"המשחק התקשורתי השתנה, היום כבר אי אפשר לעבוד על כולם"

אראל סג"ל הוא כיום אחד מאנשי התקשורת העסוקים בישראל. אחרי קריירה בה הגיש וכתב ברבים מגופי התקשורת בישראל (כולל באתר זה), סג"ל סוגר את שנת 2019 כאשר הוא מחזיק בתוכנית רדיו יומית ב-103FM, תוכנית טלוויזיה יומית בתאגיד יחד עם קלמן ליבסקינד וטור שבועי ב'ישראל היום'. בין ריצה מאולפן לאולפן, הוא התפנה לפגוש אותנו לראיון סיכום שנה תקשורתית ופוליטית סוערת, והשאלה הראשונה שעולה מלוח הזמנים הצפוף שלו היא האם התקשורת בישראל עדיין שמאלנית. "אני לא חושב שמדובר בתקשורת שמאלנית במובן הישן של המילה", הוא אומר אך מוסיף: "אבל אין ספק שהמיינסטרים התקשורתי הוא עדיין שמאלה לליכוד כך שאם אתה בודק את תמונת המצב הכללית לא הרבה השתנה. כלי התקשורת של הימין בקושי שורדים חוץ מ'ישראל היום' שגם הוא לא בולט באופן אידאולוגי מובהק. יש לו המון קוראים אבל הוא לא משתווה עדיין להשפעה של מהדורות הטלוויזיה ועיתון 'הארץ'".

איך אתה מסביר את זה?

"זה חלק מהקרב בין האליטות הישנות לבין הכוחות החדשים. לא משנה אם אתה אלוף בצה"ל, שופט או בכיר בפרקליטות, קבוצת התייחסות שלך היא קוראי 'הארץ'. אלה אותם אנשים ואותם פרצופים, וגם מי שמגיע ממקומות אחרים מתיישר בסוף לפיהם, וזה הקו שרוב התקשורת משדרת. צריך לזכור שהרבה מאוד עיתונאים מגיעים מפס הייצור של גל"צ, שם האתוס הוא שמותר לבקר את כולם ובמיוחד פוליטיקאים, אבל אסור לבקר את הפקידות או הצבא. זו תפיסה סופר-ממסדית ולכן אנחנו רואים בהמשך כתב משפט שהופך לדובר הפרקליטות או כתב צבאי שהופך למגן הצבא".

אבל בכל זאת אנחנו רואים הרבה יותר ימנים על המסך בשנים האחרונות

"זה נכון שיש יותר לאחרונה אבל הם רק היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל, ורובם למעט עמית סגל נמצאים עדיין בשוליים. הדבר שכן משתנה זה שבזכות כלי תקשורת כמו 'ישראל היום', 'גלי ישראל' ואתרים ימניים שקמו אז יכולים היום לצמוח עיתונאים גם מחוץ לחממה של גל"צ. הראש מתחיל להשתנות והדור החדש פחות מקובע לתפיסה הממסדית של רוב התקשורת".

אולי בימין פשוט לא משקיעים מספיק בתקשורת?

"הייתי בהרבה פרויקטים שניסו לעשות בימין ותמיד זה נופל בגלל כסף וכוח אדם. טלוויזיה למשל זה דבר יקר מאוד. ב'עובדה' ובחדשות 12 משקיעים הרבה כסף, ויש להם אינסוף מפיקים ועורכים ואת כל אנשי המקצוע שצריך. התקציב השנתי של חדשות 12 הוא כמו חמש שנים של ערוץ 20 ומן הסתם זה משפיע על רמת המוצר. מצד שני, ככל שאנחנו עוברים יותר לשחק במגרשים אחרים ויודעים לייצר תוכן טוב אז אפשר לדלג מעל המשוכה הכספית ולהגיע ישר לצופה. זה צריך להיות הכיוון ושם צריכה להיות ההשקעה".

איך אפשר לקדם את הכיוון הזה?

