מי שהדמוקרטיה באמת קרובה לליבו צריך לדרוש משופטי ישראל לגלות ריסון ולתמוך בנבחרי הציבור בכוונתם להשיב את המשילות לידיהם
החירות לחוקק חוקים היא שהופכת אנשים לחופשיים"
המשפט הקולע הזה מופיע בקובץ מאמרים מאת ג.ק. צ'סטרטון שראה אור אי-שם ב-1905. הסופר הבריטי שנודע בציטוטיו החריפים ניסח את המסקנה ההגיונית הזו לפני יותר ממאה שנים, והסערה שמתחוללת לאחרונה סביב הכוונה לבצע שינויים במערכת המשפט יחד עם ההיסטריה על "קץ הדמוקרטיה", מחייבת להדגיש אותה מחדש.
ההתנגשות המתקרבת בין דרישת הציבור מנבחריו להשיב את המשילות לידיהם לבין ההתבצרות של בית המשפט היא שיאה של תהליך שבסופו, יש לקוות, תשוב הדמוקרטיה הישראלית למצב מתוקן בו קיימת הפרדת רשויות אמיתית. אך מי שיצרו את התהליך וקידמו אותו יותר מכל לעבר נקודת ההתנגשות אינם הפוליטיקאים, אלא דווקא אנשי מערכת המשפט.
ביהירות ושכרון כוח ותוך ניצול חולשת הכנסת, דהרו השופטים והמשפטנים על גבו של האקטיביזם המשתולל, רמסו בדרך עקרונות דמוקרטיים בסיסיים ופירקו את מערכת האיזונים והבלמים. תגובת הנגד לה אנו עדים כעת (המלווה כמובן בנבואות חורבן צפויות), היא לא יותר מצעד ראשון הכרחי בכיוון הנגדי לאחר שנים ארוכות של נסיעה חד-סטרית, ניסיון נדרש לשרטט מחדש גבולות שנמחקו בגסות.
אם הדמוקרטיה הישראלית אכן חשובה לנו, רצוי שנביט מעבר למקהלת המספידים אל המציאות הקיימת בה הרשות הבלתי-נבחרת שמה עצמה עליונה על זו שנבחרה בידי העם, מציאות בה שופטים לא רק פוסלים חוקים שהתקבלו באופן דמוקרטי אלא גורמים לכך שהכנסת חוששת לחוקק חוקים שלא יעמדו ב"מבחן בג"ץ".
פגיעה באמון
מעבר להיפוך משולש הרשויות על ראשו, הדיון על "מהות" הדמוקרטיה והוויכוח הנקודתי על פסילת חוק מסוים, למצב זה ישנן השלכות חמורות ורחבות.
כל סוג של ממשל עצמי מחייב את אמון הציבור במוסדותיו כדי להתקיים ולפעול בצורה תקינה. במסגרת זו, גם קיומו הסדיר של שלטון החוק מצריך הבנה מצד כל אזרח במדינה כי טובתו וטובת הכלל דורשות ציות לחוקים, הבנה שיכולה לנבוע רק מתוך אמונה שהמוסדות המופקדים על קיום החוק פועלים גם הם על פיו.
משטר דמוקרטי חופשי לא יכול להתקיים ברגע שבתי המשפט פוגעים בחירותו של האדם לחוקק חוקים. בעשורים הראשונים למדינת ישראל זו הייתה הגישה שהובילה את בית המשפט, שהגביל את עצמו לפירוש פורמלי של החוק והותיר את החקיקה למחוקקים. אך תפיסת "הכל שפיט" שהשתרשה בישראל מאז המהפכה החוקתית בראשות אהרן ברק, עיוותה לחלוטין את המשוואה הזו ופגעה אנושות בחירות, בשלטון החוק ובאמון הציבור.
אמון הציבור במערכת המשפט נמצא כיום בשפל חסר תקדים, בעקבות שנים ארוכות של פסיקות תמוהות ואכיפה בררנית. אך במקום לנסות לאמץ גישה חדשה ופלורליסטית, מהלך שרק יכול לחזק את הלגיטימציה הציבורית של בג"ץ, המערכת המקובעת חוששת לאבד מכוחה ומתעקשת להמשיך בדרך השגויה. השופטים שניצלו את הכוח שניתן להם, בחרו להיות שחקנים פוליטיים שקובעים את החוק ולא פועלים לפיו, והאקטיביזם הפך לסוס פרא שיצא מכלל שליטה.
ריסון משפטי
גם בסערה הנוכחית סביב סוגיות כמו פסקת התגברות או חוק החסינות שוב מבקשים השופטים לקחת לעצמם את תפקיד המחוקק, אך גם כאן מדובר בסוגיות שאמורות להיות מוכרעות במסגרת ההליך הדמוקרטי הרגיל. חברי הכנסת יקיימו דיונים, ישקלו שיקולים שונים וגם יגיעו לבסוף לפשרה מוסכמת. זו הדרך בה שאלות חברתיות או פוליטיות אמורות להיפתר במדינה דמוקרטית: אך ורק על ידי הציבור ונבחריו.
בניגוד לשרים וחברי כנסת, שופטי בית המשפט העליון אינם ממונים באופן דמוקרטי, לא מחויבים בדין וחשבון ופעילותם חשופה הרבה פחות לתקשורת ולבקרה ציבורית. יחד עם זאת, הם מחזיקים בעוצמה אדירה לעקוף את התהליך הפוליטי, ללא בדל של אחריות.
מי שהדמוקרטיה באמת קרובה לליבו צריך לדרוש משופטי ישראל לגלות ריסון ולתמוך בנבחרי הציבור בכוונתם להשיב את המשילות לידיהם. משמעותו של ריסון משפטי אינה רק הפסקת ההתערבות בתהליך הדמוקרטי, אלא גם הבנת השופטים את תפקידם במערכת היחסים בין האזרח למדינה: לא פוסקים אחרונים שהכל נהיה בדברם, כי אם אלו המאפשרים לציבור את החירות לחוקק חוקים.
נאום ההשבעה השני של אברהם לינקולן הוא בדרך כלל המוכר יותר מבין השניים שנשא, בעיקר בשל סמיכותו הדרמטית לסיום מלחמת האזרחים וההתנקשות בחייו. לישראלים כיום כדאי להיזכר דווקא בנאומו הראשון משנת 1861, אז הזהיר הנשיא החדש כי:
…צריך האזרח הישר להודות שאם מדיניותה של הממשלה בשאלות חיוניות, הנוגעות לכל העם, עומדת להיקבע קביעה ניצחת על-ידי פסקיו של בית המשפט העליון, הרי ברגע שהם ניתנים, במשפט רגיל בין צדדים בתביעות אישיות, העם פוסק מלהיות אדון לעצמו, מתוך שוויתר למעשה, בה במידה, על השלטון לאותו בית משפט מאוד נכבד"[1]
אם אנו רוצים להפוך חופשיים באמת עלינו לשעות לנבואת לינקולן, להתנגד להמשך השררה של האקטיביזם השיפוטי, לעמוד על קיום שלטון החוק ולהיות סוף סוף אדונים לעצמנו.
[1] "נאום ההשבעה הראשון של אברהם לינקולן" (4.3.1861), מתוך: המחשבה המדינית בארצות הברית – מקורות ותעודות, כרך ב', עמ' 121.
