“הגבלת שביתה בשרותים חיוניים תשפר את יחסי העבודה במשק כולו”

נייר עמדה של תנועת ‘תחרות’ מציג פתרונות להסדרת סוגיית השביתות: “התשתית החוקית הקיימת לא מתמודדת עם הנזק שנגרם לציבור מהשבתת שירות חיוני”

צילום אילוסטרציה| ויקיפידה, Jody Davis


נמאס לכם משביתות פתאומיות בשדה התעופה או מעוד עיכובים בגלל עיצומים ברכבת? כועסים על חשבון החשמל שעולה יחד עם השכר של עובדי חברת החשמל? רובנו מקטרים על כך וממשיכים הלאה כאילו מדובר בגזרת גורל, איך יש גם כאלו שפועלים כדי לשנות את המציאות לטובת ככל הציבור. אחד מהם הוא אלון תובל, מנכ”ל ומייסד תנועת ‘תחרות’ לחירות בתעסוקה (ובעבר כותב ועורך באתר זה), שפרסמה לאחרונה נייר עמדה מפורט העוסק בהגבלת שביתות בשירותים חיוניים, שביתות אשר לדברי תובל “גורמות נזק עצום למשק הישראלי ופוגעות בפריון העבודה”.

מה זה בעצם ‘שירות חיוני’?

“נהוג להגדיר ‘שירות חיוני’ ככזה שאם מפסיקים אותו אז הציבור נפגע בצורה קשה. בישראל שירותים שיכולים להיחשב כחיוניים במו בתי חולים לא מוגדרים ככה, בזמן שצבא ובמשטרה אסורה התאגדות של עובדים. יש הגדרות של ארגון העבודה הבינלאומי שהן יותר חמקמקות ואומרות ששירותי תחבורה לא בהכרח נחשבים שירות חיוני, אבל במקרה של מדינה כמו ישראל שבה 95 אחוזים מהסחורות שנכנסות ויוצאות עובדות דרך הנמלים, בהחלט ניתן להגדיר אותם כחיוניים. לכן בדרך כלל כשמדברים על שירות חיוני בהקשר הישראלי נוהגים לדבר על הנמלים, חברת החשמל ורשות שדות התעופה – השאלטרים שיושבים על הגבולות או על מקור אנרגיה שסגירה שלו יכולה להסב נזק משמעותי לציבור ולכלכלת ישראל”.

מה ההבדל בין שביתת מורים לשביתה של עובדי נמל למשל?

יש דעות שאומרות שגם חינוך צריך להיות מוגדר כשירות חיוני, אבל זה משהו שפחות מקובל בעולם. ברמה הנורמטיבית שביתה של מורים לא עוצרת לחלוטין את המשק. אם תלמידים ישבו בבית כמה ימים זו אמנם פגיעה לא קלה, אבל פגיעה שאפשר לספוג אותה לעומת מקרה שבו הנמלים סגורים כליל למשך תקופה. בנוסף, השבתה של שירות כמו נמל יוצרת פגיעה שהעלות שלה לא פרופורציונלית ביחס למטרת השביתה. כאשר המטרה היא לקבל תוספת שכר אבל בדך שגורמת נזק לכיס של אינספור אזרחים, יש פה משהו לא מידתי. לכן הגבלת שביתה בשירותים חיוניים נועדה לוודא שהנזקים שיגרמו יהיו סבירים יחסית”.

על פי תובל, בעיה נוספת בשביתה בשירותים חיוניים היא שהשלכותיה חורגות מיחסי העבודה הרגילים באותו מקום עבודה ומשפיעות באופן עמוק גם על המשק כולו. “בדרך כלל מדברים על בורות חובה כאיזשהו פתרון, אבל בכלל לא בטוח שזאת הבעיה, מכיוון הרבה מאוד שביתית או סכסוכי עבדוה שלא היו צריכים להתקיים מלכתחילה. אם החוק היה יותר ברור לגבי מה מותר ומה אסור, אז לא היינו מגיעים למצב שצריכים שביתה בשירות חיוני והרבה מהסכסוכים לא היו פורצים. התשתית החוקית היא לא עדכנית, וזה מאפשר מרחב פרשני מאוד רחב לבית הדין לעבודה שגם ככה מאוד אקטיביסטי. השילוב של שני הדברים יוצר את הבעיה”.