"הטלוויזיה נמצאת בגסיסה, וגם הרדיו יעבור בקרוב לאפיקים דיגיטליים לחלוטין. העתיד נמצא ברשת וביכולת הפקה עצמאית של דברים. היום התוכן הוא המלך ואם התוכן איכותי אז פחות משנה באיזה צינור הוא מגיע אליך, ובהשקעה נמוכה יחסית אפשר להשיג השפעה. טקסטים כתובים עדיין חשובים, אבל הכוח נמצא בסרטונים ופודקאסטים".

מגרש נוסף בו סג"ל נהנה לשחק הן הרשתות החברתיות, שם הוא מתחזק קהל עוקבים הולך וגדל בחשבון הטוויטר שלו, שהפך לדבריו לכלי חשוב ביצירת הקשר עם הקהל. "הרשתות החברתית הן ההצלה של מחנה הימין השמרני בכל העולם", הוא אומר. "זאת האפשרות שלנו לעקוף את המיינסטרים. אני משתמש הרבה בכוח של הרשתות, שם אפשר להדהד דברים באופן שלא יתעלמו מהם. זה שינוי שקורה בכל העולם, במדינות שבהן רוב התקשורת מזוהה עם השמאל והימין משיב מלחמה ברשתות כי שם אין שליטה בלעדית על המידע. ברגע שאתה ברשת אז יש לך פתאום קול, לא יכולים להתעלם ממך".

אתה לא חושש שהרשתות יכולות לעזור להפיץ פייק ניוז?

"ובעיתונות רגילה אין פייק ניוז? יש ותמיד היה. קח לדוגמה את סיפור רוסיה וטראמפ שפימפמו לנו פה בתקשורת במשך חודשים ובסוף התברר שהכל הפוך. אלמלא הרשתות שהביאו לנו מידע שלא קיבלנו בתקשורת בקושי היינו שומעים על האמת. יכול להיות שאם פייסבוק וטוויטר היו קיימים במקרים שבהם התקשורת התגייסה כולה לצד אחד כמו למשל בבחירות 1999 או אפילו בהתנתקות, אולי הדברים היו שונים. היום המשחק הוא שונה וכבר אי אפשר לעבוד על כולם".

משחק מלוכלך

סג"ל ידוע במשך שנים בדעותיו הימניות ובתמיכתו בליכוד ובראש הממשלה נתניהו אותה הוא לא מסתיר, מה שמעלה את השאלה האם בעידן הפוליטי כל כך של עדיין קיימת תקשורת שיכולה להיות אובייקטיבית. "אין דבר כזה", הוא עונה ומסביר: "לכל אחד יש עמדה או אינטרס. תקשורת אובייקטיבית זאת המצאה של הבולשביקים שבמשך שנים מכרו לנו שהם הוגנים, אבל אף פעם לא היו באמת הוגנים. אני לא מסתיר את העמדות שלי ואין לי בעיה לדבר מתוך פוזיציה כי אני מביא ביחד איתה את עולם הערכים שלי. ברור שהשאלות שאני מפנה למרואיינים מושפעות מהעמדה שלי, כמו כל מגיש אחר, אבל אני מתחייב להיות הגון ולאפשר להם לדבר".

האם אין בעיה בקשרים קרובים בין פוליטיקאים לעיתונאים?

"בין פוליטיקאים לאנשי תקשורת תמיד יהיו קשרים. הרבה מהם חברים של עיתונאים ומטבע הדברים נוצרים קשרים. יש גם חברויות בין כתבי משפט למשל לעורכי דין ולפרקליטים, וגם לי יצא לדבר כמה פעמים עם ראש הממשלה. זה חלק מיחסי התן-וקח בתקשורת ובכל תחום. מעטים מאוד האנשים שמסוגלים להתקיים בעולם הזה בלי איזשהו קשר חברי למישהו. השאלה היא אם אתה כעיתונאי יכול לעשות את ההפרדה ולא להיות באופן בוטה דובר של פוליטיקאי. אני מעדיף את הגישה שבה הכל גלוי".

