"אני אחת מתוך מיליונים": לוחמת החופש של הונג קונג והמאבק לדמוקרטיה

במשך החודשים האחרונים, אנשי הונג קונג התאספו בהמוניהם ברחובות כדי להפגין עבור הזכויות הדמוקרטיות שלהם. הם יצאו במיליונים, אך היו ביניהם כמה דמויות בולטות ואחת כזו היא טניה צ'אן, חברה במועצה המחוקקת ומנהיגה דמוקרטית. בחודש שעבר היא הגיעה לז'נבה כדי להעיד בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם, לשם הוזמנה על ידי ארגון 'UN Watch'. הממשלה הסינית ניסתה לחסום את הופעתה כאשר טענה כי מדובר ב"עבריינית מורשעת", והיא אכן כזו. פשעה הגדול של צ'אן היה השתתפות בהפגנות, אך עוד על כך בהמשך.

באותו דיון של מועצת זכויות האדם, צ'אן סיפרה על התנהלות המשטרה בהונג קונג באלימות פיזית בקנה מידה נרחב כולל תקיפות מיניות. "השוטרים קוראים למפגינים 'מקקים'", אמרה והסבירה כי משמעות הדבר היא ש"האלימות היא סוג של הדברת מזיקים". לדבריה, תוקפנות המשטרה היא תוצאה של "מחסור הדמוקרטיה בהונג קונג", המוביל לכך ש"הממשלה לא נדרשת לקחת אחריות על תמיכתה" בדיכוי האכזרי. כאשר הבחינה בנציג הסיני בדיון, לא יכלה צ'אן להתאפק ושאלה: "מדוע סין יושבת כאן במועצת זכויות האדם?".

טניה צ'אן נולדה וגדלה בהונג קונג, ומכירה היטב את התרבות וההיסטוריה כמו גם את הקשיים. כאשר שוחחתי עימה שאלתי לדעתה על סוגיית הזהות: האם היא רואה בעצמה אזרחית הונג קונג או אזרחית סינית, או שילוב כלשהוא של שניהם? היא ענתה בנחרצות: "אני בהחלט אזרחית הונג קונג". לאחר שסיימה לימודי משפטים, צ'אן הייתה בשנות העשרים לחייה הריבונות בעיר עברה מבריטניה לידי הסינים. אני שואל האם חשה מוטרדת, נרגשת או מלאת תקווה באותה העת, והיא אומרת: "שילוב של הכל".

צ'אן ראתה בחיוב את הקונספט של "מדינה אחת, שתי מערכות", וזאת הייתה ההבטחה: הונג קונג תהיה חלק מסין אך תשמור על מערכת דמוקרטית ותנוהל בידי מועצה עצמאית וחוקים נפרדים. כאשר היא מביטה על כך כיום, צ'אן מודה כי למעשה מערכת כזאת לא נוסתה בעבר בשום מקום בעולם. בשנת 2006 היא הייתה בין החברים המייסדים של המפלגה האזרחית, מפלגה ליברלית-דמוקרטית התומכת בבחירות חופשיות, שלטון החוק וחירות אזרחית, וב-2008 נבחרה לראשונה למועצה המחוקקת. עוד לפי ההפגנות ההמוניות שפרצו השנה ומשכו תשומת לב עולמית, הייתה 'תנועת המטריה' ב-2014 שביקשה לעצור את שחיקת הזכויות החוקתיות בהונג קונג. היא קיבלה את שמה כיוון שאנשיה השתמשו במטריות כדי לנסות להתגונן מפני רימוני הגז שהושלכו לעברם על ידי המשטרה.