איך מתקנים את הכשל בחקיקה ולא יוצרים כשלים נוספים?

“הדבר הראשון שצריך לטפל בו בחקיקה זו קביעה לגבי מה הן עילות השביתה. כיום כל נושא העילות לא ברור בכלל, ובהרבה מקרים גם אם שביתה לא נופלת תחת עילה חוקית לא בטוח שבית הדין לעבודה יעצור אותה. היו אפילו מקרים של שביתות שלפי פסיקות בג”ץ לא היו אמורות לצאת פועל אבל בית הדין אישר אותן, או מקרים שבהם בית הדין אסר שביתה לאחר שהוכרז סכסוך עבודה אבל אמר שאילו הייתה פורצת שביתה היא הייתה לגיטימית. כל זה יוצר מצב שבו כל רפורמה שהמדינה רוצה לקדם מחייבת משא ומתן עם העובדים כדי שלא ישבתו. זה סוג של בוררות שאף אחד לא ביקש אותה”.

נוסעים תקועים בנתב”ג בשל שביתת עובדים | לע”מ

בהקשר הזה, תובל עושה הפרדה בין סכסוך עבודה כלכלי לבין סכסוך עבודה משפטי. “בתיאוריה, התאגדות עובדים אמורה לדאוג שתנאי עבודה יותוו או יעוגנו במסגרת הסכם  קיבוצי בין המעסיק לבין ארגון העובדים”, הוא אומר ומסביר: “כאשר יש מחלוקת לגבי התנאים עצמם זה למעשה סכסוך כלכלי שיש בו אינטרסים מתנגשים ומשא ומתן, וקשה לבית משפט להכריע בו כי אין תשובה אובייקטיבית אחת. לעומת זאת יש סכסוך משפטי, בו החוק אומר שעובד צריך לקבל זכויות מסוימות ואם שאחד הצדדים לא מכבד את ההסכם ולא ממלא את החוק, תפקיד בית המשפט לברר ולהכריע מי צודק”.

גם במקרים של שביתות לא-חוקיות השובתים למעשה לא שילמו שום מחיר

“מעשית, אם היום עובדי הרכבת למשל שוב חולים במחלה מסתורית או שעובדי הנמל מחליטים על שביתה איטלקית שלא במסגרת ההליך הרגיל של שביתה, הם יכולים לשבות מבלי לשלם על כך שום מחיר. הסיבה שאין מחיר היא שהיום לפי החוק מי שרשאי לתבוע את הנזק של שביתה זה המעסיק בלבד. במקומות עבודה ממשלתיים אין אינטרס אמיתי ללכת מול העובדים ולתבוע את הנזקים, במיוחד אם העובדים יכולים למצוא למחרת תירוץ אחר לשבות. גם לפטר אותם אי אפשר ולמעשה אין שום דרך לאכוף את החוק ולגבות מחיר במקרה של שביתה בלתי-חוקית. לכן כל עוד אין אמצעי אכיפה אמיתי לא משנה כמה הגבלות תטיל על השביתה עצמה”.

איזה מוסדות קיימים אמורים להקטין את החיכוך הזה?

“בהרבה מדינות מערביות הוקמו מוסדות שהתפקיד שלהם לוודא שלא כל סכסוך עבודה נגרר אוטומטית לשביתה, ולקיים משא ומתן ותהליך של תיווך מסודר. גם בישראל יש פונקציה שנקראת “הממונה על יחסי העבודה” במשרד העבודה, שאחראי על רישום סכסוכים ואמור לשמש כמתווך, אבל ברמה המעשית אין לו שום אפקטיביות. בהודעות לגבי סיבת השביתה כל אחד יכול בעצם לכתוב מה שהוא רוצה, וככה עושים שימוש לרעה דווקא במנגנון הזה שאמור להיות הפילטר שמסנן גם שביתות לא-לגיטימיות, וגם סכסוכים שאפשר לפתור לפני שמגיעים לשביתה שתפגע בציבור”.

