החזרת גופתו של באומל ז"ל: ניצחון הריאליזם המדיני

טקס החזרת שרידיו של החייל הנעדר סימל את התחזקות מעמדה הבינלאומי של ישראל כיום, שאפילו מעצמה כרוסיה בוחרת לחלוק לה כבוד

יותר מסמל. הלוויתו של זכריה באומל ז"ל | פלאש90

החזרת גופתו של חייל צה"ל זכריה באומל ז"ל, שנעדר מאז קרב סולטן יעקב ב-1982, הייתה כמובן רגע מרגש כשלעצמו. היא הראתה כי בישראל זכרו של חייל לא נשכח גם לאחר 37 שנים, והמחויבות להביאו לקבורה בעינה עומדת – וגם הזכירה כי עדיין ישנם נעדרים וחללים שמקום קבורתם לא נודע, מכל מלחמות ישראל, עד להדר גולדין ואורון שאול.

לרגע המרגש והעצוב נוסף רגע מדהים: חלקה של רוסיה בהשבת הגופה.  לפי דיווחים בעיתונות, כוחות רוסיים איתרו את שרידי הגופה על סמך מידע מודיעיני ישראלי, "לפעמים גם תוך סיכון עצמי". הם הוציאו אותה מסוריה, ואף ממשיכים לחפש אחר שאר הנעדרים.

רוסיה עצמה התגאתה בכך. לא רק שהתגאתה בחלקה, אלא שאף עשתה טקס מכובד ובו הועברו שרידים, או חפצים אישיים, לידי ישראל.  הטקס במשרד ההגנה הרוסי התבצע לפי כל הנהלים המתלווים בדרך-כלל להלוויות של קצינים בכירים וגיבורי מלחמה: משמר כבוד  נשא את הארון ובו הסרבל והנעליים, עטוף בדגל ישראל, ותמונתו של באומל הובלה בסך לפני הצועדים, לצד משמר כבוד נוסף. הרמטכ"ל הרוסי ואלרי גרסימוב, קצין מוכשר ומוערך מאוד גם בקרב יריביו הפוטנציאליים במערב, הניח זר יחד עם ראש הממשלה.

המחזה הזה היה דמיוני אך לפני שנים ספורות. באותה מוסקבה שבה בתקופה הסובייטית היה דגל ישראל עילה למעצר; באותה רוסיה שמזה שנים מספקת נשק למדינות לא ידידותיות במזרח התיכון. אותה רוסיה לא רק שסייעה לישראל להביא נעדר לקבר ישראל, אלא שהתגאתה בכך, חלקה כבוד גיבורים לחייל הישראלי המת, והפגינה אותו לעיני כל העולם, כולל המדינות-הלקוחות שלה במזרח התיכון שאינן בדיוק חובבות ציון. נטען גם שהרוסים דווקא היו מעוניינים בטקס, שבא לאחר שגופתו של באומל זוהתה בישראל. אילו רק בסמליות עסקנו, דיינו.

כמובן שמעורבים בעניין אינטרסים רוסיים, גם אם איננו יודעים מה הם. ביחסים בינלאומיים בדרך כלל אינטרסים ממלאים תפקיד חשוב – יש שיטענו החשוב ביותר – ואפשר שגם מערכות יחסים אישיות בין מנהיגים שיחקו תפקיד. ייתכן שרוסיה קיבלה תמורה שאיננו יודעים מהי, הגם שהייתה הכחשה מצד גורמים ישראליים.

אפשר שרוסיה מבקשת לחזק את השפעתה במזרח התיכון, בתור פטרון-העל שכולם נזקקים לשירותיה. ייתכן שהיא מבקשת לשדר מסר לעולם – ארה"ב לא הצליחה, ישראל לבדה לא הצליחה, אנחנו הצלחנו. אפשר שהיא מבקשת לקבל לגיטימציה מישראל – הגם שעצם הרעיון שישראל תצטרך לתת לגיטימציה לרוסיה באיזה עניין גם היה נחשב דמיוני אך לפני שנים ספורות.