הבעיה שלפעמים היחסים האלה יכולים להגיע לתחום הפלילי

"ברגע שמעבירים קשרים עם עיתונאים לתחום הפלילי, לא יהיה לזה סוף. כשמנדלבליט עושה ראיון עם דנה ויס אין פה אינטרס? כשאילנה דיין מלווה את רוני אלשיך במשך שנה אין פה אינטרס? ברור שכל צד מרוויח: אלשיך מקבל סיקור אוהד ודיין מקבלת ראיון בלעדי. לכן צריך להיזהר מלהיכנס לתחום הזה עם חקירות פליליות כי לא יהיה לזה סוף. אם הנושאים האלו יפתחו במשפט של נתניהו אני מאמין שהרבה דברים יצאו החוצה".

מה דעתך לגבי גל ההדלפות ששוטף אותנו בשנים האחרונות?

"כעיתונאי אני בעד הדלפות, אבל אני גם מבין שהתופעה שבה הפרקליטות מקיימת משפט על מסכי הטלוויזיה בלי שלנאשם יש אפשרות להתגונן היא משחק מלוכלך. כל הכוח נמצא אצלם מראש ולכן החוק אוסר עליהם להדליף, אבל החוק למעשה לא מתקיים והפקידים עושים מה שהם רוצים. זאת כנראה גם הסיבה שהם כל כך חוששים מבדיקות פוליגרף. הרי כל שוטר וקצין בצה"ל צריך לעבור בדיקות כחלק מהשגרה, אז משפטנים שמחזיקים את החומר הכי רגיש במדינה לא יכולים להיבדק גם?".

באפריל 2016 החל סג"ל להגיש תוכנית יומית בגלי צה"ל, מהלך שעורר סערה בקרב הברנז'ה התקשורתית ולביקורת של חלק מעמיתיו לתחנה. למרות שהתוכנית זכתה לפופולריות רבה סג"ל החליט לבסוף לעזוב את גלי צה"ל לאחר כשנתיים, בהן נשמעו קולות הדומים לאלה שנשמעים כיום נגד יעקב ברדוגו הנחשב לפרשן ימני יוצא דופן בנוף המגישים. אני שואל את סג"ל האם הוא נתקל באווירה אותה תיאר ברדוגו כאשר טען כי מגישים אחרים "לא אומרים לי שלום", והוא מספר כי חווה דברים דומים. "מבחינת היחסים האישיים לא הייתי הכי פופולרי בתחנה אבל אני לא מתלונן על זה. הסיכום הראשוני היה שאני אמור לשדר את התוכנית של השעה עשר, אבל אז התחילה מלחמת עולם ובסוף הזיזו אותי ל-11 שנחשבת לשעה פחות טובה, למרות שגם שם הצלחנו יחסית. הצבא כעס עלי בגלל שעסקתי בנושאים שקשורים אליו ובאופן ביקורתי. בכל פעם שנגענו בנושא כזה זה הטריף אותם ובכירים בתחנה היו מבקשים ממני להפסיק להתעסק בצבא. הרגשתי שלא רוצים אותי למרות שהתוכנית מצליחה, ולא הייתי מוכן להישאר במקום שמתערבים לי בתכנים ואני צריך לריב עם אנשים כל היום".

יש בשנת 2019 בכלל מקום לתחנת רדיו צבאית?

"אני לא מאמין שצבא צריך להיות ממונה על תחנת רדיו. זאת אנומליה לא דמוקרטית שיוצרת תופעות בעייתיות כמו פרשת הדס שטייף ואפי נוה שעוד תגרום להרבה כותרות. אני חושב שצריך להפריט את גלי צה"ל ולהשתמש בתקציב הזה להוצאות ביטחון חשובות באמת".

