למען שלטון חוק אמיתי, דרוש שינוי יסודי במערכת המשפט

שלל הפרשות וניגודי העניינים סביב בכירי המשפטנים מדגישים יותר מתמיד את הצורך בפיצול תפקיד היועמ”ש ופיקוח אפקטיבי על הפרקליטות

שר המשפטים ניסנקורן והיועמ"ש מנדלבליט | שלומי אמסלם (לע"מ)

בתקופה האחרונה, לאור החשיפות החדשות והחשדות המיוחסים ליועץ המשפטי לממשלה, עלתה ביתר שאת הדרישה הציבורית לסיום תפקידו, בין השאר בהפגנה שנערכה בשבוע שעבר סמוך לביתו תחת הכותרת “מנדלבליט תתפטר”. אולם, כפי שאראה מיד , לא רק מנדלבליט האיש צריך ללכת אלא גם התפקיד שהוא ממלא צריך להיעלם מהעולם.

חז”ל לימדונו כי “לאו עכברא גנב אלא חורא גנב”, ונראה שזהו עוד אחד מהמקרים בהם הכתובת הייתה על הקיר והבעיה איננה רק באישיות. האמת היא שאך טבעי היה שיגיע הרגע בו יתבצע שימוש לרעה בכוח המופרז שמרוכז בתפקיד היועמ”ש. מנדלבליט אגב, אינו הראשון וכנראה שגם לא יהיה האחרון, על אף שבמקרה שלו הן החשדות כלפיו והן פעולותיו הגלויות שברו כל שיא.

שני עקרונות של המשטר הדמוקרטי המודרני נועדו למנוע עריצות: עקרון האיזונים והבלמים והפרדת הרשויות על מנת למנוע ריכוז כוח בקרב רשות אחת, ועקרון שלטון החוק ושוויון בפני החוק. שני עקרונות אלה רחוקים מלהתקיים בנוגע לגופי האכיפה בישראל, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה.

הפרת עקרונות בסיסיים

הלורד אקטון ניסח כבר לפני למעלה ממאה שנים בצורה מדויקת את העובדה ש”כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט”. דוגמה מובהקת לכך בימינו הוא תפקיד היועץ המשפטי לממשלה במדינת ישראל, אדם בעל סמכויות נרחבות אך ללא שום מנגנון אפקטיבי של איזון ובלימה כלפיו.

היועמ”ש הוא גם היועץ המשפטי של הממשלה אשר במסגרת תפקידו צריך להנחות אותה לפעול בהתאם לחוק, אך הוא גם זה שמייצג את הממשלה מול עתירות שונות ובנוסף עומד בראש התביעה הכללית. מצב זה טומן בחובו חשש לניגוד עניינים חריף. תפקידו של היועץ הוא כאמור לסייע לשרי הממשלה לקדם את מדיניותם במסגרת החוק, אך כראש התביעה הוא גם מוסמך להורות על פתיחת חקירה והגשת כתב אישום נגד אותם השרים. כפל התפקידים הזה מאפשר לו להטיל מורא על נבחרי הציבור, ועשוי למנוע מהם לקדם צעדי מדיניות שאינם תואמים את השקפת עולמו או האינטרסים של היועץ. עצם העובדה שגורם נבחר שוקל לבצע או לבצע צעד בשל מוראו מפני פקיד בכיר מהווה בעיה קשה, עד כדי פגיעה ממשית בנשמת אפה של הדמוקרטיה – שלטון העם באמצעות נבחריו.

על מנת לפתור בעיה זו, הגשתי לפני כשנה את הצעת חוק התובע הכללי, אך בשל כהונתה הקצרה של הכנסת והתפזרותה המהירה, היא לא הגיעה לבשלות או דיון רציני. בהצעת החוק שהגשתי (לפני הגיש הצעה זו ח”כ בני אלון ז”ל בשנת 2007) ביקשתי לפתור את ניגוד העניינים המוסדי שבין תפקיד התובע הכללי לבין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, להפריד ולהסדיר את שני התפקידים השונים כל כך במהותם ובאופיים.

מערכת שחוקרת את עצמה

לאחרונה נחשפנו להיבטים בעייתיים נוספים בתפקיד היועמ”ש. לא רק ניגוד עניינים מוסדי, כי אם חשש אמיתי למעשים הנוגעים לטוהר המידות מצד היועמ”ש מנדלבליט. אין שלטון חוק ללא אכיפת החוק, ושוויון בפני החוק לא יכול להתקיים במציאות בה המערכת חוקרת את עצמה. בניגוד לדברים שאמר השבוע שר המשפטים הנכנס אבי ניסנקורן, לא את גופי האכיפה צריך לחזק אלא ליצור אכיפה אפקטיבית נגדם על מנת למנוע מהם לעבור על החוק. המציאות הבעייתית והחשדות כלפי מנדלבליט הבליטו את העובדה שאין מי ש”ישמור על השומרים” ואין מערכת אכיפה אפקטיבית מול היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות.