הכותב מבולבל,עדיין לא הפנים: בישראל לא התחוללה "מהפכה" שיפוטית,התחוללה ומתקדמת בצעדי ענק לתהום הפיכה(פוטש) שיפוטית. בג"ץ שודד את השלטון מנבחרי העם בבחירות דמוקרטיות,הפוליטיקאים. אבל בטבע על כל פעולה יש פעולה נגדית והתשלום של בג"ץ על התנהלותו יהיה כבד. מי שהחליט להיות שחקן ראשי ומכריע במגרש הפוליטי,בלי לקבל אמון מהעם,ישלם ובגדול.
מי שיש לו כוח לא צריך חוקים, הוא יכול פשוט לקחת מה שהוא רוצה, וכל דאלים גבר.
חוקים נועדו להגן על מי שאין לו כוח מפני מי שיש לו, כלומר על העם מפני הממשלה, הטייקונים, הקואליציה, הפקידים, המשטרה, וכו׳.
הפרדוקס: חוקים נחקקים ונאכפים על ידי מי שיש לו כוח.
לכן חייבים לתת לרשות נפרדת פיסת כוח אחת בלבד: להגן על החלש מפני החזק. וזה בית המשפט.
אם לא נגן על בית המשפט, הוא לא יוכל להגן עלינו מפני אלימות השלטון והאליטות.
אין צורך 'להגן' על בית המשפט.
גוף תקין ויעיל העושה את עבודתו יזכה במקום מכובד ממילא.
גוף שפל ונתעב, הפועל וחותר תחת המדינה והכנסת, ראוי לכל גינוי ויש לנקז את המוגלה שהתבססה בו
האגדה האורבנית : בג"צ מגן המיעוטים והחלשים
בתקשורת הישראלית מספרים לנו במשך שנים רבות את האגדה האורבנית על בג"צ הרחום והחומל המגן ללא הרף ובאומץ רב על החלשים והמיעוטים במדינת ישראל.
מסתבר שהטענה הזו אינה עומדת במבחן המציאות של 20 השנים האחרונות. מי שנאלץ להגן על המיעוטים והחלשים זו המערכת הפוליטית הנתונה ללחצים חברתיים ופוליטיים מכל כיוון אפשרי ופועלת בהתאם לכך.
האם בג"צ הגן על הזכויות של המיעוט הקרוי "מגורשי גוף קטיף" ?
האם בג"צ הגן על ילדות בנות 14 שנשלחו למעצר עד תום ההליכים, פרוצדורה השמורה לרוצחים ואנסים בלבד ?
האם בג"צ הגן על זכויותיהם של אזרחים שביקשו להפגין בצורה דמוקרטית והורדו מאוטובוסים על ידי המשטרה ?
האם בג"צ הגן על תושבי דרום תל אביב החלשים מפני המסתננים ?
האם בג"צ הגן על הזכויות של בעלי הרכוש היהודיים בחברון ?
האם בג"צ הגן על הזכויות של עשרות עצירים מנהליים יהודים שעצורים ללא משפט ? האם בג"צ הגן על לורי שם טוב שעצורה כבר מעל שנתיים ללא משפט ???
האם בג"צ הגן על בעלי המרכולים בתל אביב ?
האם לנפגעי מיגרון, עמונה, בית אל ונתיב האבות הייתה הזכות להנות מהגנתו או מ”חמלתו” של בג"צ ?
האם ל- 95% מהעותרים הפרטיים שבג"צ נוהג לדחות בקביעות ועוד משית עליהם הוצאות משפט גבוהות,לא מגיעה הגנה ?
זה לא נסבל יותר אפילו שניה אחת. נמאס לנו מלדבר על המצב הזה. רוצים פעולה חריפה ואמיתית ומהירה! הביתה זקנים חצופים
ישראל משוועת לרפורמות. הנה ממש עכשיו חגגנו יותר משיבעים שנה ומול העיניים אותו דבר מיזה שיבעים שנה. מי אנחנו מה גורלנו מה גורל האזור פה. יש תחושה של נמסות. אחת מהתמונות שנחרטו ונירשמו בתודעה היא התמונה מעיראק בזמן נפילת סאדם חוסיין כולו מלא בערמות אדירות של כסף עם דמותו של סאדם יושב עיראקי זקן מחייך. ניראה לי הכל נזיל בעולם. לך תדע עם מה ניתעורר מחר. אני מחכה לאליטות אחרות. אלה הקיימות מיצו עצמם וגם מסרו אותנו לזרים. מתי העם יתפקח יבין.
ביחס לעתיד אני מחכה לו .בתור מאמינה באלוהי אבותינו ואימהותינו אני רואה את העתיד כולו זוהר מחזרת האל לאדמה. זו הנחמה הכי גדולה. לבטח אבא לא השיב אותנו במיקרה. הוא באמת הגב שלנו. האכזבה מהאליטות קשה מאוד.אי אפשר להאמין ככה מנהיגים יהודים יכולים להידרדר עד כדי כך. אבל בסוף המיפלט מפנה אותך לאחד ויחיד הוא אלוהי צבאות ישראל. הנהיג אותנו בתוך סיפרי התנך וזהו כל הסיפור כולו. לו הנשמה מחכה ומצפה. איך כתוב בתנך אין לנו מנהיג איש הישר בעיניו יעשה אני חושבת בפתח ספר שופטים. משבר מנהיגותי כה עצום ורב. גם האזור פה עובר המון דברים .אני קורא לו חגורת התנך. כל כך אוהבת את המושג הזה. זה השם הנכון של יבשת מיוחדת במינה זו חגורת התנך. התודה לנוצרים החכמים .
הכל שפיט, חוץ מבג"ץ.
לדעתי, יש לשנות את השם.
לא עוד בית משפט עליון אלא
בית משפט בכיר.
הם התבלבלו וחושבים שהם מעל לכולם.
אז להירגע, גם אתם שפיטים.
אינכם מושלמים. אתם חייבים דין וחשבון לצבור ולממשלה.
אתם חייבים לציית לחוק !!!!!!
לא צריך להיות דבר כזה "שלטון החוק". החוק הוא הכלי באמצעותו העם שולט על ידי נבחריו.
כאילו יש פרדוקס בין שלטון החוק לשלטון העם
רק בישראל..
שר המשפטים לשעבר התייחס ליוזמותיו של ראש הממשלה לצמצם את סמכות הביקורת השיפוטית והתנגד לעיסוק בחקירותיו: "השנאה כלפיו מעבירה אנשים על דעתם"
גורמים בכירים רבים במערכת המשפט הגיבו בזעם על יוזמותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד לצמצם את סמכות הביקורת השיפוטית. לנוכח הדברים, שר המשפטים לשעבר חיים רמון התארח בתוכניתם של בן כספית ופרופסור אריה אלדד ב-103FM, הגיב לדעה הנחרצת של הגורמים והביע התנגדות לעיסוק הבלתי פוסק בחקירותיו של ראש הממשלה.
"השופט רוזן קבע שנגד שני שומרי סף, אחד פרקליט מדינה שי ניצן, והשני המפכ"ל לשעבר (דנינו) ישנם חשדות חמורים בגלל 'יחסים מיוחדים' של דנינו עם פקודה שלו, ונגד פרקליט המדינה שמנע את החקירה בענין. אם זה היה פוליטיקאי לשעבר, אז היו פותחים כאן אולפנים. הרי שופט אומר את זה. למה אתם לא עוסקים בזה? תקראו את דו"ח רוזן. אמרו לי שהולכים על הראש של שי ניצן. כל הדבר לא מריח לי טוב.