השחיתות האמיתית

מי שמאזין וצופה בתוכניות אותן מוביל סג"ל יכול לזהות כמה נושאים עיקריים בהם הוא עוסק מבחינה חדשותית ואקטואלית, ובראשם סוגיית האכיפה הבררנית בכל הקשור לחקירות והאשמות נגד פוליטיקאים. "הרבה אנשים מאמינים שאין פה רדיפה אחרי הצדק והאמת אלא הטיה פוליטית ברורה, ולכן מאוד חשוב להצביע עליה ולשים את הדברים על השולחן", הוא אומר. "מה שקרה פה זה שמערכת הייתה כל כך אובססיבית ברדיפה של איש אחד עד שכל הקלקולים שלה עצמה התחילו להיחשף. אתה רואה שלאט לאט הציבור מתחיל יותר להבין ולשאול שאלות לגבי מה שקורה פה. למה חוקרים מישהו אחד ולא חוקרים מישהו אחר? זאת השחיתות האמיתית".

איך מביאים את זה לידיעה של יותר אנשים?

"אני משתדל תמיד לשתף פעולה עם כל מיני גופים וארגונים שמבצעים תחקירים, ולפרסם את הממצאים שלהם. אין לנו את התקציבים ואת התשתיות של השמאל ואין לנו את כלי התקשורת המרכזיים, ולכן חשוב מאוד שארגונים בימין יתמכו ויעודדו אחד את השני בחוכמה כדי לחשוף את המנגנונים שפועלים פה, כמו למשל ארגון 'לביא' שחשף את הסיפור של קרן וקסנר. בסוף זה חודר לתודעה".

היית אחד היחידים בתקשורת שהעלה את הסיפור של קרן וקסנר

"זה באמת סיפור מטורף שהיה צריך לקבל הרבה יותר חשיפה. יש פה בעצם קרנות זרות פרטיות שמנהלות את ההכשרה של פקידים בכירים בישראל, בלי שום מכרז ובלי שאף אחד בודק איך זה קרה. נציבות שירות המדינה קיבלה מאיתנו את כל החומרים והשאלות אבל הנציב לא עשה כלום. תוסיף לזה את הפרשה שהתפוצצה בארה"ב של ג'פרי אפשטיין שהיה קשור במשך שנים ארוכות לקרן וקסנר, אבל גם את זה אף אחד פה לא חקר ובדק. התחושה שלי היא שלא רוצים לטפל בזה בגלל הכוח האדיר שיש לבוגרי הקרן בעמדות מפתח. הדרג הפוליטי מפחד להתעסק בזה ולכולם נוח ככה".

אתה מאמין שיש דיפ סטייט בישראל?

"זה לא שיושבים כמה פקידים בחדר וזוממים מזימות, אבל ברור שלכל ממסד יש אינטרס להגן על עצמו ולשמר את הכוח שלו, וזה מתחזק עוד יותר כאשר אין על הגופים האלה שום ביקורת. העובדה היא שבמדינת ישראל הדרג הנבחר מאבד סמכויות שלטוניות לטובת הפקידות הבכירה שתמיד מוגנת ואף פעם לא טועה. לכן השאלה הקבועה שאני שואל תמיד היא: מי שומר על השומרים? אין דבר מסוכן יותר מרשות אכיפת חוק שלא שומרת על החוק".

איך אתה רואה את השנה הבאה מבחינה פוליטית?

"אני מקווה שהימין ידע להתעשת בבחירות במרץ ולהביא את הקולות שלא יצאו מהבית בספטמבר, ואז נהיה במצב יותר טוב. הולכות להיות בחירות קשות. הסיכוי להגיע ל-61 מנדטים לגוש הימין לא גבוה אבל חייבים לעשות מאמץ. השאלה אם יהיה לראש הממשלה ולאנשים סביבו את האומץ ללכת על הנושא האמיתי של הבחירות: תפירות התיקים והשתוללות הפקידים".

***

מגלי צה"ל נמסר בתגובה: "הטענות משוללות כל יסוד. תכניתו של אראל סג"ל נהנתה מעצמאות עיתונאית מוחלטת. אם קיבל הנחיות, הרי שההנחיות נגעו להקפדה על סטנדרטים עיתונאיים מקצועיים בלבד".

מנציבות שירות המדינה נמסר בתגובה: "כל נושא ההתקשרות עם קרן וקסנר אינו באחריות נציבות שירות המדינה, אלא באחריות אגף עתודות לישראל במשרד ראש הממשלה".