמן.
עם ישראל רוצה שלמטבח המשפטי שלו יוכנסו כל סגנונות הבישול.
נמאסתם.
מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה מוסדר בהרבה חוקים למיניהם. הבעיה המרכזית שיש סתירה בין היותו ראש התביעה לבין היותו היועץ לממשלה. הדבר מחייב הפרדה בין שתי התפקידים הללו. אגב, היועץ הספציפי הזה בכלל לא היה יכול להתמנות למשרתו לו ישראל הייתה מדינה תוקנת, כי יש סתירה בין היותו מזכיר הממשלה לתפקידיו הנוכחים. מן הראוי שהאתר יזום הצעת חוק לפיצול בין שתי המשרות תוך בחירה בצורה ראויה.
פרשנות שגויה ומטעה של תפקידו של היועמ"'ש, היועמ"ש הוא המשפטן הבכיר בשירות הציבורי של ישראל, סמכויותיו משתמעות מתפקידיו, הואר לא רק יועץ משפטי עבור הממשלה, הוא הפקיד הממונה על אכיפת החוק ופרשנותו עבור מדינת ישראל, אם לכנסת אין המצב מתאים תתכבד ותפצל את תפקידיו, כמו שברוב העולם יש פקיד הממונה על יעוץ משפטי ופקיד נפרד ועצמאי הממונה על התביעה. כך תיוותר הממשלה לפעול מבלי ביקורת שיפוטית על הליכיה הפנימיים, אך לתוצאות מעשיה תהיה ביקורת שיפוטית. ההבדל הוא שאם היועמ"ש עוצר משר לפעול באופן לא חוקי אין לכך השלכות עמוקות אך אם הוא ייעצר לאחר שהתובע הכללי הגיש נגדו כתב אישום אזי הפעולה תשפיע על חיי נבחר הציבור באופן יותר משמעותי. התקפה כנגד מוסדות אכיפת החוק הינה התקפה כנגד שלטונו, כמו שהתקפה על מוסד הנשיאות, הכנסת או הממשלה הינה התקפה כנגד מדינת ישראל?
אפילו התואר "היועץ המשפטי" הוא אורווליאני – הרי "יועץ" על פי הגדרה הוא "אדם בעל מומחיות וניסיון בתחום מסוים, העוסק במתן עצות למקבלי החלטות הנזקקים לידע בתחום התמחותו". היועץ המשפטי בישראל אינו "יועץ"" שהרי לממשלה אין יכולת למנותו, לפטרו, ויותר מכך, היא אינה יכולה להמרות פיו למרות שהממשלה נבחרת ע"י העם וה"יועץ" נבחר ע"י מדינת עומק.
כלומר, ה"יועץ" הוא "מפקח משפטי לממשלה" וכך צריך לכנות את המוסד האבסורדי, המעוות הזה.
סליחה, אבל יש לי שם אפילו יותר טוב מ"המפקח המשפטי על הממשלה".
הכנוי המתאים ביותר למוסד שברמיה נקרא "היועץ המשפטי לממשלה" הוא: העריץ המשפטי לממשלה"
עריץ.
ככל שהיועץ הוא עוה"ד של לקוחו וככל שהלקוח (באחד הכובעים שהרי בהגשת כתבי אישום הלקוח לכאורה הוא הציבור שהיועץ הוא "נאמנו"-כן, הנאמן ממונה ע"י הממשלה שמונתה ע"י הציבור וכשהוא צריך להורות על כתב אישום נגד המיועץ שמינה אותו "כנאמן" הרי לך ניגוד אינטרסים שאין כמוהו לכל "כיוון" שהוא. כך הוא שעה שהוא מוחל לממנה על ביצוע עברה כזו או אחרת ,כהכרת טובה על המינוי .או כשאין ליועץ מידה של "הכרת הטוב" ובאה נקמה על התייחסות או אי התייחסות כזו או אחרת מצד הממנה ליועץ "הנעלב" או אז "ייתפר" התיק, או שעה שהוא חפץ לשאת חן בעיני אדם, יחיד או רבים ,מסיבה זו או אחרת- דרך משל מינוי היועץ לתפקיד הבא לבית המשפט העליון או לתפקיד אחר-ואז זה לא שוחד- ואז אין לו "אלוהים" שהרי הפתגם הוא למצוא חן בעיני אלוהים ואדם, או כשהוא מגלה "אובייקטיביות וחריצות יתר" בטיפול בעניין מסויים ועוד ועוד אפשרויות) היא הממשלה ,הרי שתפקידו מתחיל ונגמר בייעוץ משפטי שלו ללקוחו בעניין משפטי כפי שהוא מפרש ומבין אותו .במקרה זה אין שום חובה על הממשלה לקבל את העצה היעוצה ע"י היועץ המשפטי והיא יכולה לנהוג אחרת.אם דעתו היתה קובעת הדבר היה חיב למצוא ביטויו בחוק שהרי זה בחינת פס"ד וכך היה אף בית המשפט העליון צריך להתייחס לחוות דעתו-פסק דינו של זה (והדבר אינו כך).