השנאה לנתניהו מעבירה אנשים על דעתם והם מוכנים לספוג הכל, גם כשנגד שומרי סף בכירים יש חשדות חמורים. העיקר תיקי נתניהו.
שי ניצן אמר שהדו"ח יתעכב בהרבה מאוד חודשים. מתעסקים רק בתיקי נתניהו. אני נלחם נגד ביבי דרך הדמוקרטיה, אך ורק ככה.
כל היום עוסקים רק בתיקים.
יש יועץ משפטי, שדעתי עליו הוא כמו דעתך, והוא האיש המרכזי שמסייע לראש הממשלה. זה המצב. אני לא שופט את מערכת המשפט.
פורסם היום ש-16 סעיפים הולכים לרסק את מערכת המשפט. הדמוקרטיה משגשגת עכשיו, אז למה אתה מתגעגע, לנוסטלגיה? אם יש לי שיגעון גדלות ואני אהיה מחר שר משפטים, אני עושה פסקת התגברות ל-65 חברי כנסת, ברק הסכים ל-70, אז אפשר להגיע לפתרון.
למערכת המשפט יש כוח כל כך גדול.
אני חושב שצריך להוריד את מספר השופטים משלושה לשניים בוועדה, להוסיף אחד לחברי הכנסת ולשרים, ולהוריד גם מעורכי הדין".
רמון המשיך: "אני גם אקבע כללים נוקשים ל'מה היא סבירות'. לדוגמה: נתניהו החליט למנוע הגעה לטקס המשותף, הלכו לבג"ץ, שכתב מניפסט פוליטי, ולא שום דבר משפטי. זה בלתי סביר מבחינה קיצונית. צריך להבין שכל ענייני הסבירות היא ערכאת ערעור. כאילו עד 95 היתה פה דיקטטורה והיה בית משפט לא טוב. אז אני רוצה את אגרנט, אילון, ענקי המשפט. אני רוצה שבית משפט העליון יתנהל כמו בתקופתם, לא בתקופה שברק החליט שבג"ץ הופך להיות ערכאת ערעור".
https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-698631
תגוביות:
1.כל הכבוד לרמון.
2.השמאל לא מפסיק לחפש את ביבי. נראה שהציבור לא מאמין לחקירות הללו ונראה שיש כאן מלכודת לביבי, מהשמאל ומהרשות המשפטית, שהיא נגועה ולא אמינה. די לרדיפה. חפשו את שי ניצן, את המפכ"ל, את בג"צ והשב"כ.
מערכת המשפט פשטה את הרגל ואין לציבור שום אמון בה עוד.
3.ריבלין כבר אמר שהפרקליטות זו מאפיה!!!
4.אומר מה שרוב הציבור חושב. בית המשפט איבד את עצמו לדעת.
5.לרחובות, להפגין מול הבית של העבריין שי ניצן. פושע שעושה ממערכת החוק מאפיה של עבריינים.
6.חיים רמון אדם הגון ומוכשר.
7.מי כמו רמון יודע מה זה סיכול ממוקד במי שמנסה להזיז את הגבינה של הדיפסטייט.
8.אילו היה פה חוק, שי ניצן היה מריח ליזול עכשיו. הפושע הזה נאחז בכסא שלו בפרקליטות כמו אחרון העבריינים.
9.אין כמו חיים רמון המכיר את ה00מאל לפני ולפנים.
10.הפכו את בתי המשפט לשמאל קיצוני שלא מייצג בכלל את הציבור היהודי, אלא את אויבינו. כאן בא הסוף של בתי המשפט.
11.הזמן להדביר ולרסק את שלטון השמאלקרטיה!
12.חיים רמון צריך להיות חלק בקבלת ההחלטות בבניית בית המשפט מחדש לאחר השמדת הגוף האנטי דמוקרטי שנהיה ממנו.
13.ד"ש מרובי ריבלין שהחונטה הממאירה של בג"צ והפרקליטות תפרה לו 14 תיקים פליליים, עד שהפך לבובת סמרטוטים שלה. השמאלנים שוב מנופפים בצביעותם. חיים רמון כשהוא אומר את האמת על החונטה המשפטית עכשיו, פתאום הוא "מושחת".
14.רמון, האיש שהיה מנערי רבין, שותף לכל תרגיל מסריח ולכל קומבינה פוליטית, שדחף לשון להיכן שלא צריך – מדבר כעת מתוך יושרה וגם מכה על חטאיו בציבור. נזכור לזכותו שהוא זה שגרם לפירוק הקשר הגורדי הסוציאליסטי המושחת 'מפלגת העבודה – הסתדרות – קופ"ח – קיבוצים. כדאי לשמוע את דבריו של החוזר בתשובה הגמור הזה, שהבחין ומודה שקיים מסע רדיפה בלתי נגמר כנגד נתניהו. אלו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם – מצעידים אותנו לכיוון המסוכן של דמוקרטיית ההמונים בכיכרות.
15.ענק מול כל הגמדים העלובים של מפלגת העבודה שסידרו לו תיק על זוטות.
16.כשחיים רמון מדייק בעובדות, אין כמוהו!
17.הממשלה חייבת לטפל דבר ראשון בהסתדרות כי היא העמותה היחידה שהתחמקה מחוק העמותות המחייב בדיקה של כספיה. היא החמצן של כנופיות מחבלות של השמאל כאן. העבירה מיליארדי שקלים מהציבור למפלגות השמאל להפגנות בכיכרות. זה הזמן לחוקק חוק ולטפל בה ביסודיות. נבלות קומוניסטיות. לא רוצים אותכם כאן מעלינו בדיוק כמו בג"צ ויתר חסידי סטלין.
לעיון:
בג"צ והיועץ המשפטי – ממשלת העל השרשורית של ישראל
http://rotter.net/forum/gil/24319.shtml
אבקשכם לקרוא את התיאור הבא של המצב:
הקדמה
שרשור
שרשור האדם אחד המינים הנפוצים והמזיקים ביותר הוא שרשור האדם. מין של תולעת טפילית הנימנית עם העלוקות ועם תולעי הריסים. זו תולעת ארוכה מאד, מעל מטר אחד, המתמקמת במעי האדם בעזרת ראשה שגדלו כגודל ראש סיכה, ובו ארבעה כפתורי היצמדות וזר של קרסים, שבעזרתם נצמד השרשור לדופן המעי של האדם. פרקי גופו של השרשור, שמספרם יותר מאלף, אינם מכילים מעיים או איברי עיכול, שכן השרשור הטפיל סופג מן המעיים של האדם את המזון המעוכל בכל שטח גופו. גם איברי נשימה ומערכת דם אין לו, שכן בתוך מעי האדם אין אויר, והשרשור אינו נושם, אלא מפיק את האנרגיה שהוא זקוק לה באמצעות תהליכים ביוכימיים מסובכים .
מתקיימות 2 מדינות ישראל.
אחת שרואים, ובתוכה מתקיימת אחת שלא רואים.
יש אחת שנבחרת על ידי הציבור, ואחת שמתקיימת כטפיל סמוי, והיא הממשלה האמיתית ששולטת בפועל במדינה.
