חיסול זכות העמידה ועליית העותר הציבורי הסדרתי כמעצב מדיניות מסייעים למחנה שהפסיד בבחירות לעקוף את המנגנון הדמוקרטי ולכפות את סדר יומו על הרוב
על הדיון ההיסטורי שהתקיים אתמול ויתקיים שוב היום בבג"ץ נכתבו ועוד יכתבו רבבות מאמרים. מה שבלט עבורי בישיבה האינסופית היא העובדה שהייתה זו למעשה התוצרת של שלושים ומשהו שנותיה של דוקטרינת "העותר הציבורי". אפשר היה לראות זאת במיוחד בהבדלים בין התנהלותם של העותרים לזו של המשיבים. כשאני מדבר על העותרים אני מתכוון בעיקר לעורכי הדין אליעד שרגא, דפנה הולץ-לכנר ויובל יועז: שלושה עותרים סדרתיים שהגישו כנראה מאות או אלפי עתירות לבג"ץ עד היום. כאשר הגיע תורו של עו"ד שרגא לטעון בפני השופטים, הוא עשה זאת בצורה בטוחה, אסרטיבית ואגרסיבית הרבה יותר מבאי כוח המשיבים, וכך גם עמיתיו לעתירה. צריך לומר, גם המשיבים הם עורכי דין מקצועיים, אשר חלקם (ובוודאי נציגי המדינה) מופיעים בהליכים דומים כמעט מדי יום. למרות זאת, לעומת העותרים הם נשמעו מגומגמים ונזופים, ודיברו רוב הזמן מתוך מגננה.
העניין כאן אינו מעלותיהם הרטוריות של עו"ד שרגא וחבריו. ההתנהלות שלהם מול בית המשפט הייתה אדנותית, כאילו הם בעלי הבית. הם חרגו בהרבה מהזמן שהוקצב להם, וגם כאשר הנשיאה חיות העירה להם על כך, הם פשוט המשיכו לדבר. כאשר השופטים ניסו למקד אותם לטענות משפטיות, העותרים התעלמו ונשאו נאומים פוליטיים מלאי פאתוס. ועוד יותר חשוב מכך הוא תוכן הדברים. כאשר עו"ד שרגא, יו"ר 'התנועה למען איכות השלטון', שפועל כ"עותר ציבורי" במשך כמה עשורים, מצטט פסק דין, הוא לא מציג מקור משפטי אלא מדבר עליו כאילו היה חבר ותיק (פרשת דרעי-פנחסי או ראשי העיריות), כיוון שעם השנים עיצבו הפסיקות בעתירות שהגיש את המשפט הציבורי בישראל.
העותר הציבורי הסדרתי
דוקטרינת העותר הציבורי, שתפסה תאוצת בשנות השמונים בעקבות כניסת אהרן ברק לבית המשפט העליון, החליפה למעשה את עילת הסף של "זכות העמידה" שהייתה נהוגה עד אז. עילת סף זו הייתה כלי סינון בידי בג"ץ שהיה דוחה על הסף עותרים אשר לא היו קשורים באופן ישיר למדיניות או החוק נשוא העתירה. ההנחה אז הייתה שרק למי שנפגע באופן ישיר מפעולה של המדינה יש זכות לעמוד בפני בג"ץ, וממילא גם זכות לקבל סעדים. עליית תפיסת "העותר הציבורי" העלימה למעשה את זכות העמידה, ופתחה את הדלת בפני ארגונים, עמותות ופעילים פוליטיים שזכו לזירה חדשה לקידום סדר יומם.
שינוי זה שהוא חלק בלתי נפרד מהמהפכה החוקתית ועליית האקטיביזם השיפוטי יצר מעמד חדש של קובעי מדיניות. כולנו יודעים לומר שבמדינה יש שלוש רשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת – ויודעים גם להצביע על השפעות עקיפות מצד התקשורת, האקדמיה וארגוני החברה האזרחית. אך מאז שנפתחו שערי בג"ץ לכל דורש, נולד סוג חדש של מעצב מדיניות – העותר הציבורי הסדרתי.
מדובר בדרך כלל בארגונים פוליטיים או בפעילים מוכרים, אשר מגישים עתירה לבג"ץ נגד כל מהלך של הממשלה או הכנסת שהם מתנגדים לו. בפרספקטיבה של זמן, היות ובג"ץ מקבל עתירות מעין אלו בברכה וגם נמנע מלפסוק הוצאות לעותרים במקרה של דחיה, נוצר מצב שעותרים אלו מעצבים בצורה עקבית את המדיניות הציבורית בישראל. מאות ואלפי העתירות שהגישו, אפילו שחלק גדול מהן נדחו, עיצבו בשלושים השנים האחרונות את הנורמות המנהליות והחוקתיות בישראל. למצב זה שלוש בעיות מרכזיות:
הבעיה הראשונה היא שפתיחת שערי בג"ץ לכל דורש מביאה לעומס לא סביר על בית המשפט. כידוע, בית המשפט העליון משמש גם כערכאה העליונה לערעורים וגם כבית הדין הגבוה לצדק. העותרים הציבוריים הסדרתיים מציפים בעתירות את המוסד החשוב והיחידני הזה, שכולל בסך הכל 15 שופטים, ובכך יוצרים עומס רב על המערכת. היות וחלק ניכר מהעתירות הציבוריות הן דחופות או בעלות פרופיל תקשורתי גבוה, הן מקבלות פעמים רבות עדיפות על פני תיקים "רגילים". כך נוצר מצב שעותר ציבורי שכאמור כלל לא נוגע באופן ישיר לעניין יכול לקבל סעד משפטי בתוך זמן קצר, על חשבון אזרח שבאמת זקוק לבית המשפט ועשוי לחכות שנים ארוכות לפסק דין או אפילו לדיון בעניינו. מדובר בעינוי דין ובחוסר שוויון מרתיח בהקצאת הזמן השיפוטי שהינו משאב מוגבל.
