תגובה לגיל לימון: הפרקליטות לא יכולה לחמוק מהביקורת

עוזר היועמ”ש פרסם מאמר להגנת מערכת החוק אך למעשה חשף את עומק הניתוק ושכרון הכוח של בכיריה

צוחקים עלינו. עוזר היועמ"ש גיל לימון (מימין) והמשנה ליועמ"ש רז נזרי | צילום מסך

ד”ר גיל לימון, איש פרקליטות בכיר ומקורבו של היועץ המשפטי לממשלה, ראש התביעה והפרקליט הראשי ד”ר אביחי מנדלבליט, פרסם ב’ישראל היום’ כתב הגנה על הפרקליטות. לא לעתים קרובות חושף לציבור משפטן בכיר את המתרחש בנבכי נפשות פרקליטי המדינה וטוען בשם המערכת הציבורית שבה הוא עובד. לכן הדברים ראויים לבחינה.

ד”ר לימון מתחיל את מאמרו בהדהוד טורו של קלמן ליבסקינד ב’מעריב’, שבו השתלח בגסות סרת טעם באנשי תקשורת תומכי נתניהו בימין. בהמשך לכך הוא מצביע על “תופעה של הפצה מכוונת של דברי שקר וספקולציות לא מבוססות במסווה של ״עיתונות”… שאנו במערכת אכיפת החוק מתמודדים איתה כבר תקופה ארוכה”. על מה מדבר לימון? ובכן, להלן פירוט הדברים שהוא מביא במאמר:

1.קבוצת ווטסאפ שבה נכתב מספר הטלפון של מנדלבליט עם בקשה “לטמטם אותו”.

2.”שקרים ובדיות” נגד ליאת בן ארי. אילו שקרים? לימון מציג טענה שליאת בן ארי בדתה את מות אחותה כדי שיפסיקו להפגין מול ביתה. “אתם לא מאמינים ששקר כזה פורסם?” שואל לימון, ומפנה אותנו ל”רשתות החברתיות” ול”הדהוד של השקר ע״י סוכני הקונספירציות, שאפילו מתראיינים על כך, כמיטב המסורת”.

מחכים לעוד? אין. זה הכל. אלו ההוכחות של ד”ר לימון למה שהוא מכנה “אסטרטגיית טמטמו אותו”, שבה “כל האמצעים כשרים”. לימון מספר שיש לו עוד “עשרות רבות של דוגמאות נוספות מהחודשים האחרונים”, אבל הוא לא משתף אותנו בהן.

לימון הוא משפטן בכיר. הוא יודע שכדי להוכיח את טענתו, צריך להשתמש בדוגמאות החזקות ביותר שבאמתחתו. אבל אם אלו ראיותיו החזקות ביותר – קבוצת ווטסאפ עלומה ואמירה מהרשתות החברתיות שלא באמת “הודהדה” בשום מובן סביר של “הדהוד” (לא סתם לימון צריך לשאול אם אנו מאמינים ששקר כזה פורסם בכלל, מבלי לשים לב שבכך הוא מוכיח שהוא בעצמו יודע שכנראה אף אחד לא שמע על הדבר הזה) – המאמר שלו אפילו לא מתחיל. עם הראיות הללו, התיק שבנה לימון להגנת הפרקליטות, על “שקרים מוחלטים, לעיתים גם במדיות התקשורתיות המסורתיות”, חלש יותר אפילו מתיקי נתניהו.

אחרי שנכשל כליל בביסוס, אפילו קלוש, של טענתו היסודית, עובר ד”ר לימון להסבר המניעים של ה”מתקיפים” המשתמשים ב”אסטרטגיית טמטמו אותו”. לימון בוחן כליות ולב, ומפליא בניתוח פסיכולוגי. מטרת אותם אנשים, שהוא אינו מספר מיהם, לייאש את הפרקליטים, “להלך אימים” על מי שמטפל בתיקים, ו”להרתיע” אותם.