מתקיימות במציאות שתי מדינות ישראל. ישנה אחת שאנו בוחרים בממשלתה, וישנה עוד אחת שאת ממשלתה אנו לא בוחרים, והיא הקימה לה מוסדות מקבילים וסמויים, המתפקדים בצורה מקבילה למוסדות המדינה הגלוייה.
המדינה הסמוייה הטפילית שוכנת כמו שרשור ענק, חבוייה מעיני הציבור בתוך מעיה של המדינה הפונדקאית – היא המדינה האמיתית.
למדינה הטפילית יש כל הנדרש לניהול המדינה האמיתית בפועל, על פי צרכיה ודרכה.
היא מאפשרת למדינה האמיתית לתפקד כאילו היא המדינה היחידה, אך פועלת בעצם כמדינה היחידה הקיימת בפועל.
איך פועלת המדינה הטפילית הסמוייה?
כפי שלמדנו לדעת, ממשלת העל של מדינת ישראל הוא הבג"צ על שופטיו הנוכחיים, המחליטים מה תעשה ומה לא תעשה ממשלת ישראל.
ממשלת העל הבג"צית פועלת באמצעות שלוחתה הישירה בתוך קרבי הממשלה – היועץ המשפטי לממשלה, שהוראותיו מחייבות את הממשלה הנבחרת בישראל, ולשירותה של הממשלה הטפילית עומדים כל המוסדות המשפטיים הקיימים במדינה האמיתית, כאשר בתוך הפרקליטות ובכל המסדרונות הנחוצים לשם שליטה בפועל, מוברגים אנשי שלומה של ממשלת השרשור.
על מנת להוציא לפועל את מדיניותה של ממשלת השרשור, הוקמו אירגונים לא ממשלתיים רבים מספור, המתפקדים כמוציאים לפועל, והם מבצעים את החלטות ממשלת השרשור, והוקם המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון על הסטת המדינה האמיתית ממסלולה.
בראש מוסדות ממשלת השרשור עומדת הקרן לישראל החדשה, שנועדה לממן ולתמוך באירגוני הממשלה הטפילית.
הקרן לישראל החדשה הקימה אירגון ביצוע משלה הנקרא "שתי"ל", המנחה ומארגן את כל הזרועות של מוסדות הממשלה הטפילית הסמוייה.
ראשית כל במימון מאסיבי המתקבל כאיסוף תרומות עצום ממדים מגורמים עולמיים עויינים ובעלי אינטרס.
שנית, משמש אירגון שתי"ל זרוע ביצועית המנצחת על כל הפעילויות הנדרשות לממשלת העל הסמוייה, ולמדינה הטפילית שהיא מנהלת.
אירגון שתי"ל הוא הכתובת לכל האירגונים הלא ממשלתיים, בכל נושא שנעלה על דעתנו.
הוא הקים את כל הרשת הענקית של אירגונים, המטפלים בעינייני דת, חינוך, הגירה לא חוקית, בדואים, אירגוני נשים פמיניסטיים שהשראה קומוניסטית עומדת מאחוריהם, ועוד…
אלה האירגונים העובדים בשקט, בביטחה ובאין מפריע, על שינוי פני המדינה וחיסולה כמדינה יהודית.
אם יימשך המצב המתנהל כרגע, נקום בוקר אחד ונגלה שהמדינה נגנבה מאיתנו על ידי המדינה הטפילית.
המדינה הטפילית, שוכנת בתוך המעיים של המדינה האמיתית, ומוצצת את לשדה וכוחה מבפנים, מבלי שהמדינה האמיתית שבמעיה נמצא השרשור, יכולה לפגוע בשרשור החבוי במעיה.
כיוון שהמדינה הטפילית פועלת במרץ על מנת להקים מדינה פלשתינית נוספת על זו שהוקמה ב-1922 בירדן, הפעם – בשטח בין הים והירדן, וכיוון שהמדינה האמיתית אינה מעוניינת בהקמת מדינה כזו, בשל ניסיונה המר בעשרים השנים האחרונות, החליטה המדינה השרשורית לפעול על דעת עצמה למרות שאינה מייצגת איש במדינה האמיתית.
על מנת להתגבר על אי המוכנות והרצון של המדינה האמיתית לבצע מהלך בלתי הפיך והרסני זה, החליטה המדינה הטפילית לפעול בעורמה, ולהקים מדינה זו על אפה וחמתה של המדינה המתנגדת, תוך שימוש באמצעים לא מקובלים.
דהיינו, הפעלת כוחות חיצוניים חזקים ואלימים על המדינה האמיתית, תוך הדרכתם המדוייקת כיצד לפעול מבחוץ, ובו זמנית מפעילה המדינה הטפילית כוחות פנימיים שונים, המדריכים את הערבים בבניית מדינה, כלכלה, מוסדות לאומיים, צבא מאומן ומיומן, ומשטרה.
המוח מאחורי הקמת המדינה הערבית ביהודה ושומרון בניגוד לרצון המדינה האמיתית, הוא של המנהיגים היהודים של המדינה הטפילית.
למדינה טפילית זו צבאות משלה, כמו אירגוני שלום עכשיו, קו לעובד, האנרכיסטים ודומיהם המבצעים את פקודותיה ונלחמים על הוצאה לפועל של מטרותיה, וכמובן כמו מכון השלום של פרס, אהוד ברק, ואנשים רבים המאיישים נקודות שליטה במדינה הפונדקאית.
המדינה הסמוייה הטפילית, כופה אם כך דה פקטו את מדיניותה המדינה האמיתית, מדיניות השואפת להקמת מדינה ערבית שתשב על על הרי שומרון ויהודה, בלב השטח, ותתצפת עלינו.
הכל מתבצע באמצעות הפעלת העולם כמכשיר לחץ וכפיה סדיסטיים על המדיניות של המדינה האמיתית.
לשם כך הקימה המדינה הטפילית מנגנוני חו"ל – כמו ג'יסטריט למשל, הקורא יום ולילה להקמת מדינה ערבית בשטחי יו"ש, והמעביר ביקורת הרסנית על מדינת ישראל היהודית, וקורא לכל העולם לעשות כך, וגם לפעול כך באמצעות חרמות שונים ומשונים.
ג'יסטריט קורא לכוחות חיצוניים לפעול בשיטות שונות ובדרכים מגוונות ו"חדשניות" כביכול, על מנת לכפות על המדינה האמיתית את החלטתם הנחושה של מנהיגי המדינה הטפילית, שהוציאו כבר לדרך את הקמת המדינה הערבית בקירבה של מדינת ישראל.
הנה איך מתנהלות 2 מדינות ישראל, שהן דבר והיפוכו.
שתי אוייבות בנפש.
קיומה ורווחתה של מדינת השרשור, תהרוג את מדינת ישראל הפונדקאית.
כמו שרשור החי בתוך גוף חי, זולל את המזון של הגוף החי, ומצמית אותו לאט, מפריש בתוכו רעלים וצואה, הורס את הגוף החי המארח, אך נסתר מן העין, כך מסתתרת ומתקיימת בעוז לא נתפש בתוך מדינת ישראל הרשמית כביכול, מדינת ישראל שניה, עיקרית,מחליטה, מלאה, מתפקדת, וטפילית והרסנית לחלוטין לפונדקאי שלה.
מדינת ישראל חייבת לחסל את השרשור אם היא רוצה להמשיך לחיות.
או הוא או היא.
