מים סוערים: העימות הטורקי-יווני מגיע לנקודת רתיחה

במאמר שפרסם לאחרונה באתר 'בלומברג', האדמירל בדימוס ג'יימס סטוורידיס טען כי "המים המסוכנים ביותר בעולם כיום נמצאים בים התיכון". אפשר להתווכח עם הטענה הזו (המתיחות בים סין הדרומי נראית למשל מפחידה יותר), אך אי אפשר שלא להסכים כי קיימות גם בים התיכון סכנות גדולות.

העימות הנוכחי בין יוון וטורקיה במזרח הים התיכון הוא אחת מאותן סכנות. מאז ראשית חודש אוגוסט, ספינת המחקר הטורקית 'אורוק רייס' מבצעת פעילות בשטח הימי עליו טוענות לבעלות הן אנקרה והן אתונה. מכיוון ששתי השכנות לא הגיעו להסכמה ביניהן בעניין, ארה"ב נוקטת עד כה בגישה הטיפוסית של התרחקות ורואה בשטח הזה כמי שנמצא "במחלוקת".

הספינה הטורקית חזרה לנמל אנטליה ב-13 בספטמבר, אך לא ברור עדיין כמה זמן תשהה שם. ישראל, מצדה, עומדת יחד עם יוון וב-12 באוגוסט היא הצהירה על תמיכתה בזכות היוונית לריבונות בשטחי המים הכלכליים שלה. אך בניגוד לישראל וקפריסין, יוון נקטה רק לאחרונה צעדים משמעותיים בסוגיה הזו, לאחר הסכם ההגנה הימי שנחתם בין לוב וטורקיה בנובמבר 2019.

במשך שנים רבות הממשלות ביוון נטו לדחות קבלת החלטות קשות למרות התוקפנות הטורקית הגוברת באזור, ותפיסת מציאות שגויה ואדישות הפכו בעיות רציניות לאיומים חמורים של ממש. גם למשבר הכלכלי העמוק שפקד את המדינה, תוצאה של ניהול רשלני, היו כמובן השפעות משמעותיות על מדיניות החוץ והביטחון. מאז שעלתה לשלטון מחדש ביולי 2019, הממשלה השמרנית ביוון חתמה על שני הסכמים ימיים בתגובה לפעולות הטורקיות: הראשון עם איטליה בחודש יוני השנה והשני והחשוב יותר עם מצרים בחודש אוגוסט, הסכם העוסק בחלק מהשטחים הנמצאים בהסכם בין לוב וטורקיה.

עד כה, מסעות ספינת המחקר הטורקית לא הפרו את ההסכם בין יוון ומצרים, אך פעולותיה מדרום לאי קסטלוריזו מאתגרות את התפיסה היוונית המסורתית לפיה השטח הימי הריבוני שלה כולל גם חלק מהאיים הסמוכים לחופי טורקיה. באנקרה כמובן חולקים על כך ודורשים קביעת גבולות ימיים שוויונית יותר, ומטרת הפרובוקציות מול יוון היא להשיג את תמיכת הקהילה הבינלאומית בעמדה הזו.

סכסוכים על גבולות ימיים במזרח הים התיכון אינם דבר נדיר. בין ישראל ולבנון ישנו סכסוך ארוך כזה, וגם ההסכם בין יוון ומצרים אינו מכסה את כל האיים שנמצאים במחלוקת בין קהיר, אתונה ואנקרה. טורקיה מצדה הודיעה כי "לא תאפשר פעילות באזור הנדון", ובמשרד החוץ המצרי צייצו בתגובה כי מדובר בהאשמות מפי צד ש"כלל אינו מצוי בפרטי ההסכם".

מבוי סתום

עד כה תיארנו את הבעיות הימיות במזרח הים התיכון, אך הפתרונות עבורן מסובכים הרבה יותר. בעבר הקרוב היו מספר ניסיונות לתיווך בין טורקיה ויוון מטעם ארה"ב והאיחוד האירופי, וכמו כן מטעם חברות במועצת הביטחון של האו"ם כמו רוסיה וסין.