אבל אל דאגה. אנשי הפרקליטות לא ירתעו. הם פה “לשמור על הסדר הציבורי … לטובת אזרחי המדינה ולמען האינטרס הציבורי”. כעת מגיע הקרשנדו הצפוי כל כך: שיר ההלל לפרקליטינו האמיצים (שלימון הוא אחד מהם). הם “עובדי מדינה מצוינים, שעוסקים בעשייה ציבורית… ואינם מזוהים עם צד כזה או אחר. הם פועלים בממלכתיות ובמסירות”. הם פה כדי לשמור עלינו כ”דמוקרטיה ששלטון החוק הוא אחד מערכיה היסודיים”. ואם עדיין לא הבנתם: “היועץ המשפטי לממשלה, וכל אנשי מערכת האכיפה והמשפט ממשיכים וימשיכו לעשות מלאכתם נאמנה, למען אזרחי המדינה, האינטרס הציבורי, שלטון החוק והדמוקרטיה”.

כמובן, לימון לא מתנגד ל”ביקורת עניינית ולגיטימית”, שהרי “מערכת אכיפת החוק פועלת למען הציבור, ונדרשת לתת דין וחשבון לציבור על מעשיה והחלטותיה”. למען זה, הוא מסביר, “אמצעי התקשורת מסקרים את עבודתנו”. אבל “אסטרטגיית הטמטום” היא משהו אחר, לא לגיטימי.

הסטה ובריחה

אין מנוס מהמסקנה שהמאמר של לימון הוא זריית חול בעיני הציבור. “הסטה” (deflection) רטורית פשטנית, שמאפיינת התנהלות של פוליטיקאים.

הפרקליטות ניצבת בפני ביקורת נרחבת, רצינית, אחראית ומגובה, שהיא זכתה לה בשל פעולותיה המפוקפקות, הרבות והחמורות. הביקורת הזו מעמידה אותה באור מאוד גרוע, ובהחלט קשה לענות לה. לכן, במקום להתייחס אליה, במקום לתת לציבור את ה”דין וחשבון” שלטענתו מגיע לו, ד”ר לימון מסב את הדיון לאיזו קבוצת ווטסאפ ואיזה שקר מקרי שהוא דלה מנבכי הרשתות החברתיות, שכמותו יש לאלפים על כולם ועל כל דבר.

במילים אחרות, במקום לענות לשלל הטענות האמתיות והרציניות המופנות כלפי הפרקליטות – המצאת האשמות תקדימיות, אכיפה בררנית, קרב תקשורתי של הדלפות ותדרוכים נגד נאשמים, ניהול חקירות בריוניות ומפלילות, ניכוס מסוכן של סמכויות שלטוניות, הפרת אמונים מצד בכירים, הכחשות שמתגלות כשקריות, עבירות על החוק, מניעת מידע מהציבור, ועוד – לימון מנסה להסיט את הדיון להתקפות הכי שוליות והזויות שיש על הפרקליטות, כדי להכניס את כל הביקורת למגירת ה’לא ראוי לתגובה’, “אסטרטגיית טמטמו אותו”.

למעשה, המאמר של לימון עושה את מה שהוא מתלונן עליו: מהדהד, בבמה תקשורתית מרכזית, טענה שהיא פייק-ניוז. אם יש “אסטרטגיית טמטמו אותו” (את הציבור), הריהי לפנינו. זו הסטה שהיא בריחה גמורה מהדיון המתבקש על כשלי הפרקליטות וביזוי הכוח שלה.

ד”ר לימון מנסה לשכנע אותנו שבפרקליטות דואגים לאינטרס הציבורי. אבל בפועל, גם בזכוכית מגדלת לא נמצא במאמרו רמז להכרה בכך שהפרקליטות צריכה לענות על מחדליה, שמץ של ביקורת עצמית, קמצוץ של הודאה בטעויות או שבב של לקיחת אחריות. לידיעת הפרקליטות, ההתנהלות הזו היא ההפך הגמור מנורמות ראויות של משרת ציבור.

במקום להתמודד עם הכשלים, הפרקליטות מתקיפה. כמו במאמר של לימון, היא צובעת מצד אחד את הביקורת כהזויה, מרושעת, לא עניינית ולא לגיטימית, ומצד שני מאירה את הפרקליטים באור יקרות, כאנשים שעצם הצבת סימן שאלה על פעולתם הוא עניין לא דמוקרטי שעומד בניגוד “לאינטרס הציבורי”.

מאמרו של ד”ר לימון מוכיח היטב עד כמה הפרקליטות לא מוכנה לעמוד בפני ביקורת עניינית. מדובר בישות שרואה את עצמה כעצמאית ולכן היא לא חייבת דין וחשבון לאיש.

