לאחר שנסחפו אל מחוזות פוסט-ציוניים, שיתוף הפעולה בין מנהיגי השמאל למפלגות הערביות הקיצוניות הוא צעד נוסף בדרך לוויתור על רעיון המדינה היהודית
הבחירות החוזרות שיערכו מחר הן מקרה תקדימי בישראל ומתנהלות ברוח שונה לגמרי מאלו שהתקיימו באפריל ;הלך הרוח השולט הוא של שאננות ואדישות, ונראה שכולם רק מחכים שהנטל הזה יסתיים כדי שנוכל לחזור לשגרה. תחושות אלו מזכירות מאוד את מערכת הבחירות של 1992, שהביאה את ממשלת רבין ואת האסון של הסכם אוסלו עמו אנו מתמודדים עד היום, והן צריכות להדליק במחנה הלאומי את כל נורות האזהרה האפשריות.
מאז הבחירות באפריל, במהלכן רשימת 'כחול לבן' עבדה קשה כדי להציג את עצמה כמפלגת מרכז-ימין, חלה הידרדרות במחנה השמאל מן הבחינה הרעיונית. את האות נתן, כרגיל, רביב דרוקר בטור הדעה שפרסם באפריל ובו טען כי ההתחזות של גבאי ולפיד כימניים לא הניבה פירות פוליטיים, ולכן יש להוריד את התחפושת ולפנות לערבים כדי שהשמאל יגיע לשלטון. לדבריו, בבחירות 2015 השמאל הציוני (מחנ"צ+'יש עתיד'+מרצ) זכה ב-40 מנדטים ואילו ב-2019 ('כחול לבן'+העבודה+מרצ) צמח ל-45 מנדטים. ההישג בעיניו של דרוקר הוא דרמטי הרבה יותר מתוספת המנדטים, אם מתבוננים בתוצאות בהשוואתן לסקרים מראשית מערכת הבחירות, וכך הוא מסכם:
דווקא מפני שההישג דרמטי יש לגזור ממנו את הלקח הפוליטי הנכון. אי אפשר ללכת ימינה יותר מכפי שגנץ הלך, וזה עדיין רחוק מלספק. הדרך המעשית היחידה כנראה למרכז־שמאל להביא לחילופי שלטון היא להעלות את אחוזי ההצבעה במגזר הערבי לאחוז ההצבעה הכללי ולהביא עוד חמישה מנדטים ערביים למפלגות שעשויות להקים קואליציה של מרכז־שמאל. הגיע הזמן להפסיק להשקיע אנרגיה בארבעה־חמישה מנדטים של "ימין רך" כביכול, אם הם קיימים בכלל; יש להשקיע בעוד חמישה־שבעה מנדטים של הציבור הערבי. זה אומר שינוי טוטלי של הדרך שמנהיגי המרכז־שמאל הולכים בה"
במילים אחרות: בקרב הציבור היהודי השמאל הוא מיעוט וכדי להגיע לשלטון ולממש את השקפת עולמו הוא צריך לפנות אל הערבים. וכשדרוקר אומר, השמאל מבצע. בהפגנה שנערכה בחודש מאי ולאחר לחץ כבד שהופעל על 'כחול לבן', ח"כ איימן עודה שמסרב לגנות טרור נגד חיילים זכה להופיע על הבמה יחד עם מפלגת הרמטכ"לים, אלו שפיקדו על החיילים שאת הפגיעה בהם עודה לא מגנה.
על פי הדיווח, מי שהזמין את עודה להפגנה הוא ח"כ עופר שלח מ'יש עתיד', אותו שלח שתועד מתאם לכאורה עם עמיר פרץ את שיתוף הפעולה עם המפלגות הערביות מיד לאחר הבחירות באפריל, והבוקר דיווח עקיבא ביגמן על קמפיין מפלגת העבודה בערבית שמציע בין השאר את ביטול חוק הלאום והקלות מפליגות בעברות בניה. בסוף מאי חשף עודה כי נפגש עם בני גנץ ודן עמו על שיתוף פעולה עתידי, לפני שלושה שבועות הצהיר יו"ר הרשימה המשותפת בראיון כי הוא מוכן להצטרף לקואליציית מרכז-שמאל יחד עם הכרזתו על "המטרה הלאומית" בהפלת נתניהו.