היחיד שמוסמך לחקור את פרקליט המדינה, על פי החוק, הוא היועמ”ש והיחיד שיכול להעמיד לדין את היועמ”ש הוא פרקליט המדינה. ניגוד העניינים הזה זועק לשמיים מכיוון שמדובר בשניים העובדים יחד באופן יומיומי ושוטף, ולמעשה אין גורם חיצוני ובלתי תלוי שיכול לאכוף עליהם את החוק על היועץ והפרקליט, במיוחד כאשר מדובר בהפרות דין שמתבצעות במסגרת תפקידם הציבורי. העובדה שמנדלבליט נטל לידיו את סמכויות פרקליט המדינה ומינה עצמו לממלא מקומו בימים בהם החשדות סביבו מתגברים יותר מאי פעם, מביאה את האבסורד לגבהים חדשים אשר שום מנהל תקין אינו יכול לסבול.

לכל זאת נוספת העובדה שאין כיום אף גוף אפקטיבי בעל סמכויות אכיפה נגד הפרקליטות. נציבות הביקורת על מערך הוא גוף המשולל יכולת חקירה אמיתית ויכולת מעשית להטיל סנקציות, ולכן נטול כל הרתעה מול גורמים סוררים בפרקליטות. אם מדינת ישראל חפצה במשטר דמוקרטי, המנוהל על ידי נבחרי ציבור ומתקיימים בו איזונים ובלמים בין הרשויות השונות, חובה עלינו להקים גוף תביעה פלילית ומשמעתית בעל סמכויות קבועות על הפרקליטות ועל היועץ המשפטי לממשלה, ובעל יכולת חקירה והעמדה לדין. רק כך נוכל להבטיח את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ורק כך נחזק את המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל.


אריאל קלנר כיהן כחבר כנסת מטעם הליכוד בכנסת ה-21, וצפוי להיכנס לכנסת שוב בקרוב עם מינויו של גלעד ארדן כשגריר ישראל באו”ם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

32 תגובות למאמר

  1. למה אני לא שופט?
    הייתי יכול לעשן סמים- ומנדלבליט יגן
    יכולתי לבעול ילדות – ומנדלבליט יסדר
    יכולתי לשלוח זכאים לכלא- ואף אחד לא יעשה לי כלום
    יכולתי למנות את כל משפחתי, להיות חברי ממשלה – ואף אחד לא יוציא הגה
    אני גדול ומותר לי הכל.

    1. לשופטים בישראל חסינות מוחלטת מותר להם הכל
      במדינות העולם מלבד ישראל חסינות השופטים הינה מוגבלת. למשל בארצות הברית. שם, מתדיין שרואה עצמו נפגע יכול להגיש תביעה נגד השופט אשר חסינותו לא תעמוד לו. בישראל חסינות השופטים הינה מוחלטת גם אם החלטה שפוטית נתנה מתוך רשלנות, זדון או מניעים מושחתים, אין לנפגע כל אפשרות להגיש תביעה נגד שופט. חסינות כזו הינה כפירה בשויון ופגיעה קשה בניזוק. ככלל לכל עובדי הציבור במדינה ישנה חסינות לאלו כמה טעמים: בחשש מפני 1. הרתעת יתר ולפגיעה קשה בתפקוד עובדי השירות הציבורי, 2 שיבוש בפעולת ולריבוי תביעות סרק ואיבוד זמן ומשאבים. 3. עיוות שיקול הדעת. 4. עומס כבד על הקופה הציבורית והצפת בתי המשפט בתביעות 5. רצון לשמור על כבוד הדדי בין הרשויות. כאן מתבקשת החלטת רשות שיפוטית אחת בעניין החלטה שנתנה רשות שיפוטית אחרת.——-
      לעובדי ציבור הוענקה חסינות חלקית שאינה כוללת התרשלות. לבתי המשפט הוענקה חסינות מלאה. וכך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין “אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט” לרבות בורר – חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל אף פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו”.——–
      בישראל נהנתה הרשות השופטת מאמון מלא. אך האם תוצאת אמון זה צריכה להיות מתן זכויות לרשות השופטת בלא הטלת החובות המוטלות על כל עובד ציבור אחר? נראה שהוחלט לנצל לרעה את האמון שנתנו אזרחי ישראל בבית המשפט, לאמור אם אזרחי ישראל נותנים אמון בבית המשפט הוא יכול להרשות לעצמו מה שבתי משפט בארצות אחרות לא יעלו על הדעת. על סמך מה נתנו את אותו אמון מלא? נראה שלא מתוך ידע על תפקודה כי המידע היה מועט מאוד. מדינה לא מפותחת זו התאפינה בחוסר מידע לציבור. נראה שבזכות האתוס הציוני,”אנו בארץ לבנות ולהבנות בה”. מי היה מעלה על הדעת שלאחר אלפיים שנות גלות לאחר מה שעבר על עמנו יהיו אלו שופטים מתוכנו אשר ינהגו כשטנים. במדינה צעירה שאוכלוסיתה ברובה חסרת תודעה דמוקרטית ורוב מדינאיה חסרי ידע מהי דמוקרטיה, לשופטים עזות מצח לדרוש ככל העולה על רוחם, וכמשפטנים להכין את הדרך לשליטה מוחלטת לחוסר מחויבות כלפ הציבור. שר המשפטים הראשון פנחס רוזן (פרוגרסיבים, ליברלים עצמאיים) אשר כהן ארבע עשרה שנה כמעט ברציפות. עשה כל שנתבקש על ידי שופטים וכך הביא בשנת 1959 בפני הכנסת את החוק לתיקון פקודת הנזיקין האזרחיים. הוא הרשה לעצמו להצהיר: “ברורה חשיבות העקרון של אי תלות השופטים, סעיף 13 לחוק השופטים, תשי”ג-1953. הקובע: “אין על השופט מרות זולת מרות החוק”, “להבטיח את אי תלותה של הרשות השופטת בכל רשות אחרת במדינה. ….. להבטיח משפט צדק, חופש ואומץ הכרעה בידי השופטים. אולם באותה המידה חשובה חסינות השופטים לא רק בפני ידן של שאר הרשויות במדינה, אלא גם מפני תוצאות אפשרויות של הכרעותיהם ופסקי דינם”. לדעתו כפי שהתבטא: “אין ספק כי הצדק עשוי להיפגע, והאומץ הדרוש לשם חריצת משפט אולי ייעדר, אם יעמוד השופט מול האיום בהסקת מסקנות לרעתו מפסק דינו או ממעשים אחרים שהוא עושה תוך כדי מילוי תפקידו השיפוטי”… ——————————————————————-

