המשפטנים והיועצים ניצלו את תקופת הבחירות כדי לצבור עוד כוח ולחסום כמעט כל יוזמה ממשלתית. תגובת הציבור ונבחריו צריכה להיות ברורה
לפני כחודשיים, הסביר עו"ד שמחה רוטמן מעל דפי אתר זה כי המושג "ממשלת מעבר", אותו שמענו פעמים רבות כל כך בחודשים האחרונים, למעשה לא קיים בחוק הישראלי אשר קובע במפורש כי ממשלה יוצאת תמשיך במילוי תפקידיה עד לכינון ממשלה חדשה, וללא שום מגבלה מיוחדת. ההגבלות היחידות שנוצרו במשך השנים והפכו לסוג של נוהג היו אלו שהטילו שופטים ויועצים משפטיים, שהלכו וצברו כוח בעוד נבחרי הציבור מוותרים בכל פעם קצת עד שנותרו חסרי אונים לחלוטין, כפי שהוכיחו לנו השבועות האחרונים.
החל מהחלטת הכנסת להתפזר וללכת לבחירות חוזרות שהתקבלה בסוף חודש מאי, ממשלת ישראל וחבריה למעשה הסירו את ידיהם כמעט לחלוטין מניהול המדינה, כאשר במשך כל התקופה הזו מי שקיבל את ההחלטות בסופו של דבר היו המשפטנים, גם בנושאים החשובים ביותר. כך קרה רק בשבוע שעבר עם חוות דעתו של היועמ"ש מנדלבליט שקבעה כי קידום של הקמת ישוב חדש בבקעת הירדן היא בעייתית "בעיתוי הנוכחי" למרות שלא קיימת מניעה חוק, ושינה את דעתו לאחר מכן כאשר הבין כי טראמפ עשוי לפרסם בקרוב את 'תוכנית המאה'. על פי ראש הממשלה, מנדלבליט היה גם זה שמנע הכרזה על החלת ריבונות על הבקעה עוד לפני הבחירות, אם כי במשרד המשפטים הכחישו את הטענה הזו.
כמה ימים קודם לכן אירע מחזה מוזר עוד יותר כאשר 58 חברי כנסת הצביעו בעד הצעת חוק המצלמות מול אפס מתנגדים, אך בכל זאת החוק לא התקבל. במקרה הזה הממשלה דווקא הצביעה בעד החוק בצעד תקדימי למרות התנגדות היועמ"ש, אך כאשר ההכרעה הגיעה למליאה היועץ המשפטי של הכנסת קבע כי יש צורך ברוב מיוחד של 61, למרות שגם הוא הכיר בצורך להסדיר את בעיית הזיופים בבחירות. אז אם כולם מסכימים שיש בעיות בקלפיות שצריך לתקן, למה 61 דווקא? כי "זה הנוהג". לא החוק, לא רצון הציבור ולא הצבעת רוב חברי הכנסת – על פי פרשנות היועמ"שים, "נוהג" מעורפל הוא זה ששולט במדינת ישראל.
פארסה נוספת התרחשה מספר שבועות קודם לכן סביב מינוי מנכ"ל חדש למשרד המשפטים. במקרה הזה היועמ"ש דווקא אישר לשר אוחנה לסיים את תפקידה של המנכ"ל אמי פלמור עמה לטענתו לא היו לו יחסי אמון, אך בג"צ הקפיא את מינוי המנכ"ל אותו בחר אוחנה בטענה שהוא "סותר את הנחיית היועמ"ש", והשר נאלץ לבסוף למנות את סיגל יעקבי כממלאת מקום. במדינה דמוקרטית מתוקנת כל ההחלטות האלו היו מתקבלות ומתבצעות על ידי הציבור באמצעות הנציגים אותם בחר, אך לא כך המצב במדינת ישראל.
לתקן את המצב
אז הבנו כבר מי השליטים האמיתיים במדינה, אך האם מישהו מפקח עליהם או שמא הם רשאים לעשות ככל העולה רוחם? סדרה אחרת של אירועים שהתרחשה בשבועות האחרונים מלמדת שהאפשרות השנייה היא הקרובה יותר לאמת. כך למשל, בתגובה לדיווחים שונים על בעיות קשות בחקירות עדי המדינה בתיקי נתניהו, אמר מנדלבליט כי לאחר שהורה לברר את הטענות מצא כי אין להן שחר, הודעה שנראית כסותרת לחלוטין את הדברים העולים מן העדויות שפורסמו בתקשורת.