רָשוּת ללא רְשוּת

כאן אנו מגיעים לעיקר. בניגוד למה שחושב ד”ר לימון, לא העיתונות מפקחת על הפרקליטות, אלא הדרג הנבחר. התביעה, כפי שמסביר היטב שר המשפטים האמריקני בנאום שתורגם כאן לאחרונה, היא זרוע של הרשות המבצעת. הממשלה – תחת פיקוח הכנסת – אחראית על פעילותה. היא זו שצריכה למנות את בכיריה, לנהל אותה, לפקח עליה, ולקבוע את מדיניותה, מפני שהיא זו שנותנת דין וחשבון לציבור. הפרקליטות איננה חלק מהרשות השופטת, אלא היא זרוע משפטית של הממשלה, וצריכה להיות תחת פיקוחה המלא.

את העיקר הזה הצליחו בפרקליטות להשכיח מהציבור הישראלי. ראשי הפרקליטות הבינו מתישהו (מישהו אמר אהרן ברק כיועמ”ש?) שהם יכולים להפנות את הכלים הביצועיים העוצמתיים שקיבלו כדי ליישם את מדיניות הממשלה – נגד הממשלה עצמה. ברגע שהם עושים זאת, הם יכולים לדרוש עצמאות מלאה, בטענה שהנחקרים הפוליטיים נמצאים בניגוד עניינים כאשר הם מתערבים בנעשה בפרקליטות שבודקת אותם.

כך הפכה הפרקליטות את עצמה לישות על-מדינתית. היא לא חלק מהדמוקרטיה הישראלית, היא לא חלק משיטת המשטר שלנו. היא מעין מדינה בפני עצמה, שקובעת בעצמה הכל בישיבות סגורות, ללא פיקוח ומרות פוליטיים ועם סמכות שהיא מגדירה לעצמה. הפרקליטות פועלת כקבוצה אחת, ממשלה קטנה, שמאמינה באמת ובתמים שהיא ניצבת מעל הבחירה של האזרחים במדינה, סמכות הכנסת, סמכות הממשלה, וחוקיה של מדינת ישראל. אסור לטעות, כשהם אומרים “שלטון החוק”, זה המצב שהם מתכוונים אליו.

אם יש סכנה אמתית לדמוקרטיה, היא נעוצה פה. כי הכוח משחית. בניגוד לטענתו של ד”ר לימון, אין בפרקליטות מלאכים נאמנים ללא רבב, שרק האינטרס הציבורי לנגד עיניהם. משרתים בה אנשים רגילים, בשר ודם, שיש להם אינטרסים רבים, כולל אישיים, פוליטיים, אידיאולוגיים, מקצועיים, כלכליים ומערכתיים. בתנאים של הכוח הבלתי מוגבל שהפרקליטות נהנית ממנו, הפרת נורמות ראויות של משטר תקין והמנהל הציבורי הפכה למובנת מאליה, וגולשת במהירות להפרת חוק ממש.

כמובן, אין טעם להסביר דברים כאלה לנציגי הפרקליטות. תיבת ההדהוד העצמי בממלכתם, עם שיתוף הפעולה של התקשורת הממסדית ושופרותיה, לא מאפשרת חדירת קולות כאלה למרחב האינטלקטואלי הצר והמוטה שלהם. לכן לשאלות האמתיות הפרקליטות לא עונה, לא מתכוונת לענות, ולא חושבת שהיא צריכה לענות. אם מישהו היה צריך לכך הוכחה, ד”ר גיל לימון סיפק אותה במאמרו.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

44 תגובות למאמר

  1. אני קראתי את המאמר של מר לימון והגעתי לאותה מסקנה. לימון מתעלם מהפיל שבחדר הפרקליטות – מה פיל, ממותה אדירת מימדים – של שחיתות, אכיפה בררנית, חיפוי על פושעים מבית (רות דוד) תפירת תיקים, ניגודי עניינים, נפוטיזם, סחיטת עדים ועוד, ועוד, ועוד, ובחר להביא במאמר שלו כדוגמה בדל זנב אזוטרי, שמן הסתם טרח שבועיים עם זכוכית מגדלת כדי למצוא אותו באיזה ציוץ נידח. דוגמה קלאסית לצורת התגובה המבישה והריקנית של מערכת המשפט על ההאשמות הכבדות, המפורטות והמתועדות נגדה. פשוט כלום אחד גדול ועלבון לאינטליגנציה. לקרוא את המאמר של לימון זה לקבל חיזוק נוסף לצורך להילחם עד חורמה בשחיתות הבלתי נתפסת של החונטה המשפטית, מבג”ץ דרך שי ניצן ומנדלבליט ומטה.