      השר פנחס רוזן טען שאם שופטים יעמדו בפני איום לתביעה נגדם במידה וישפטו שלא כהלכה יפגע הצדק! וכי ניתן להעלות על הדעת טענה יותר מופרכת מזו? אם יתבעו על שפיטה זדונית הרי שלא התביעה קובעת את תוצאת המשפט, אחרים שופטים זאת. מובן שתמיד ישנם מתלונני שוא לכן יש משפט לשיקול ולהחלטה. אלא שכאן ביטל השר כל אפשרות לנפגעים להפרע “על שופט לא חלה אלא מרות החוק” אך אין מי שיאכוף את החוק עליו כיון שהוא נהנה מחסינות ואין רשות יעודית המטפלת באכיפת חוקים על שופטים. על פי הגיון זה מדוע על האוכלוסיה כולה לא תכול מרות חוק שכזאת, אשר אין למרות נחוק כל אכיפה כדי שלא יפגע שיקול דעתה של האוכלוסיה מאיום בהסקת מסקנות? מכאן שהשר פנחס רוזן החיל את הגדרת העצמאות השיפוטית זו עצמאות לא רק מפני רשויות אחרות אלא גם מפני מחויבות כלפי הציבור אותו הוא אמור לשרת. הצהרתו הבאה בולטת בחוסר מוסריותה התהומית “ומוטב שאדם פרטי אחד ייפגע בזכויותיו במקרים יוצאים מן הכלל, מאשר יהיו השופטים נתונים להשפעה, ולו במידה קטנה, של מורא מפני תוצאות שיפוטם”, האם אותה אמת מידה תקפה גם לאנשים מהישוב כלומר מוטב שאזרח א’ יפגע מאזרח ב’ ומלבד שלא תהיה מורא לאזרח ב’? כל זה בשם האוביקטיביות המלאה הנדרשת משופט. האם כך מושגת אוביקטיביות? לדעתו הרחיב את הגדרת העצמאות השיפוטית אך למעשה סתר אותה. הרי על השופט מופעלים לחצים מצד רשויות אחרות ואין לו מחויבות שכנגד כלפי הציבור. ———–

      השופט ברק” “תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית, ובלתי תלויה, הוא באמון הציבור, זהו אמון הציבור בכך, כי הרשות השופטת עושה צדק על פי דין, זהו אמון הציבור, כי השפיטה נעשית באופן הוגן, ניטראלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא כל אבק של ענין אישי בתוצאה”. במציאות כאשר צד אחד הוא רשויות המדינה לא קיים יחס שווה בין הצדדים עדיפות ניתנת למדינה. בעלי דין שניזוקו מעולות אינם יכולים לתבוע את השופט. ככל שמתרבים מקרים אלו המגיעים לידיעת הציבור הוא נעשה חסר אמון כלפי הרשות השופטת. החסינות המלאה לא רק שאינה מגבירה את אמון הציבור אלא מבטלת אותו וגורמת לזעם. במיוחד לאור העובדה שאין מי שיחקור ויודא שהשפיטה נעשית באופן הוגן וניטרלי. החסינות שהוענקה לחברי הרשות השופטת מתחילה ומסתיימת בם עצמם. חסינות לא חלה על המעבידה, המדינה, או הגשת תביעה נגד המדינה בקשר להחלטות ופעולות של שופטיה וניתן היה להגיש תביעה נגד היועץ המשפטי או נגד הממשלה. כך על סמך חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי”ב 1952. אלא שבשנת 1959 עם הנחתה של הצעת חוק לפיה “מעשה או מחדל שנעשה תוך כדי מילוי תפקיד שיפוטי, לא ישמש עילה לתביעה על נזיקין אזרחיים,” חלה החמרה נוספת סעיף מבטל כל אפשרות שאזרח יוכל לקבל פיצויים בעד הנזק שנגרם לו על לא עוול בכפיו, ואם שר המשפטים בא להגן על חסינות שופטים הרי חסינות כזאת מרחיקה לכת עד כדי שהאזרח נשאר בלתי מוגן.השר לא הפנים שמהות הרשויות היא להגן על זכויותיו של האזרחים. —————————————————————————————