הבעיה השנייה היא שהעותרים הציבוריים פועלים לרוב כידה הארוכה של האופוזיציה. רבים מהנושאים שמגיעים לפתחו של בג"ץ באמצעות עותרים ציבוריים הם כאלה שנידונו לפני כן בזירה הפוליטית, והוכרעו לטובת הקואליציה. העותרים הציבוריים כשליחי האופוזיציה (למעשה המחנה שהפסיד בבחירות) חותרים להעביר את ההכרעות הפוליטיות מהזירה הפוליטית לזירה המשפטית בה לציבור אין השפעה על התוצאה. מדובר במהלך אנטי-דמוקרטי בהגדרה. צריך לומר שעותרים ציבוריים יש מימין ומשמאל וגם כאלו שאינם מזוהים פוליטית, ופעמים רבות העתירות שהם מגישים חשובות ומועילות מאוד לציבור ולתקינות המנהל. הבעיה מתחילה כאשר עושים השימוש בעותרים ציבוריים סדרתיים כאסטרטגיה פוליטית. מכיוון שהאופוזיציה סובלת מנחיתות אינהרנטית בזירה הפוליטית, טבעי שהמיעוט ינצל האפשרות הזו לטובתו. כך מצליח המחנה שמפסיד שוב ושוב בבחירות לעקוף את המנגנון הדמוקרטי, לשמור על כוחו ולקדם את סדר יומו.
הבעיה השלישית היא תהליך ההפרטה שעובר המשפט המנהלי, המהווה את לב פעילות המדינה וגופיה. מעצם הגדרתו הוא אינו שייך ליחידים כאלו ואחרים, והדרך לעצב ולשנות אותו צריכה לעבור דרך המנגנונים הלאומיים – החקיקה הראשית בכנסת וחקיקת המשנה של הרשות המבצעת. היות ואין בישראל חוק או חוק יסוד אחד המסדיר את כללי המשפט המנהלי, הפסיקה של בית המשפט מהווה רכיב מרכזי בעיצוב כללים אלו.
המצב בו במשך שנים רבות מוגשות עתירות מנהליות רבות על ידי עותרים ציבוריים סדרתיים, הוביל לכך שמי שמעצב בפועל את כללי המשפט המנהלי הם אותם עותרים דוגמת אליעד שרגא וחבריו. היות ומדובר באנשים פרטיים, עורכי דין או מנהלי עמותות, יוצא שהמשפט הציבורי בישראל הוא תוצר של דו-שיח בלתי פוסק בין 15 שופטי בג"ץ (שאינם נבחרים) וקבוצה מצומצמת של אנשים פרטיים (שכמובן אינם נבחרים). זהו מצב שאינו מתקבל על הדעת כאשר מדובר בליבת העבודה של גופי הממשל. במקרים קיצוניים יותר, העותרים הם ארגונים הממומנים על ידי מדינות זרות, כך שמי שמעצב בפועל את המדיניות הם לא סתם אנשים פרטיים אלא אנשים פרטיים הפועלים בשליחות גורמים זרים.
מי כאן בעל הבית?
מנגד לכל האמור לעיל ניתן לטעון כי במצב שנוצר כל אדם מן היישוב יכול לעתור ולנסות להשפיע בדרכו שלו, אך יש לזכור מספר עובדות נוספות. ראשית, עתירה לבג"ץ עולה כסף. לא לכולם יש את התקציב הדרוש להגשת עתירות רבות מדי שנה, כך שעתירה סדרתית היא תחביב לעשירים או לארגונים בעלי מקורות מימון נדיבים. שנית, חלק מהותי בתפיסת העולם של מחנה הימין השמרני בישראל הם עקרונות הפרדת הרשויות, הכרעת הרוב וריבונות העם. דוקטרינת העותר הציבורי כאסטרטגיה פוליטית סותרת את היסודות האלה, ולכן רבים בימין ימנעו בדרך כלל מלנקוט בדרך זו, גם במחיר של הפסדים פוליטיים.
חיבתו של בית המשפט ידועה בעניין העותרים הציבורים. לא מזמן נחשף כי שופט העליון חנן מלצר שיבח את עו"ד שחר בן-מאיר ורמז כי "הזמין" ממנו עתירות פוליטיות, רק שלצערנו נדמה שדבר זה קיים רק בצד אחד של המשוואה הפוליטית. שמונה ארגוני שמאל עתרו בבקשה לפסול את ראש הממשלה נתניהו, קיבלו את יומם בבית המשפט כדי לטעון ולהגיש כתבי טענות, וזאת בזמן שבקשת ארגוני ימין כמו 'הפורום המשפטי למען ישראל' להצטרף לעתירה נדחתה ואנשיו אף לא הורשו להיכנס לאולם למרות שזומנו לדיון. רבות נכתב על התחושה כאילו פסקי הדין של בג"ץ נכתבים לא פעם לפני הדיון ובהתאם לדעתם הפוליטית של השופטים, אך נראה שלבג"ץ כבר לא אכפת אפילו ממראית עין של אובייקטיביות.
בשורה התחתונה, אחד הצעדים החשובים המצופים מנבחרי הציבור של הימין בדרך להשבת האיזון בין הרשויות היא החייאה הדרגתית של 'זכות העמידה', קביעת תנאי סף ברורים להגשת עתירות וצמצום תופעת העותרים הציבוריים הסדרתיים. תנו לכנסת לחוקק, לממשלה וזרועותיה לבצע ולבית המשפט להכריע סכסוכים על פי החוק. כך מתפקדת דמוקרטיה בריאה.