    1. אם הכותב היה מתנסה במשפט המתנהל מול יוצאת פרקליטות כשופטת, ואיני מאחל לו חוויה מחרידה כזו, היה נוכח לדעת שכל מה שכתב הוא קצה קצה קרחון הרקבון שפשה בפרקליטות. הפרקליטות הפכה לחממה לגידול של נטולי מוסר וחסרי עכבות. מערכת המשפט יודעת זאת היטב והיא מחפה עליהן בכל דרך בכל אמצעי וללא סייג, לא בכדי מינו לראש שופטי ראש הממשלה יוצאת פרקליטות. אפשר לסמוך עליה. פחד אלקים.
      כל מי שנפל בחלקו המר להשפט בפני יוצאת פרקליטות יעשה כל מאמץ אם כי סיכויו מועטים לקבל שופט אחר. ראוי היה שינתן לנתבע בחירה בין שלושה שופטים.

    2. סוף סוף יצא המרצע מהשק .
      עדיין יש אנשים במערכת המשפט שלא פוחדים מהשריף ( מדבלוף) לכאורה אני מאמין שיש עוד משפטנים כמו לימון אבל לצערנו הפחד אוכל אותם

  2. מתי נלמד ונקבל ששומרי הסף ונציגי הריבון היחידים במדינה דמוקרטית ! הם נבחרי הציבור
    שאותם מחליפים בכנסת וכן יש עליהם מורא של החוק!
    כאזרח מעולם לא ראיתי שהפרקליטות רואה את טובת הציבור טוב יותר מנבחרי הציבור! שכמובן אותם אפשר להחליף

    1. על מה לימן מדבר פרקליטות מושחתת לימן כלבלב של מנדפליץ הולך אחריו מהצבא כנופיה מושחתת חרגות בניה קלטות בכספת הדלפות בקיצור פושעים בלי פחד

  3. ישראל היום נחשב לעיתון ימין אבל אינו כזה וכך נלקח מהימין כלי התקשורת האחרון שתפוצתו גדולה.
    ישראל היום נותן במה לתעמולה שיקרית ומנגד אינו מציג את כל נממצאים שנחשפו שעומדים בסתירה לתעמולה השקרית.

    1. הקול – קול לימון;
      הידיים – ידי מנדלבליט.
      האם יש ספק בדבר?

  4. לך אחורה אל ה-בּוּלָה שכתב האפיפיו"ר אהרון ברדק בעניין "חובת תום הלב" הגיב:

    שמה התחיל הכלללל
    שמה פתח הטירוף האוסט יודנראטי-קתולי-פרבוסלבי את מסעו האקספוננציאלי
    תוך כדי קביעת ה-בּוּלָה התמיה עליו מישה חשין חברו להרכב באותה שעה, שהיה טוב ממנו רק בזכות הריאליות הירושלמית שלו, וטען כנגדו : מניין לך מדומטר לבדיקת תום לב ? איך תדע להבחין ברשע מלא תום לב כי הוא מאמין באמת בזכותו המרושעת ?
    אבל אפיפי”ורים לא עונים
    כי הרי במייד אין אוסט יודנראט פרום ניאו נאצרת נשמעים ל :
    כבר מן המאות הראשונות לספירה הייתה קיימת דּוֹגְמָה כנסייתית בדבר האלטעות של הכנסייה בכללה, בהיותה “גופו של ישו”. ואולם, הכנסייה לא זוהתה על ידי אישיות אחת מסוימת. חידוש זה נוצר רק במאה ה-19. בוועידת הוותיקן הראשונה (רומא, 1870) הוכרזה בכנסייה הקתולית הדּוֹגְמָה בדבר האלטעות של האפיפיור. על פי ה-Pastor Aeternus:

