תושבת דרום ת"א שסבלה במשך שנים מהשלכות ההגירה הבלתי-חוקית הלכה לעולמה בערב החג. הערב יקיימו חברים ובני משפחה טקס לזכרה
את סופי (סופיה) מנשה שנפטרה בערב ראש השנה פגשתי לראשונה לפני כשש שנים, במסגרת סיור בו השתתפתי עם קבוצת סטודנטים ונפתח בבניין מתפורר ברחוב לוינסקי בדרום תל-אביב, מרחק הליכה קצרה מהתחנה המרכזית. לאחר שעברנו את החצר העמוסה באשפה, כבר עם הפסיעות הראשונות בחדר המדרגות האפל זה מכה בך: הריחות, ההזנחה, הקירות המתקלפים, הייאוש שזועק מכל עבר.
אחרי שטיפסנו שש קומות של דכאון הגענו לקומת הגג, שם פגשנו את אחת הדיירות הישראליות היחידות שנותרו בבניין. בין מקרר זרוק, מזרון קרוע ואסלה מאולתרת שהוקמה על ידי פועל שגר על הגג, שמענו מפי סופי סיפורים מכעיסים ומעציבים על החיים בשכונה שנכבשה.
כמה ימים לאחר מכן שמעתי בדרך המקרה כי סופי התאשפזה בבית החולים ועברה ניתוח. החלטתי לנסוע ולבקר אותה ומשם התפתח קשר ידידות ארוך. בסופי היה את השילוב הנדיר של אופטימיות ושמחת חיים יחד עם כעס גדול שהתפרץ לפעמים על מצב השכונה ותנאי החיים הקשים. היא תמיד נהגה לדבר על ילדותה בתור עולה מהודו ועל החלום הגדול שהיה למשפחתה להגיע לישראל, ותקוות הנעורים האלו תמיד עמדו בסתירה חריפה לבניין העלוב ולדירה הקטנה והצפופה. לרחוב לוינסקי עברה ב-1979. בראיון שערכתי איתה ועם כמה תושבות ותיקות נוספות מדרום תל-אביב היא סיפרה על אותם ימים, שנראים רחוקים מאוד לאור מצב השכונה כיום. “השכונה אז הייתה שכונה רגילה, גרו פה הרבה משפחות. היו לי שלושה ילדים צעירים והם היו מסתובבים חופשי ובלי בעיות גם בלילה".
סופי עבדה קשה ופרנסה משפחה בנסיבות אישיות מורכבות בשכונת נווה-שאנן, שאמנם מעולם לא הייתה שכונת פאר אבל על פי סופי כאשר החלו להגיע לאזור מסתננים בכמויות גדולות, אופי השכונה הוא שהשתנה: “עם השנים המבוגרים נפטרו והילדים עזבו, ובעלי הדירות התחילו להשכיר אותן לאפריקאים”. פתאום היה מפחיד להסתובב בערבים, פתאום בחוף הים אפשר רק להביט מרחוק, פתאום צריך להתקשר לשוטר שילווה אותה לקנות חלב. הדיירים הישראלים המבוגרים נטשו בהדרגה את הבניין בו התגוררה ובכל שאר הדירות, שכל אחת מהן חולקה למספר יחידות בניגוד לחוק, מתגוררים מסתננים. “הם פשוט חילקו כל דירה לכמה חדרים עם כניסות נפרדות, ובכל חדר כזה חיים ארבעה או חמישה אנשים. פניתי לעירייה ואמרו לי שאי אפשר לעשות כלום כי התוכניות המקוריות של הבניין אבדו”, סיפרה אז.
ממש בכניסה לבניין פעל מועדון לזרים ללא רישיון, אותו העירייה סגרה מדי כמה שבועות לפני שנפתח מחדש. הבניין עצמו היה ועודנו מוזנח ומלוכלך, אשפה נערמה בחדר המדרגות, ונראה שלדיירי הבניין הזרים המצב לא הפריע. “הם פשוט זורקים זבל לחצר מהמרפסת, הם עושים את הצרכים בכל מקום. יש כמה מסתננים שגרים על הגג. מדי פעם בא פקח ונותן קנס בגלל הלכלוך הרב שמצטבר, ובגלל שאין אף כתובת רשמית לאף אחד מהם כדי לקבל את הקנס, הוא רושם אותו על השם שלי”, תיארה סופי. בבניין הסמוך פעלה במשך שנים ארוכות כנסייה של זרים, בה נערכו תפילות המוניות מדי יום שבת בבוקר. “כל שבת היו פה עשרות אנשים, הם היו משמיעים מוזיקה רועשת ברמקולים ענקיים שהייתה מרעידה לי את הקירות בבית. הרגשתי שאני נמצאת בגיהינום – בשביל זה עליתי לארץ? למדינת היהודים?”.