      לפי החוק העברי יש להטיל אחריות על מעשה שנעשה בזדון ולא רק ברשלנות אך שר משפטים פנחס רוזן לא חשב שהטלת אחריות היא דרך נכונה וטען שאינו מעלה כלל על הדעת שדבר כזה יקרה. אם כך לא העלה כלל על הדעת שיקרה מה שקורה כדבר שבשגרה. יחד עם זאת טען “אבל לקבוע בחוק שהמדינה אחראית לנזיקין הנגרמים על ידי שופטים, בעוד שהשופטים חסינים – זוהי לדעתו דרך מאד בלתי אחראית. מכיון שאותו לחץ מוסרי יורגש על ידי השופטים, והם כבר לא ירגישו את עצמם כל כך חפשיים בגישתם אל משפט”. נוסח פקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 מאפשר הגשת תביעה נגד המדינה בשל עוולה שביצע שופט, אך אינה מחייבת את בתי המשפט. בועדת חוק ומשפט הוחלט שלא להכריע בשאלה. מכאן שזהו תפקידו של בית המשפט הפרשן המוסמך של החוק. בכנסת קבעו שהראוי להעניק לשופטים חסינות אישית מפני תביעות בנזיקין. הכנסת העדיפה את רצון השופטים לחסינות על פני טובת בעלי הדין הניזוקים. מאותם שיקולים חששו מהטלת אחריות על המדינה. אולם השאירו פתח לעשיית צדק לניזוק ומניעת עוול למי שנפגע מעוולה של שופט, לא רק למען הניזוק, אלא למען המערכת אשר יוגבר בה אמון הציבור. האמצעי של האזרח לתבוע את המדינה הוא עתירה לבג”ץ. אלא שבג”ץ הוא בית משפט ושופטיו הם אותם שופטים של בית המשפט העליון. אלו כלל אינם מעוניינים להודות בעולות בית המשפט, מפני שמטבע בריאתה עושה כל מערכת סגורה ככול שביכולתה לחפות על מחדלי חבריה. זה סוד הישרדותה של כל גילדה לאורך ההסטוריה. הרי הם אלו שניסו באמצעות תחיקה בכנסת גם לבטל את אחריות המדינה על שופטיה, ומובן שלא יתנדבו לאשרה. די לראות מה קורה כאשר מוגשות עתירות לבג”ץ שלא בעניין שפיטה, העתירות ברובן נדחות והעותר מחוייב בקנס כבד. ——————–

      המסקנה המתבקשת מכל אלו היא שבניגוד לכללי הדמוקרטיה המודרנית שמסדה הוא המוסר האנושי שמקורו במורשת ישראל, שופטי מדינת ישראל אינם ככל האדם. הם לעולם אינם נתונים להשחתת מידות וכל פיקוח חוקי עליהם ואכיפתו מזיק לשמירת המידות שלהם. פרופ’ טדסקי: “במקום הנטיה לריבוי החסינים, שאיפת המשפטנים צריכה להיות ביטול החסינות בכל מידת האפשר. החסינות אינה תופעה נעימה משום כפירתה בשוויון, פגיעתה בניזוק; ויש לברך על כל צמצום שיתחולל בה”. על פי, הענותו של שר המשפטים פנחס רוזן והענות הכנסת לדרישת השופטים, עקרון אי התלות השיפוטית קיבל מימד חדש על פיו שופטים פיתחו אי תלות שיפוטית בחוק, באתיקה השיפוטית ובכללי הצדק הטבעי. הם אינם חוששים ממרות הדין שהרי מי שאינו כפוף למרות כלשהי אין עליו כל מרות בודאי לא מרות הדין. זו משפיעה על פעולותיו לטוב או לרע. נוצר מצב מגוחך וחסר הגיון על פיו השופטים את אחרים, פטורים בעצמם מקיום חוקים וכללים. נראה כי החסינויות הקיימות היום, רובן ככולן מיושנות, מיותרות ומזיקות והינן תוצר של הימנעות מעמידה בדרישות מקצועיות ומהתקדמות והתייעלות ראויה למען האזרחים. ספק אם קיים נימוק ראוי ואמיתי המצדיק את קיומן של אותן חסינויות כלפי תאגידים ופקידי ממשל בהשוואה למקבליהם בשוק האזרחי.

    2. סיפקת כאן חומר מרתק.
      מדוע זה מעולם לא הועלה לדיון ציבורי
      אפילו באתר קהלת לא נראה שהתייחסו לנושא

    3. חחח הצחקת.. ביבי נתן את משרד המשפטים לאבי ניסנקורן אז אפשר לשכוח מזה לעתיד הקרוב. זאת האשמה האמיתית של ביבי: הוא אפשר למפלצת הזאת לגדול כבר בשנות התשעים, ובלם כל נסיון לרפורמה משפטי לאורך כמעט כל הזמן מאז אז אני מאחל לו בתיאבון עם התבשיל שהוא בעצמו בישל.

    4. העובדה היא שבאף אחת מהממשלות הקואליציוניות של נתניהו לא היו 61 מנדטים לליכוד. תמיד היו פרטנרים קואליציוניים שמנעו רפורמות במערכת המשפטית
      אבל העובדות הרי לא מעניינות לא אותך ולא את אנשי השמאל שעסוקים בהסתה ובשטיפת המוח לציבור.
      וזה בדיוק מה שאתה מהדהד כאן…

  2. “חובה עלינו להקים גוף תביעה פלילית ומשמעתית בעל סמכויות קבועות על הפרקליטות ועל היועץ המשפטי לממשלה, ובעל יכולת חקירה והעמדה לדין”-ומי לדעת הח”כ לשעבר הנכבד ישמור על השומרים הללו?