עו”ד יותם אייל הוא חבר הפורום המשפטי למען ישראל
הכול נכון,אבל לכותב יש טעות חמורה: לא מדובר ב"מהפכה שיפוטית",מדובר בהפיכה שיפוטית,פוטש,השתלטות בג"ץ על השלטון בפועל במדינה,תוך הפיכת חוקי הכנסת לטיוטה ראשונית לעיבודו.
אני רוצה להעלות נושא נוסף,שלטעמי מחייב דיון רציני,אולי מישהו מהכותבים באתר יתייחס אליו:
יש חוסר יכולת של היועץ משפטי לממשלה,או פרקליט המדינה,שרואים את עתידם בכהונה בבג"ץ,לפעול בצורה עצמאית ושונה מתכתיבי הדיקטטורה של בג"ץ. מבחינתי המסקנה היא פשוטה: לא יעלה על הדעת ששני המשפטנים הבכירים של הרשות המבצעת,היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה,יוכלו לכהן בתום תפקידם,(בסוף הקדנציה או בכל זמן אחר במהלכה), כשופטים בעליון. זה חייב להיחסם בחקיקה,הם צריכים להיות עצמאים לחלוטין בהחלטותיהם,ללא מורא מאיבוד תמיכת שופטי בג"ץ בוועדה למינוי שופטים. זה אלף בית של משילות והפרדת רשויות. לא יאומן שעד היום נמשך המצב ההזוי הזה.
לא מדובר בהפיכה, היות והכנסת יכולה להשיב את המצב לקדמותו בכל רגע, אלא שהיא נמנעת מלעשות זאת כבר 25 שנה.
לא אלעד, הכנסת לא יכולה לקדם שום מצב לשום קדמותו – בדיוק מהסיבה שאין שום בלם לכוחו של ביהמ"ש.
יתרה מכך, בשורה של פסקי דין שעסקו בחוקים ברורים כשמש (לשם דוגמא, נניח שחוק אומר – למען פשטות – שיש להניח כלי כתיבה אך רק בקצה הימני של כל שולחן – חד משמעי ולא משתמע ל-2 פנים, נכון?), הרחיקו משמרות המהפיכה עד להסבר להצעות החוק, למה שנאמר בדיונים, למה כתב הצהובון Sun ומה יחשבו אחמדינג'אד ונסראללה – על מנת "לקבוע" שאסור להניח כלי כתיבה רק בקצה הימני של כל שולחן.
כך שעובדתית, זה בכלל לא משנה מה הכנסת תחוקק, כי משמרות המהפיכה יקראו לדעתם "סבירות" ויבטלו זאת (ברק בכלל הגדיל זאת ובשורה של פסיקות בנושאים בטחוניים/צבאיים מובהקים, כלל לא הלך להתיעץ עם אנשי בטחון כלשהם (אפילו לא מניקרגואה) ופשוט קרא לדעתו "דעה של מפקד צבאי סביר", זהו פשוט עד כדי כך) ושנית, לאחר "פסק דין" כזה, לא יכולה שום רשות שלטונית, של לבצע את פסק הדין.
ואם אתה חושב שאני טועה, קדימה – תרשום, מהו הבלם המפורש, אשר המערכת ה"איזונים והבלמים" הידועה, מגביל את כוחה של הרשות השופטת?
עזרה א) במדעי המדינה, "בלם" הנו בגדרה הגבלה של רשות א' ע"י רשות ב' (!!!) כך שדעתו הפרטית של שופט X, אינה בלם כזה.
עזרה ב) שליטה על תהליך מינוי הנה בלם, בדיוק "כמו" מאסר להורים – במקום מאסר למבצע העבירה עצמו. הבעיה היא לא עם מי שהביא את השופט, הבעיה היא עם פסק הדין ולפיכך, הבלם צריך להתמקד בהגבלת כוחו של פסק דין ולא בהאשמת "מי מינה אותו". רק רפי שכל מהסמול, שחוזרים כמו תוכים אחרי הפוליטרוקים בתשקורת, מסוגלים לקרוא לזה בלם ואם זה בלם עבורך אז מצויין, אנא שחרר את כל העבריינים מבתי כלא וכלא שם את הוריהם וברצינות, עתה ש-2 אלה ברורים – קדימה, רשום כיצד הכנסת (בתשובתך דיברת על כנסת) – מגבילה את כוחו של בית המשפט, לאור (!!!) מה שרשמתי לך ולא רק לחזור כמו תוכי "אם הכנסת רוצה … אז היא גם תחריז שהשמש שוקעת בדרום והמים לא רטובים יותר … רק אם הכנסת תרצה …"
לאלעד:
ישנם טיפשים,או סוכנים בשרות הבג"ץ ,שמדברים על "פסקת ההתגברות",שהיא שם שיקרי להשלמת הפוטש של הבג"ץ,מתן הכרה לסמכות שלא קיימת בשום חוק לבג"ץ,לבטל חקיקה של הכנסת. משפטנים גדולים כמו פרופסור פרידמן אומרים זאת. סוכנים כאלה ששנאת נתניהו מדריכה אותם הם שקד וליברמן. בימים אלה בג"ץ דן בחוקיות חוק יסוד במהלך חקיקתו,שזה כבר ל****ן מהמקפצה,כלומר משלים את הפוטש המשפטי וקובע שהוא,לא בית נבחרי העם יקבע את תוכן "החוקה" שהמציא,לא נבחרי העם בבחירות דמוקרטיות,אלא 15 פקידים ממונים,עם בד"כ השכלה משפטית בלבד,לפעמים רק תואר ראשון. ומה יקרה לדעתך אם וכאשר ממשלת ימין אמתית תכניס תיקון הכרחי לחוק יסוד השפיטה,שיקבע שבג"ץ לא יכול לפסול חוק שמחוקקת הכנסת ? הם יפסלו בוודאות את התיקון וישלימו את הפוטש,אני מניח אפילו לטעמך.