חזון ואינטרסים

בדיחה ישנה טענה שצרפת תמיד מפעילה לחץ מדיני על ישראל כי היא חברה שלה ורוצה בטובתה, ולעולם לא מפעילה לחץ מדיני על סוריה כי היא חברה שלה ורוצה בטובתה. במילים אחרות, יש דרכים רבות לקדם אינטרסים, ודרכים רבות להפגין ידידות. אפשר לקיים קשרים חשאיים, אפשר לקיים קשרי סחר, אפשר לקיים קשרים גלויים.

כרגע נראה שרוסיה סוברת שהאינטרסים שלה יקודמו על ידי הוקרה פומבית לישראל וצבאה, למרות שבתור ספקית הנשק העיקרית של חלק ניכר מהארצות השכנות והעויינות הן בוודאי לא יהיו מרוצות מכך. רוסיה סוברת שיש לה מה להרוויח מכך שייוודע ברבים שהיא סייעה לישראל להחזיר את עצמותיו של חייל ישראלי הביתה ואף גאה בכך.

נתניהו ופוטין במוסקבה | פלאש90

כמובן, תהיה טעות לחשוב שהדבר הופך את רוסיה לבעלת ברית של ישראל כמו ארה"ב. הדבר לא קרה וכנראה לא יקרה בעתיד הנכון לעין. רוסיה היא עדיין ספקית נשק ומסייעת לאיראן ולסוריה. גם בעניינים אחרים לא תמיד ישראל ורוסיה רואות עין בעין – החל מאופי המשטר הפנימי וכלה בהתנגדותה של רוסיה לשליטת ישראל בגולן.

אבל העובדה שכך הייתה רוסיה באופן תמידי הופכת לחשובה יותר את העובדה שרוסיה חושבת שהאינטרסים שלה לא מקודמים רק על ידי מכירת נשק ותמיכה במדינות ערב, אלא גם על ידי יחס כבוד לישראל – וזאת אפילו אחרי תקרית הפלת המטוס הרוסי בידי סוללות נ"מ סוריות. גם המשבר הזה לא פגע בנכונותה של רוסיה לחלוק כבוד לישראל – עדות, ככל הנראה, לכך שהאינטרסים חזקים למדי.

גם העובדה שלמרות ההתנגדות הדיפלומטית לשליטת ישראל בגולן מסוגלת רוסיה לקיים יחסים תקינים עם ישראל (בדומה למדינות אירופאיות אחרות) היא עדות לכך. רוסיה וישראל אינן חולקות דווקא אידיאלים משותפים; אולם כפי שהעיר יעקב חסדאי לפני כמעט ארבעים שנה ביחס להסכם השלום ישראל-מצרים, אם צד אחד מעוניין לקדם חזון וצד אחד מעוניין לקבל אינטרסים, הצד בעל החזון עתיד להתאכזב בעוד שהצד בעל האינטרסים עשוי לקבל אותם.

אין להניח כי רוסיה תשנה את כל מארג האינטרסים שלה במזרח התיכון בשביל ישראל; אבל עצם העובדה שהיא רוצה לשלב בהם את ישראל אומרת רבות. גם לישראל יש מה להרוויח ולא רק להפסיד ממצב בו יש לה עצמאות רבה יותר ואיננה תלויה רק בפטרון אחד, יהיה חשוב ככל שיהיה.

המנוול שלנו

אופי המשטר ברוסיה איננו כזה שנרצה לראות בישראל, אבל זו בעיה רוסית; ביחסים בינלאומיים המשחק בדרך כלל איננו מוגבל לשאלה 'לאיזו מדינה המשטר האידיאלי בעיני'. כפי שציינה ג'ין קירפטריק, נשיאים בארה"ב נטו לקיים קשרים עם דיקטטורות – אלא שנשיאים שמרנים נטו לשמר את הסטטוס-קוו מול דיקטטורות ידידותיות, ברוח "הוא מנוול, אבל הוא המנוול שלנו", ואילו נשיאים ליברליים נטו לקיים אותם דווקא עם דיקטטורות עויינות, ולהפעיל לחץ על דיקטטורות ידידותיות.