כך קרה גם בסירוב נציבות שירות המדינה לחשוף פרטים על המכרז המפוקפק של ליאת בן ארי, וכך קורה ממש עכשיו בשלל השערוריות סביב ועדת הבחירות, כמו חשיפתו של קלמן ליבסקינד בסוף השבוע כי המשטרה כלל לא טרחה לבדוק את עדויות אנשי הליכוד על זיופים בקלפיות במגזר הערבי. המשותף לכל המקרים: "שומרי הסף" פועלים ללא שום פיקוח ציבורי, מבקרים את עצמם ולכאורה מטאטאים מתחת לשטיח כל בעיה.
שתי התופעות האלו צמחו במקביל, הזינו אחת את השנייה והשתלבו יחד ליצירת משבר משילות חמור מאין כמוהו, אך יש להן גם צלע שלישית. כאשר נבחרי הציבור עומדים מנגד ולא פועלים כדי לקחת אחריות ולתקן את המצב, זה רק טבעי שגורמים אחרים יכנסו לתוך הוואקום ויחליפו למעשה את הליך קבלת ההחלטות הדמוקרטי. הבעיה היא שמול חולשת המחוקקים הפקידים התרגלו כבר לשלוט, וכל ניסיון מהוסס להפוך את המשוואה הזו כעת נתקל בתגובה הרגילה של גילדה השומרת בקנאות על כוחה, ולא רק בתקופת בחירות או "ממשלת מעבר".
ביום שלישי הקרוב אזרחי ישראל יצאו כדי להצביע בפעם השנייה בתוך מספר חודשים, ולאור התרחשויות השבועות האחרונים יש לנצל את הנסיבות האלו ולצאת בקריאה ברורה: כדי שלקול שלנו תהיה באמת משמעות ממשית וכדי שכל ממשלה תוכל לקדם מדיניות כלשהי, נבחרי הציבור חייבים להחזיר לעצמם את המשילות.
מה שעוד יותר מקומם שהוא כל שומרי הסף מקבלים החלטות המוטות שמאלה. האם ידעתם שהמהפיכה החוקתית של אהרון ברק התקבלה ברוב מקרי של 21 תומכים במהלך כהונתה של ממשלת מעבר? אתם מבינים? מהפיכה חוקתית בזמן ממשלת מעבר ברוב דחוק וקטן ומקרי – זה בסדר. אבל החלטה ברוב גורף של 58 על נושא פעוט או קטן – זה אסור. הכל מוטה שמאלה וצריך להודות, לימין לא יאפשרו לשלוט. רק השמאל יכול לשלוט כי הוא מגובה על ידי כל מערכת המשפט ועל ידי התקשורת. הימין מגובה רק על ידי "העם". מה זה העם? בקטנה…. משהו שולי שהשמאל מעולם לא מייחס לו משמעות גדולה. להיפך, השמאל תמיד אומר "צריך להחליף את העם".
מסכים עם כל מה שכתוב.
השמאל זה מחלת נפש.
הוא מזדהה עם האויב ברוב המקרים.
ובהרבה מקרים נוקט עמדה גרועה יותר מהאויב.
הוא חותר להשיג את מטרותיו בכל האמצעים כולל רצח.. שקרים ועוד.
זה לחלוטין לא מקרי
הם חיכו להזדמנות וגנבו חוק
ובעקבותיו גנבו את המדינה
נתניהו אומר בריש גלי שהוא טרפד את ההזדמנות לבצע רפורמות במערכת המשפט.
הדרך היחידה לבצע רפורמות במערכת המשפט היא להצביע למפלגה היחידה שביצעה רפורמות כאלה בשנים האחרונות – ימינה.
למען חיזוק השמרנות במערכת המשפט- ימינה.
#ימני_מצביע_ימינה
נערת השעשועים של בנט, בגיבוי השמאל, מנסה להנדס את תודעתנו בתרגילים זולים של דוגמנית פתיינית: מקשקשת, מברברת, מזמרת, מדגמנת – בתקווה שנשכח איך שיתפה פעולה עם השמאל לחיזוק החונטה המשפטית, איך השתמשה בקולות של אנשי ימין ואחר כך פעלה למען השמאל.