הכח הניתן בידי הדרג הפקידותי הממונה ע"י הממשלה במדינת ישראל (ובכללם היועה"מ ושאר היועצים ) או ליתר דיוק הכח והשררה שאלה נטלו לעצמם ,מוגזם והורס כל חלקה טובה בדמוקרטיה האמיתית (ולא זו המשמשת כמטבע לשון שחוק הנישא לשוא שעה שהיא משרתת טובתו של פלג או בעלי אג'נדה או התייחסות או קרבה מסויימים לענין או לאיש ) "הדמוקרטיה" היינו שיטת הבחירות בה הציבור בחר בבחירות חופשיות ,ולא על דרך המינוי ,כנסת שתחוקק חוקים שהציבור רוצה ,וממשלה שתמשול כפי שהציבור רוצה .אלה,הכנסת והממשלה אינם כפופים וסרים למרותו של היועץ שרק מונה ע"י הנבחרים ,והוא עצמו אינו שלטון החוק אלא כפוף לו ככל אדם וככל שאינו "יכול" לייצג את עמדת לקוחו פעם אחר פעם עליו להתפטר .
היועץ המשפטי צריך להיות אך ורק יועץ ללא קשר לתביעה הפלילית ואז אין בעיה אדרבא אז עליו להתמנות על ידי הממשלה לה הוא מייעץ. בנוסף יש להחיל על היועץ המשפטי כללי אתיקה כשם שכללים כאלה חלים ביחסי עו"ד – לקוח .
לדעתי , לשם ניטרול השפעות ושיקולים זרים, על ראש התביעה הפלילית להיבחר ע"י גוף שיורכב מקבוצה רחבה במיוחד של אישים הכוללת את שרי הפנים והמשפטים ,נשיאי בתי משפט,חברי כנסת .נציגי התביעה הכללית וכמובן לשכת עוה"ד.
המונח "שילטון החוק" שגוי ומבטא מצב לא תקין הקיים
היום בפועל,שילטון אנשי מערכת החוק ,העושים ככל העולה על רוחם.
הנכון והמבטא המצב הנדרש הוא " קיום החוק'!
רעה חולה היא,אכן שילטון אנשי מערכת החוק,כאנשי האירגון הפוליטי שיש לו בית משפט ומכונה משום מה
" בג"ץ" ופוסק בניגוד לחוק כתוב.!
ככאישור בל"ד לבחירות,לאחר פסילתה על ידי ועדת הבחירות המרכזית,בראשות שופט,הפסיקה בניגוד חסעיף 7 א' לחוק כינון הכנסת.
מה שמתרחש בישראל ובארצות הברית ……. זה תהליך של הפיכה משפטית היא הפיכה שבה משתלטים פרקליטים משפטנים על מרכזי הכוח במדינה, לרוב תוך מינוי חלק מראשיו לתפקידי ההנהגה במערכת המשפט. הפיכות משפטיות מתרחשות בעידן המודרני בעיקר במדינות דמוקרטיות, שבהן מערכת המשפט הוא אחד ממייצבי המשטר הבולטים, ומעורב בחיים האזרחיים. על מנת להפחית את האיום בהפיכה משפטיות, צריך.להצר את הכח של מערכת המשפט , וגם להחליף את ראשי המערכת הבכירים בקצב גבוה כך שלא יוכלו לצבור כוח רב. במדינות עולם שלישי יש הפיכות צבאיות ,בדמוקרטיות יש הפיכות משפטיות!!!!