אחמד ובני, למיטב ידיעתי הכנסת מעולם לא ניסתה להשיב את המצב לקדמותו.
האם הכנסת חוקקה חוק המשיב את זכות העמידה?
האם הכנסת חוקקה חוק המשנה את אופן בחירת השופטים כך שיבחרו ע"י הכנסת?
האם הכנסת הפרידה בין משרת היועץ המשפטי לממשלה (שאמור להיות עורך דין של הממשלה) לבין משרת התובע הכללי?
האם הכנסת שינתה או חוקקה איזשהו חוק מהותי שינסה להשיב את המצב לקדמותו?
לא.
אפילו פסקת ההתגברות הפתטית שלמעשה מקבלת בדיעבד את הפסיקות השערורתיות של ברק ועוזריו לא נחקקה (וטוב שכך).
שום נסיון מהותי או עיקש מצדה ביחס לבית המשפט העליון לא נעשה.
הכנסת שותקת במבוכתה כבר 25 שנה.
לאלעד: אין ויכוח שהימין אימפוטנט,שנתן לבג"ץ להשתלט על השלטון בפועל במדינה. יש לי תקווה(קלושה),שלנתניהו ירד האסימון והוא מבין שהשנים הרבות של טיפול בגזר בבג"ץ,שמירה על כוחו של בג"ץ והתעלמות מדריסה ברגל גסה של בג"ץ בסמכויות הרשויות האחרות,הובילה אותו למשפט בשלושה אישומים הזויים ותפורים. כולי תקווה שהבין שהגיעה השעה לטפל בדיקטטורה של בג"ץ עם מקל חוקים גדול.
ראשית,
זכות העמידה – קיימת הצעת חוק בהליך חקיקה. את שיטת מינוי השופטים ניסו לשנות וזה הסתיים בכתבי אישום נגד המנסים, אשר לאחר מכן נוכו מכל אשמה אך כבר לא היו בתפקידם (מפתיע, נכון?) . גם את פיצול התפקידים היו מספר ניסיונות לבצע. אז לא, הכנסת לא שותקת 25 שנים.
קשה להצביע על סיבה 1 בגללה התהליכים לעיל, לא הניבו את התוצאה המיוחלת אך זה בהחלט לא בגלל שהכנסת לא ניסתה, נהפוך הוא, חייהם של כמה נהרסו בגלל האשמות שווא – בגלל שפעלו (ככל הנראה, אך גורם בפרקליטות לא ייצא עם הודאה כי "אני תפרתי תיק, כדי למנוע את פיצול תפקיד היועמ"ש לממשלה", אך גם אם איננו יודעים מי הגורם המדויק בפרקליטות, העדויות ברור לגמרי).
הכל אמת
השמאל שואב כוחו מנוכלים ושונאי ישראל שלנגד עינהם רק כסף והרס הדת והאמונה היהודית.השחיתות של שוחד ושמור לי והשמור לך. צריך לשלם וביוקר על כל עתירה הוצאות והיזבוז זמן ירר על עיסוק בדברים בטלים שהם כנגד חוקי המדינה.ואז יחשבו פעמיים אם להגיש עתירה כל יומיים.
נשאלת השאלה האם קיימת סנקציה כלשהי כנגד פסיקות בג"ץ ? נניח הביטול האחרון של "חוק הפיקדון". מה יקרה אם הממשלה לא תקיים את הפסיקה ? ראשית, לא יעבירו לזכות המסתננים את הסכומים שנצברו, ושנית, ימשיכו לנכות משכר העובדים "המסתננים" את החיסכון חלק העובד וחלק המעביד.
מה היכולת של בג"ץ במקרה זה ? האם המשטרה תעמוד על הרגליים האחוריות כדי לעצור אנשים שלא מקיימים את הפסיקה ? את מי יעצרו ? את מנהלי הקופות, את מנהלי האוצר, את המעסיקים, את חברי הכנסת, את השרים ? האם הפרקליטות תנפיק הוראה לבנק להעביר כספים ?
לעניות דעתי, מכיוון שבג"ץ רגיל לפסוק, וכל הגורמים הרלוונטיים לפסיקה מתיישרים מיד לביצועה, ואף אחד לא אמר להם עד כאן!! ומעמיד את שופטי בג"ץ במקום.
לכן כל הדיבורים על חוקים להגבלת בג"ץ הם "קלאם פאדי".
חסרה הסנקציה כנגד השופטים.
אתה מתאר את התוצאה של הבעיה, שמאול.
כלומר, אין בנמצא בלם כלפי הרשות השופטת.
להקת פולחן האישיות של קים ג'ונג ברק, תספר שיש ותגיד שזהו הליך מינוי השופטים – אשר אני אפילו לא מזכיר, כמה הליך בחירת אלי המשפט, הנו ייחודי לישראל – אך זו טענה מפגרת. הבלם כלפי הרשות השופטת צריך להגן מפסקי דין הזויים ולא לשאול אחריהם "מי מינה את השופט?". זה כמו להגיד שבמקום לשלוח עבריין למאסר על מעשיו, יש לכלוא את ההורים שלו כי הם הביאו אותו.