מעמד חריג

אחת הנקודות העיקריות העולות מן המחקר היא שבהעדר חקיקה הולמת ואכיפה של חקיקה קיימת, ולאור החולשה מובנית של מנגנוני ההסדרה, נוצר חלל בכל סכסוך בין עובדים למעסיקים אליו נכנס בית הדין לעבודה. תובל מספר כי החוסר במתווך אפקטיבי הוביל את בית הדין לתפיסה שהוא עצמו אמור לעשות את הגישור. “מה שהיה קורה בהרבה מקרים של סכסוכים שהמדינה היא צד בהם זה שבמקום לנהל דיון משפטי, השופט היה מכנס את הצדדים בלשכה ושם ניסו להגיע לפתרון. הפרקטיקה הזאת נעשתה למעשה ללא כל סמכות, ובאמת לאחר שהגשנו תלונה בעניין לנציב תלונות הציבור על שופטים הוא קבע שהיא לא-חוקית”.

אז על איזה פתרונות אתם ממליצים?

“הפתרונות צריכים להיות בכמה רמות. ברמה הכי ראשונית צריך לתקן את החוק כדי שיגדיר באופן ברור מהן עילות השביתה, כדי ששביתה שהמטרה שלה הי למשל לשנות חוק של הכנסת או למנוע מהלך מדיניות של הממשלה לא יהיו עילה לסכסוך. גם איומים בשביתה בגלל החלטות ניהוליות שלא פוגעות ישירות בעובדים כמו למשל הכנסת מערכת מחשוב חדשה, זה משהו שאמור לעבור מהעולם. צריך שיהיה מנגנון שיקבע האם אכן יש השפעה על העובדים, ובמקרה שכן רק הנפגעים ישירות יקבלו פיצוי, ולא כלל העובדים כפי שנהוג כיום. מעבר לזה, צריך לחזק את גוף שאחראי על תיווך ורישום של סכסוכי עבודה ולהתנות כל הודעה על שביתה בקביעת תנאים שבהם לא תותר השביתה, ולא כמו היום שכל ועד שולח הודעות על סכסוך כרצונו ולמעשה מבלי כוונה לנהל משא ומתן. כאשר יהיה גוף כזה שבודק האם באמת יש עילה לשביתה ומנסה לתווך בצורה מאוזנת ובלי לחצים, אני מניח שיחסי העבודה בכל המשק ישתפרו”.

ומה לגבי הגבלה על שביתות בשירותים חיוניים?

“ברמת השירותים החיוניים צריך לייצר הגבלה בשתי דרכים. הדרך ראשונה שמקובלת במדינות כמו שבדיה, נורבגיה ואוסטרליה, היא שלפרלמנט יש סמכות להחליט שהוא עוצר את השביתה, או לחלופין מוסר את ההכרעה בסכסוך עבודה שיש בו השפעה כלכלית משמעותית ברמה הארצית לבוררות. הפרלמנט גם יכול לקבוע בחוק מה יהיה הפתרון, אבל בכל מקרה הוא עוצר את השביתה. ברור שבמצב האידיאלי לא נזדקק לצעדים כאלה, אבל יש מקרים שבהם הנזק יכול להיות כבד מאוד ולכן לכולם יהיה אינטרס לקדם חקיקה. יש גם הרבה שביתות שלא פורצות אבל משיגות את מטרתן בגלל שלוועדים בשירותים החיוניים יש כוח בלתי רגיל. הגבלה חוקית כזאת שתהיה על השולחן תצמצם את האיום שלהם בהשבתה, וזה בעקרון דבר שרוב הציבור תומך בו“.

ומה הפתרון מבחינת תהליך הבוררות?