אין קווים אדומים
כל אלו מצטרפים לנקודה מרכזית נוספת: בשמאל בכלל וב'כחול לבן' בפרט תוקפים ומחרימים את הימין, אך שותקים מול המפלגות הערביות. כאשר המועמדים של 'עוצמה יהודית' נפסלו מלהתמודד לכנסת, ב'כחול לבן' מיהרו לברך, אבל שתקו על אישור המועמדים הקיצוניים של בל"ד; ב'כחול לבן' גם התנגדו בתוקף לחוק המצלמות שהיה מאפשר תיעוד ופיקוח על אי-סדרים בהצבעה במטרה למנוע זיופי בחירות.
אבל השיא הגיע בשבוע שעבר עם מתווה הגוש החוסם שהגה אחמד טיבי ופורסם בהבלטה 'בידיעות אחרונות', הצעה מדאיגה מאוד למי שקורא בין השורות. על פי מתווה טיבי, חוק הלאום יבוטל ובמקומו יחוקק חוק יסוד השוויון – שני צעדים משמעותיים בדרך להפיכת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. גם ביטול העדפת יוצאי צבא בשירות הציבורי והקמת מדינה פלסטינית בקווי 67' הם החזון המושלם של הלאומנות הערבית: מדינה פלסטינית נקיה מיהודים ולצידה ישראל דו-לאומית שתגווע אט אט.
מאז 1977 השמאל לא מצליח לחזור לשלטון ללא סיוע של הנציגים האנטי-ציונים בציבור הערבי. ב- 1992 היו לשמאל 56 מושבים בכנסת אך בסיוע חמישה מנדטים ערביים לגוש חוסם נחתם הסכם אוסלו, וערפאת וחבר מרצחיו הוכנסו לארץ וחומשו על ידי מדינת ישראל, באחד ממעשי האיוולת המזעזעים ביותר בהיסטוריה; ב-1999 נזקק אהוד ברק לשיתוף פעולה עם ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, כדי ליצור ממשלה שברחה מלבנון וקרסה עם ראשית האינתיפאדה השנייה.
כיום, לאחר שנים רבות של ממשלות ימין, השמאל נואש להגיע לשלטון ועשה כברת-דרך רעיונית אל הפוסט-ציונות. אם בני גנץ, רמטכ"ל מן העבר הקרוב, משתף פעולה ברמה קרובה עם מי שלא מוכן לגנות טרור ופגיעה בחיילי צה"ל, אז אין עוד קווים אדומים לחצות. מתווה טיבי והרשימה המשותפת הוא אות אזהרה חמור ביותר: אם תקום ממשלת שמאל על בסיס ההצעה הזו, סופה של מדינת ישראל כמדינה יהודית נמצא מעבר לפינה.
http://www.israelhayom.co.il/opinion/525285?fbclid=IwAR0zfMiycTSR-iPvHNdNTsZ2XmV7UoyWtrJzT2V_g-MHyQbOkV2jcFMeAJ8
שכחו מה זה להיות מפאיניקים
אבל לא שכחו את השיטות של מפא"י בתחומי הון-שלטון-עיתון:
מקום ראשון בכחול-לבן – בני גנץ: הונה את משטרת ישראל והוציא ממנה ללא מכרז ועל סמך קשרים אישיים עם מפכ"ל המשטרה אלשייך 4 מיליון שקל מכספי הציבור לטובת החברה שלו – "המימד החמישי". אלמלא פשטה החברה את הרגל הוא היה מוציא עוד 50 מיליון (על פי דו"ח מבקר המדינה).
מקום 2– יאיר לפיד: נהג להיפגש עם בעלי "ידיעות אחרונות" נוני מוזס במקומות מסתור כדי לקדם את החוק לסגירת "ישראל היום" תמורת מיליוני שקלים לחשבון הבנק שלו (על פי עדותו של נוני מוזס). העביר מיליוני שקלים לפרסום סמוי בקבוצת "ידיעות אחרונות" בזמן שאשתו עבדה שם.
מקום 4 – גבי אשכנזי: בית המשפט המחוזי אישר תביעה ייצוגית נגדו על הונאת בלמעלה מ-100 מיליון שקל.