    הרינו מורים ומגדירים כדוגמה-שבהתגלות [את העיקרון] כי הכהן הגדול של רומא [האפיפיור], כאשר הוא מדבר בשבתו על כסאו (ex cathedra), היינו בהיותו במילוי תפקידו כרועה וכמורה-דת של כל קהל הנוצרים מכח סמכותו האפוסטולית [השליחותית], ומגדיר דוקטרינה הנוגעת לענייני אמונה ומוסר כראויה להתקבל על הכנסייה האוניברסלית [הקתולית] – הרי שבעזרה האלוהית המובטחת לו על ידי פטרוס המבורך, הריהו מחזיק באותה אַלְטָעוּת שחפץ הגואל להעניק לכנסייתו בענייני אמונה ומוסר, ולפיכך קביעות אלה של הכהן הגדול מרומא הן בלתי ניתנות לשינוי, וזאת מכוחן-שלהן ולא מכח הסכמת הכנסייה. אשר על כן, מי אשר יעז פניו, חס וחלילה, להמרות את פי קביעתנו זו – יהיה באנתמה [חרם].

    הדוֹגמה נוסחה באופן פורמליסטי ומגביל, כך שלא כל קביעה אפיפיורית תיהנה ממעמד של אַלְטָעוּת אלא רק קביעות שנעשו “בשבתו על כסאו”, בענייני אמונה ומוסר, ובהצהרה מפורשת כי הן מכוונות לכלל הכנסייה. (המונח “בשבתו על כסאו” מתפרש באופן מטפורי, דהיינו “במילוי תפקידו”).
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%A2%D7%95%D7%AA

    1. לצערי ישנה אפשרות שלישית: שהמטרה המוסרית באמת מצדיקה מבחינתו את האמצעים ולכן אין פה שום דבר פסול וכל הטענות נגד הרשות השופטת הן שטויות שלא ראויות להתייחסות.
      לצערי, נתקלתי באנשים כאלה(אם כי הם אף פעם לא יודו בזה).

  5. עצוב שזו רמת הטיעונים והשיח של אדם בכיר כל כך במערכת המשפט.
    שלא לדבר על הלוגיקה והאינטליגנציה..
    תודה לד”ר ברץ.

  6. אז בעצם לימון מודה שהפרקליטות תופרת תיקים, פועלת ממניעים זרים, סירסה את מח”ש רק בשביל לרצות את אלשייך, מדליפה סדרתית בתמורה לתקשורת חיובית, ששי ניצן שקרן – לא פעם ולא פעמיים – ושליאת בן ארי הגישה תצהיר כוזב לבית המשפט?

    כי לא אלו הדוגמאות שהוא הביא ל”שקרים וספקולציות”, אלא דוגמאות זניחות מקבוצת ווטסאפ שאני, לפחות, לא שמעתי עליה – ועליהן- מעולם.

    אם ראובן טוען כנגד שמעון: “אתה רוצח וגנב!”, ושמעון עונה לו: “אני לא גנב!” – ז”א תוקף את הטענה השולית , ולא את הטענה המרכזית, מה אתם מסיקים ששמעון כן?

    1. חזק!
      הייתי מוסיף את התגובה שלך למאמר של ד”ר ברץ.

  7. מה שהאמריקאים הבינו ומודים בפה מלא שהחלטותיו של כל בנאדם מוטות על ידי השקפת העולם שלו, אצלינו במערכת המשפט, אכיפת החוק והתקשורת מסרבים לקבל.

    או שהם יודעים את האמת וברשעות רבה מנצלים את כח המשרה לקידום האג’נדה הפרטית שלהם או שהם מרמים את עצמם.
    שופט עליון בארץ אינו יותר טוב מעמיתו בארה”ב ובארהב ברור לכל ומקובל על הכל ששופט פוסק לפי החוק והשקפת עולמו.
    אצלינו השופט פוסק לפי השקפת עולמו המעוותת ומעקם את החוק לפיה, ומשתמש בכל מיני תירוצים מקוממים (מסה קריטית, מבחן הסבירות וכו’) ותמיד לצד אחד.
    הגיבורה אסתר חיות, קובעת הרכב לדיון בהריסת בתי מחבלים ומכניסה להרכב את מזוז, שגם אם מחבל ירצח את אשתו וילדיו, הוא עדיין יגיד שאסור להרוס את ביתו.
    הגיבורה חיות גם מפרסמת פשקווילים (במסווה של כתבות) במרשתת, אך בלי אפשרות להוסיף תגובה.
    כמו שאמרנו, גיבורה.