איילת שקד ידעה בדיוק מיהם דינה זילבר ושאר מושחתי בג"צ ומשרד המשפטים כבר ביום הראשון לתפקידה ובחרה להגן על החונטה המשפטית שרומסת את מדינת היהודים: בג"צ כיום חזק יותר מתמיד, החלטות השופטים מסנדלות את מדיניות הממשלה וכל המינויים של השמאלנים במשרד נותרו בתפקידיהם, ביניהם המנכ"ל אמי פלמור המזוהה עם מרצ.
לא עשתה כלום נגד עמותות אנטי-ישראליות כמו "שוברים שתיקה" ו"בצלם", שתקה לנוכח עינוי קטינים יהודים בשב"כ ופירוק מאחזים יהודיים, אפשרה את סגירת התיק נגד רות דוד, חיסלה את הביקורת על הפרקליטות על ידי סילוק השופטת הילה גרסטל מתפקיד מבקרת הפרקליטות וקיצוץ
בסמכויות מבקר הפרקליטות, לא קידמה את פיצול תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, ברחה לחו"ל בהצבעה על פסקת ההתגברות ולא גירשה אף מסתנן, שתקה כשהדיין פשיטיצקי הודח עקב פסיקתו בדבר גירוש מסתננים, קידמה את החוק לסגירת "ישראל היום", ותרמה לקידום החוק הפמיניסטי לרדיפת צרכני זנות ולהפללת גברים בלבד, שיבחה את "יושרתו" של שי ניצן שבית משפט קבע כי נהג להפלות לרעה אנשי ימין, והגנה על השופטת פוזננסקי ("תעשו פרצוף מופתע") ועל אפי נווה (יו"ר לשכת עוה"ד, שמינה לשופטות נשים נשואות שנאפו איתו).
ועכשיו, ערב בחירות, היא מפילה על נתניהו את השת"פ שלה עם מערכת המשפט הרקובה:
https://conspil.com/2018/10/shaked-fiktzia/
https://www.news1.co.il/uploadimages/NEWSY18-15102565288544.jpg
שקד פעלה הפוך בנושאי הליבה
דרוש שינוי עמוק בפרקליטות תחילה יש להוציא את כל אותם בוגרי קרן וקסנר והקרן לישראל חדשה שהן עוכרות ישראל מזיקות. — שקד לא שינתה את כוח האדם.——.
פיקוח מיטבי על כל סוגי התביעה. שקד לא דאגה לחקיקה מתאימה עבור הפיקוח על בתביעה בכך הבריחה את גרסטל שניסתה בשעתה בכנות לשנות במשך חודשים ארוכים התחננה לסמכויות ועמדה מול לחצים של אנשי פרקליטות פושעים – אחד מהם הוא שי ניצן שמייד עמדה על טיבו על היותו פושע פלילי. יתכן וזו סיבה שאיילת שקד לא היתה מעוניינת שתשאר ותמליץ על העזבתו. שי ניצן איש שמאל קיצוני מובהק שונא את נתניהו וזה יכול דוקא להתאים לשקד לסלק מדרכה את נתניהו. שקד הינה מאוד לא ישרה מלאה בתכסיסים ותככים בשאיפתה לשלוט. בסופו של דבר לאחר שגרסטל עזבה, שקד עוד המשיכה להפחית סמכויות למפקח החדש על התביעה.—–
החלטות משפטיות בלתי חוקיות. את זאת במדינה מתוקנת יש לבטל ואף יש מקום להעמיד שופטים עבריינים אלו לדין. במקום זאת שקד ברחה ממהצבעה על חוק ההתגברות. —————יש צורך להעמיד פיקוח משפיע על שופטים שהמען לתלונות ציבור על השופטים לא יהיה שופט בגמלאות אלא נציג ציבור שיבחן מנוקדת ראות של הנפגעים. כיום הנציב מקבל משכורת עתק בתמורה לכיסוי על שופטים והגנה על סורחים. השופטים הנלונים הם הנשאלים והקובעים את המסקנות אודותיהם.————-