מקום 21 – אלוף (מיל.) שטרן: הדליף מסמכים סודיים ליאיר לפיד וחויב לשלם פיצויים לחייל חננאל דיין בעקבות ההדלפה.
מקום 22 – מיקי לוי: תפר תיק והעיד עדות שקר בבית המשפט, בדה ראיות והדיח פקודים שלו להעיד עדות שקר. כשהיה מפקד מרחב ירושלים (בימי אולמרט) ניסה לעצור את נדיה מטר מ"נשים בירוק", שהפגינה ברישיון. בעקבות מעשים אלה, סולק משירות פעיל ל"השתלמות" בארה"ב.
מקום 23 – עומר ינקלביץ', נערת השעשועים של גנץ: סולקה מהשירות הציבורי לאחר שמעלה בכספי ציבור על ידי החתמות שעון נוכחות בשעות שבהן לא עבדה.
מקום 26 – רם בן ברק: בתפקידו כנשיא "המימד החמישי" העביר מסמכים מטעים לעסקה המסריחה עם משטרת ישראל (על פי דו"ח מבקר המדינה).
מקום 28 – יואב סגלוביץ': שיבש חקירה ומשפט בפרשת בועז הרפז, כדי למנוע את הפללתו של הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי (על פי עדותו של גבי אשכנזי).
מסכים עם רוב הכתוב אבל שמישהו יסביר לי למה או האם "ב-1999 נזקק אהוד ברק לשיתוף פעולה עם ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, כדי ליצור ממשלה…"?
למיטב ידיעתי הקואליציה של ברק התקיימה עם רוב בכנסת כשנה מאמצע שנת 1999 עד אמצע 2000. היציאה מלבנון היתה במאי 2000
בחירות 99 היו גם בחירות ישירות
נתניהו השיג רוב קטן בציבור היהודי אבל קולות הערבים הלכו עם ברק בעידוד סלאח ופרישה של עזמי בשארה מהמירוץ.
ישראל לפני הכל?
מסתבר שחברת מיימד החמישי בהנהלת גנץ ניסתה למכור לכוחות ביון של רוסיה את אותה מערכת ריגול שהיא מכרה בלי מחרז למשטרת ישראל .
"מקורבים לרנובה שפגשו את בכירי הממד החמישי מציינים שאכן נעשה ניסיון לגייס לחברה לקוחות מרוסיה ואף התקיימה פגישה עם משרד ההגנה הרוסי. לטענתם, היתה התלהבות מהמוצר, אבל הסתייגות מקנייתו, ובין השאר נרמז שמערכת הביטחון המקומית חוששת לקנות ממדינה זרה (ובייחוד ישראל) מוצר לאיסוף מידע, כלומר כזה שהוא בבסיסו כלי ביון. "
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3763638,00.html
ואחרי פשיטת רגל גנץ ניסה למכור את מימד החמישי לחברה שמתמחה בפריצת טלפונים והחדרת אפליקצית ריגול ,בין היתר החברה גם ידועה כנותנת שרות גם למשטרים אפלים ודיקטטוריים
https://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3749586,00.html
בני גנץ על הכוונת: NSO במגעים לרכישת המימד החמישי
חברת הסייבר ההתקפי שמפתחת כלי ריגול למכשירים סלולריים ושמוכרת בעיקר בשל הרוגלה פגסוס, במגעים לרכישת המימד החמישי, שהיו"ר שלה הוא הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ.
NSO מפתחת כלי ריגול למכשירים סלולריים ולמכשירים מקוונים. המוצר המפורסם ביותר שלה הוא תוכנת רוגלה בשם פגסוס, כלי פריצה לסמארטפונים שמאפשר למי שמפעיל אותו שליטה בלתי מוגבלת במכשיר: האזנה לשיחות, הפעלת המצלמה, קריאת הודעות ועוד
ממש, סיפוח יהודה ושומרון יפר את הרוב יהודי הקיים במדינה. גאונים באמת
התוכנית מדברת על סיפוח שטחי c.
בשטחי c יש רוב יהודי מוצק.
שטחי A ושטחי B ישארו בשליטה של הרשות.