טניה צ'אן הייתה אחת ממנהיגי התנועה שנעצרו והורשעו על מעורבותם במחאה תחת האשמה הכללית מאוד של "הפרעה לסדר הציבורי". היא הייתה אמורה להתחיל לרצות עונש מאסר בחודש יוני האחרון, ולפני הכניסה הכלא עברה בדיקה רפואית כדי "לנחם את אמא שתרגיש שאני הולכת להיות בסדר". בבדיקה התגלה כי צ'אן נושאת במוחה גידול, בגודל של כדור גולף. עם היוודע התוצאות פרסמה הודעה בה אמרה כי "אעשה את המיטב כדי לטפל במצב ולצעוד ביחד עם כולם בדרך הארוכה לדמוקרטיה". לאחר חמישה ניתוחים ועשרות טיפולי הקרנה, היא אומרת כי כיום החלימה לחלוטין.

עונשה של צ'אן נקבע לשמונה חודשי מאסר, אשר נדחו בשנתיים בשל מצבה הרפואי. הסניף המקומי של ארגון 'אמנסטי' כינה את היחס לו זכו מנהיגי תנועת המטריה כ"פרק אפל נוסף בדיכוי חופש הביטוי וההפגנה בהונג קונג". כאשר צ'אן נושאת נאומים ברחובות, זהו מחזה מרהיב: יפה ונשית ויחד עם זאת זועמת וחסרת פחד, זועקת למען זכויותיה שלה ושל חבריה האזרחים. אך אם תיעצר שוב בשנתיים הקרובות, היא צפויה לספוג עונש נוסף מעבר לזה המקורי, ולכן היא אומרת כי היא "צריכה להיות יותר זהירה". היא רוצה מאוד להשתתף גם במחאה הנוכחית למען הדמוקרטיה, אך כרגע נאלצת להיות "בררנית יותר".

ילד עקשן

המחאה הנוכחית פרצה בעקבות הכוונה לחוקק את "חוק ההסגרה", שהיה עשוי לשלוח אזרחי הונג קונג וזרים שנעצרו בהונג קונג למשפט בסין עצמה, מדינה שלא בדיוק ידועה במערכת הצדק שלה. החוק לבסוף בוטל אך ההפגנות נמשכות. מה הם רוצים עכשיו? צ'אן מציינת ארבע דרישות עיקריות. ראשית, הקמת ועדת חקירה עצמאית לבדיקת "הסאגה של חוק ההסגרה", כפי שהיא מגדירה זאת, "כולל חקירת האלימות המשטרתית". שנית, הם דורשים שהממשלה תפסיק להשתמש במונח "מהומות" כדי לתאר את ההפגנות.

השתתפות בהתפרעות ציבורית היא עבירה חמורה מאוד בהונג קונג, שהעונש עליה עשוי להגיע עד לעשר שנות מאסר. מהבחינה הזו, גם הנשיא טראמפ לא עזר. כאשר נשאל בחודש אוגוסט האם הוא מודאג מהדיווחים על התערבות הצבא הסיני נגד המפגינים השיב: "היו שם מהומות במשך זמן רב ומתישהו סין תרצה להפסיק את זה. זה עניין שבין סין להונג קונג והם צריכים להתמודד עם זה בעצמם. הם לא זקוקים לשום עצה". הדרישה השלישית של המפגינים היא מתן חנינה לכל אלו שנעצרו בעת שמחו בצורה לא-אלימה, והרביעית היא מתן זכות בחירה גם לנשים ובני מיעוטים לבחור באופן ישיר את מי שיעמוד בראשות העיר.

על פי החוק בהונג קונג כיום, ראש הרשות המבצעת הוא בעל סמכויות המקבילות למושל ונבחר בידי ועדה. בנוסף, מחצית מחברי המועצה המחוקקת נבחרים לייצג מוסדות וקבוצות אינטרסים שונות ולא על פי חלוקה גיאוגרפית, מצב שמוביל לכך שהמועצה בדרך כלל נוטה לכיוון בייג'ינג. כאשר אני שואל את צ'אן האם המפלגה הקומוניסטית אי פעם תקבל את הדרישה הרביעית, היא צוחקת ועונה: "ובכן, זה מה שהם הבטיחו בחוק שייסד את הונג קונג וכך כתוב בו במפורש".