ומכיוון שאין בלם כזה, בהיעדר בלם כזה – כל מה שרשות אחרת יכולה, זה לשבור את הכלים ופשוט לא לקיים פסק דין. תהיה זו אכן (וכמובן) שבירת כלים וברור מדוע רוצים להמנע מכך. אך הסיבה לשבירת הכלים, היא בעצם – היעדר כל בלם אחר לסייג את כוחה של הרשות השופטת ולא הרשות שלא מקיימת פסק דין.
לכן הפתרון הוא אכן יהיה בסופו של דבר, יצירת מנגנון במהלכו, רשות שלטונית לא תקיים פסק דין. להקת פולחן האישיות של קים ג'ונג ברק, מיד תפתח בצווחות על הרס דמוקרטיה פלורליסטית, של יקום טרנסדנטלי עבור מקררים ליברליים בשם _______ (השלם מילה פומפוזית מהמילון לסמולני המתחיל) אך כל פתרון אחר, כולל זה הקיים היום – מתיר את אלי המשפט עם כוח אבסולוטי לפסוק כל דבר (כי אף אחד לא יגיד "עד כאן") וכפי שסמולינו אוהבים לצטט (לא בטוח שהם יודעים את מי) – כוח אבסולוטי, משחית.
בחוק, בגידה היא אי נאמנות פלילית, בדרך כלל למדינה. זהו פשע המכסה כמה מהמעשים הקיצוניים יותר נגד האומה או הריבון של האדם. זה כולל בדרך כלל דברים כמו השתתפות במלחמה נגד מדינת מולדתו, ניסיון להפיל את ממשלתה, ריגול אחר הצבא שלה, הדיפלומטים שלה, או שירותי החשאיות שלה למען עוינות זרה ועזה, או ניסיון להרוג את ראש המדינה. אדם המבצע בגידה ידוע בחוק כבוגד.
המניעים לבגידה מגוונים: החל מהזדהות אידאולוגית עם השקפת עולמו של האויב (הערבי), דרך בצע כסף (הקרן לישראל חדשה) וכלה ברגשות נקם (רק לא ביבי) על עוול אמיתי או מדומה וכן בתסביכי נפש(שמאלנים = חולי נפש).
הגיע הזמן להתקוממות עממית ומהפכה אזרחית יהודית נגד האויב הפנימי של עם ישראל = הדיקטטורה הבולשביקית האנטישמית השמאלנית שחיסל את הדמוקרטיה….בדרך!
בגלל זה נלך לבחירות
ונקטין נקטין מאוד את בג"ץ נשלח את מזוז הגנב לפנסיה גועל נפש של שופט פוליטי .. מה הוא חושב שהוא מוציא צו מניעה
למה אתה מזלזל במזוז ? האיש הוא גאון משפטי,מחדש חידושים שלא קיימים בשום בית משפט במדינה דמוקרטית ! העילוי אמר שאם החוק לא מתאים לשופט,עליו להשתמש באינטואיציה האישית שלו במקום החוק ! איך לא חשבו על זה קודם ?
סקטוריאליות, שקרים, עושק, שחיתות, ניתוק.
הליכוד הפך למפא"י החדשה. החלפנו גנבים מנותקים בגנבים מנותקים אחרים
לפח האשפה של ההיסטוריה ומהר!
מצוין! תודה שהוכחת שהכתוב במאמר נכון.
תמשיך להשמיץ ולקלל! רק בזכותך הסמול נעלם! תודה ורפואה שלמה!
מן הראוי לקרוא לעותרים הסדרתיים בשמם הנכון: שכירי חרב של בג"ץ להפיכתו לריבון בישראל. ואת היועמ"שים השתולים מטעם בג"ץ במשרדי הממשלה יש לתאר במונח הנכון: גיס חמישי של הרשות השופטת בתוך הרשות המבצעת.
הגיע הזמן שגם הימין יתחיל להשתמש בנשק העתירות.
אפשר אפילו להרחיב את הזכות לתבוע גם לפלילי כך שבג״ץ יותפו בשימושים בחוקי ההמרדה והסתה לעתירות נגד כל מי שזז(כולל בג״ץ עצמם). יהיה מעניין וכיף.
הימין לא מגיש עתירות כי הוא יודע שתמיד יפסיקו לרעתו וכך תיווצר הלכה משפטית חדשה שתחמיר את המצב עוד יותר
עוד כמה דברים:
יש חוסר יכולת של היועץ משפטי לממשלה,או פרקליט המדינה,שרואים את עתידם בכהונה בבג"ץ,לפעול בצורה עצמאית ושונה מתכתיבי הדיקטטורה של בג"ץ. מבחינתי המסקנה היא פשוטה: לא יעלה על הדעת ששני המשפטנים הבכירים של הרשות המבצעת,היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה,יוכלו לכהן בתום תפקידם,(בסוף הקדנציה או בכל זמן אחר במהלכה), כשופטים בעליון. זה חייב להיחסם בחקיקה,הם צריכים להיות עצמאים לחלוטין בהחלטותיהם,ללא מורא מאיבוד תמיכת שופטי בג"ץ בוועדה למינוי שופטים. זה אלף בית של משילות והפרדת רשויות. לא יאומן שעד היום נמשך המצב ההזוי הזה.
יש להתייחס בחשדנות רבה לחוק "פסקת ההתגברות" שאיילת שקד דוחפת יחד עם ליברמן. היא עושה הכול נגד נתניהו,נחש הגברת. "פסקת ההתגברות" היא החלום הרטוב של הפיראט המשפטי אהרון,("האדם הנאור","הכול שפיט","האדם המידתי","האדם הסביר") ברק,כי בחקיקה כזאת הממשלה והכנסת יכירו בסמכות הבלתי חוקית שבג"ץ ניכס לעצמו לבטל חקיקה של הכנסת. הפתרון לשור הנגח הזה,בג"ץ,הוא חקיקה בחוק יסוד השפיטה שקובעת שלבג"ץ אי סמכות לבטל חקיקה של הכנסת,מכל סוג שהוא.