  8. רן ברץ היה מאד מאד עדין עם גיל לימון.
    הפיל הענק במרכז החדר הוא מנדלבליט. מנדלבליט נבחר באופן בלתי חוקי.
    מנדלבליט הסתיר מוועדת האיתור את העובדה שיש לו תיק פתוח במשטרה. לו היו יודעים, בוודאות הוא לא היה נבחר.
    וזו הנקודה הכי חשובה בכל הסיפור.
    גם גיל לימון, מסיבות ברורות, וגם רן ברץ, מסיבותיו הוא, מתעלמים מהעובדה החשובה הזו .

    1. הוא עבר גיהנום גם בהתמודדות עם ניצן, עם האמזונות של הפרקליטות, עם התיקים המטומטמים שנפתחו נגדו על זה שהעז לייצג את הלקוח שלו במקום להיות קומיסר של הפרקליטות בתוך המטכ”ל ולישון לילה לפני שהוא מפליל אותו.
      עם הסחיטה שבכירי הפרקליטות סחטו אותו כדי להשפיע על שיקול הדעת שלו, עם ההריסה של הקריירה שלו הוא רצה להגיע לעליון. ההפגנות נגדו שלא קיבל הגנה מרוהמ עד כדי צעקות מחוץ לבית הכנסת שבו הוא אומר קדיש על אבא שלו, ועד כל הכובעים שהוא לובש ומטמטמים אותו, שמכריחים אותו לתבוע בכובע א את הלקוח שלו בכובע ב

  9. הלימון הזה במאמר שלו רצה לעשות לימונדה למנדלבליט אך אף לא מילה על החמוצים בעניין הקלטות ,בעניין העבירות של בן ארי ובעניין המימד החמישי ועוד…

  10. הדבר היחיד שהמאמר הזה מוכיח זה שלימון אדם לא ראוי שלא יודע כיצד לנמק את דעתו. ואיך יהיה ראוי אם הוא בעצמו מינוי של אדם לא ראוי שהסיבה היחידה שמונה היא לעזור לביבי.

    1. אתה מדבר בדיוק כמו הפרקליטים הנכבדים – אכן יש מקום לביקורת, אבל חוסמים בגופם ופעמים באלימות (השופטת גרסטל) כל אפשרות לביקורת ועוד מלינים על כל מתיחת ביקורת ממאן דהו ביקום כאילו היא באה כדי לפגוע בפרקליטות. אז זו פרקליטות שצריך להעיף מהמדף ולהקים חליפה ראויה, כל הגנה על כזו פרקליטות לא יכולה לבוא אלא רק מנטיה פוליטית שמרוצה מהבריונות הזו.
      כן. ממשלה שצריכה לחשוש מהפרקליטות, ופרקליטות שצריכה לחשוש מהממשלה זה אמנם לא הפיתרון האבסולוטי אבל זה המצב המציאותי הכי תקין שאני ואתה יכולים לייצר. אין אבסולוטיות במציאות אלא רק בתיאוריה, אפשר לשקוד הרבה להתאים את ההיררכיה שתהיה הכי קרובה לנכון אבל אי אפשר להשלים עם מערכת בריונית פורעת חוק כי אין אבסולוטיות.
      מה שנשאר זה ממשלה נבחרת שאפשר לסלק אחרי קדנציה או פרקליטות מחשכית שתעקוף את הדמוקרטיה ואת החוק כדבריה של דינה זילבר בספרה במפורש

  11. צודק. הפרקליטות אינה פטורה מביקורת, בדיוק כמו עתון זה וכתבו, למשל.
    אך הפרקליטות אינה צריכה להתנהל ע”פ עצותיך, יותר נכון תכתיבך, כי אז זו מעין
    דיקטטורה הפוכה.
    לשיפור, יש מקום. לשירוש הרגלים, יש מקום. אבל להחלת דיקטטורה סטליניסטית,
    אין מקום (וכי איך מתנהל הליכוד היום אם לא כמפלגה הקומוניסטית בשנות ה 50?)
    כ”כ, להזכירךראש הממשלה הוא נבחר של קואליציה, לא של העם.
    בר”מ זה (ליכוד) בחרו כ 25% מהקולות בלבד. זה ממש לא מתיר לליכוד לשנות
    “דרכי עולם”. לבקר ואו להתווכח, כן. אבל עד כאן. השאר עניינם של הח”כים.