"אהרן ברק שודד-ים" ו"החוק בשבילו הוא רק טיוטה"
פרופ' ריצ'רד פוזנר מחשובי המשפטנים בעולם אומר במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי האמריקאי 'ניו רפבליק' את מה שכולנו פחדנו להגיד: "אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית" ו"החוק בשבילו הוא רק טיוטה" …
האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ… אהרן ברק. המלך, כמו בסיפור העם הידוע, הוא ערום.
ברק יצר יש מאין, עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיביים ביותר שלנו".
פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום המשפט והכלכלה, שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו והוא עדיין משמש בה כמרצה, לצד תפקידו כשופט.
בביקורתו כותב עוד פוזנר: "לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.
מדובר ברעיון מדהים: תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק המתיר לכל אזרח להחביא בכליו כלי נשק ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס.
שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד".
עוד כותב פוזנר: "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.
גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.
מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.
בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה.
בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ"ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה".
ומוסיף: "ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו;
ושכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית;
והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום;
ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ"ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;
ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי;
ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל…
רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.
זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".
הוא מרשה לעצמו, אומר פוזנר, ללכת לפרשנות מרחיקת לכת, הרבה מעבר לזו שאליה התכוון המחוקק, בטענה ש"תפקיד המחוקק הוא לגשר על הפער בין הדין לחברה ותפקיד השופט בפרשנותו הוא לוודא שהחוק אכן מגשר בין הדין לבין החברה".
ביהמ"ש הוא אם כן זה שמחוקק את החוקים בישראל, כשהוא משתמש בחוקים עצמם כדפי טיוטא ראשונית שאותם הוא חופשי לשכתב כרצונו".
בלשון פחות נקיה מהתבטאויותיו של פוזנר, נאמר במאמר שלו שברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.
יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם.
פוזנר טוען גם שספרו של ברק רצוף שגיאות, כמו למשל עיוות שמו של פרופ' פוזנר, שאותו הוא מכנה בספרו פרופ' רוברט פוזנר.
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415
שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק – מעין שודד-ים משפטי
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062
פרופסור פוזנר, שופט פדראלי בכיר ומחשובי המשפטנים בארה"ב, תוקף בחריפות את דרכו המשפטית של ברק. שלטון השופט.
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-21769-00.html
הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים פירסם ביקורת על ספרו של ברק ואמר כי הוא "שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי"
רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062
איך קורה שכה רבים מילדיהם וקרוביהם של שופטים ובכירים אחרים במערכת ,
רשת הקשרים – הקלק להגדלה (היכנסו לקישורית לצפייה).
יש ביקוש אדיר של בוגרי בתי הספר למשפטים לתפקידי התמחות בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה. איך קורה שכה רבים מילדיהם וקרוביהם של שופטים ובכירים אחרים במערכת המשפט זוכים בהתמחות הנכספת?
הטיעון הרשמי הוא, שכל אחד ואחת מהם התקבל בזכות, ולא בחסד.
נניח שאותם השופטים נדרשו להכריע בתביעה נגד בכירים בחברת בנייה ממשלתית, שרבות מדירותיה נמסרו לקרוביהם. הייתכן שהיו מזכים את הנאשמים, בטיעון שכל מקבלי הדירות היו זכאים לדיור ממשלתי?
לאהרן ברק, מתברר, יש משפחה מוכשרת במיוחד.
אשתו התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן, כשבעלה היה היועץ המשפטי לממשלה.
שניים מילדיהם התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, בן אחד אצל פרקליטת המדינה דורית בייניש והבת הרביעית אצל השופטת המחוזית אילה פרוקצ'יה (ששתיהן קודמו מאז לבית המשפט העליון).
אגב, מועמדותה של בייניש לעליון נדחתה בשנת 93', בהתנגדות הנשיא מאיר שמגר. היא התמנתה לתפקיד רק ב-95', אחרי שברק החליף את שמגר.
על העסקת קרובים בכלל נמסר בתגובת משרד המשפטים:
"שרת המשפטים וראשי המערכות השונות (הן במשרד המשפטים והן בהנהלת בתי המשפט) מודעים מזה זמן לבעייתיות שנוצרה בנוגע להעסקת קרובי משפחה, מבחינת מראית העין, באופן שמשפיע על תדמית המערכות ואמון הציבור בהן.
בשל כך ננקטו וננקטות פעולות למנוע הישנות של ניגודי עניינים ולו למראית עין.
כך, למשל, ביוזמת מנכ"ל משרד המשפטים ובגיבוי שרת המשפטים שונה לבלי הכר תהליך קליטת המתמחים במשרד המשפטים, אותו הליך המהווה את שער הכניסה למערכות המשפטיות הממלכתיות.
בהתאם ליוזמה, איתור המתמחים למשרד מתבצע בתהליך סינון ומיון באמצעות מכרז פומבי, וכולל מבחנים מקצועיים ומרכזי הערכה. בדרך זו ניתנת כיום הזדמנות שווה לכל מועמד להציג את מועמדותו.
"בנוסף ריענן מנכ"ל משרד המשפטים הנחייה קודמת, באופן שכיום חל איסור מוחלט על קליטת עובדים מכל סוג שהוא, שהינם קרובי משפחה, בכל סוג של קירבה משפחתית, של עובדים קיימים במערכת, אלא אם ניתן לכך אישור פרטני ובנסיבות מיוחדות, מאת המשנה למנכ"ל משרד המשפטים".
האם אין למשרד כל כוונה לנקוט צעדים כלשהם ביחס לבעלי התפקידים המכהנים כיום בניגודי עניינים?
"אין לנו מה להוסיף מעבר למה שנאמר".
ומה בדבר בתי המשפט?
"ככלל, עניין קרבת המשפחה הוסדר כך שכל העסקה של קרובי משפחה טעונה אישור", מוסרת בתגובה הנהלת בתי משפט.
"אין העסקות של עוזרים משפטיים שהם קרובי משפחה של שופטים. הגדרת קירבת משפחה הורחבה אף מעבר למה שנקבע בתקשי"ר, כמו גם הגדרת יחסי כפיפות. הצעה פורמלית בעניין זה נערכת עכשיו. במובן זה, המשטר בבתי המשפט הוא עכשיו הרבה יותר נוקשה מאשר בגופי ממשל אחרים, כפי שמצפים.
"בנוגע לדיונים והופעות של עורכי דין – חלים כללי הפסלות הרגילים, ככל שהם נוגעים לעניין. זהו נושא המוסדר בחוק, ועל השופטים לפעול על פי החוק ועל פי ההלכות בעניין זה.
"בכל הנוגע לבחירת שופטים – הסמכות היא של ועדת הבחירה. הוועדה צריכה להיות מודעת למכלול הנתונים ולפעול בהתאם לכך".
האם לדעת הנהלת בתי המשפט שופטים צריכים לפסול את עצמם במקרים של ניגוד עניינים?
"פסילה היא החלטה שיפוטית של השופט וניתן לערער עליה לנשיא בית המשפט העליון".
האם הנהלת בתי המשפט מרכזת מידע על קשרים חברתיים וכלכליים בין שופטים לגופים פרטיים?
"לא".
מלישכת עורכי הדין נמסרה תגובה כללית בלבד:
"הלשכה מתנגדת כמובן לכל מצב של ניגוד עניינים, וכשלעצמו מצב כזה הוא גם עבירה על כללי האתיקה של הלשכה.