  3. טיפול שורש מיידי לכל מערכת המשפט ונראה לי שיש צורך לעקור ולשתול מערכת חדשה אשר לא ידעה ביזיון כמו שיש במערכת קיימת

  4. “היחיד שמוסמך לחקור את פרקליט המדינה, על פי החוק, הוא היועמ”ש והיחיד שיכול להעמיד לדין את היועמ”ש הוא פרקליט המדינה” לזה יקרא יד רוחצת יד באיזה מקום מתקיימים יחסים כאלו?? הרי היועץ לעולם לא יחקור ברצינות את הפרקליט אם הפרקליט יכול להעמיד לדין את הראשון וכך גם להיפך. הרי ברור לכל שנושאי שני תפקידים אלו מנטרלים האחד את השני. בשעתו שר המשפטים יעקב נאמן הטיל את מלא יוקרתו על ענין פיצול תפקיד היועץ המשפטי כפי שצריך להיות על פי החוק. ראש הממשלה נתניהו דחה דרישתו ולא ברור למה. טוענים שלא היה לו רוב בכנסת של 61. איחוד התפקידים הוא בניגוד לחוק וההפרדה היא בהתאם לחוק לכן לא צריך להביא זאת לאישור בכנסת.

    זאת ועוד הפרקליטות ושאר גופי התביעה תמיד זעקו נגד הקמת גוף מפקח. הטענה שיש עליה מספיק מפקחים. האחד מבקר המדינה הוא זה התלוי בפרקליטות לתביעות נגד מפוקחיו. האחר בית המשפט שרק מעיר לתביעה אך אינו מטיל עונשים עליה. נציבות הביקורת – זו שאין בידיה שום סמכויות לחקירה אמיתית ושפיטה והטלת עונשים.

  5. דרושה הפרדה מוחלטת בין התביעה לשפיטה
    במדינת ישראל קיימת תלות הדדית בין בית המשפט לפרקליטות. לכן חוסר ההגינות מצד שופטים שפסיקתם היא ברוב ככל המיקרים הרשעה. אם שופט מסויים מידי פעם מזכה הוא מכונה “שופט סנגורי” השופטים המרשיעים תמיד אינם נקראים “שופטים קטגורים” כיון שזהו המצב הרגיל. הכרחי כמו במדינות המתוקנות לבטל כל זיקה בין פרקליטות לבית המשפט. ולו רק מסיבה זו יש לעבור לשיטה בה מי שבוחר קריירה של תובע לעולם, כן לעולם אסור לו להיות שופט כך זה נהוג בעולם. יחסי התלות ההדדית בין בית המשפט לפרקליטות הם שנותנים לבית המשפט את הכוח לטרור המשפטי שלהם. דוגמאות לעריצות בג”ץ באמצעות הפרקליטות: הפרקליטת פיתחה דרכים לסיכול ממוקד של מינויים שאיננה חפצה בהם מבחינת ההשפקות הפוליטיות. בכך היא לחלוטין משבשת את הליכי המינויים לתפקידים ציבוריים. הפרקליטות מקיימת הליכים אשר במשך שנים היו סודיים והוסתרו אף מהממשלה שמטרתם היא אכיפת יתר כלפי מתישבי יהודה ושומרון ותת אכיפה כלפי גוזלי קרקעות בדואים. כוח כפייה זה מאפשר גם כוח כפייה מדיני מניגוד לחוק – שהרי אין מי שיותר פורע חוקים מבית המשפט העליון.

    שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתי המשפט. בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם! גם משרד היועץ המשפטי פועל לפי רצון בית המשפט!

    יש להפריד בין משרד היועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה. היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות חלק מהממשלה וכשמו ליעץ לטובת העניין כיצד לתפקד חוקית. כפי שנהוג במדינות מתוקנות עליו להיות איש אמונה של הממשלה.. אלא שבזה אין די התביעה כולה צריכה להיות מופרדת מהשפיטה. המצב כיום הוא שהיועץ הוא בראש התביעה שאינה נפרדת מהשפטה. כל זמן שאלו אינם נעשים המשפטנים ימשיכו לרדות בנו.

    התנאי אחר הוא הוצאת מינוי שופטים מידי השופטים להם אסור שתהיה דריסת רגל במינוי ממשיכיהם משום שזה מקור הכוח העיקרי של השופטים על התביעה. כך כל מי ששייך לתביעה ושואף להיותר שופט באחד הימים, יעשה הכל לשאת חן בעיני השופטים. יכנע לנורמות שלהם.

    1. להפריד בין היועץ המשפטי לבין התביעה? בימינו? לא יקום ולא יהיה! קודם תנסה להפריד בין האביחי לבין המנדלבליט.
      זה מזכיר לי שכאשר סיפרתי למכר שלי מחו”ל שהיועץ המשפטי מינה את עצמו לפרקליט מדינה בפועל, הוא שאל אותי אם זאת בדיחה.
      “כן,” אמרתי לו, “כמובן שזאת בדיחה- על חשבוננו.”

