חלון הזדמנויות להכות בציר הרשע של איראן וחיזבאללה

בחודשים האחרונים גוברת הסכנה לישראל מכיוון “ציר הרשע” אותו מובילה איראן. על פי גורמים ביטחוניים בכירים, חיסולו של הגנרל קאסם סולימאני היה אירוע חשוב אך הוא לא עצר את תוכנית האייתוללות להשגת הגמוניה במזרח התיכון. איראן ממשיכה במרוץ להשגת פצצה גרעינית באמצעות העשרת אורניום, וההתבססות הצבאית שלה בסוריה נמשכת. היא ביצעה כמה שינויים בפריסת הכוחות הנאמנים לה, אך אין בכוונתה לסגת מסוריה למרות ההתקפות הצבאיות של ישראל.

גם בעיראק היא ממשיכה להפעיל לחצים על צבא ארה”ב לסגת, וראש הממשלה החדש מוצטפא כאט’מי לא הצליח לרסן את פעילות מליציות 'אלחשד א-שעבי' הפרו-איראניות שממשיכות לתקוף יעדים אמריקנים. ב-8 ביולי נרצח ביריות בבגדאד הפרשן העיראקי הידוע הישאם אלהאשמי, לאחר שמתח ביקורת חריפה על פעילי המליציות וכינה אותם בראיון שהעניק לערוץ “אלחורה” במילים “פורעי חוק וטרוריסטים”. רבים בעיראק רואים בחיסול הזה מסר איראני המופנה לראש הממשלה כאט’מי שלא לנסות לפרק את המליציות האלה מנשקן.

איראן נאלצה לקצץ משמעותית בסיוע הכספי למליציות בגלל המשבר הכלכלי הקשה הפוקד אותה, אך פעילותן האנטי-אמריקנית נמשכת. גם ארגון חיזבאללה בלבנון ממשיך בפרויקט הטילים המדויקים בסיוע איראן כדי לשפר את יכולת הפגיעה ביעדים בישראל. מנגד, ישראל ממשיכה בפעולות הגלויות והחשאיות שלה נגד “ציר הרשע” ונמצאת במרוץ נגד הזמן למנוע או לעכב את היכולות הצבאיות של איראן ושלוחותיה במזרח התיכון.

פיצוצים מסתוריים

ישראל לא אישרה את אחריותה לכמה מהפיצוצים המסתוריים שהתרחשו באיראן בשבוע החולף. היא שמרה על עמימות רשמית, אך באותה העת לא הכחישה את הפרסומים בישראל ובתקשורת הזרה כי היא האחראית להם. הרושם שנוצר הוא כי הייתה כאן כוונה להעביר מסר ל “ציר הרשע” בראשותו עומדת איראן, ומיותר לציין כי לפיצוצים האלה יש השפעה מורלית חשובה על התושבים באיראן.

הערכת המצב המודיעינית של ישראל היא שאיראן “נושכת שפתיים” ואיננה מעוניינת כרגע בשום עימות צבאי עם ארה”ב וישראל, לפחות לפני חודש נובמבר בו יתקיימו הבחירות לנשיאות בארה”ב. האיראנים מקווים מאוד כי סופו הפוליטי של הנשיא טראמפ מתקרב, שהנשיא החדש ג’ו ביידן יבטל חלק מהסנקציות החמורות, ואולי אף ירצה לחזור להסכם הגרעין ממנו נסוג טראמפ לפני כשנתיים. האייתוללות אינם רוצים לעשות טעויות לפני חודש נובמבר, כאשר איראן נמצאת בתוך משבר כלכלי, חברתי ופוליטי חמור, אליו יש להוסיף גם את מגפת הקורונה שהכתה במדינה. ההנהגה האיראנית חוששת כי כל התקפה על מטרות אמריקניות או ישראליות תיתן לנשיא טראמפ הזדמנות להכות בחוזקה באיראן כדי לשפר את מצבו הפוליטי לקראת הבחירות לנשיאות, לכן היא מתאפקת וכנראה גם מרסנת את שלוחותיה בסוריה, עיראק, תימן ורצועת עזה.

מבחינת ישראל יש כאן “חלון הזדמנויות פתוח” עד לחודש נובמבר, המאפשר לפעול נגד הסכנות שמציב “ציר הרשע” על ביטחון ישראל: המרוץ להשגת פצצת גרעין באיראן, המשך ההתבססות הצבאית של איראן בסוריה והשלמת פרויקט הטילים המדויקים של חיזבאללה בלבנון. על פי גורמי ביטחון, נוצרה כעת הזדמנות טובה לנסות ולערער את יציבות המשטר האיראני, לעודד את האופוזיציה ולהציג את המשטר כחלש בעיני בני עמו. אם אכן ישראל עמדה מאחורי גל הפיצוצים במתקני האנרגיה והגרעין האיראנים, הרי שמדובר בהצלחה מודיעינית ומבצעית אדירה.