הסביבה המתדרדרת השפיעה גם על מצבה האישי והנפשי. באחד הלילות אף ניסו לפרוץ לדירתה. “ישבתי בחדר ופתאום שמעתי שמישהו מנסה לפרוץ את הדלת ולהיכנס. התחלתי לצעוק ולחסום את הדלת. בצד השני היה כנראה בחור שיכור שצעק עלי: ‘זה הבית שלי’. זה היה מפחיד”. במקרה אחר, מסתנן תחת השפעת סמים שדד אותה ברחוב והיכה אותה קשות.
הטלוויזיה הקטנה בחדרה של סופי פעלה רוב הזמן, ובאחד מביקוריי מצאתי אותה צופה בתוכנית הבישול של השף משה שגב. היא סיפרה עד כמה היא אוהבת אותו והייתה שמחה לפגוש אותו. לאחר שיצרתי עמו קשר ותיארתי בפניו את מצבה של סופי, שגב הזמין אותה לארוחה נדיבה מאוד במסעדה שלו ברמת החייל – אחת הפעמים הבודדות שראיתי את סופי שוכחת מקשיי היום-יום לכמה שעות ומבלה בנעימים.
הלחץ והמתח עמם התמודדה סופי במשך תקופה ארוכה גבו את המחיר גם מבחינה פיזית, ומצבה הרפואי הלך והתדרדר בשנים האחרונות. גם כאשר התקשתה מאוד לרדת ולטפס בחזרה בגרם המדרגות החשוך בבניין, היא הקפידה על חיי חברה ומפגשים עם ידידים. פעילי השכונות דאגו לה מאוד וניסו לחזק אותה, והיא מצידה לקחה חלק פעיל במאבק למען החזרת המסתננים לארצם: במפגשים והדרכה של קבוצות שהגיעו לסייר בשכונה, ובהפגנות ובדיונים בכנסת ובבית המשפט העליון כל עוד כוחה עמד לה.
הלילה נפטרה סופי מנשה מדום לב. המדינה נטשה אותה בחייה, אבל אלוהים אהב את סופי במותה.ב-31.8.2017 בנימין נתניהו טיפס במדרגות לביתה והבטיח לה… בעצם, מה זה משנה מה הוא הבטיח לה? היא סבלה עוד 3 שנים. נותרה לבדה בבניין עם מאות מסתננים. והלילה היא מתה. הילדה הקטנה מהודו שבאה לחיות במדינה היהודית מתה תחת כיבוש אפריקאי אלים. לתפארת מדינת ישראל.נוחי על משכבך בשלום, נשמה טהורה. לפחות במותך את בקרב בני עמך.
Posted by Sheffi Paz on Friday, 18 September 2020
עם השנים ביקרו על הגג של סופי חברי כנסת ושרים רבים ואפילו ראש הממשלה בביקור מתוקשר במיוחד. כולם עברו, הצטלמו והבטיחו לטפל במצב אבל דבר לא נעשה. באחד הסיורים שהעברתי לחבר כנסת מהליכוד, נתקלנו בפתח הבניין של סופי בשני נרקומנים מזריקים ללא הפרעה בצהרי היום. מרוב הלם, הוא המשיך ללכת כאילו לא קרה כלום והם בכלל לא נמצאים שם. זאת גם התחושה איתה חיו סופי ורבים מהתושבים האחרים. אנשי דרום תל-אביב הפכו לשקופים.
סופי מנשה היא סמל כואב ועצוב לכישלון החרוץ של ממשלת ישראל בטיפול בסוגיית המסתננים. מהרגע שהגיעו ראשוני המסתננים לגבול הדרום ועד למצב בו הם כבשו שכונות שלמות, ההתנהלות הממשלתית בעניין הייתה מרושלת, מהוססת וחובבנית. בכל פעם שהופיע שביב של תקווה לתושבי השכונות שהנה הפתרון כבר קרוב, הוא נגדע באכזריות ובמהירות.