  6. חברים תרגעו. נפתח פה משפט של אזרח במדינת חוק, כפי שנפתחים עוד אלפי משפטים אחרים. עכשיו כל עבריין לכאורה יטען שמערכת החוק מושחתת? עכשיו שרים וחכי”ם ילוו כל אחד למשפט במקום לעבוד?! כל משפט פלילי יהפוך להצגה פוליטית של ימין ושמאל? הימין צריך לעשות חשבון נפש על פולחן האישיות לביבי!

    1. אין לי ספק שאתה משפטן.

      כי רק משפטן יכול לקחת טענה ברורה כשמש של ניגוד עניינים בין יועמ”ש לממשלה לבין פרקליט המדינה ו”להבין” ממנה שרק אתה חושב ללא אישור משוקן.

      רפואה שלמה.

    2. חחחח
      אזרח שהשקיעו רבע מיליארד ש”ח בחקירתו. שהציעו לו כבר מספר פעמים לפרוש תמורת סגירת התיקים. שהדליפו מחקירותיו לכלי התקשורת ערב ערב. שהטרידו עדים עד רמה של אונס.
      ממש עוד משפט במחוזי.

  7. יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים! הגיב:

    יש לחסל את בג”צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.

    את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

    מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג”צ קובע.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

    אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג”צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

    אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

    אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

    מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

    בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

    השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

    ממשלת “ימין” ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ”ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

    ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

    https://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

  8. ואף מילה על העומד בראש מערכות המדינה – ראש הממשלה במשך 10 שנים
    ראש הממשלה המוכשר ביותר בעם היהודי כיום (ויש שמפליגים ואומרים אי פעם) עמד חסר אונים, (לדעתי ביודעין ובהכרה מלאה) מול מערכת המשפט שגזלה לו מתחת לידיים סמכויות שלטון נרחבות, וחופש התנהלות ללא חוק סדר וצדק.
    לא רק זה, בימים אלו מול עינינו מינה את ניסנקורן לשומר הסף על כל הסמטוכה הזו (ואל תחפשו לו תירוצים)
    אז שיאכל את פרי הבאושים שהוא גידל ואף טיפח. ולטוענים שהמשפט הזה היא התקפה על כל הימין, נכון, זאת באדיבותו הרבה של ראש אגף הימין, אוקסימורון? גם נכון וגם זה באדיבותו של ביבי הגאון.

    1. זו אכן התעלומה הגדולה ביותר בכל הסיפור הזה.
      אולי נתניהו גאון ורצה להשיג את היעדים המדיניים שלו (שבהם הוא אלוף העולם!)
      אולי הוא הלך אסטרטגית וחושב שמערכת המשפט היא משנית בחשיבותה לכלכלה, לבעיה הפלסטינאית, לבעיה האיראנית ולגז.

      ממש, אבל ממש, הייתי רוצה להבין למה הוא אכן לא עשה כלום. מתוך פחד? מתוך חולשה? או שאולי יש משהו שאנחנו פשוט לא מבינים (עד כמה מופרך שזה נשמע).

    2. ביבי יאכל את פרי הבאושים? שיאכל.
      אבל למה כולנו חייבים לאכול את הגועל נפש הזה, למה?
      או במילים אחרות – מבחינתי המאבק הזה לא מתקיים עבור ביבי, אלא עבור עצמי ועבור המדינה בכלל. או מה שנשאר ממנה.

    3. איך להבין את נתניהו.

      נתניהו פועל כל הזמן תחת המחויבות לביטחון שכולל גם גם כלכלה איתנה.
      מול התקשורת ומול השיגעון המשפטי שתקף את הדמוקרטיה – מלחמה נוספת עלולה להפריע למשימות היותר חשובות בעיניו.

      ההזנחה הזאת גורמת להחלשת מעמדו האישי – להשמצות ולמשפטים.
      הייתי אומר שהוא מקריב את עצמו לטובת המטרות החשובות.

      למזלנו מערכת המשפט שכוללת גם את הפרקליטות והמשטרה, בשחצנותה, מחסלת עצמה, וסופה נראה באופק, בין אם בזכות התגברות הימין ובין אם בזכות ההתפכחות שמתרחשת כבר היום בקרב השמאל הישר.

      אז סופה של המערכת המשפטית האנטי דמוקרטית יגיע – אם לא עכשיו אז בבחירות הבאות, ואם לא אז – בבחירות שאחריהן.

      חבל על הטירחה להלחם מול האספסוף השמאלני – ה”דתיים” האטומים הצבועים האלה ימשיכו לדקלם את “הארץ”, ולהאמין באהרון ברק נביאם.

      אני נותן לנתניהו קרדיט.
      בהצלחה.

    4. ואולי הוא פשוט רצה לשמר את הבעיה כדי שתהיה סיבה להצביע לו.

      אגב, ההחלטה התמוהה לוותר לכל הדרישות חסרות הפרפורציה של גנץ(15 מנדטים מול 58 להזכירכם) ואף לאבד את ימינה(לפחות חלקית) בדיוק כשגנץ מאבד את אחדות התומכים שלו וחצי מכוחו ונתניהו באמצע מומנטום התחזקות גורם לי לחשוד שמנדלבליט כל כך נלחץ מהמחשבה על התוצאות האפשריות של המשך המשבר שהוא הציע לנתניהו עסקת טיעון בתמורה להתקפלות.