ל"הצחקתם אותי",
כדאי שתבסס את הטענה שלך על נתונים בדוקים שאם לא כן, אתה פשוט ממחזר סיפורי האימים של השמאל שנשען על נתוני הרש"פ המבלף את כל העולם.
בינתיים המנהל האזרחי מסרב למסור פרטים באשר לגודל האוכלוסייה הערבית ביו"ש . כך גם צה"ל ואילו אצלנו שוב קונים את מה שהרש"פ מוכר לנו ומתייחסים לכך כאל אמת צרופה.
השמאל (בני גנץ) מכריז על רצונו בהתנתקות נוספת ביו"ש במטרה "לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית". מנגד ראשי "כחול לבן" (בני גנץ) מבטיחים שיבטלו את חוק הלאום (כדי לסלול את הדרך למדינת כל אזרחיה וביטול המדינה היהודית), ומצד שלישי בשמאל דורשים את אזרוחם של המסתננים מאפריקה, מפיליפינים וכו', כמו גם מימוש הזכות לאיחוד משפחות ולאזרוח לערביי הרש"פ הנישאים לערביי ישראל. ברור כמובן שזה לא יפר את הרוב היהודי הקיים במדינה…
חברי היקרים, אגיב לכל תגובה בנפרד
מר Z- אני מבין יפה מאוד שהתכנית מדברת על סיפוח שטחי C. ואני יודע יפה מאוד שאלו ברובם המכריע שטחים ריקים עם עיירות כפרים או כפרירים בדואים. העניין כאן שמבצעים פעולה חד-צדדית שעומדת בניגוד להסכמים שנחתמו עם הפלסטינים (אש"ף). יש סיכוי שברגע שנספח את שטחי C, הרש"פ לא תראה את עצמה מחויבת לשום תיאום בטחוני וההשלכות הראשונות יהיו שצה"ל לא יוכל לפעול בחופשיות בשטחי A ולעצור מבוקשים. יכול להיות שהרש"פ והחמאס ייצרו חזית אחידה נגדנו ויתאמו ביניהם את הפעולות והסיכון להסלמה גדל. ייתכן שהאיחוד האירופי יטיל עיצומים על ישראל. לא מציע לכם לזלזל ביחסים עם האיחוד – אחרי הכל, הם שותפי המסחר מהחשובים של מדינת ישראל.
אני לא חושב שזה ריאלי לצפות מהפלסטינים שתהיה להם מעין מדינה רק בשטחי B/A. זה קצת WISHFUL THINKING וטוב מדי מכדי להיות אמיתי.
עוד משהו קטן, חלק מהמקומות הקדושים ליהודים נמצאים בשטחי B כמו קבר רחל, קבר יוסף. מה דעתך בעניין זה? אם נתניהו יוותר על המקומות האלו אז גם עליו תצווחו שהוא שכח להיות יהודי?
אחד-"כדאי שתבסס את הטענה שלך על נתונים בדוקים" – אשמח אם תספק לי מקור אמין באשר לגודל האוכלוסייה ברש"פ. אני מודע לכך שהרש"פ היא גוף לא אמין במה שקשור לסטטיסטיקה ויש לה אינטרס מובהק לנפח את כמות התושבים שלה. אני מכיר את הטענות של "המיליון החסר". אבל, האם אתה חושב שזה חכם לנהל מדיניות על סמך נתונים חסרים? אביא לך אנלוגיה: היית למשל קונה אוטו שמחירו נע בין 200,000 לבין מיליון ש"ח, ובהסכם כתוב שתדע את המחיר רק אחרי שאתה **מתחייב** לקנות את האוטו? אני בטוח שאתה לא מתנהל ככה בחיים האמיתיים וחותם על הסכמים שכאלה.
"כמו גם מימוש הזכות לאיחוד משפחות ולאזרוח לערביי הרש”פ הנישאים לערביי ישראל" כשנספח את שטחי A סביר להניח שזה מה שיקרה, לא?
"אזרוחם של המסתננים מאפריקה, מפיליפינים וכו’" -לעניות דעתי דובר על מקלט מדיני למספר קטן של פליטים שעשויים להיות בסיכון במדינה מהם באו. עם זאת, באמת לא ניתן לאזרח את כולם.