יש לשנות לחלוטין את שיטת בחירת השופטים כך שרק נבחרי ציבור יבחרו שופטים. —– שקד לא שינתה מאומה. שקד מתגאה ומבליטה ששינתה את כוח האדם בשפיטה והביאה הרבה שופטים לא אקטיביסטים. האקטיביזם בא בעיקר לידי ביטוי בבית המשפט העליון בישיבתו כבג"ץ! היא מינתה רק שופט אחד ויחיד לא אקטיביסט השופט שטיין, למרות שהיו לה הזדמנויות למנות עוד הרבה יותר. היא מינתה את השופט עופר גרוסקופף אשר ביחד עם עוזי פוגלמן ויצחק עמית סרב לאפשר למדינה לבחון גם לא מבחינה בטחונית את הבקשה להכנס לקבלת טיפול רפואי והוציאו צו מוחלט להכניס לישראל. זוהי תרומתה של שקד. הקשר כזה המאפשר לשר למנות על פי השקפותיו הוא עניין לשנים רבות או דורות. שקד כמבן בזבזה הזדמנויות אלה.————-
שינוי הגדרת תפקיד אופן בחירת היועץ המשפטי והפרדה בין היעוץ המשפטי לבין התביעה. ———- שקד בכל הזדמנות חיזקה את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כולל בפיקוח על הפרקליטות. למרות חוק מעולה שהוצע על ידי חבר הכנסת אמיר אוחנה היא הביאה חוק אחר לפיו היועץ ימונה על ידי ועדת איתור המורכבת מפקידי המדינה שפרושו שהמנוי יעשה לפי טעמו של בית המשפט העליון והמינוי יהיה לפחות לשבע שנים. כך שקד עשתה את ההפך היא אף חיזקה את מעמדו של היועץ המשפטי והא עכשיו רודן חזק ביותר. על הממשלה לבחור בעצמה את היועץ כפי שהיה בעבר. שקד עקרה נסיון לשוב לכך —שקד סרסה את הנסיון לחוקק חוק זה.—————
שקד המשיכה לסרס את יכולת תפקוד הממשלה בכך ששנתה סעיפים מהותיים בחוק יסוד הממשלה. היא צמצמה את סמכויות ראש הממשלה והשרים על ידי ביטול סעיף 37(ב) המסמיך אותם להתקין בעניינים מוסכמים. זאת אף בשעת חרום כפי שמסמיך סעיף 41(א'). בכך מאבד חוק יסוד הממשלה את שריונו ומעמדו כחוק יסוד. היא ביטלה גם את סעיף 44(א') לחוק יסוד זה. זהו סעיף האומר כי אין לשנות חוק זה אלא על ידי רוב חברי הכנסת בקריאה ראשונה שניה ושלישית. בכך ביטלה לחלוטין אתשריון החוק כחוק יסוד. בכך המשיכה לסרס את הממשלה ואת הכנסת.————————-
שקד גם מינתה את מיכל צוק-שפיר כראש בית-הדין לעררים על פי המלצת מנכ”ל המשרד אמי פלמור, המקורבת לצוק שפיר. פלמור מונתה על ידי ציפי ליבני. למרות שלהנהלת בית הדין סמכויות מנהליות בלבד, מיכל צוק שפור התערבה בתכנים ובפסקי הדין של הדיין פטישיצקי, פטישיצקי פסק בעד הוצאת המסתננים האריתראים מישראל. עיקר התרעומת של צוק שפיר שהוא “מערכתי” ונוטה לקבל את עמדות מערכת הביטחון ורשויות ההגירה כלומר איננו מיישם את האג’נדה של השמאל הפרוגרסיבי לגבי מסתננים ומשפחות מחבלים, על חשבון שיקולים לאומיים וביטחוניים. הדיין המוערך פטישצקי על כן הודח מתפקידו ללא הליך רשמי. השרה שקד לא גיבתה אותו אלא להפך הפכה אותו לבעיה.—————
פעילותה זו של שקד איננה מקרית או שורה של טעויות גם לא נכון ש"לא הספיקה" יותר, היא הספיקה והספיקה לקלקל. אלו הם הנושאים המהותיים ביותר בכל הזדמנות שהיתה לה לערוך שינוי מהותי לטובה היא לא עשתה ואף חיבלה וסרסה ואף התעלתה שינתה לרעה חוקים שאינם נוגעים לתחום המשפטי אלא ליכולת תפקוד הממשלה.——————— בנוסף לכל אלו עמדה לחוקק נגד בקורת על שופטים על ידי העם במרשתת. אלא שהפעם ראש הממשלה התערב ומנע זאת.———לא היא דאגה לחוקיות ונקין כפיים של בית המשפט.———-