    5. אל תדאג, השמאל לא מת ולא קרוב למות.
      א.ראשית זכור את כל האריתראים והסודנים שתוך כמה שנים כבר יהיו מספיק זמן פה כדי להזמין עתירה בדרישה לאזרחות וכולנו יודעים מה יפסוק בג״ץ. כך שיהיו עוד מנדטים.
      ב.הרשימה המשותפת רק הולכת ומתחזקת.
      ג.יש עתיד הוכיחו שהמרכז לא מהסס להצטרף לשמאל ולערבים לפי הצורך והמרכז לא הולך להיחלש כשנתניהו מקפיד להיכנע לכל דרישה חסרת פרופורציה של המפלגות הללו.
      ד. השילוב הקטלני של העלאת אחוז החסימה והשתלחות נתניהו במפלגות הימין המובהק כבר יצר מצב שהימין מפסיד יותר קולות מהמרכז ןהשמאל ביחד.
      ה.כידוע, לחרדים לא אכפת משיקולים של בטחון וכדומה אז סביר שלא יהיה קשה לגנוב אותם מגוש הימין ובעיקר כשמצע השקופים של ש״ס מתחבר טוב לסוציאליזם של העבודה(ודרעי יודע זאת מנסיון).
      ו.עם התחזקות מערכת המשפט, אנחנו בדרך למצב בו רוב בעם לא יספיק ובעיקר כשגנץ מקדם את זה ומחזיק בכח משמעותי בברכתו של נתניהו.
      ז.עם המכונה המשומנת שהיא התקשורת, חיל החינוך, מערכת החינוך והאקדמיה-אני בספק גדול אם לימין יש סיכוי לנצח בקרב על התודעה של הישראלי הממוצע.
      ח.ביבי בן 71 ואולי בדרך לכלא ובכל זאת יצר ליכוד שמאוד תלוי בו-קשה להאמין שביום שאחריו, וזה לא כל כך רחוק, הליכוד לא יתכווץ.
      ט.עם מתפרת התיקים היעילה של ישראל המודרנית, רוב מנהיגי הימין גם ככה מסורסים ולא יוכלו להצליח לנצל הזדמנויות כמו תמיכה רחבה מהעם.

      בשורה התחתונה-נתניהו התמקד במצב טוב בטחונית וכלכלית בטווח הקצר על חשבון נזק לימין ולמדינה בטווח הארוך, כנראה מתוך מחשבה שזה כבר יהיה בעיה של הדור הבא של מנהיגי הליכוד. וחבל.
      היה עדיף לותר למרכז דווקא על המשרדים הללו(אוצר, חוץ, בטחון, כלכלה, רווחה וכו׳) ואפילו על משרד ראש הממשלה בתמורה לשליטה על משרדי החינוך, המשפטים, בטחון הפנים והתקשורת ותמיכה מלאה של הקואליציה בחוקים רלבנטים.

      דוד.

  9. ומי יחולל את השינוי הכל כך נדרש הזה ?
    דבר אחד בטוח – לא נתניהו !
    במשך כל שנות שלטונו הארוכות הוא הגן ומנע כל ניסיון לתיקון הסרטן המשפטי הזה – עד שהסרטן התחיל לפגוע גם בו !
    לכן, על כל מי שתיקון המערכת הרקובה, המושחתת והסרטנית הזו חשוב לו לשאוף לסילוק נתניהו מהשלטון.
    ויפה שנה אחת קודם !

  10. שימו לב למצב המופקר,לפיו שני המשפטנים הבכירים ביותר של הרשות המבצעת,היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה,רואים בד”כ את שיא פעולתם המקצועית בכהונה כשופטים בבית הדין העליון,לאחר סיום כהונתם. אין בכלל ספק,שלאורך כל תקופת כהונתם הם פועלים כעבדים נרצעים לסיפוק רצונות בג”ץ,הרי הם רוצים את תמיכת חבריו בוועדה למינוי שופטים. חובה לקבוע בחוק,ששני עובדים בכירים אלה של הרשות המבצעת, לא יוכלו בתום כהונתם ולא משנה מתי הסתימה,כולל אחרי התפטרות שלהם,לכהן בבית המשפט העליון. צריכה להיות חומה סינית בין בכירי הרשות המבצעת לרשות השופטת,זה אלף בית של הפרדת רשויות !

  11. בחוק, בגידה היא אי נאמנות פלילית, בדרך כלל למדינה. זהו פשע המכסה כמה מהמעשים הקיצוניים יותר נגד האומה או הריבון של האדם. זה כולל בדרך כלל דברים כמו השתתפות במלחמה נגד מדינת מולדתו, ניסיון להפיל את ממשלתה, ריגול אחר הצבא שלה, הדיפלומטים שלה, או שירותי החשאיות שלה למען עוינות זרה ועזה, או ניסיון להרוג את ראש המדינה. אדם המבצע בגידה ידוע בחוק כבוגד.