עם זאת, לא כל מצב של קירבה משפחתית משמעותו ניגוד עניינים, ואין הצדקה למנוע מקרובי משפחה לעסוק באותו מקצוע ואפילו במערכות קרובות. חזקה על קרובי משפחה המשרתים באותה מערכת, שהבכיר בהם אינו עוסק בעניינים הנוגעים לזוטר שבהם אלא מעבירם לטיפול אחרים במערכת. במקרים שהדבר אינו ניתן לביצוע מן הראוי שאחד מן המעורבים יפרוש".
הקוראים מוזמנים להסיק בעצמם אם דברים אלה חלים גם על שופטים שקרובי משפחתם מועסקים בפרקליטות.
האתר של שבתאי עזריאל
http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=311
ח"כ יריב לוין: "השופטים מכתיבים אג'נדה קיצונית תוך טשטוש מוחלט של קו הפרדת הרשויות"
עדנה אדטו, כתבתנו לענייני משפט
"על בית המשפט העליון השתלטה קבוצת מיעוט שולית שאינה מייצגת בערכיה את הרוב ולא רק בשאלת ארץ ישראל אלא גם בנושאים שקשורים למעמד אישי ובנושאים כלכליים וביטחוניים"
דברים קשים אלה אומר יו"ר ועדת הכנסת ח"כ יריב לוין (ליכוד) בראיון שיופיע בגיליון הקרוב של "הלשכה" ביטאון לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים.
בראיון שערכו עימו עורכי הדין אשר אקסלרד עודד הכהן חיים שיבי אלי אביר וליאון אמיראס לא מסתיר ח"כ לוין את דעתו על שופטי בית המשפט העליון המייצגים לדעתו "חתך ערכים שהוא במקרה הטוב של קבוצת מיעוט קטנה בחברה הישראלית.
תוך שימוש בכוח שהפקדנו בידה מכתיבה קבוצת השופטים אג'נדה קיצונית ועושה זאת תוך טשטוש מוחלט של קו הפרדת הרשויות.
התהליך החל עם כבוד השופט ברק, לצערנו נמשך עם כבוד הנשיאה בייניש, ולצערי בא לידי ביטוי בפסיקות של שופטים דוגמת השופטת פרוקצ'יה ואחרים".
"אני יודע שאני אומר דברים קשים – אך מתוך חרדה למערכת המשפט" מדגיש ח"כ לוין.
"השופט חשין אמר בעבר שהוא יגדע יד שתורם על ביתו – אך ביתו הוא ביתנו. מערכת המשפט אינה נחלה פרטית של איש.
אינני חושב שברק ובייניש חפצים בטובת ישראל פחות משאני חפץ בה, אך הם נטלו לעצמם סמכויות שאין להם".
ח"כ לוין מוסיף עוד כי "בבית המשפט העליון עלתה והתפתחה אסכולה שהיא בעיני בחלק מן המקרים, על גבול הפוסט-ציונות, ובחלק אחר עברה את הגבול הזה.
"הוא מדגיש בלהט כי "לאורך כל השנים הצדיקו את דרכו של בג"ץ הנותן משקל יתר לזכויות האזרח והמיעוט כביכול.
הסבירו לנו כל השנים שפסיקותיהם המלומדות שעולות בחיי אזרחינו ובזכויותינו כאן, הן מגן שיעמוד לנו בפני ביקורת בעולם, וכולם שם ישמעו את הנעשה ויאמרו אמן, והנה הגיע דו"ח גולדסטון והמגן איננו מגן.
חיפשתי בדו"ח את הציטוטים של כבוד השופט ברק.
לא מצאתי.
אז הגיע הזמן שנפסיק להלקות את עצמנו ודי לתסמונת של הקורבן המאשים את עצמו".
לדבריו של ח"כ לוין "אם יש חוסר מוסריות בהתנהגות הישראלית הוא נעוץ אולי בכך שאיפשרנו לילדים בשדרות לחיות תחת מטר טילים במשך שנים. די לנו לנסות לרצות את המוסר העולמי הצבוע."
נוסף על אלה יוצא ח"כ לוין גם נגד הליך בחירת השופטים בישראל שהוא לדעתו בעייתי ונטול שקיפות: "מדובר במערכת שמגדלת אנשים במעגל סגור – בצלמה ובדמותה".
ח"כ לוין מציע "מודל של שימוע פומבי לא מחייב בוועדת חוקה, ולאחריו תינתן המלצה לא מחייבת לוועדה הבוחרת".
דוברת הנהלת בתי המשפט עו"ד איילת פילו מסרה: "אין תגובה."
http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/LandingPage/LandingPage.aspx?href=SVRELzIwMTAvMDkvMjE.&pageno=OQ..&entity=QXIwMDkwMQ..&view=ZW50aXR5
בית המשפט העליון החליט על דעת עצמו, עוד לפני חוקי היסוד, שהוא ממשלת-על. הערכים חשובים יותר מהחוקים. מה שעשתה הלכת פרופים למשפט האזרחי, עשתה המהפכה החוקתית למשפט הציבורי. הכל הפך לפרוץ.
נכון שחוק מפורש קבע ששר יתפטר מהממשלה רק לאחר הרשעה, אבל בא בג"ץ, וקבע בעניינם של דרעי ופנחסי, שהחוק לא חשוב. דעת השופטים חשובה יותר.
החוק קובע שמפלגה או מועמד לכנסת ששוללים את אופיה של מדינת ישראל כ"יהודית ודמוקרטית" – ראויים לפסילה. אבל לעזאזל החוק הכתוב. יש חוק של הכנסת ויש נורמה של "הציבור הנאור". ומבין שניהם, בחרו השופטים בעצמם.
עכשיו מתלוננת נשיאת העליון, ביניש, על העומס. היא רוצה בית משפט לערעורים, כדי שהעליון יוכל לעסוק בעניינים עקרוניים. הצדק איתה. ככה אי אפשר להמשיך. יש צורך בערכאת ערעור, בנוסף לצעדים נוספים שיקטינו את העומס, ויש צורך בבית משפט גבוה שיעסוק בעניינים עקרוניים. לבית משפט כזה, בכל מדינה מתוקנת, קוראים בית משפט חוקתי.
הגיע הזמן שגם ישראל תהפוך למדינה מתוקנת
הוועדה למינוי שופטים בוחרת מועמדים לפי איכותם המקצועית. כך זה לפחות אמור להיות. כמשפטנים, שופטי ישראל בכלל, והעליון בפרט, הם אכן ברמה גבוהה. אלא שאין שום קשר בין מקצוענות שיפוטית ומשפטית ובין שיקול דעת בסוגיות עקרוניות. בדיוק לשם כך יש צורך בערכאה נוספת. ביניש, נחזור ונאמר, צודקת.
אלא שאת בית המשפט העליון הנוכחי, שהוא בית משפט מקצועי לעילא, צריך להפוך לבית משפט לערעורים. זו התמחותו. זה תפקידו. לכך ורק לכך הוכשרו שופטיו.
אין להם שום יתרון כאשר מדובר בסוגיה פוליטית שנויה במחלוקת.
אין בבית המשפט המקצועי לעילא, הקיים היום, קשת הדעות הנדרשת לצורך קבלת הכרעה ראויה. כאשר לבית המשפט מגיעים רק, או כמעט רק, מועמדים עם אג'נדה מסוימת – זה לא בית משפט חוקתי. זה מוסד מפלגתי.