שורת התירוצים ארוכה ומגוונת – בג”ץ, החוק הבינלאומי, המוסר המזויף. בשורה התחתונה, למרות שיפור משמעותי במצב באריתריאה וסודן המסתננים עדיין כאן ולא נראה שהם הולכים לאנשהו בקרוב. להפך, הם רק משתקעים ומתבססים, מטילים עומס אדיר על התשתיות, התקציבים ומערכות האכיפה, בזמן שתושבי השכונות הישראלים כמו סופי ז"ל מתמעטים ומתייאשים.
"אני מקווה מאוד שיפתרו את המצב, אבל עד שאראה את המסתננים עוזבים אני לא מאמינה”, אמרה לי סופי באותו ראיון. העולה הקטנה מהודו שחלמה על ישראל כבר לא תזכה לראות את זה.
***
הערב (שלישי) בשעה 20:00 יקיימו פעילים משכונות דרום תל-אביב טקס לזיכרה של סופי בהשתתפות בני משפחתה וחברים, מתחת לבית מגוריה ברחוב לוינסקי 138.
לא ניתן להתעלם מהעובדה שלולי המסתננים, בתי מלון ומוסדות רבים היו נותרים מלוכלכים לאחר יום פעילות. היחידים שמוכנים לנקות לעשות את העבודה השחורה הם המסתננים
לא נראה שהיית אי פעם בדרום תל אביב
איש יהודי אתה מלאך חבלה מוסלמי
אז לפני שהגיעו המסתננים
לא היו בתי מלון לשיטתך
כי לא היה מי שינקה
בדיחה טובה
תשאל את בתי המלון אם גם הם בעד לשלוח את המסתננים?
אני מעדיף את חיי התושבים
שאתה מתעלם מהם
מאשר את האינטרס שלך ושל המלונות
שמוכרים את עמם בשביל אינטרס
מה גם שזה לא בדיוק זול להעסיק מסתנן
כבר לימדו אותם לתבוע
יהודים אינם מוכנים לשלם שכר הגון ליהודים . נא עיין מקרה אהוד ברק ושופט בכיר , אשר העסיקו עובדות זרות לא חוקיות , כלומר אפילו את הפער בין תשלום לעובדת זרה חוקית ללא חוקית הם חמדו .
תמיד בעם היהודי הבעיה היתה חמדנותם של עשירי ושועי העם , עיין דברי הנביאים ירמיהו וישעיהו , תאותנות אשר לבסוף הוליכה לרצח ואחר לחורבן הבית ולגלות .
נא ללמוד להפריד בין סיבה למסובב …. והסיבה היא הדחף הבלתי נשלט לגריפת הון בלא חמלה אצל רבים .
איש חסר רגש אתה ושקרן חבל שלא סבלת במקומה הלוואי שהמסתננים יפרצו לך לבית שלך ויאנסו אותך אתה צריך לחיות איתם שם בסודן אריתראה זאיר ניגריה וכו’ מחתיכת זונה
ויוצרים את המצב המתואר בפירוט רב: "החצר העמוסה באשפה"…"הריחות, ההזנחה, הקירות המתקלפים, הייאוש שזועק מכל עבר"…"פתאום היה מפחיד להסתובב בערבים, פתאום בחוף הים אפשר רק להביט מרחוק, פתאום צריך להתקשר לשוטר שילווה אותה לקנות חלב. הדיירים הישראלים המבוגרים נטשו בהדרגה את הבניין בו התגוררה ובכל שאר הדירות, שכל אחת מהן חולקה למספר יחידות בניגוד לחוק, מתגוררים מסתננים"…"הבניין עצמו היה ועודנו מוזנח ומלוכלך, אשפה נערמה בחדר המדרגות, ונראה שלדיירי הבניין הזרים המצב לא הפריע. “הם פשוט זורקים זבל לחצר מהמרפסת, הם עושים את הצרכים בכל מקום. יש כמה מסתננים שגרים על הגג. מדי פעם בא פקח ונותן קנס בגלל הלכלוך הרב שמצטבר…בבניין הסמוך פעלה במשך שנים ארוכות כנסייה של זרים, בה נערכו תפילות המוניות מדי יום שבת בבוקר. “כל שבת היו פה עשרות אנשים, הם היו משמיעים מוזיקה רועשת ברמקולים ענקיים שהייתה מרעידה לי את הקירות בבית. הרגשתי שאני נמצאת בגיהינום" ועוד
רק גורם אחד אשם במצב הבלתי נסבל וזה הדיקטטורה של בגץ,
כל הכבוד לאתר מידה שמזכיר לנו מידי פעם את מחדל המסתננים, בעיה לאומית וחברתית קשה.