    1. מה ששינה דרכי עולם הם המשפטנים שגזלו מהציבור את ריבונותו ובחירתו.
      אנחנו בסך הכל מבקשים לתקן את המצב

    2. הליכוד מתנהל כמו המפלגה הקומוניסטית בשנות ה-50 ?
      וזאת בניגוד לכחול-לבן, יש עתיד וישראל ביתנו המהוות דוגמא ומופת לדמוקרטיה.
      חומר טוב לקחת אחי !!

    3. אני יודע שברץ וליבסקינד כבר לא, אבל בכל זאת ובלי קשר שווה לך לקרוא את המאמר הבא של ליבסקינד, מלפני שנה בערך, שמפרק לחתיכות את הטענה ש”הפרקליטות פתוחה לביקורת”. קל יותר – ובטוח יותר – להעביר ביקורת על ההחלטות של האפיפיור מאשר של הפרקליטות:

      https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-735076

    4. עמי,
      ״ברץ וליבסקינד כבר לא״?! קצת הגזמת.
      אז ברץ העביר ביקורת נקודתית, זה לא אומר שאין גם נקודות הסכמה או שליבסקינד ייקח אותה באופן אישי.

    5. דוד, היו כבר כמה ויכוחים חריפים בין ברץ לליבסקינד (“חריפים” יחסית לשני אנשים מנומסים כ”כ), ועוד כמה עקיצות קטנות פה ושם. זה בהחלט מריח כאילו זה גם אישי. אבל מה אני יודע?
      בכל מקרה זה לא ממש חשוב. העניין החשוב הוא ההתנהלות של הפרקליטות.

  12. שלום נראה לי שאתה לא מתייחס לתיק של רות בן ארי ורות דויד ופרשת המיסים ועוד מספיק זה והבנקים איך אתם מורחים את הזמן בשביל שיעבור הזמן

  13. ואם נפשפש בזכרון, נשלוף עוד משהו:
    כל בקשה שהפנה ראש הממשלה ליועמ”ש, במקום שמנדלבליט יענה עליה, תמיד היה שולח את הרוטווילר ד”ר גיל לימון לענות עליה בחתימתו הוא. מי אתה גיל לימון שתפנה בכלל לראש ממשלתנו בחוסר נימוס, בדחיה של כל בקשה, ברמיזות על יושרו ונקיון כפיו של ראש הממשלה. של נעליך מעל רגליך.
    מעבר לכך, אכן ליאת בן ארי עבריינית ושקרנית, כך שגיל לימון נכנס לשדה מוקשים מבחינתו. אינני יודע מה תעלה תעלה הבדיקה בקשר לאחותה, אבל הבדיקה בעניין בנה הנעלם, שאיננו בנה, כבר העלתה תובנות מעניינות.

  14. מנדלבליט לוקח איתו את לימון לכל מקום עבודה מתקופת הצבא ועד כאן זה מזכיר קצת את אולמרט שלקח איתו את שולה זקן לכל מקום עבודה

  15. דברים יכולים.אבל אנא בפעם הבאה לקצר.אין צורך במאמר כזה ארוך.תודה

  16. נכון מאוד, אדון לימון חי בעולם אחר ומנסה למכוד לנו קישקושים ,מעולם לא שמענו על מוות שלאחות בן ארי לא יודע מאיפה צץ הקשקוש הזה בא להסביר קשקיש וברח,לצערינו הרב זו הרמה היום ממש ממש נמוכה ונבובה,מה זה דוקטורזו רמת הפרקליטות כמו בצהל,גולן,ברק,בניהו,בוגי ,ועוד ועוד.

  17. מילים כדורבנות.
    נראה שהכותב עדיין מאמין כי אנשי הפרקליטות כפי שהיא מתנהלת ראויים לביקורת ויכולים ליישום. משמע ניתן עדיין לתקן את הטעון תיקון בפרקליטות ובמערכת המשפט.
    אשרי המאמין.