מזוז המושחת הנוכל הרמאי הבולשביק סרב להחזיר מעל 100.000 ש"ח כסף ציבורי שקיבל בטעות ועדיין הוא מכהן כשופט עליון.
D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9 D 9 D9
כשמני מזוז היה היועץ המשפטי לממשלה, אחותו ימימה מזוז היתה כפופה לו מקצועית כיועצת משפטית של משרד האוצר, ואשתו אלינוער מזוז היתה כפופה לו מקצועית כמשנה ליועץ המשפטי של משטרת ישראל. אותה עו"ד אלינוער מזוז סייעה בעבר לאהרון ברק בעריכת ספרים משפטיים. עכשיו מובן הקשר המשפחתי?
מה בדיוק עשתה שקד ב-4 שנותיה במשרד המשפטים? מישהו יכול להסביר לי?
אני אסביר לך: שקד צרחה ועשתה הצגות כמו עם דינה זילבר (מדוע לא פיטרה אותה? מנדבליט המבחיל לא הרשה??) היא גם עשתה המון יחסי ציבור וראיונות אצל כתבים. כך למשל: .————-
שינוי אופן בחירת היועץ המשפטי והפרדה בין היעוץ המשפטי לבין התביעה. ———- שקד בכל הזדמנות חיזקה את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כולל בפיקוח על הפרקליטות. למרות חוק מעולה שהוצע על ידי חבר הכנסת אמיר אוחנה היא הביאה חוק אחר לפיו היועץ ימונה על ידי ועדת איתור המורכבת מפקידי המדינה שפרושו שהמנוי יעשה לפי טעמו של בית המשפט העליון והמינוי יהיה לפחות לשבע שנים. כך שקד עשתה את ההפך היא אף חיזקה את מעמדו של היועץ המשפטי והא עכשיו רודן חזק ביותר. על הממשלה לבחור בעצמה את היועץ כפי שהיה בעבר. שקד עקרה נסיון לשוב לכך —שקד סרסה את הנסיון לחוקק חוק זה.————–
הממשלה אכן צריכה לבחור את היועץ, אבל לפני כן יש להפריד בין תפקיד היועץ לבין תפקיד התובע הכללי שמגולם היום בתפקיד היועץ. את היועץ תבחר הממשלה ואת התובע הכללי יבחר הציבור בבחירות ישירות. התובע הכללי אף יוכל להיבחר לקנדנציה נוספת.
זה יצור שניזון מכספי שונאי ישראל, יצר לעצמו קבוצה של אוכלי חינם המקבלים את כספם מגופים המבקשים לחסל את מצינת ישראל, מקומו בכלא ולא בבתי משפט , היצור הזה מסוכן יותר מכול מחבל הבא לפגע בנו..
אהרון ברק היה מעוניין החוקה, בדיוק כמו שבאותה עת בדיוק, ערפאת היה מעוניין בשלום.
בשני המקרים מילא סופר-ליברלית, משמשת כסת"ח ברור לקידון אינטרס פרטי. במקרה של ערפאת, תגידו, זה ברור כשמש. מגוון העדויות לחצאי אמיתות בזמן תהליך ה"שלום" והובלת האלימות במקביל ל"תהליך" זה, מוכיחים לכל החושב עצמאית (קרי, ללא אישור מכנופיית שוקן) שערפאת מעולם לא היה שותף לשום שלום, הוא רצה לקחת מישראל כמה שרק ניתן, תוך ניצול רצונינו לנסות ולהפסיק את הלחימה בין העמים. אך במקרה של ברק, היש עדויות כאלה? ברק הדרדר לאלימות? התשובה אלמנטרית ואמר אותה לא אחר, מאשר חברו של ברק, מישאל חשין – ברק מעדיף שאנשים יהרגו באוטובוסים, אך ששזכויות אדם (לתפסיתו!! אלה דברים שהוא (ברק) קרא להם "זכויות אדם" ושאר המילים הפומפוזיות, ההבהרה שלי) ישמרו.
המגינים על ברק יגידו "הוא לא התכוון לתוצאה כזו … הוא התכוון לשלום פרוגרסיבי של יקסום טרסנדטלי עם שלום קיומי של חזיות פלולריסטיות" (או השלם כל גיבוב מילים סמולני אחר). אז זה פשוט ביותר – כאשר ברק נותן למחבלים לרצוח ישראלים, את זה אי אפשר לכסות בשום פרסים מחזבאללה על קידום הדמוקרטיה. גם אם נסראללה בעצמו יקרא לברק "אביר זכויות האדם ביקום". מעשים, לא מילים מתוך פסקי דין ארוכים יותר ממלחמה ושלום, התנ"ך וכתבי אפלטון גם יחד – הם אלה שקובעים.
במיוחד לא מילים, בהם ברק "משיב" לשאלה שלא קשורה (חוץ מבמוחו הקודח) למקרה שלפניו וכל מטרתם זה לקדם את דעתו הפרטית, במסווה של "רצח ישראלים זו קידמה".
