פחד ותיעוב בכיכר הבימה

התקפות המפגינים על ערוץ 20 הן חלק ממגמה בשמאל להצדקת אלימות בשם מטרה פוליטית, לא רק בהסכמה בשתיקה אלא גם בעידוד והשתתפות

שוטרים בעמדת השידור של ערוץ 20 בתל-אביב | טוויטר ערוץ 20

לפני כשלושה חודשים, פרשן חדשות 12 אמנון אברמוביץ' הגיע לסקר את הפגנת הימין במוזיאון תל-אביב, שם ספג קריאות נאצה ונאלץ לעזוב את המקום בליווי שוטרים. תיעוד האירוע פתח מיד את כל מהדורות החדשות ותפס את כל כותרות העיתונים, יחד עם הכותרות הקבועות על "פגיעה בדמוקרטיה" והטפות המוסר הנלוות אליהן.

אותו מקרה אכן היה מכוער וההשתלחות של חלק מן מהמפגינים באברמוביץ' הייתה ראויה לכל הגינויים שהגיעו מכל קצוות הקשת הפוליטית. אלא שבמרחק של כמה רחובות בודדים מהנקודה בה התרחש האירוע שהסעיר את התקשורת במשך ימים, מתרחש בשבוע האחרון אירוע דומה וחמור לא פחות אשר משום מה לא זוכה לאותה כמות כותרות וזעזוע.

מזה כמה שבועות שערוץ 20 מעביר שידורים חיים מהשטח מעמדה שניצבת בכיכר הבימה בתל-אביב, בסמיכות לאתר מועדף להפגנות 'הדגלים השחורים'. אנשי הצוות והשדרנים כבר התרגלו להקנטות וניסיונות ההפרעה מצד המפגינים, אך בימים האחרונים חלה הסלמה חמורה במצב.

זה החל באירוע בערב יום שלישי בשבוע שעבר, כאשר קבוצה גדולה של מפגינים הסתערה על עמדת השידור של הערוץ בה היו באותה עת יריב אופנהיימר ועידית סלימן, וגרמו להפסקת השידור תוך שהם מתקרבים לעימות פיזי אלים ומסוכן שנמנע רק לאחר התערבות כוחות המשטרה.

שדר הערוץ בועז גולן שהיה גם הוא במקום סיפר ל'מידה' על ההתרחשות: "ראיתי את עידית עומדת שם בפנים חיוורות אחרי שלקחו לה את המיקרופון ואת יריב מבוהל. מהר מאוד הבנתי שאנחנו עוברים פה תקיפה. תוך כמה שניות המפיק שלנו רונן התחיל לספוג מכות ובעיטות ואחד המפגינים שבר עליו מקל של דגל. לדבריו, הוא עצמו ספג אגרופים ובעיטות ו" קללות איומות לא רק כלפינו אלא גם לעבר השוטרים שניסו לשמור עלינו ובעצמם ספגו מכות".

המשטרה תגברה את כוחותיה במקום בעקבות ניסיון התקיפה, ומאז אנו זוכים לראות מדי ערב את המחזה האבסורדי בו שדרי טלוויזיה נאלצים לשדר תחת אבטחה כבדה, לא משדה קרב תחת אש האויב אלא בלב העיר העברית הראשונה ובשל חשש לביטחונם מפגיעת מפגיני השמאל. המגיש שמעון ריקלין שמתגורר לא הרחק משם אף זוכה לליווי צמוד של חוליית לוחמי יס"מ עד לדלת ביתו, כחלק מהניסיון לשמור על ביטחונו.

אירוע התקיפה החריף אמנם דווח גם במהדורות החדשות המרכזיות, אך לרוב זכה למקום שולי. גם פוליטיקאים מימין ומשמאל גינו את תקיפת צוות הערוץ, אך באופן כללי הטונים היו הרבה יותר חדשותיים ויבשים לעומת ההיסטריה התקשורתית שליוותה את תקרית אברמוביץ'. יחד עם זאת, כמעט כרגיל נשמעו גם לא מעט קולות בשמאל שהצדיקו את האלימות נגד אנשי ערוץ 20 בשלל תירוצים, החל מעצם נוכחותם ה"פרובוקטיבית" במקום ועד ל"אלה לא עיתונאים בכלל".

תגובות דומות נשמעו גם במקרים דומים של מתקפת המפגינים נגד פרשן חדשות 13 אבישי בן חיים, והן מלמדות שוב על מגמה גוברת מדאיגה מאוד בשמאל הישראלי של הצדקת אלימות נגד יריבים למען מטרה פוליטית, לא רק בהסכמה בשתיקה אלא אף בעידוד והשתתפות פעילה, ותוך האשמה מתמדת של הצד השני באלימות אותה השמאל עצמו מבצע.

צריך לומר זאת בקול ברור וחזק – מעבר לאיום התקיפה הפיזי, כל ניסיון להשתיק כלי תקשורת או אנשי תקשורת מימין ומשמאל רק משום שהם משמיעים דעה שונה הוא בהחלט סוג של אלימות. אין לכך שום תירוץ ללא קשר לזהות התוקף או הקורבן, וזהו בדיוק ההפך מכל רעיון של ליברליזם, סובלנות או נאורות. למרבה הצער, שורת התקריות האחרונות מראה כי הסכנה מגיעה ברובה דווקא מן הצד שרואה עצמו מפגין לכאורה למען ה"דמוקרטיה", אך רואה באלימות שיטתית כלי פוליטי לגיטימי בעודו מנסה להשתיק כל קול אחר.