  18. מילים כדורבנות.
    נראה שהכותב עדיין מאמין כי אנשי הפרקליטות כפי שהיא מתנהלת ראויים לביקורת ויכולים ליישום. משמע ניתן עדיין לתקן את הטעון תיקון בפרקליטות ובמערכת המשפט.
    אשרי המאמין.

  19. מר לימון אני אגלה סוד לאחר שקראתי את המאמר שלך!! הבנתי טוב מאוד שהתפוח לא נופל רחוק מין העץ!! סיימנו בכבוד את הפרק הזה! שאלה לי אליך איך פרשה כו כבדה במושגים של רעידת אדמה לא נחקרת? אזכיר לך רות דוד!!יש טענות שנעלמו חומרים בושה וחרפה!! עניין רפי רותם? עניין אפי נווה? עניין ההקלטות של התפוח הרקוב? המימד החמישי? אולי תחשוב לכתוב מאמר על התיקים הללו.

  20. דר’ לימון אתה טוען במאמר שלך כל כל הרבה דברים לא לעניין למראה כמה אתם לא מוכנים לקבל ביקורת אתה מדבר על השקרים על ההסתה אבל אתה לא רואה את מה ש הצד השני סופג רק אני נפגע לצערי אתה רחוק מי מה שחושב הציבור הביקורת על הפרקליטות ובגץ רק יחזק אותה

  21. הבוס שלו, ראש המערכת טען שהפרקליטות תפרה לו תיק. אז הוא שקרן ? כן, הוא שיקר, אבל רק במקרה שלו כי התיק שלו היה אמיתי – בצדק נוסח נגדו כתב אישום של שיבוש הליכי משםט, מרמה והפרת אמונים. התיק עדיין פתוח !

  22. שיתנו תשובות לשאלות
    1.למה רות דוד לא הועמדה למשפט
    2.שי ניצן טוען בראיון שלא היה מודע לאמצעי חקירה של המשטרה.
    3.מדוע לא סגר את מנדלבליט
    4. חקירה על ממד החמישי
    5. אי חקירה על ההדלפות, מבהיר במדויק מי המדליף, ומדוע.

  23. אתם בפרקליטות באמת מאמינים שיש מי שקונה את המעשיות שאתם מנסים לספר לנו אלא אם כן אתם באמת מאמינים שכולנו בבונים חסרי דעת ותבונה ברור מדוע מנדלבליט מייעד אותך להחליף את בן ארי הרי אתה עשוי מאותם חומרים ומהדהד את השקרים של הפרקליטות לדורותיה הגיע זמן אמת הגיע הזמן לתת דין וחשבון לציבור שמשלם לך את השכר המנופח והשערורייתי ואתם צוחקים כל הדרך לפנסיה תקציבית כל האמת תצא על אפכם ועל חמתכם לא תתחמקו והיום יש מי שעומד לגלות את פרצופכם ואת שקריכם

  24. העניין הכי חשוב למה לא משחררים הקלטות מנדלבליט?
    וכיצד בן ארי ועל הקבוצה קיבלו קרקע בעשרה מליון שח הנחה
    כל חברי הקבוצה הנהנים היו חלק מהמזימה.
    לא אתפלא אם חלק מהקבוצה לא עובדים במינהל והם ביצעו את הטעות במתכוון?
    תתמקד בעיקר לא בקבוצות וואצ אפ.אחותה מתה הפגנות.זה לא רלוונטי.
    סחור סחור לריק.העבירות ברורות.ויש מקום לביצוע מעצרים.

  25. על כל ח”כ מהימין להתלכד כאיש אחד לסרב למרוד ולתקוע טריז בהמשך שלטון החונטה ההרסנית הזו ועוזריה,העם יעמוד לצידם! מה החשש? תעשו שביתה איטלקית תתחילו להתעלם במפגיע בהוראות והחלטות של המאפיה המשפטית ואגפיה , מה יקרה??!! יכניסו אותם לכלא?!? ממה החשש הגדול?!? כל שינוי רק יהיה ברכה כל משבר רק ישפר את המצב שכרגע בלתי נסבל בעליל!

  26. פרקליטות המדינה הזויים.לא מוכנים שיבקרו אותם.הכל רקוב מהיסוד צריך לבנות מחדש .אף אחד במדינה כולל הפרקליטות לא מאמינה לעצמה.