    המניעים לבגידה מגוונים: החל מהזדהות אידאולוגית עם השקפת עולמו של האויב (הערבי), דרך בצע כסף (הקרן לישראל חדשה) וכלה ברגשות נקם (רק לא ביבי) על עוול אמיתי או מדומה וכן בתסביכי נפש(שמאלנים = חולי נפש).

    הגיע הזמן להתקוממות עממית ומהפכה אזרחית יהודית נגד האויב הפנימי של עם ישראל = הדיקטטורה הבולשביקית האנטישמית השמאלנית שחיסל את הדמוקרטיה….בדרך!

  12. אה, כי ראש הממשלה כנראה לא עובד עם היועמ”ש באופן יומיומי ושוטף. והיועמ”ש כנראה לא היה המזכיר האישי שלו לפני תפקידו הנוכחי ובלי תקופת צינון ראויה

  13. האתר הזה מנהל מערכה שיטתית של דה-לגיטימיזציה של מערכת המשפט בישראל. על זב נאמר באנגלית
    be careful with what you wish for
    אולי זה יעזור לנתניהו או לאיזה case פוליטי אחר אך התוצאה תהייה הרת אסון לישראל. ניצחון פירוס של ממש.
    לישראל אין חוקה והיא משוסעת מכל מיני בחינות. ללא מערכת מווסתת תהיה פה אנרכיה.
    כבר עכשיו עם הגידול הדמוגרפי של החרדים -שהפכו נוחים לנתניהו לדיל של יד חופשית עבורו כמעט בכל העניינים (כי אלה לא מעניינים אותם) בתמורה לעמדות כוח ותקציבים – בית המשפט הוא המחסום האחרון לאיזשהו פיקוח על מה שקורה עם ההעברה המסיבית הזו.
    זה נס שלפחות שר המשפטים היום הוא לא חלק מהתקפה הזו, אלא להפך, ורק זה כשלעצמו הצדיק את המהלך של גנץ. גם מאפשר תמיכה ביועץ המשפטי שגם כבר מטרה לאלה שמנסים לצמצם את יכולותיו של בית המשפט.
    נתפלל לטוב

    1. הדרישה היא שהכנסת תשמש בתור המערכת המווסתת, לא בית המשפט.
      ולגבי החרדים-לנתניהו יש קו אידיאולוגי. אם הוא היה משתכנע שהוא יוכל להקים קואליציה שתתמוך בו בלי החרדים, הוא היה עושה את זה ולא מוותר על עקרון השיוויון בנטל והדרישה לציונות ונאמנות למדינה. אבל הציבור החילוני מתעקש לא לזוז יותר מדי ימינה ואף לתת יד למפלגות שמסיתות נגד מנהיג הימין-איזו עוד ברירה נותרה לו?
      אגב, אתה צודק שישראל משוסעת. עכשיו אני מציע שתבדוק מה גנץ ונתניהו אמרו זה על זה בשנה האחרונה ותגיד לי: מי מהם מנסה להילחם בשסעים ומי מעודד אותם?

  14. מילים יפות ומדויקות אך אפילו את מח”ש על כל שחיתותם לא בלמו, מישרד המישפטים וזרועותיו מסורטנים גרורות גרורות

  15. התגובה שלי היא
    שלוש שנים חיכו עכברי העיתונות והתקשרת לצייר תמונה של ראש ממשלה בבית משפט בשביל התמונה לראות את ביבי היה שווה לעכברים הכל. אבל לא ראיתי שום מילה בעיתונים ביקורת על מעלליו של מנדלבליט שהעברה שהוא עשה גדולה בהרבה ממתנות… שוחד לא היה כאן אין קלטות אין סקירות אוהדות וכל המעורבים לא מודים בשטות שמפכ”ל המשטרה המטורף דחף משום שהאיש כפוי טובה עכפייתי ..הבעיה בין בורג שפיטר את המפכ”ל דאז בגלל פירסומים נגדו לבין ארדן הפחדן שמים וארץ אחרי הראיון עם אילנה דיין רוני אלשייך היה צריך להבעט הבייתה בבושה וחבל שארדן לא עשה זאת ההבדל בין האישים ענק בורג היה שר ענק ארדן טיפש שלא ביצע כלום והיה נירפה בתפקידו

  16. אי אפשר שלא להתייחס לrביב דרוקר שחשף בתוכני ו המקור שנתניהו לקח שוחד ערב פתיחת משפטו. הנבל לא הוכיח כמובן שוחד משום שלא היה שוחד. מפכ”ל המשטרה בעבר המדליף הגדול הורה לחוקריו להשתמש באמצעים לא כשרים בכדיי להוצמא הודאה. מנדלבליט המליץ משום שהפועש הגדול שי ניצן הצמיד לו אקדח לרקה( לחשוף את פשעיו בפרשת הרפז) השוחד נבע רק מהפיכה שילטונית .. דרוכוס בכוונה תחילה ערב ה שפט כיוון לשופטים בכדיי שיחליטו על שוחד .. השבוע הוא בעצמו הודה שאין שוחד במעשה נתניהו הודה בעקפין שהתיק ” הקשה” הוא המתנות

  17. אני חושבת שביבי ראש ממשלה צריך לעשות סדר בבגץ ולפטר אותם ובנוסף להעיף את ניסקורן דחוף זה אדם לא אמין וסוכן רדום.עכדיו שינצל את כול המצב להפוך את בית המשפט ולהעיף את כול הערב רב