פעם אחר פעם מתברר כי נשיאת העליון השופטת חיות,היא לא העיפרון המחודד בקלמר. ביצעה "אונס" על החוק וכפתה מינוי יו"ר כנסת חדש,עמיר פרץ,במהלך היומיים שבהם היו"ר המתפטר אדלשטיין יכול היה בהתאם לחוק לחזור בו מהתפטרותו והכול בשרות השמאל ומה קרה בפועל כתוצאה מצעד לא חוקי זה ? כחול לבן התפרקו והתאפשרה הקמה מידית של ממשלה בראשות נתניהו. אתמול היא החליטה "לאנוס" את נתניהו וגנץ למנות במהירות פקידים בכירים כמו מפכ"ל המשטרה,פרקליט המדינה ועוד. היא צודקת בעקרון,אבל למה זה יוביל ? במקום שלמנדלבליט תהיה חצי שנה בתמיכת בג"ץ להשמיד את כול הראיות נגדו, שנמצאות בפרקליטות,הממשלה החדשה אם תקום,תמנה פרקליט חיצוני,ללא קשר לפרקליטות כפרקליט המדינה,כי רק על מועמד ראוי חיצוני כזה יוכלו שני הצדדים בקואליציה להסכים. בכך גם בית המשפט העליון יגרום לחיסול מיידי של המצאת "ועדות האיתור",שהפכו את הממשלה ושריה לחותמת גומי על מינויים בכירים בשרות המדינה.
שינוי אופן בחירת היועץ המשפטי והפרדה בין היעוץ המשפטי לבין התביעה. ———- שקד בכל הזדמנות חיזקה את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כולל בפיקוח על הפרקליטות. למרות חוק מעולה שהוצע על ידי חבר הכנסת אמיר אוחנה היא הביאה חוק אחר לפיו היועץ ימונה על ידי ועדת איתור המורכבת מפקידי המדינה שפרושו שהמנוי יעשה לפי טעמו של בית המשפט העליון והמינוי יהיה לפחות לשבע שנים. כך שקד עשתה את ההפך היא אף חיזקה את מעמדו של היועץ המשפטי והא עכשיו רודן חזק ביותר. על הממשלה לבחור בעצמה את היועץ כפי שהיה בעבר. שקד עקרה נסיון לשוב לכך —שקד סרסה את הנסיון לחוקק חוק זה.
מי מממן את כל העותרים עם כל היוזמים בכירי המשפטים עוזריהם ומשרדיהם. זו קבוצה גדולה שמתפנסת על ידי מישהו ושמו להם מטרה בשם הדמוקרטיה להחליף שלטון.
לבטל את בג"ץ
אהרון ברק אך גם מעט קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.
לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. בג"ץ גם החליט על דעת עצמו על הזכות לפסילת חוקים, גם קבע את המבחנים לפסילת החוקים, גם מינה את עצמו לפוסק יחידי האם התקיימו המבחנים שקבע, גם פוסק ללא ראיות ועדויות וגם שולל את האפשרות לערער על פסיקתו. בית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת.
באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג"צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. בג"ץ בדרך כלל אינו עושה כאשר מדובר באזרחים ישראלים פרטיים רגילים ואם לא די בכך אף קונס אותם קשות. בג"ץ עושה ועוד איך כאשר מדובר בנושאים מדיניים וכאשר מדובר באזרחים לא ישראלים ואף באויבים. על הכנסת להיות יותר גדולה ומטפלת באזרחים הפונים אליה על הכנסת לפקח על הממשלה. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום. ———-
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים המשתמשים בצורה עקיפה בבג"צ.
בחירות עכשיו ואז השמאל המתועב לא יקבל אפילו מנדט אחד ואחרי זה לחוקק חוק שיוציאו אותם מחוץ לחוק כי הם אויבי העם אויבי ישראל אויבי חיילים אוייבי דמוקרטיה אוייבי דת ומסורת יהודית הם לר משרתים בצבא כמו כולם אולי בקריה
גם הקיבוצים כבר הלכו ימינה אולי הם דתיים אבל שמאלנים הם לא
זה כבר לא כך וזה בדיוק מה שהשתנה. עד עתה זה היה באמת רק קבוצה קיצונית בדיעותיה ומצומצמת – בסגנון כותבים בעיתון הארץ – אך עתה זה התרחב מאד. אי אםשר לא חראות במפלגה שמכילה 3 רמטכילם כמייצגת מיינסטרים הפוליטי פה. והענין המשפטי הוא בראש דאגתה.
יש היום הרבה מאד שאינם נופלים לקטגוריה של שמאל שכבר חרדים באמת ובתמים לגורל הדמוקרטיה פה. וזה שינוי גדול ממה שהיה
וזה בעיקר עצוב שהציונות הדתית – שעם הופעה של חיוביות רבה – כרכה עצמהכה עמוקות לאג'נדה האנטי-משפטית הזו. "יותר ימין" זה לא ממש יתרון. עוד וריאציה של קיצוניות – פשוט מצד שני.
נקווה שיהיו פה הרבה במרכז
כשאתה ניגש למשרד הרישוי או למכון רישוי לטסט אתה שם לב שיש כמה אנשים
ש" אין להם בעיה להעביר טסט" הם לא צריכים לעמוד בתור, הם מכירים את כולם וכולם מכירים אותם , ואתה מבין שזו העבודה שלהם ומשהו מסריח פה , אבל אתה מבין שכדאי לך לשתוק ואסור לך להתעצבן , אם אתה רוצה לצאת משם מהר ובנזק מינימלי כי הם עובדים ביחד עם אנשי המכון , וכולם מרויחים , (הבוחנים, ה"מעביר טסטים" ובעל הרכב) , מעצבן אבל לא נורא אבל המקבילה שלהם בבג"ץ זה קריטי למדינה , ומי שמשלם לאנשים האלה אינו מחובבי ציון כלל . אין פיתרון טבעי נראה לעין , נחמת שוטים שזו תופעה בכל העולם המערבי . צריך להתפלל
ההצגה הגרועה היותר בעיר במדינה בעולם!!!!!
בושה וחרפה, זה לא רק מיעוט בשמאל , המיעוט הזה כולל שופטי הבגץ גם, שהחליטו להילחם בעם.