נשמח אם תוכלו לראיין את אבשלום וילן שהכריז והבטיח בוועדת הפנים בינואר 2007, שיש רק 300 ולא יהיו אלפי מסתננים , ושהם ייקלטו בקיבוצים. יש גם תנועת הקיבוצים שהבטיחה לקלוט יותר מ 2000 משפחות.
יש פתרון
לצורך כך דרוש בעל הון ציוני ימני
שירכוש דירות בזה אחר זאת
ויתן אותם חינם ליהודים
לאחר תקופה ארוכה של נקיון השכונות
בדרום תל אביב
אז הוא יבקש שכירות או יערוך תוכנית
פינוי ובינוי יש בזה עניין עיסקי גם
לא יעבוד.
נניח שתצליח לרכוש דירות רבות בדרום ת״א-
לאן אתה חושב ילכו המסתננים שגרים בהן עכשיו?
הם יעברו לגור ברחובות ובחדרי מדרגות ויכשילו לגמרי את כל תוכניות הניקוי תוך מירור חיי השכנים, מה שגם ימנע מציאת דיירים יהודים ואפילו בחינם ויגרום לכל משקיע לסגת.
וזה עוד בלי לדבר על נשמות טובות שיראו את המחסור בדיור למסתננים ויכינו תוכנית ׳מחיר למשתכן׳ לארגון ׳דיור בר השגה׳ בשבילם.
מה עוללו להם מה עוללו לנו. האזור הזה משל למצבנו כולם אשמים. פשוט אין להם למעלה חזון הם תקועים במישחקי טורפות. נא לא להפריע. אני גרה סמוך .כואב לי על השכונות שם. מה קרה לנו הישתגענו.אוהבת אני את עמי עד מאוד.לא מזהה לא מכירה לא מבינה. למה עידן אחרית הימים צריך לעבור כמו היום.חייבים מיפלט הפליטות שולטת בארצנו הפכנו פליטים. אז מה המיפלט מעבדות רוצעת מרצעת זו. לשוב בעיני לנבואה. היא החזון לעת צרה זו. לשווק אותה לחבב אותה על העם להציג אותה את יופיה הנהדר. החזון ירים אותנו מסרסרות זו פונזית מדופית חסרת ערך. אני מתה עליה. היא אוהבת ומישתובבת. מסעירה אותי כסרט אני אליה מיתמכרת. ממשמשת אותה כערך ,לנישמתי היא מסייעת ככרך. כריכה מחוללת סוחפת, מזה את כולי היא גורפת. היידה שתו עדרים מבאר נהדרת זו ריקדו לאבא הוא ממש עליבבא. חחח.
כואב הלב בכיתי מלקרוא את הכתבה
חייבים אנדרטה בשכונה על שמה
המסתננים לא יכולים לגור בכל מקום
כי לא בכל שכונה משכירים להם דירות.
המסתננים לא יכולים לגור ברחובות במיוחד
שהחורף קרב וקר וגשום.כשמחציתם נשואים עם ילדים
המוני צעירים זוגות צעירים ישמחו לעבור לדיור מוזל
וימלאו את שכונת התקווה
את חדרי המדרגות ניתן לסגור בשער ברזל.
אין המסתננים שום סיכוי לרכוש דירות
בלי משכנתא וכשהם ללא אזרחות
כשלא יהיה להם איפה לגור הם יעלו על מטוס
לאירופה וקנדה וחזרה לאפריקה
כמראה שאתה מאלה שמחפשים עובדים במלון.
נןתנים פנים ושמות לתושבי דרום תל אביב?
מספרים את הסיפור שלהם???
אתם מפריעים לשאר המדיה לצייר אותם כעדר גזענים שונאי זרים!!
חצופים.
תמשיכו בעבודת הקודש שלכם.
חתיכת חמור אתה מדבר ככה כי לא סבלת אונס לא פרצו לך לבית שלך חתיכת זבל לך תגור בדירה של האשה המבוגרת המסכנה ואז תרגיש את כל מה שהיא הרגישה על בשרה ינעל עבוק מלוכלך מסריח
בתי המלון והמסעדנים
אשר מחזיקים מסתננים
במקום יהודים
נאלצו להיסגר בכלל הקורונה
צדק פואטי
בעיית המסתננים תיפתר מהר מאוד כשנשיאת העליון חיות תעבור לגור בדירתה של סופי ז"ל.