הדבר מעיד על תשתית מודיעינית ומבצעית ישראלית חזקה ועל יכולת לחדור למקומות הרגישים ביותר באיראן, והאירועים האחרונים מזכירים פעולות מודיעין מוצלחות כמו הבאת ארכיון הגרעין האיראני מטהרן לישראל ב-2018 או חיסול מדעני הגרעין בין השנים 2010-2012. המדענים שחוסלו אז היו: מסעוד מחמדי, מג’יד שהריאן, דרוויש רצ’אינג’אד ומוצטפא אחמדי רוש. אולם אסור לטעות: פעולת החבלה המוצלחת החבלה במתקן הסרקזות המתקדם בנתנז לא תעצור את המיוץ האיראני להשגת פצצה גרעינית ראשונה, אלא רק תעכב אותו. להערכת גורמי ביטחון בישראל, עד לפיצוץ האחרון בנתנז הייתה איראן במרחק כשלושה חודשים מלהגיע לכמות של 25 ק”ג של אורניום מעושר ברמה של 90 אחוזים, הדרוש ליצור פצצת גרעין אחת.

איראן התייחסה לראשונה באופן רשמי לידיעות באמצעי התקשורת כי ישראל עומדת מאחורי הפיצוץ בנתנז, בו נפגעו סרקזות חדשות מדור מתקדם שמטרתן היא להאיץ את תהליך העשרת האורניום. טהרן הבהירה כי תגיב “באופן המתאים” אם יתברר כי הפיצוץ הוא תוצאת מעורבות של גורם חיצוני. דובר ממשלת איראן עלי רביעי הבהיר במסיבת עיתונאים ב-7 ביולי כי איראן ממתינה לדו”חות הסופיים של המועצה לביטחון לאומי כדי לקבוע את סיבת הפיצוץ. הוא הזהיר את ישראל כי כל פגיעה במתקנים הגרעינים של איראן היא חצייה של “הקווים האדומים”, וטען כי האירוע לא השפיע על העשרת האורניום במתקן. ”רכבת הייצור הגרעיני נעה בכוח ואי אפשר לעצור אותה בהתאם לרצונות אויבינו”, הדגיש.

סכנה מלבנון

הפיצוצים המסתוריים באיראן מהווים צומת דרכים חשובה לה גם השלכות אזוריות על סוריה ועל לבנון. ישראל פועלת באינטנסיביות כדי לפגוע ביעדים הצבאיים האיראנים בסוריה וסביר להניח ששמה על הכוונת גם את ארגון חיזבאללה בלבנון, ובמיוחד את מפעל הטילים המדויקים שהוא בונה בסיוע איראני.

מצבה הכלכלי של לבנון הוא בכי רע. היא נמצאת על סף קריסה כלכלית וזקוקה לסיוע ממדינות המערב כדי להשתקם. מגפת הקורונה, הרעב, האבטלה והשחיתות השלטונית הביאו אותה לסף תהום, וארגון חיזבאללה לא יכול להרשות לעצמו לגרור שוב את המדינה לעימות עם ישראל כפי שעשה במלחמת לבנון השנייה. זהו הזמן להכות גם במפעל הטילים המדויקים של חיזבאללה בלבנון ולנצל את חלון ההזדמנויות הפתוח. למודיעין הישראלי יש את כל היכולות להגיע למפעל הטילים הזה ולחסל אותו.

ההערכה בצה”ל היא כי לארגון חיזבאללה יש ארסנל של כ-150 אלף רקטות וטילים, רק כמה עשרות טילים מדויקים שעברו שדרוג בטכנולוגיה איראנית. את הטילים האלה מייעד חיזבאללה לפגיעה ביעדים אסטרטגיים בתוך ישראל כמו נתב”ג, הכור האטומי בדימונה, בתי הזיקוק בחיפה, מחנות צבא גדולים, בסיסי חיל אוויר וכדומה.

ב-21 ביוני פרסם חיזבאללה סרטון רשמי בו אישר כי בידיו טילים מדויקים ואיים לתקוף ערים גדולות בישראל באותם הטילים. ברקע נשמע קולו של חסן נצראללה האומר: “כיום איננו יכולים לפגוע רק בעיר תל-אביב. בעזרת אללה אנו יכולים לפגוע במטרות מדויקות בתוך תל-אביב עצמה, כמו בכל מקום אחר בפלסטין הכבושה”.

סרטון חדש מהתנור ו"מרגש" של מחלקת הניו מדיה של חיזבאללה עם הכותרת "תם ונשלם" pic.twitter.com/0nbG9P5m84

— roi kais • רועי קייס (@kaisos1987) June 20, 2020

גורם מזרח תיכוני בכיר הבקיא בנעשה בלבנון מעריך כי ישראל תנסה לפגוע גם במפעל הטילים המדויקים שצובר תאוצה ומהווה סכנה חמורה לביטחון ישראל. לדבריו, ההערכה של מנגנוני המודיעין הערביים במזרח התיכון היא שהמלחמה החשאית בין ישראל ל”ציר הרשע” תסלים בחודשים הקרובים אך לא תגיע לידי מלחמה אזורית. איראן וחיזבאללה ינסו לחסל חשבונות עם ישראל בדרכים שקטות כמו פיגועים בחו”ל ביעדים ישראלים או יהודים. על פי גורמי ביטחון ישראלים, המוסד הישראלי סיכל באחרונה כמה ניסיונות של המודיעין האיראני לפגוע בשגרירויות ישראל בחו”ל.

יוני בן מנחם הוא מזרחן וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.