עד כה הסכימה יוון לעסוק אך ורק בנושא הגבולות הימיים, אך טורקיה דורשת לדון בנושאים נוספים כמו פירוז צבאי של חלק מהאיים הנמצאים בשליטה יוונית בים האגאי. משמעות צעד כזה מבחינת אתונה תהיה הגברת האיום הצבאי מצד אנקרה, כפי שהודגם היטב בפלישה הטורקית לצפון קפריסין ב-1974.

נכון להיום המצב נראה כמבוי סתום. האיחוד האירופי תלוי בטורקיה במספר סוגיות כמו ניהול משבר הפליטים, ועל פי דיווחים שונים מעכב במשך זמן רב הטלת סנקציות על אנקרה. אך גם אם סנקציות כאלו יוטלו בסופו של דבר השפעתן תהיה ככל הנראה מוגבלת, והספינה הטורקית 'אורוק רייס' ממשיכה לשייט לה למרות האזהרות העדינות מצד האיחוד. גם הנשיא טראמפ שקצר הצלחות מדיניות במזרח התיכון ובבלקן, לא הצליח להפחית את המתח באזור לאחר שיחת טלפון משותפת עם הנשיא ארדואן וראש הממשלה מיצוטאקיס. מי שעשויה בכל זאת לסייע לקידום פתרון היא רוסיה, לה יחסים טובים מאוד עם טורקיה.

בינתיים ברמה הדיפלומטית הציבורית, טורקיה ממשיכה להשמיע איומים כלפי יוון כמעט מדי יום, ומגבירה את הסיכון לתקרית צבאית. כך למשל היה לפני מספר שבועות, כאשר משחתת יוונית התנגשה בטעות עם ספינה טורקית וגרמה לה נזק מבני.

אופק פסימי

בתסריט האופטימי, טורקיה תקפיא את פעולות השייט שלה בתגובה ללחץ המדיני מצד ארה"ב וגרמניה, אם כי לא ברור כיצד זה יתפתח בהמשך. עד כה נאט"ו נעדרה למעשה מהזירה ביום התיכון, ואולי הוכיחה בכך את הביקורת החריפה שהטיח בארגון נשיא צרפת עמנואל מקרון. לאחרונה דווח על "שיחות טכניות" שעורכת נאט"ו במטרה להרגיע את הסכסוך, אך דיווחים אלו לא מסרו פרטים רבים נוספים.

אפשרות אחרת שעשויה להוביל להתקדמות אך עדיין נמצאת בשלבים ראשוניים מאוד היא קיום של שיחות רב-צדדיות ישירות ללא התערבות מתווכים חיצוניים. נשיא המועצה האירופית שארל מישל דיבר על כך לאחרונה בחיוב.

גם קיומו של פורום הגז של מזרח הים התיכון (EastMed) הכולל את ישראל, מצרים, יוון, קפריסין, איטליה וירדן עשוי לשמש סימן לשיתוף פעולה אזורי נוסף בין מדינות בתחום האנרגיה, אם כי לא ברור עדיין כיצד יראו שיחות כאלה. ישראל למשל כבר החלה לייצא גז טבעי מהמאגרים שפיתחה לאחרונה, אך אינה מקדמת בברכה התערבות אירופית בענייני המזרח התיכון, ובמיוחד לאחר הסכמי השלום החדשים שחתמה. גם השתתפות של שכנות אחרות כמו לבנון, לוב, סוריה או קפריסין בשיחות כאלה עשויה להתקבל באופן שלילי מצד טורקיה או יוון.

כפי שהמצב המתוח נראה כיום ולאור ההיסטוריה של הסכסוכים האזוריים, מזרח הים התיכון לא משאיר מקום רב מדי לאופטימיות וממשיך להוות מקור למחלוקות מסוכנות.

ד”ר ג’ורג’ צוגופולוס הוא עמית מחקר במכון בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן ומרצה באוניברסיטת תראקיה. הטור התפרסם לראשונה במסגרת סדרת מבט מבאס”א מבית מרכז בגין-סאדאת.