אין שום בעיה אם מועצת הרופאים העליונה תהיה מורכבת רק מתומכי ש"ס או מרצ. המקצועיות שלהם קובעת ולא הדעות שלהם. אבל כאשר הרופאים הללו ירצו להכריע בנושאים ציבוריים רגישים ופוליטיים – המקצוענות שלהם לא תעזור, ויש צורך בפורום אחר. קוראים לזה בית משפט לחוקה, ואנשיו מתמנים בהתאם למפתח שיש בו גם ביטוי לזרמים פוליטיים בציבור.
כך שאם המחוקקים שלנו אינם אחוזי פחד מהאליטה המשפטית והשיפוטית, המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לביצוע התיקון הנדרש:
הפרדה בין שני חלקי בית המשפט העליון דהיום. ההרכב הנוכחי ראוי לכהן כבית המשפט הגבוה לערעורים. בג"ץ צריך להפוך לבית המשפט החוקתי, שיעסוק בסוגיות עקרוניות וערכיות, הקשורות להפרדת רשויות, לחוקי יסוד, לשאלות דת ומדינה, ורוב הסוגיות המעסיקות היום את בג"ץ.
לפני למעלה מעשור, כאשר הועלתה הצעה להקים בית משפט לחוקה, הפך אהרן ברק ללוביסט של עצמו, ואמר שאת הג'וק הזה צריך להרוג בעודו קטן. הוא הצליח. זה היה ניצחון פירוס. מאז, אמון הציבור רק הולך ויורד. כך שהגיע הזמן להקים לתחייה את הג'וק הזה.
זה מה שמקובל במדינות המתוקנות. הגיע הזמן שגם ישראל תהפוך למדינה מתוקנת.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/159/030.html?hp=1&loc=36&tmp=2243
תגוביות:
1.המאפיה של מר"ץ נשענת על הסניף שלה בבג"ץ ובפרקליטות.
2.לשופטים אין כל זכות לתת פסיקות בהתאם לערכיהם הפרטיים, אלא רק בהתאם לחוק הכתוב. מיותר לציין שאין להם שום זכות לבטל חוקים, כי הערכים היחידים הקובעים במדינה דמוקרטית, הם ערכי הרוב כפי שנבחר ומיוצג בפרלמנט. אגב בגלל הסיבות שמניתי כאן, אין באנגליה חוקה, וזאת הדמוקרטיה הוותיקה בעולם כיום. ולגבי בית המשפט הנוכחי- יש לפזר את בית המשפט העליון. זוהי דיקטטורה – זה לא בית משפט!
3.בגין ז"ל סלל את דרכו של אהרון ברק שזרע הרס וחורבן.
יו"ר ועדת הכנסת ידרוש בוועדה לביקורת המדינה לעצור את שיטת המינויים בפרקליטות, "זה לא רק דיון ספציפי על מינויו של שי ניצן".
יריב לוין
צילום: פלאש 90
יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין (ליכוד), אומר לערוץ 7, כי השיטה של מינוי מקורבים בצמרת המשפטית של מדינת ישראל, כפי שקרה עכשיו עם הניסיון למנות את עו"ד שי ניצן, למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, חייבת להיעצר.
לדבריו, במשך שנים רבות, נוהגים בכירי הפרקליטות בשיטה של יד רוחצת יד, "אחת הסוגיות החמורות ביותר היא, תהליכי המינוי במערכת המשפט בכלל ובצמרת פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה בפרט. כל אלה שמדברים על שקיפות ותקינות, שוכחים את הכול, כשזה מגיע להליך של מינויים במערכת המשפטית. כבר שנים שהמינויים שם מתנהלים כמו בחצר ביזנטית, על ידי מינוי מקורבים".
ח"כ לוין אומר, כי הניסיון למנות את עו"ד שי ניצן, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, היה ניסיון בלתי ראוי, "תהליך כל כך חשוב, של בחירת משנה ליועץ המשפטי לממשלה, נעשה בחדרי חדרים. בדרך של ניסיון לבצע כמעט מחטף, ומשנודע שיש התנגדות למינוי, נעשה כאן ניסיון לעקוף את הממשלה על ידי יצירת תפקיד כלאיים חדש, שכאילו לא מחויב לקבל אישור מהממשלה".
הוא קורא לעצור את תהליכי המינוי בצמרת הממשלתית, ולשנות את השיטה, "הדבר הזה חייב להיעצר, צריכים לבחון מהיסוד את תהליכי המינוי בצמרת המשפטית. לצורך כך יזמתי דיון בוועדה לביקורת המדינה, ואני מקווה שנחשוף את התהליך הזה".
לדבריו על הפרק, לא עומד רק המינוי של שי ניצן אלא מינויים רבים נוספים, "אמנם כבר עכשיו המחטף הראשוני נכשל. אבל זה לא רק סוגיית שי ניצן, אלא סוגיה רחבה מאוד. אנשים במערכת המשפטית דואגים אחד לשני, ואם מישהו מסיים את תפקידו מייצרים לו תפקיד חדש או שתופרים לו חליפה חדשה. הדבר הזה פסול מהייסוד, הוא היה נפסל בבית המשפט העליון לו הוא היה מתקיים אצל גורמים אחרים. הגיע הזמן שנקום ונאמר באופן ברור, נאה דורש ונאה מקיים, ושאצלכם במערכת המשפטית צריכים שקיפות ובוודאי כשמדובר בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות שאמונים על אכיפת החוק".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/239575
תגוביות:
1.דרושה הפגנת ענק של דתיים וחרדים נגד בתי המשפח.
2.למשל למנוע כל תפקיד ממייק בלס אויב ההתיישבות ביו"ש ובעצם
אויב ישראל. אפשר בהחלט לוותר על השרותים שלו ולמצוא מתאימים יותר.
3.יריב, כולנו איתך באש ובמים, לך בכוחך זה והושעת את ישראל.
4.כל הכבוד לח"כ יריב לוין והבוז לחערכת המשפטית המושחתת
מהקודקוד עד למסד. זו הסיבה שאין בכלל שלטון ימין למרות תוצאות הבחירות.
5.צריך להציב את המאבק בבית המשפט בראש סדר היום של הציבור הדתי לאומי. הוא מקור כל צרותינו. לא ייתכן שבמדינה שקוראת לעצמה דמוקרטית חבורה הומוגנית וסגורה שלא מייצגת עשרה אחוזים מהאוכלוסייה שולטת ביד רמה! לא ייתכן שעם ישראל שמר על תורתו במשך כל הגלות וכשסוף סוף הוא זכה להקים מדינה הוא זרק את כל התורה שהתפתחה במשך הגלות ואימץ מסורות משפט זרות של רומאים ואמריקאים.
לכל אחד יש תפקיד במאבק הזה.
6.אני לא מאמין שחברי הכנסת יצליחו לשנות משהו במערכת המשפט
הכושלת והמושחתת שלנו, כי חברי הכנסת ובראשם ראש הממשלה מ פ ח ד י ם, ראינו את זה במינויים האחרונים לבית המשפט העליון. השמאל הקיצוני שולט.
7.בימין כרגיל נרדמו בשמירה, ונלחמים כמו צה"ל את המלחמות של אתמול.
8.למרות שהימין נבחר לשלוט, השמאל באמצעות השופטים מנטרל אותו.