בועז גולן אמר בשיחה עם 'מידה' לאחר אירוע התקיפה בשבוע שעבר כי הוא לא רואה כרגע מבוגר אחראי בשמאל שקם ומבקש מהמפגינים להירגע. לטובת כולנו ובמיוחד בעת משבר לאומי כמו זה שאנו חווים כיום, הגיע הזמן שיקום אחד כזה ויגנה באופן חד-משמעי את האלימות בשמאל ואת השיח המקצין והמשתלח שיוצר אותה, לפני שיהיה מאוחר מדי.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. אהוד ברק בלחץ לפני המעצר.

    כהמשך להליכים בתביעה שהגישה הגב' ג'ופרה נגד אלן דרשוויץ (שסיים את הקריירה שלו בעקבות התביעה , ועכשיו נלחם על חייו), אהוד ברק בלחץ עצום.

    למרות כל הלוליינות המשפטית של דרשוויץ בנושא גילוי מסמכים, האמת העגומה יוצאת לאור, אמנם לאט מאוד אך בבטחה.

    בקרוב מאוד כנראה – צו מעצר של האינטרפול כנגד אהוד ברק שימשיך בינתיים לממן את האנרכיה במדינת ישראל.

    1. "כל דבר שברק קיבל לידיים עלה בלהבות", כך מתאר העיתונאי בן כספית את ראש הממשלה לשעבר, עליו כתב את ספרו החדש – 'חמקן'.

      אהוד ברק פרש לא מכבר מהפוליטיקה ובאמתחתו רזומה של רמטכ"ל, שר ביטחון, ראש ממשלה ועוד.

      העיתונאי בן כספית מסכם את חייו של ברק בספר חדש בשם 'חמקן', בו פורס את התככים, המזימות והכישלונות של ברק אותו מגדיר כספית 'מסוכן'.

      כספית חיבר בעבר ספר על אהוד ברק, אך הפעם, מסביר כספית בראיון לערוץ 7, מדובר במוצר שונה, "הספר שיצא בעבר, לפני 15 שנים, נכתב עם אנשים נוספים ועבר תלאות וזוייף. הוצאו ממנו דברי הביקורת שכתבתי על ברק והוא הפך למעשה למסמך של מטה בחירות".

      כספית מציין בספר כי ספרו הראשון על ברק תורגם לאחר זיופו לרוסית וחולק חינם לעולים מרוסיה, "בעזרתו ניצח ברק את מערכת הבחירות ב-1999".

      "חשבתי שהגיע הזמן לעשות את התיקון, ולספר לציבור את כל מה שאני יודע. הוא נכתב למדף הספרים, להיסטוריה ולתיקון האישי שלי".

      כספית מזכיר כי לאחר כהונתו כראש ממשלה פרש ברק מהפוליטיקה וכשעשה 'קמבק' הוא שיכנע את הציבור כי מדובר באהוד ברק החדש, "רובנו, כמו פתאים, קנינו את הלוקשים האלה והחלטתי שהגיע הזמן להעמיד את הדברים על דיוקם ולתת את הסיפור בצורה סדורה, מדוייקת ורחבת יריעה".

      חלקים גדולים של הספר עוסקים בפרשת 'מסמך הרפז' אך גם בנושא האיראני, היחסים עם אשכנזי, היחסים עם אולמרט, קמפיין 99, קמפ דויד, פרשת הגז הפלסטיני ועוד, "מטרת הספר היא לשרטט את דמותו המסוכנת והמאתגרת של האיש הזה".

      על היחס עם האשכנזי ופרשת הרפז, אומר כספית, כי הכל התחיל בעובדה שברק חזר להיות שר ביטחון כשהמטרה האמיתית שלו היא להיות ראש ממשלה, "הוא לא הצליח להיות מר ביטחון והתואר נותר אצל גבי אשכנזי – שלמרות שהוא לא התראיין לתקשורת במהלך הקדנציה שלו, הוא שאב את כל התהילה הביטחונית. זה הוציא את ברק מדעתו".

      מחבר הספר ציין כי הספר נהיה רב מכר ויש רשימות המתנה בחנויות. ומי שקורא את הספר יוצא עם תחושת דכדוך ודיכאון, "זו המטרה – להסביר לציבור איך מתנהלים כאן הדברים ואיך מתקבלות החלטות".

      "הספר הוא הרמת מסך מעל מה שקרה במסדרונות הקריה – בין לשכת שר הביטחון ללשכת הרמטכ"ל", מסביר כספית, "התמונה מדכאת והמחולל הגדול של המהומה והיצרים זה אהוד ברק, אם הוא לא היה – לא היתה פרשה".

      "זה אופייני לברק", הדגיש כספית, "כל דבר שהוא קיבל לידיים במהלך הקריירה שלו עלה בלהבות – מדינת ישראל כשהוא היה ראש ממשלה, צה"ל – כשהיה רמטכ"ל, מערכת הביטחון – כשהיה שר ביטחון ועל צאלים עוד לא דיברנו".

      "ברק הוא אדם המשוכנע שהמדינה זה הוא ומה שטוב לו טוב למדינה, הוא לוקה במגלומניה וזה עצוב, כי היו לו כל הכישורים להפוך למנהיג בסדר גודל בן גוריוני אבל כנראה שמשהו במערכת, הטריף אותה על דעתה".

      לסיכום ציין כספית כי הספר נכתב במטרה "שאם הוא יחליט לחזור שנהיה מוכנים לקראתו".

      http://www.inn.co.il/News/News.aspx/257138

      לעיון:

      אהוד ברק נלחם בעם – לא למענו

      https://rotter.net/forum/gil/26967.shtml

  2. כמו כמעט בכל דבר רע שקורה, ללא עקירה של הלב", הגוף ימשיך להשתולל.
    המשטרה חייבת לבצע מעצרים מהירים לכל מארגני הפרובוקציות (ארגוני טרור פנימי) ולהשליכם לכלא לשני םרבות.