במידה מסויימת נובע פער זה מנקודות מבט שונות על העולם – הריאליסט שואל "מה אני צריך לעשות", ואילו האידיאליסט "מה אני צריך להיות"; עבור האידיאליסט סובלנות לדיקטטורה ידידותית היא גרועה יותר שכן היא מהווה לגיטימציה לערכיה. אולם אם לא מחזיקים בגישה כזו, אלא מסתכלים על האינטרסים המשותפים ביחסים הבינלאומיים, הרי שכאשר האינטרסים משיקים הדבר חיובי – גם אם המשטר המדובר איננו מוצא חן בעינינו.

כמובן, ראוי היה שכל המשטרים בעולם יהיו דמוקרטיים וכל המנהיגים טלית שכולה תכלת, אך בהינתן שלא כך המצב, ישראל צריכה, לא בכל מחיר אבל בהחלט במחירים רבים, לקדם את האינטרסים שלה. יש משטרי רשע שאסור לשתף פעולה איתם; אבל צריך לא להגזים ולהפוך כל משטר, אפילו הוא קלפטוקרטי ומושחת, לאויב מהסוג הזה.

בדיחה ישנה ועבשה שמופיעה במילון לעברית מדוברת של נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ מספרת על "נערת ריינס", בחורה שהדובר לא רצה להיראות איתה לעיני חבריו ברחוב דיזנגוף הראשי בתל-אביב ולכן הלך דרך רחוב ריינס הסמוך והמשני יותר. הבדיחה הזו דווקא מועילה לענייננו: ישראל תמיד הייתה רגילה למעמד של 'נערת ריינס': לא מעט מהקשרים הדיפלומטיים התנהלו בשקט, כיוון שהחשיפה נחשבה כלא מועילה. והנה, מבחינת רוסיה כעת ישראל היא 'נערת דיזנגוף', שאפשר ללכת יחד איתה ברחוב הראשי.

טקס החזרת גופתו של באומל ז"ל היה סמלי מבחינות רבות. העובדה שהוא מסמל את מעמדה של ישראל כיום כמדינה שאפילו מעצמה כרוסיה – שלמרות כל בעיותיה, היא עדיין מעצמה, עדיין בעלת זכות וטו במועצת הביטחון, ועדיין גורם שאי אפשר להתעלם ממנו – בוחרת לחלוק לה כבוד, היא אחת החשובות שבהן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. חחח לצחוק על הכתבה .
    וזה בעברית צחה כתבה של ליקוק .
    הרוסים ביקשו בלי הטקס .
    וצחקו על הטקס .על סרבל ונעלים לא שמעתי שעושים טקס .והרוסים לא היו מעוננים לעשות את הטקס .
    הלו הגופה בארץ כמה שבועות לפני .
    ויש סילופים בכתבה. מה ראה מידה עיתון שמשרת את הימין ונתניהו .

    1. ביבי, למה לא נארגן הפנינג מיוחד לחמוצים בכינרת? חבל על כל דמעה, בשעתיים אפשר להעלות את המפלס בעוד כמה מטרים.

  2. ייתכן מאוד שהניתוח של המצב הפוליטי בענין זה תואם אכן את המציאות. להערכתי ייתכן מאוד וחוויות הילדות של פוטין כאשר משפחה יהודית נתנה לילד גוי עזוב מטיפולם של הוריו בו (פוטין) גרם לפוטין לרצות להביע הוקרתו לעם שמשפחה כזאת מצויה בה. המבחן יהיה כאשר פוטין יתחלף במנהיג אחר.

  3. שום כבוד. עסקת בחירות
    של מושחתיהו שנחשפה ב 26/4