9.לסגור את המנהל האזרחי.
10.לברר האם ומדוע שר המשפטים נאמן עומד מאחורי המינויים הבעייתים.
אין שופטים בירושלים
השמאל המפסיד פעם אחר פעם בבחירות השכיל לעקוף את השיטה הדמוקרטית על ידי הפיכת בית המשפט העליון למקור הסמכות העליון, על פיו יישק דבר וממנו לא יסטה איש.
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/10500
לא רק לבריטניה יש מסורת דמוקרטית. גם לישראל יש מסורת דמוקרטית. הסנהדרין היתה קיימת הרבה לפני הפרלמנט הבריטי.
הקונגרס היהודי היה קיים הרבה לפני קום המדינה.
מספיק להתייחס אל העם כמו אל חבורת ילדים בלתי מחונכים שלא מגיעה להם דמוקרטיה.
מגיעה לנו דמוקרטיה כמו לכל עם אחר!
הגיע הזמן לפרק את הדיקטטורה השיפוטית של בג"ץ, ולהחזיר את השלטון לעם.
בבריטניה יש מסורת דמוקרטית ומשפטית תקדימית, הלקוחה מהדוגמה המקראית, ואת המושג: It is not done הבריטים גנבו מהתנ'ך. לבן אחי רבקה אימנו אומר ליעקב אבינו כי לא נהוג לחתן בחורה צעירה לפני הבכירה ממנה בשנים כי כך "לא ייעשה במקומותינו".
היחיד שדרדר את האמון בבג"צ זה בג"צ.
ניכס לעצמו סמכויות רבות לא לו.
כוח עצום לפקידי מדינה שמעולם לא נבחרו.
בג"צ הוא לא "מעוז זכויות האדם בישראל".
איזה מין מגן על זכויות כאשר רוב העתירות שבג"צ דן בהם הן של אירגונים שמאלניים שונאי ישראל, ואילו עתירות בנושאים של קיפוח, אפליה ובעיות של אנשים קשי יום, נדחות על הסף על ידי בג"צ!
בג"צ הפך למעוז זכויות של השמאל הקיצוני בישראל! בג"צ דן בשאלות לא משפטיות כפי ששום בית משפט אחר בעולם לא עושה, למעט אולי בדיקטטורות מסויימות!
בג"צ לא מדבר בשם ערכי הדמוקרטיה, גם משום שהוא לא נבחר וגם משום שהוא לא מכבד ומקיים את חוקי הכנסת, אלא עוקף אותם שוב ושוב, ובפרשנויות הזויות לחלוטין מרוקן אותם מתוכן.
פעולות אלה מנוגדות לחלוטין למהות הדמוקרטית הבסיסית!
שופטי בית המשפט העליון הם אלה שדירדרו לעצמם את האמון בהם! זה כמו שיולי תמיר אמרה שלמען הגעה לשלום ניתן לוותר זמנית על הדמוקרטיה ולחיות בדיקטטורה אם זה יביא שלום!?
האם המחיר של ויתור על הדמוקרטיה לא חמור יותר מאשר קבלת שלום?
האם הליך שהתקבל על ידי דיקטטורה יהיה הליך תקין? או שאולי זה יהיה הליך גרוע, שיוביל לשלום קצר מועד, כי לא היתה שקיפות או דיון ציבורי כפי שקורה בדיקטטורות?
זה מלמד על ההשקפה הפשיסטית השמאלנית שחושבת שעל מנת להשיג את מטרותיה, ניתן לעשות זאת גם בלי הסכמת הרוב של העם, שאינו מסכים לכך!? והם עוד מדברים על זכויות אדם. בושה וחרפה!
בראיון בלעדי עו"ד אביגדור פלדמן תוקף בחריפות חסרת תקדים את מערכת המשפט הישראלית שלדבריו: "עולם המשפט הוא הונאה"…
"נאמר לי שבארצות סקנדינביה שופט, תובע, נאשם וסנגור יושבים כולם סביב שולחן עגול ומנהלים את המשפט באופן הוגן ושוויוני.
אצלנו המשפט מתנהל בדרך של חנופה והשתחוויות…
"המשפט בישראל הפך למשחק של רמאות.
אין לו שום קשר למה שלומדים באוניברסיטה, לסדר הדין הפלילי, לדיני ראיות. במיוחד המשפט הפלילי הידרדר לתהום תחתיות. אין שום קשר בין זכויות הנאשם להתנהגות הסנגורים, התובעים ובמידה רבה גם השופטים. יש שופטים רבים שאוחזים בדעה שמטרתו של המשפט היא לתפוס את העבריין, מהסוג שכולם יודעים שאם הוא לא ביצע את העבירה הזו, ככל הנראה ביצע או יבצע עבירה אחרת, ואז השופטים מתנהגים בהתאם והמטרה מקדשת את האמצעים".
בישראל הגיבורים הם בדרך כלל השוטרים או הבלשים. אין אצלנו עורך דין שמחליף את הקאובוי על הסוס, שמגיע לעיירה ויורה ברשעים. כל התפיסה כאן מרשיעה".
"בכל שנותי בעולם המשפט זכורים לי מעט ימים שניתן בהם פסק דין, ואני אמרתי לעצמי, נעשה צדק, נעשה משפט. ולא משנה אם מדובר בהרשעה או בזיכוי.
חמור יותר, היו לא מעט מקרים שבהם בית המשפט זיכה נאשמים שהיו לי ספקות גדולים מאוד ביחס לעובדת היותם חפים מפשע, למרות שמספר הרשעות השווא גבוה יותר. יש מקרים בהם אני יודע בוודאות שבית המשפט הולך שולל. אני יודע מי ביצע את העבירה ויודע שהשופט מרשיע חף מפשע ואיני יכול לעשות דבר בקשר לזה. לפחות בעשרה מקרים בקריירה שלי אני יודע על מישהו שיושב בכלא למרות שלא עשה דבר ואחרים שעשו את מה שעשו מסתובבים חופשי"…
נוצרה תלות איומה, חולנית, בין העם, החברה ומערכת המשפט
" השופטים האכילו אותנו במנות זעירות של חופש הביטוי, חופש ההפגנה, ואנחנו הסתפקנו בהקצבה והפכנו לשבויים של אנשים שנתפסים כשופטים מאוד חשובים, אבל בפועל מייצגים את השלטון. רק בשנים האחרונות, כשברק, אחרון המוהיקנים, אחרון האלים הגדולים, סיים את כהונתו, התפזרה הסמכות במידת מה. אנחנו פחות נושאים עיניים אל בית המשפט העליון. רק לאחרונה העם לקח לעצמו קצת מתפקיד השופט".
ודורית ביניש?
"לביניש לא הייתה אותה כריזמה מזיקה, חולנית כמעט, שהייתה לאהרון ברק…
הרי אני הולך למאורת נוכלים שבה אני מקווה להיות הנוכל הכי מוצלח. אם יש בי שמץ אינטגריטי לחפש משהו פנימי בתוך כל הדבר הזה, התוצאה שאני מעלה היא מיאוס מוחלט"…
מהנהלת בתי המשפט נמסר: "הדברים אינם ראויים לתגובה". הפרקליטות סירבה להגיב.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/381/274.html?hp=1&cat=402&loc=2
O'Sullivan's law, stating: "All organizations that are not actually right-wing will over time become left-wing."