“בתהליך הבוררות כיום בארץ נוצרים סבבים ארוכים של דיונים והרבה פעמים הבורר מכניס  דעתו האישית, בלי לשקול שיקולים רלוונטיים מצד המעסיק או המדינה ואת המשמעות הכספית של הסכמי שכר, אבל בכל זאת ההחלטה שלו מחייבת. אנחנו מציעים להקים גוף לבוררות חובה שיוכל לתת מענה לסכסוכים כלכליים. בצ’ילה למשל נהוג הפתרון של ‘בוררות מטוטלת’, בו יש ועדה שבמקרה שלא מגיעים להסכמה במשא ומתן מקבלת לידיה את הצעות שני הצדדים, ומתוכן בוחרת את המתאימה ביותר כדי לפתור את הסכסוך. זה נותן גם תמריץ שלא להגיע למצב כזה וגם ממתן את ההצעות”.

תנועת ‘תחרות’ קמה לפני כארבע שנים במטרה לשנות את יחסי העבודה בישראל, בדגש על היחסים העכורים בין מעסיקים לארגוני עובדים. לדברי תובל, “ארגוני עובדים בישראל זוכים למעמד מיוחד ולכוח חריג ביחס למקומות אחרים בעולם”, וחלק מעבודת התנועה היא לחשוב כיצד ניתן “למתן את ההשפעה השלילית שלהם ולהפוך את יחסי העבודה למבוססים על הוגנות וקידום מטרות משותפות, תוך התחשבות באינטרס הציבורי”. בין השאר פעלו בשנים האחרונות ב’תחרות’ בהסברה ובסיוע לעובדים שנכפה עליהם להתאגד במסגרת ועד, גם במקרים בהם אותם עובדים סברו שהדבר נוגד את טובתם. “המצב כיום שבו ברגע ששליש מהעובדים בוחרים להתאגד זו החלטה שמחייבת את כולם גם ללא רצונם והסכמתם, הוא מצב לא צודק שרק מחזק את האינטרסים הצרים של ארגוני העובדים ולא תורם לטובת הכלל”.

לחצו כאן להורדה וקריאה של הדו”ח המלא


רכשו עכשיו מנוי ל’מידה’ ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת ‘השילוח’ לשנה מתנה!

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר

  1. יוזמה ברוכה אבל יש להעיר 2 הערות:

    א.הדרך הכי טובה לאכוף אי-חוקיות של שביתה היא לאפשר ללקוחות לתבוע נזיקין את ועד העובדים במקרה של שביתה לא חוקית. דמיינו למשל שהנמלים שובתים שביתה לא-חוקית ועשרות אלפי עסקים מאיימים לתבוע מועד העובדים פיצויים. הדרך היחידה של הועד לגייס את המיליונים הנדרשים הוא להעלות מאוד את דמי החבר וזה כבר יביא למרד עובדים נגדם שימנע את השביתה הנ״ל.

    ב.נקודה נוספת שצריך להתייחס אליה היא שגם כששביתה מותרת יש מקום להגביל את עוצמתה על מנת למנוע נזק מיותר. אביא 2 דוגמאות שיבהירו את כוונתי:
    1.לפני כשנתיים-שלוש היה סכסוך עבודה בין נהגי אוטובוסים להנהלת החברה שלהם ביפן. העובדים רצו לשבות אך פחדו שהלקוחות יעברו למתחרה אז הם הקפידו לבא לעבודה כרגיל אך לא גבו כסף ובכך דפקו את ההנהלה בלי לדפוק את הלקוחות והוכיחו שניתן לדרוש זאת מנהגי אוטובוסים.
    2.בשנות ה70 היה סכסוך עבודה בין מורים להנהלה בבית-ספר בבני-ברק. וכשהמורים פנו לרב שך(אז מנהיג המגזר החרדי-ליטאי) לבקש את תמיכתו הוא הזכים בתנאי שהם יבואו לעבודה כרגיל וישמרו על הילדים-רק לא יקיימו שיעורים. וזה הצליח והוכיח שאפשר לדרוש את זה מהמורים.
    כך צריך לחשוף את הועדים לתביעות בכל מקרה בו היתה דרך לשבות בצורה בה הנזק היה קטן יותר.