הצגת העניינים באופן שבג"ץ "נלחם בעם" מעוותת לגמרי. הרי החרדים הם בכלל בענין אחר – בעולמם הם עם מינימום עניין ב"סיפור הישראלי" הכללי. תן להם לחיות בשקט, קצת מינויים והרבה ותקציבים והם איתך. כרגע הם בבלוק של אינטרסים עם הימין.
בלעדיהם מי נשאר הליכוד ומפלגת ימינה. אז זה "העם". זה אפילו לא רוב בציבור היהודי.
ושלא גם עוד לדרוך על יבלות רגישות: פילוח תוצאות הבחירות מראה שבאזורים ה"מתקדמים" של ישראל (איפה שרוב ההיטקיסטים למשל או אנשי אקדמיה וכדומה) כחול-לבן לקחה בגדול.
כל הכבוד לאתר "מידה" . יש בספר "מדינה בשלטון בג"ץ" שכתב עו"ד שפטל, הצעה לחקיקה שתפתור את בעיית הבגצוקרטיה.
אולי מישהו מהכותבים באתר יכול לתמצת אותו ?
אפשר לקרוא את מאמרו של שפטל עצמו באתר מידה
צו השעה: תמיכה ציבורית נרחבת בחקיקה להסדרת סמכויות בג”ץ
https://bit.ly/2xAwbkn
ללא קשר לדבריו בעניין, שפטל הוא קוריוז ביזארי. סנגורם הנאמן של רוצחים ואנסים. אני לא חושב שראוי לרומם את דבריו או לצטט אותו. יש את הספרים הנפלאים של פרידמן (הארנק והחרב) ורוטמן (מפלגת בג"ץ).
תיקון הודעה קודמת :
הצגת העניינים באופן שבג"ץ "נלחם בעם" מעוותת לגמרי. הרי החרדים הם בכלל בענין אחר – בעולמם הם עם מינימום עניין ב"סיפור הישראלי" הכללי. תן להם לחיות בשקט, קצת מינויים והרבה ותקציבים והם איתך. כרגע הם בבלוק של אינטרסים עם הימין.
בלעדיהם מי נשאר הליכוד ומפלגת ימינה. אז זה "העם". זה אפילו לא רוב בציבור היהודי הלא חרדי
ושלא גם עוד לדרוך על יבלות רגישות: פילוח תוצאות הבחירות מראה שבאזורים ה"מתקדמים" של ישראל (איפה שרוב ההיטקיסטים למשל או אנשי אקדמיה וכדומה) כחול-לבן לקחה בגדול.
גבירתי מדברת פוליטיקה, לא משפטים”
המשפט הנ"ל הוא משפט המפתח במשפט הראווה המצולם. זה היה משפט ראווה בסגנון סטאליניסטי ומטרתו אחת – להודיע לעם ישראל בקול גדול : "בג"ץ לא מתעסק בפוליטיקה. בג"ץ עוסק רק במשפט !!!" . בג"ץ הוא לא גוף פוליט י!!!! בג"ץ הוא גוף הגון , שכל מה שמעניין אותו הוא צדק משפטי !!!!
רבותי, מדובר בגוף שטני שאפילו השטן צריך לפחד ממנו.
שהרי במה עוסק הבג"ץ 24/7 אם לא בפוליטיקה ? כבר שנים הוא עוסק רק בפוליטיקה. המחוקק לא יכול לחוקק שום חוק בלי אישורו. הממשלה לא יכולה למנות אישי ממשל לשום תפקיד בלי אישור של בג"ץ !!
אבל במשפט הראווה הזה – הבג"ץ נקי משיקולים פוליטיים : לפתע פתאום : "גבירתי מדברת פוליטיקה, לא משפטים”
לא מן הנמנע שאת המשפט האלמותי הזה לחש אהרון ברק באוזנייה של אסתר חיות.
חברים יקרים, משפט הראווה הזה הוא הפרומו למשפט האמיתי של נתניהו .
כאשר יגיע ה"נאשם מבלפור" לפתחו של בג"ץ יגיע עמו גם "פסק דין חלוט" (שנכתב כבר לפני הרבה זמן).
פסק הדין החלוט יכניס את נתניהו לכלא להרבה שנים.
נכון, שאת "כתבי האישום" הכינו בבג"ץ והריצו אותם במערכת המשפטית (פרקליטות) התקשורתית והמשטרתית.
אז מה ?
בסופו של התהליך , "כתבי האישום" יגיעו לידי אלה שכתבו אותם והם יפסקו כיאה לבית דין שלא מתעסק בפוליטיקה. (גבירתי מדברת פוליטיקה, לא משפטים”)
ואז נקבל "פסק דין חלוט" ששולח את הקורבן לבית הסוהר.
אגב, הוא יהיה הקורבן השישי ברשימת ראשי ממשלה שבג"ץ טיפל בהם.
סתם ״יצור בהמי״ שחושב שאם למד משפטים הוא מעל החוק. יש להחזיר שד הדיקטטורה של בג׳צ לבקבוב ואז אוטמאטית ה״יצור הבהמי״ יהיה חייב למצוא מקומו.
הריבון חייב, ללא דיחוי, לסתום הפירצה הקוראת ל׳עותר-הציבורי-הסידרתי׳ או לפחות ליצור מחירון על חריגה מזמן המוקצה לו ו/או טענות סרק הנועדות רק למלחמה בריבון, באמצעות בית המשפט הנכבד.
בוקר טוב אליהו…..
איך אמרה פרופסור טליה איינהורן – הבג"ץ מעודד עתירות של עותרים 'ציבוריים' מטעם עצמם, במיוחד מצד אחד של המפה
https://www.inn.co.il/news/439258