שקד אומרת : אסור שחקירה תהפוך כלי לחיסול פוליטי. אלא שבפועל מה שקורה שנתניהו זוכה לחקירות לא צודקות. מתנהלים מגעים בין עד המדינה נגד נתניהו שלמה פילבר ליעוץ לבנט ושקד.———–
אביחי מנדנבליט החליט לא לנקוט בהליכים נגד המעורבים בעניינה של הפרקלטה רות דוד יתכן שחשש מעדותה על הנעשה בפרקליטות ואין לו רצון להסתכן. שקד מייד גבתה את מנגנבליט והודיעה שאין מקום להקים ועדת בדיקה משפטית בעניינה של רות דוד. כתגובה לביקורת כתבה שאיש אינו מחפה על רות דוד בעוד שאת זאת בדיוק היא עושה.—————–
שקד כן צועקת מה המטרות שצריכות להיות לה אך בביצועיה היא מחזקת את שלטון המשפטנים. דבר אחד שקד באמת עושה והוא יחסי ציבור וראיונות ללא גבול מסע בחירות. כך שקד טענת "המשילות יצעה לדרך" רוצה לומר בזכותה" כאשר עשתה את ההפך. לאחרונה דברה על הסיור אשר עשתה עם בנת וראתה את כמות הבניה הבלתי חוקית של הרשות "הפלסטינית בשטח "סי". היכן היו עד עכשיו? היכן המשילות אשר לטענתה "יצאה לדרך"? שקד לא ראוי לראותך שוב במשרד המשפטים או בכל משרד אחר.
מצטער מאוד, אבל רק המשפט הראשון נכון. כל היתר מגוחך.
הבעיה היא ציבור הבוחרים
כל הזמן בוחרים מפלגות שונות ומשונות וקשה להקים קואליציה שמושכת בכיוון אחד. מנסים להקים ממשלה ולכל אחד יש דרישות שונות ולכן צריך להתפשר ולכן כל אותם גורמים משפטיים נכנסים ועושים כרצונם.
ממש קשה לי להאמין איך כל אותם מפלגות קיקיוניות צצות ואנשים מצביעם עבורם. אפילו כחול לבן, מפלגת שלשת המוסקטרים והמוקיון, קמה לפתע מכלום וכל כך הרבה אנשים מצביעם עבורם. אחר כך אי אפשר להקים ממשלה כי יש דרישות דיקטטוריות למעשה ואז כל אותם פקידים מחליטים מה לעשות והממשלה לא מושלת.
לכן קשה לבוא בטענות לכל אותם פקידים כי אין שום סיבה שהם יעצרו ולמעשה שיכנעו את עצמם שהם עושים לטובת המדינה, בערך כפי שסטאלין שיכנע את עצמו שהוא עושה לטובת מדינתו.
האם פלגנות זה חלק מהדנא של העם היהודי? צריך להסתכל על מבחן התוצאה. נתניהו הוביל את מדינת ישראל להיות מעצמה ויש לו קשרים אישיים טובים עם הרבה מנהיגי העולם. במבחן התוצאה נתניהו הוא פשוט מנהיג משכמו ומעלה ופועל למען מדינת ישראל. לא ברור לי מה אנשים מחפשים במקום אחר. האם מפלגות אחרות מסוגלות לעשות משהו טוב יותר מנתניהו? יש להם הוכחות להצלחות כלשהן? בשבל מה בכלל לבחור בהן?
לכן נראה לי שאת כל הטעות שהועלו כאן אפשר בשקט להפנות לציבור הבוחרים הישראלי.
חם צוואר ברק גם אם לא תגיד עוד מאה שנה מה עשית אצל הפדופיל אפשטיין.חז"ל כבר התקילו אותך לפני אלפי שנים באמירה לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב(ראה ויקיפדיה)
האסטרטגיה של נתניהו כל השנים היא למנוע כל שינוי במערכת המשפט, בתקווה שיאפשרו לו חופש פעולה בתחומים אחרים. נראה שנתניהו הוא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.
אני מסכים מאוד. האסטרטגיה הזו של נתניהו נכשלה כשלון מוחלט.