אני מציין כי במבט מרחוק נראה כאילו הונג קונג היא סוג של ילד עצמאי ועקשן שההורה הרודן רוצה לחנך אותו, ונראה שהערה זו פוגעת בנקודה רגישה. "עצמאות היא מילה מאוד רגישה בהונג קונג כרגע", אומרת צ'אן ומוסיפה: "אנחנו כמו כל ילד עקשן שנהנה פעם מדברים כמו חופש ביטוי ומערכת משפט עצמאית אבל היום הם נלקחו ממנו".

כאשר אני מבקש ממנה לאבחן את האווירה בעיר היא אומרת: "האנשים מתוחים מאוד בחודשים האחרונים, וזה כולל את הממשלה ואת האזרחים הפשוטים. אירועים דרמטיים מתרחשים כמעט מדי יום ואף אחד לא יודע כיצד זה יגמר". צ'אן תוהה האם זה יגמר ב"אופן קיצוני מאוד", ולא קשה לדמיין למה היא מתכוונת. לפני שלושים שנה, השליטים הקומוניסטיים של בייג'ינג הגיבו למחאה המונית בכיכר טיאננמן בטבח המוני של המוחים, וצ'אן אומרת כי "אנחנו לא רוצים שהתנועה הדמוקרטית של הונג קונג תסתיים כמו מה שקרה בארבעה ביוני בכיכר".

מטרה ראויה

אבי הדמוקרטיה בהונג קונג הוא מרטין לי, שכיום נמצא בשנות השמונים לחייו ונחשב לדמות נערצת. כאשר אני מזכיר את שמו, צ'אן מספרת בשמחה כי פגשה אותו לא מזמן. היא עצמה נמצאת בעשור החמישי לחייה אך גילם של מרבית המפגינים הוא בסביבות העשרים. לדבריה, "אנחנו מקווים שתשומת הלב הבינלאומית תרתיע את ממשלת סין מלשלוח כוחות צבא לתוך העיר כדי לעשות את העבודה המלוכלכת עבור השלטונות. מזה בדיוק הדור שלי, המבוגר יותר, מנסה להימנע".

מי שמתעניין במיוחד באירועים בהונג קונג הם תושבי טייוואן, האי שנמצא לא הרחק ממזרח, והונג קונג הייתה אמורה להיות דוגמה עבור טייוואן כי לחיים בחסות סין יש יתרונות רבים. "אנחנו כמו ערים אחיות", אומרת צ'אן ומסבירה: "אתם רואים איך השיטה של 'מדינה אחת-שתי מערכות' עובדת יפה? בואו גם אתם, המים נעימים". מיותר לציין שהמים התבררו כממש לא נעימים.

לקראת סוף שיחתנו, אני שואל את טניה על ציפיות התנועה הדמוקרטית בהונג קונג מהעולם ובמיוחד מארה"ב, לאור הטענה הסינית כי מדובר בעניין פנימי שלא זקוק להתערבות מבחוץ. "לפחות תנסו להפעיל לחץ על ממשלת סין לקיים את הבטחותיה ולקיים את החוק", היא אומרת. "אני חושבת שזו מטרה ראויה ולגיטימית". יתרה מכך, צ'אן תוהה כיצד סין זוכה לשבת במועצת זכויות האדם, בזמן שהיא עצמה לא מכבדת זכויות בסיסיות ולא פועלת על פי האמנות הבינלאומיות עליה חתמה.

ישנם עוד נושאים רבים לדון בהם אך זמננו הולך ומתקצר וצ'אן מציעה כמה מילות סיכום. "הונג קונג היא מקום נפלא והיא המולדת שלי, אך למרבה הצער בשנים האחרונות הרבה מהחברים עוזבים בגלל ההתפתחויות. אני מקווה שאנשים שתומכים בחירות, דמוקרטיה וזכויות אדם יקדישו תשומת לב רבה יותר למה שקורה כאן, ויתמכו בנו גם".

המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו'.

רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!